ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
לפנינו ערעור על של השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיא השופטת אורית ) מיום 28/3/2016 23070-06-15 לפיו הוטל על המשיב צו של"צ ללא הרשעתו בדין.
על פי האמור ביום 21/3/2015, סמוך לישוב אדמה, עסק המשיב ביחד עם אחרים בציד של חיות בר מוגנות (קיכלי רונן, יונת סלעים וחוגלה) וזאת למרות שלא היה לו רישיון ציד או היתר למעשיו.
המשיב השתמש ברובה מסוג ברטה מספר רישוי D59194Eשבבעלות אביו. עוד מתואר בכתב האישום, כי המשיב נסע ביחד עם האחרים ברכב ששימש אותם לציד וכי ברכב נמצאו כתמי דם ונוצות של קיכלי רונן ויונת סלעים. עוד נמצאה ברכב נוצת חוגלה.
בטרם החלה פרשת התביעה, הודה המשיב ביום 22/10/2015 בעובדות ונקבע כי ביצע את העבירות של ציד חיית בר מוגנת ללא רישיון, לפי סעיפים 2 ו- 14(ב) לחוק הגנת חיית הבר, תשט"ו – 1955 (להלן: "חוק הגנת חיית הבר"), והחזקת חיית בר, לפי סעיף 8(א)(3) – לחוק הגנת חיית הבר.
קמא נענה לבקשת בא כח המשיב והורה לשירות המבחן להכין תסקיר, ובין היתר להתייחס לסוגיית אי ההרשעה וכן להטלת צו של"צ ללא הרשעה.
בעניינו של המשיב הוגש תסקיר אשר בסופו המליץ שירות המבחן לסיים את ההליך מבלי להרשיעו בדין, וזאת כלשון "מאחר ומדובר בעבירה ראשונה ויחידה, לגביה מקבל אחריות, מוכן לשאת בתוצאותיה ועל מנת להימנע מפגיעה בתדמיתו האישית ובאפשרויותיו התעסוקתיות".
בנוסף, המליץ שירות המבחן על הטלת עבודות של"צ בהיקף של 140 שעות, עונש שלדברי "יהווה עבורו עונש חינוכי למען אוכלוסייה נזקקת, עונש שיש בו בכדי סיכון להישנות ביצוע עבירות, באמצעות תרומה לחברה ופיצוי על הנזק שהסב".
בתסקיר צוין כי המשיב בן 39, נשוי ואב לשלושה ילדים וללא . בנוסף צוין שכחודש לפני עריכת התסקיר סיים המשיב את עבודתו כעוזר מודד בחברת בניה. עוד עולה מהתסקיר כי המשיב מקבל אחריות לביצוע העבירות, מכיר בתוצאות מעשיו ומביע נכונות לבצע שעות של"צ ובכך לתרום לחברה ולפצות על הנזק שהסב.
עמדת ב"כ המאשימה, במסגרת הטיעונים לעונש קמא, היתה כי בנסיבותיו של תיק זה והעבירות שבוצעו הרי שהמשיב אינו עומד בתנאים שהותוו ב"הלכת כתב" ויש להרשיעו. באשר לפגיעה התעסוקתית האפשרית, נטען כי המדובר בטענה חסרת בסיס שלא נבדקה.
מנגד, במסגרת הטיעונים לעונש העיד מטעם ההגנה מעסיקו של המשיב בעשר השנים האחרונות, בעל משרד מד, שסיפר כי פיטר את המשיב זמנית, ובמידה ולא יורשע – יחזירו לעבודה, ובמידה ויורשע לא יוכל להמשיך להעסיקו (עמ' 5 לפרו', ש' 16-17).
הסניגור טען קמא כי לאור נסיבותיו האישיות ות של הנאשם אין להרשיעו תוך שהצביע על כך כי הנאשם אב לשלושה ילדים, מפרנס עיקרי של בני ביתו וכן ציין כי הנאשם מוגבל בכישורי השפה שלו ומוגבל בהשכלתו והרשעה תביא לצמצום ממשי ביכולת שלו למצוא עבודה.
לאחר בחינת הפרמטרים השונים הרלוונטיים לעניין, התסקיר וטיעוני ב"כ הצדדים, הגיע קמא למסקנה כי בנסיבותיו של התיק דנן יש להימנע מהרשעתו בדין ולהטיל על הנאשם צו של"צ, בהיקף 180 שעות.
קמא התייחס לעדותו של המעסיק וציין כי "לא אוכל להתעלם מדברי המעסיק כי לא יחזיר את הנאשם לעבודה אם תיוותר לחובתו בפלילים" (עמ' 9, ש' 5-6).
קמא הדגיש כי הגם שבמקרה דנן העבירות המיוחסות לנאשם הן אינן עבירות בהם שיקולי השיקום הם שיקול מכריע, בנסיבותיו הספציפיות של הנאשם יש מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו וזאת, "בין היתר לאור נתוניו הדלים והחשש כי אם אכן יפוטר מעבודתו בשל , יתקשה למצוא עבודה על מנת לפרנס את עצמו ואת משפחתו" (עמ' 9, ש' 9-11).
באשר לצו השל"צ, קיבל קמא את המלצת שירות המבחן, אך עם זאת הגדיל במקצת מכסת השעות (ל-180 שעות), בשים לב לאי ההרשעה כאמור.
בפנינו, כאמור, ערעור המדינה על של קמא, ובו נתבקשנו להרשיע את המשיב בדין, ובהתאם לגזור את עונשו.
בנימוקי הערעור ובדיון בפנינו טען ב"כ המערערת כי בעניינו של המשיב שיקול השיקום אינו מהותי ואינטרס הציבור בהרשעת נאשמים אשר ביצעו את העבירות בהן הודה המשיב – גובר. נטען כי המשיב אינו עומד בתנאים שהותוו בהלכת כתב נוספים. באשר לאינטרס הציבורי, נטען כי דווקא בעידן הנוכחי, בו בעלי החיים חשופים יותר מתמיד לאלימות מצד בני האדם ולסכנת הכחדה, יש להחמיר בענישה ולבכר את אינטרס ההרתעה.
באשר לפגיעה התעסוקתית, נטען כי מדובר בטענה תיאורטית אשר לא הוכח כי היא קשורה לפגיעה בשיקומו של המשיב. העובדה כי מעביד אחד אינו מוכן לקבלו, אין משמעה כי מעבידים אחרים לא יקבלו אותו עם הרשעה ובפרט עת שלא הוכח כי המדובר במשיב עם מקצוע ייחודי.
ב"כ המערערת אף הפנה לנאשם אחר באותה פרשה אשר, בניגוד למשיב שבפנינו, הורשע בדינו לאחר שהודה במיוחס לו [ת"פ 23060-06-15]. לשיטת המערערת, עקרון אח הענישה מחייב במקרה דנן את הרשעת המשיב ואין מקום לאבחנה בין נאשמים באותה פרשה.
מנגד, במסגרת תשובתו בכתב לערעור וכן בדיון בפנינו, הדגיש ב"כ המשיב כי נתוניו האישיים הדלים ונסיבותיו האישיות החריגות של המשיב הם שהופכים את ההרשעה במקרה דנן לפגיעה קיצונית בעיסוק עד כדי חשש שמא המשיב לא ימצא מעסיק שיסכים להעסיקו. עוד צוין, כי לאור האופן בו הסתיים ההליך קמא, המעסיק כבר קיבל את המשיב חזרה לעבודה.
ב"כ המשיב טען כי אין מקום להפנות להרשעתו של נאשם אחר באותה הפרשה, כפי שביקש ב"כ המערערת לעשות, שכן הנאשם האחר בעל רבות, בעוד שבענייננו המדובר במשיב נורמטיבי לחלוטין, נעדר ועם תסקיר חיובי. כן נטען כי באותו מ&
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
