ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
על ידי עו"ד אנה גורלניק
על ידי עו"ד אחיקם גריידי
רקע
1. הנאשם הודה, במסגרת , בהתאם מתוקן, בביצוע עבירות של הסעת שב"ח לפי סעיף 12א (ג)(1) לחוק – התשי"ב- 1952.
2. על פי עובדות המתוקן, בתאריך 29.9.15 במחלף קסם על כביש 5, הסיע הנאשם ברכבו שני תושבי האזור אשר שהו בישראל ללא היתר כדין.
תסקיר שירות המבחן
3. בהתאם נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן, אשר היה עליו לבחון אף את אפשרות אי הרשעתו.
4. בתסקיר שהתקבל, מתאר שירות המבחן כי מדובר בנאשם בן 33, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר מתפקד באופן תקין הן מבחינה תעסוקתית והן מבחינה חברתית. חסר ולא תלויים כנגדו כל תיקים נוספים.
5. הנאשם הינו עובד סוציאלי בהכשרתו ובעבר אף התנדב ועבד כעובד סוציאלי בעמותת ידיד בנצרת. כיום, הוא עובד כמורה לנהיגה ובתחום השיפוצים. הוא תיאר בפני שירות המבחן חשש מפגיעה בעתידו המקצועי באם יורשע. בהתאם לבדיקת שירות המבחן, אכן אחד הקריטריונים בתחום הוראת הנהיגה הוא היעדר . הנאשם אף תיאר כי ניסה להתקבל לעבוד בחברת סיעוד אך נדחה בשל התיק שתלוי ועומד כנגדו.
6. הערכת שירות המבחן היא כי תחושות החרטה וההשפלה שחש הנאשם וחששו מהפגיעה בעתידו מהווים גורמים ממתנים הישנות התנהלות דומה ועוברת חוק.
7. שירות המבחן ממליץ כי תישקל בחיוב אי הרשעת הנאשם בדין בכפוף לביצוע צו של"צ בהיקף של 100 שעות.
טיעוני הצדדים
8. ב"כ המאשימה, עו"ד נופר מזולה, הצביעה על שנפגעו ממעשהו של הנאשם – שמירה על וזכותה להגביל את הבאים בשעריה לצורך הגנה על ביטחון תושביה. היא מפנה לפסיקת אשר מחמירים בענישה כנגד מליני, מסיעי ומעסיקי שבחי"ם. היא סבורה כי מתחם הענישה נע בין חודשיים לשבעה חודשי . היא אינה מתעלמת מכך שהנאשם חסר אולם מפנה ל-7 הרשעות קודמות בתעבורה. [גיליון הרשעותיו התעבורתיות הוגש וסומן(ת/3)]. היא מדגישה כי הנאשם הסיע שבחי"ם שאינם מוכרים לו. כמו כן מפנה לכך שהחרטה שהובעה על ידו בפני שירות המבחן היא בשל המחיר האישי ממנו הוא חושש ולא מחמת מסוכנות העבירה. היא סבורה כי הנאשם אינו עומד בתנאים שנקבעו לצורך אי- הרשעה, הן בשל חומרת העבירהוהן בשל כך שיש לו עיסוקים לפרנסתו שלא ייפגעו מהרשעה. היא עותרת להרשעת הנאשם ולמאסר בפועל ברף התחתון של המתחם שיכול וירוצה בעבודות שירות ולצדו , קנס, פסילת רישיון .
9. ב"כ הנאשם, עו"ד אחיקם גריידי, הצביע על כך שמדובר באדם נורמטיבי אשר העבירה אינה מאפיינת את אורח חייו באופן מוחלט אלא מהווה כשל חד פעמי וחריג. הוא הציג תעודות המצביעות על הכשרתו של הנאשם כעובד סוציאלי, מורה לנהיגה וחובש במד"א. הדגיש כי הנאשם חסר כל ועלול להיגרם לו נזק רב לתחומי העסקתו כמורה לנהיגה ועובד סוציאלי באם יורשע. הוא הפנה לתסקיר שירות המבחן ולתחושות החרטה וההשפלה אותן חש הנאשם. כמו כן, הפנה לפסיקה לעניין אי הרשעה אשר לטעמו מצביעה על כך כי הנאשם עומד בקריטריונים הנדרשים לצורך כך. הוא חזר והדגיש כי הנאשם חסך מזמנו של , נטל אחריות וחש בושה ולכן עתר לכך כי הנאשם לא יורשע ויושתו עליו עבודות של"צ.
10.הנאשם במילתו האחרונה בפני , שב והביע חרטה ותיאר כי בכוונתו להוסיף סוג לרישיונו כמורה לנהיגה ולכן הרשעה תפגע בו. הוא הסביר כי הסיע את השבחי"ם מאחר ולא הכיר את המקום והם סייעו לו בהכוונה. הוא הצהיר כי כיום הוא נזהר ביותר שלא לחזור על מעשה מעין זה.
דיון והכרעה.
אי – הרשעה
11.בע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]( 31.12.07), חזר והדגיש העליון כי :"הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית, היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא מהווה חוליה טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את תכלית , ומשלימה את שלביו השונים; היא מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים בהליך הפלילי, ומונעת הפלייה בדרך החלתו". למרות זאת נקבע כי:" חרף הכלל האמור, המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, פותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא ".
12.בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) (1997), נקבעו הקריטריונים אותם על לשקול בבואו לדון בשאלת אפשרות אי הרשעתו של אדם שנקבע כי ביצע עבירה פלילית. האחד הוא כי על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
13.לאחר שבחנתי את יישומם של קריטריונים אלו בכל הנוגע לנאשם שבפניי, הגעתי למסקנה כי אין בהם בכדי להביא לאי הרשעת הנאשם.
14.בכל הנוגע לסוג העבירה, הרי שמדובר בעבירה אשר הפסיקה מייחסת לה חומרה יתירה בשל הסיכון הרב היכול להיגרם בעתיה. העליון ברע"פ 5861/11 יצחק דניאל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.8.11) אשר עניינו בעבירה דומה של העסקת שב"ח קבע כי: " קשה ככלל להלום אי הרשעה בכגון דא אלא במקרים נדירים וחריגים… הנסיבות האינדיבידואליות ימצאו ביטויין על פי רוב בענישה". לא מצאתי נסיבות מקלות לביצוע העבירה, הנאשם הסיע שני שוהים שאינם מוכרים לו בכיוון נסיעה אל תוך הארץ מבלי שיערוך בדיקה כל שהיא לגביהם.
15.באשר לפגיעה ה והקונקרטית בעתידו של הנאשם, הרי שמדובר בנאשם העוסק לדבריו בהוראת נהיגה והנזק שעלול להיגרם לו הינו בכך שלא יוכל לקבל רישיון לסוג נוסף של רכבים. אכן מדובר בפגיעה בנאשם, אך איני סבור שמדובר בפגיעה קשה המצדיקה את אי הרשעתו. הנאשם יכול להמשיך ולהתפרנס באמצעות סוג הרישיון המצוי בידו עתה, מה עוד שהשפעת הרשעתו של הנאשם על אפשרות לשינוי סוג הרישוי נתונה של הרשות. בכל הנוגע לעבודתו של הנאשם כעובד סוציאלי, הרי שכפי שעולה מתסקיר שירות המבחן אין מדובר בעיסוק בו עסק הנאשם בעת שעבר את העבירה ולכן הקושי האפשרי בחיפוש עבודה בתחום זה אינו יכול להיחשב כפגיעה קשה וממשית. מעבר לכך יש לציין כי פרנסתו של הנאשם התבססה בין היתר מתחום השיפוצים , עיסוק שלא עתיד להיפגע כתוצאה מהרשעה.
16.לא התעלמתי מכך שקיימת פסיקה בה לא הורשעו נאשמים אשר עברו עבירה מעין זו , למשל: ע"פ 4063-02-09 (מחוזי מרכז)גיא נגר נ' מדינת ישראל (14.7.09), ע"פ 2738-08 (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נ' שהאין יוסף (21.1.09), ת"פ 18086-03-10 (שלום רמלה) מדינת ישראל נ' אל עמורי (12.7.12), ת"פ 16068-07-15 (שלום רמלה) משטרת ישראל נ' אחמד שוויקי (1.11.16), ת"פ 32436-01-11 (שלום כפר סבא) מדינת ישראל נ' יוסף עטאללה (31.3.14). אולם בכל המקרים הללו נבעה אי ההרשעה מנסיבות מיוחדות של ההסעה או פגיעה קונקרטית וממשית בעיסוק באופן שלא מתקיים בענייננו.
17.לנוכח האמור לעיל, איני סבור כי באם יורשע הנאשם לא יהיה יחס סביר בין הנזק הצפוי לו לבין חומרתה של העבירה.
18.אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של הסעת שוהה לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק התשי"ב- 1952.
מתחם העונש
19.הערך החברתי אשר נפגע בעבירה שבוצע על ידי הנאשם הינו שמירה על וזכותה להגביל את הבאים בשעריה.
20.בבחינת הנסיבות ורות בביצוע העבירה, יש לקחת בחשבון, כאמור, כי מדובר בהסעת שני שוהים שאינם מוכרים לנאשם אל תוך הארץ.
21.בבחינת הנוהגת ניתן להצביע על מקרים דומים, כמפורט להלן:
א. בת"פ 1731-09 ת תביעות כפר סבא נ' זפורוץ הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירה של הסעת שני שבחי"ם. נקבע כי מתחם הענישה נע ועד למספר חודשי מאסר. על הנאשם נגזר בן 7 חודשים ועונשים נלווים.
ב. בת"–
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.