ת"פ 1480/07 – מדינת ישראל נ' סאמי שייח יוסף

הנה כי כן, העבירות שביצע הנאשם מתחלקות לשתי קטגוריות. קטגוריה אחת הינה עבירות רכוש והקטגוריה השנייה הינה עבירות סמים. מדובר בשתי הקטגוריות בעבירות שהינן נפוצות מאוד, פוגעות ברורים של רכוש הפרט מחד ושלמות הגוף מאידך.

באופן פרטני לכל אחד מהאירועים יצוין תחילה כי לגבי האירוע הרביעי בסדרו, הגיעו הצדדים לפיו יוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל של 17 חודשים כאשר 15 ממנו יצטברו לעונש שייגזר על הנאשם בגין ארבעת האירועים הנוספים והיתרה בחופף לכך. יצוין כי מדובר בהסדר סביר בנסיבות האירוע, לרבות החומרה היתירה של ביצוע הדברים במסגרת בית ותוך פרופורציה מתאימה לעונש שהוטל על הנאשם הנוסף באירוע זה. לפיכך, אאמץ את ההסדר, לרבות הרכיבים הנלווים של מאסר מותנה ופסילת בפועל.

באשר לאירוע הראשון כרונולוגית, הרי שאמנם הנאשם לא גנב את הרכב אלא רק פרץ לו, אך גנב רכוש בעל ערך כטלפון סלולרי, כאשר פן לחומרה הינו שהדברים נעשו בצוותא עם אחר. סבורני כי בנסיבות האירוע ובשים לב לרמת הענישה הנהוגה, יש מקום לקביעת מתחם של 6 עד 18 חודשי לצד ואפשרות לשילוב רכיבים כספיים.

באשר לאירוע השני כרונולוגית, כאן כבר מדובר בגניבת רכב ממש כאשר הדברים מלווים בגניבת רכוש בשווי מצטבר לא מועט, כאשר חומרה יתירה יש לראות בכך שהנאשם מעל באמון ביהמ"ש אשר הורה על שחרורו של בית אותם הפר לצורך ביצוע עבירות הרכוש. סבורני כי בנסיבות האירוע ובשים לב לרמת הענישה הנהוגה, יש מקום לקביעת מתחם של 9 עד 24 חודשי לצד מאסר על תנאי ואפשרות לשילוב רכיבים כספיים.

באשר לאירוע השלישי כרונולוגית, אמנם מדובר בסם קשה מסוג הירואין, אולם יחסית למנות הקטנות שבשימוש בסם זה, עדיין מדובר בכמות קטנה מאוד. סבורני כי בנסיבות האירוע ובשים לב לרמת הענישה הנהוגה, יש מקום לקביעת מתחם עד 12 חודשי , לצד אפשרות לשילוב רכיבים כספיים ופסילת .

באשר לאירוע החמישי כרונולוגית, כאן מדובר גם כן בסם קשה, הפעם קוקאין, ואולם בכמות גדולה יחסית למנות הקטנות שבשימוש בסם זה באופן שנראה שמספיקה ללא מעט מנות. נוסף על כך, המדובר לא בהחזקה אלא בתיווך בין מוכר הסם לבין הקונה שלו, כאשר אין צורך להכביר מילים על התרומה של מתווכים בעסקאות סמים להצלחת עסקאות אלה מנקודת מבט של המעורבים בהן. סבורני כי בנסיבות האירוע, בשים לב לרמת הענישה הנהוגה, יש מקום לקביעת מתחם של 12 חודשי עד 30 חודשי מאסר בפועל לצד ואפשרות לשילוב רכיבים כספיים ופסילת .

כשיקולים שיש מקום לקבוע לאחר קביעת המתחמים, יש מקום להידרש למספר עניינים לחובתו וזכותו של הנאשם.

ראשית, המדובר במי שלחובתו עבר כבד במיוחד, הן בעבירות סמים והן בעבירות רכוש, הן בעבירות שבוצעו טרם ביצוע העבירות שכאן והן בעבירות שבוצעו לאחר חלק מהעבירות שכאן וטרם ביצוע חלק אחר מהעבירות. התמונה הכוללת ממעשיו של הנאשם בתיקים שבפני בשילוב עם הינה של מי שלמרבה הצער סיגל לעצמו דרך עבריינית במשך שנים רבות והוא לא מורתע מהעונשים הרבים שקיבל בגין עבירות אלה לרבות לתקופות של חודשים ואף שנים ולרבות מאסרים מותנים שחלקם הופעלו עם השנים וחלקם עומדים להפעלה כעת כפי שיפורט להלן.

באשר למאסרים המותנים שהפעלתם רלוונטית כיום, הרי שעסקינן תחילה בת"פ 2402+2747/02 עת המדובר במאסר מותנה של 14 חודשים בגין עבירות רכוש ברכב שהוטל על הנאשם בחודש אפריל 2003 אך הינו רלוונטי לאירוע הראשון שפורט לעיל, אשר בוצע כאמור בשנת 2007 או אז המאסר המותנה עדיין היה בתוקף נוכח מאסר בפועל ממושך שריצה הנאשם בתיק שבו הוטל המאסר המותנה. יובהר ר זה שאמנם ניסוח עונש המאסר המותנה לא קובע ב"רחל בתך הקטנה" שהתקופה שלו בת 3 השנים תתחיל מיום סיום , אלא שנאמר לשלוש שנים בלבד. עם זאת, סעיף 52(ג) לחוק העונשין קובע שבמקרה שהנדון נושא מאסר, הרי שתקופת התנאי תתחיל ביום שחרורו מן המאסר.

נוסף על כך, קיים עונש מאסר מותנה בגין עבירות על פקודת מת"פ 46495-03-10 שניתן בחודש פברואר 2011 ועל כן האירוע היחיד שרלוונטי לו הינו האירוע החמישי כפי שתואר לעיל.

לא מצאתי במקרה זה לגבי כל אחד מהמאסרים המותנים בפני עצמו סיבה לחרוג מהכלל בדבר הפעלת ובמצטבר לעונש בגין התיקים שבפני. כאמור, המדובר בנאשם שסיגל לעצמו אורח חיים עברייני ללא כל הרתעה מעונשי מאסר בפועל ומותנה שנגזרו עליו ומשכך אחת דינו להפעלה במצטבר של כל אחד מהתנאים. עם זאת, ככל שהמדובר בשאלת הצבירה או החפיפה של המאסרים המותנים בינם לבין עצמם, סבורני כי ניתן להתחשב במידת מה בנאשם בשים לב לכך שהמאסר המותנה בגין עבירות הרכוש ברכב הוטל עליו לפני למעלה מ- 12 שנים. משכך, סברתי שסה"כ מאסרים מותנים יש להפעיל במצטבר 18 חודשים ולא 26 חודשים כפי שהיה נעשה אילו בינם לבין עצמם מאסרים מותנים אלה היו מופעלים במצטבר.

אין כל מקום לזקוף לזכות הנאשם את שיקול חלוף הזמן מביצוע רוב העבירות. אמנם הדברים צויינו בהסדר לגבי האירוע הרביעי, אך מבלי שהדבר יביא לשינוי מסקנתי לעיל ב אותו הסדר, הרי שלטעמי מדובר בשיקול שגוי. המדובר במי שפעם אחר פעם עבר עבירות כך שהעיד על עצמו שחלוף הזמן אינו מועיל לו, אלא להיפך, ולבסוף מעשיו נקטעו אך ורק בגין שבו הוא נתן מזה כשלוש שנים בגין האירוע החמישי.

אין ספק שלזכות הנאשם יש לזקוף א—