ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
1
|
8.10.18 |
|||
|
המאשימה |
|
||
|
נגד |
|||
|
הנאשם |
|
||
|
בבקשת החילוט |
עם הגשת כתב האישום, עתרה המאשימה בהתאם לסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון", או "החוק") להורות על חילוט רכוש של הנאשם, או על חילוט רכוש של אחר, שהנאשם העביר לו ללא תמורה, עד לשווי הרכוש הקשור בעבירה.
להלן פרוט הרכוש שחילוטו מבוקש:
נכסי מקרקעין:
1.דירת מגורים ברחוב צמרות 4 הרצליה (חלקה 6546/859 תת חלקה 54) רשומה על שמו של הנאשם ואשתו ארזה אלעד בחלקים שווים (להלן: "דירת המגורים").
2
2.50% מדירהD36ברחוב זיסמן 14 רמת גן (חלקה6207/877), רשומה על שם מרגלית אלעזרוב (אמו של הנאשם), ושמוליק כהן (בן דודו של הנאשם), בחלקים שווים. מבוקש לחלט את זכויות האם.
3.50% מדירהB33ברחוב זיסמן 14 רמת גן (חלקה6207/877), רשומה על שם גיא אלעד (בנו של הנאשם) ושמוליק כהן, בחלקים שווים. מבוקש לחלט את זכויות הבן.
4.דירה ברחוב הרי גולן 26, הרצליה (חלקה 6577/233, תת חלקה 12), רשומה על שם גיא אלעד.
5.משכנתא לטובת הנאשם בסך 510,000 ₪ מיום 25.10.99 על חלקה מספר 10136/12 בבעלות ניסים שעשוע.
רכב
סובארוB4מספר רישוי 5202961 משנת 2007, רשום על שם הנאשם.
יהלומים ואבני חן
1. יהלומים ואבני חן בשווי כ- 1,490,144 $ (4,865,670 ₪), שנתפסו ביום 8.1.12 במשרדיהם של הנאשם ומגן בבורסה לאבני חן – מחצית השווי 2,432,835 ₪.
2. יהלומים שנתפסו בביתו של הנאשם ביום 8.1.12 בשווי 756 $ (2,733 ₪).
כסף מזומן
בשווי 3,544,892 ₪ שנתפס ביום 8.1.12 במשרדיהם של הנאשם ומגן בבורסה לאבני חן – מחצית השווי 1,772,446 ₪.
שווי הרכוש הוערך על ידי המאשימה, לפי מחירי רכישת המקרקעין בכ-8,181,000 ₪, ונכון להיום בכ-19,000,000 ₪. ההגנה לא הגישה אומדן מטעמה.
טענות המאשימה
3
סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון מצווה, ואין זו סמכות שבשיקול דעת, על חילוט רכוש בשווי העבירה, כל אימת שהורשע אדם בעבירות לפי סעיפים 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון, אלא אם קיימים נימוקים מיוחדים שלא לעשות כן. הנאשם הורשע בעבירות בהיקף של למעלה מ-700,000,000 ₪. הרכוש בר החילוט עולה כדי אחוזים בודדים מהיקף העבירות בהן הורשע. בנסיבות אלה, החזרת רכוש לנאשם חלף חילוטו, תביא לפגיעה של ממש באינטרס הציבורי ותהווה סטייה קיצונית מהוראות הדין.
מצבו הכלכלי של הנאשם לא מהווה שיקול, לבטח לא מרכזי, בקביעת סכום החילוט. אין גם לזקוף לזכותו נסיבות אישיות שכבר באו לידי ביטוי בגזר הדין. הרכוש התפוס מהווה חלק זעום מהיקף העבירות בהן הורשע, ולכן חילוט חלקי יפגע בתכלית החוק.
הגדרת המונח: "רכושו של הנדון" בחוק, רחבה, על מנת שניתן יהיה לחלט רכוש שמקורו בעבירה, גם כאשר העבריין ניסה להסוות את בעלותו ברכוש. כך מוגשמת תכליתו העיקרית של החילוט, לפיה לא יינתן לעבריין ליהנות מפירות העבירה, תוך התגברות על הרישום הפורמאלי של הבעלות. הנאשם פעל באופן זה, על-ידי רישום נכסי המקרקעין שחילוטם מבוקש (דירה בהרצליה, ומחצית משתי דירות ברמת-גן), על שם בנו ואמו.
בהכרעת הדין נקבע, כי הדירות התפוסות הן בבעלותו המהותית של הנאשם. לחילופין, וככל שבית המשפט לא יקבל את עמדת המאשימה, לפיה הדירות התפוסות הן רכושו של הנאשם, תטען המאשימה כי ניתן לחלט את הרכוש מכוח סעיף 21(ג) לחוק איסור הלבנת הון, לאחר שהוכח כי הנאשם מימן את רכישתן בתקופה מאוחרת למועד ביצוע העבירות.
סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון אינו מבחין, לצורך חילוט, בין רכוש שקשור בעבירה ורכוש שאינו קשור בעבירה. כל מציאות חוקית אחרת תהווה תמריץ שלילי לעבריינים להטמיע רכוש שמקורו בעבירה, בכלל הרכוש שלהם, ואין לאפשר תוצאה זו.
ב"כ המאשימה מתנגדת לשחרר לנאשם כספים מתוך הרכוש התפוס לצורך ביצוע תשלום חבות המס, או לקבל את טענתו, לפיה אין ברשותו מקורות אחרים לביצוע התשלום. הנאשם שכר ומימן את הגנתו בהליך המשפטי, ובנוסף, סביר להניח כי לא כל רכושו מצוי בישראל, לאחר שעסק, בין היתר, בהעמדת נכסים בחו"ל. הנאשם גם הורשע בכך שהפיק הכנסה שלא דווחה בסכום הנע בין 2,445,146 ל-5,985,260 ₪, בין השנים 2008-2011. בנוסף, המאשימה שחררה רכוש לא מועט טרם הגשת כתב האישום. על כן, סביר להניח כי בשליטת הנאשם ממון רב העולה על שווי הרכוש בר החילוט.
במישור המשפטי, לתשלום מס ולחילוט תכליות שונות. אחת ממטרות החילוט היא שלילת כספים שממילא אינם שייכים לנאשם, משום שהופקו תוך ביצוע עבירה. על כן, לא סביר כי יעשה שימוש בכספים אלה לצורך הסדרת החבות מול רשויות המס.
גם בטענת הנאשם כי מזה שבע שנים הוא אינו מתפרנס ונתמך על ידי משפחתו, אין ממש. לאורך התקופה, ונכון לעת הזאת, הנאשם מפיק הכנסות משכר הדירה המתקבל מהדירות התפוסות. המאשימה לא ביקשה את חילוט שכר הדירה, משיקולי מדיניות. גם אין לקבל את הטענה לפיה המאשימה אפשרה למגן לשלם את חבות המס שלו מהרכוש התפוס, משום שבעניינו של מגן נחתם הסדר סגור, שאין לגזור ממנו לעניינו של הנאשם.
4
טענות ההגנה
ב"כ הנאשם עתרו לשקול, בקביעת סכום החילוט, את השיקולים הבאים:
1. עבירת אי הדיווח מהווה כ-2% מהמחזור הכולל– על פי נייר העבודה שהוגש במסגרת הטיעונים לעונש, המפרט את היקף העבירות בהן הורשע הנאשם, יש לסכום את היקף הפעולות החייבות בדיווח, ולא את היקף הפעילות. לפי תחשיב זה, עבירות אי הדיווח מהוות כ-2% בלבד מהיקף הפעילות נשוא אופרציית חנ"י, קרי כ- 380,000 $ (לפי תחשיב של 2% מ- 191,422,472 $).
2. שיעורי החילוט הנמוכים הנוהגים בפסיקה– דו"ח לשנת 2017 שפורסם על-ידי הפרקליטות, משקף שיעורי חילוט נמוכים של 19% בלבד משווי הרכוש שנתפס ומהיקף העבירות.
3. השוואת עניינו של הנאשם לזה של מגן– על פי הסדר הטיעון עם מגן, החילוט בעניינו הסתכם בכ-4,700,000 ש"ח. מדובר בשותף הפעיל יותר מבין השניים, וזה שהורשע בעובדות חמורות יותר בכתב האישום שלו (כולל הרשעה בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק), וגם בהיקפים כספיים גדולים יותר מהנאשם. על כן, ניתן לחלט לנאשם רק את החלק היחסי בהתאמה מסכום החילוט של מגן, דהיינו, לכל היותר 57% מהיקף החילוט בעניינו של מגן, המהווה את החלק היחסי מתוך העבירות בהן הורשע הנאשם ביחס לכתב האישום המקורי נגדו. בנוסף, המאשימה גם אפשרה למגן לשלם את חבות המס מתוך הרכוש התפוס.
4. מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם– מצב זה נגזר מפעילות עסקית שהניבה עמלות בסכומים נמוכים יחסית, הן לפי הכרעת הדין והן לפי תחשיב המס שנערך על-ידי פקיד השומה. מלבד זאת, הנאשם אינו בעל הון, רכושו תפוס, ולו ולאשתו אין מקור פרנסה שנים רבות.
5. מצבם הרפואי של הנאשם ואשתו– שניהם סובלים ממחלות קשות.
6. העדר מקורות כספיים והכנסות נוספות בחו"ל-מדובר בטענה בעלמא, אשר לא הוכחה על ידי המאשימה. יש ליתן משקל לצורך של הנאשם ואשתו לקיים אורח חיים סביר עם קורת גג, ובהתחשב בחבות המס התלויה ועומדת.
7. מיעוט הרכוש ששוחרר על ידי המדינה– ביטוח חיים בסך 175,000 ₪ ורכב בשווי כ-8,000 ₪ (נכון לשנת 2013). עוד שוחררו שני נכסי מקרקעין בבעלות אמו שנרכשו בשנות השישים.
8. הקושי לפרוע את החוב לרשויות המס– חובותיו של הנאשם לרשויות המס מגיעים ל- 2,323,252 ₪ וכל רכושו תפוס. בהעדר אמצעים כספיים, אינו יכול לחתום על הסדרי השומה.
דיון
סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון קובע את הוראת חילוט הרכוש בהליך פלילי:
5
"(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא –
(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך; (2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך…"
הנאשם הורשע, בין היתר, בעבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק. משכך חלה בעניינו הוראת החילוט. ברירת המחדל היא חילוט רכוש בשווי רכוש הקשור בביצוע העבירות, אלא אם מצא בית המשפט טעמים מיוחדים להימנע מכך.
על-פי הכרעת הדין, היקף הפעילות החייבת בדיווח מאופרציית חנ"י, עומד על סך כולל של כ-700,000,000 ₪ (70% מתוך כמיליארד ₪ פעילות חנ"י לאורך השנים) ועוד סכום נוסף שאינו ידוע (מיתר השירותים). שווי הרכוש התפוס מוערך על ידי המאשימה בכ-19,000,000 ₪, דהיינו, לכל היותר אחוזים בודדים מהיקף הפעילות.
אדון להלן בטענות ב"כ הנאשם ביחס לסכום החילוט:
קביעת היקף החילוט בגובה 2% מסך כל היקף הפעילות החייבת בדיווח
טוענים ב"כ הנאשם, כי אין לחלט סכום גבוה יותר מ-2% מהסך של 191,422,472$, היות וזה אחוז הפעולות החייבות דיווח מכלל הפעולות. לכן יש לגזור, לצורך החילוט, גם 2% מכלל המחזור החייב בדיווח, ורק אותו לחלט.
אין בידי לקבל טענה זו, ועם כל הכבוד אף איני מבינה את ההיגיון שעומד מאחוריה.
גם אם אניח לצורך הדיון, כי 2% מתוך העסקאות היו חייבות בדיווח, איזה היגיון חשבונאי מצדיק להמשיך ולגזור שני אחוזים מכלל המחזור, לאחר שנקבע במפורש בהכרעת הדין, ש-70% מכלל המחזור הכספי של עסקאות חנ"י היה חייב בדיווח? סכום החילוט נגזר משווי הרכוש: "…שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה…", ובענייננו, לפחות שווי מחזור העסקאות הלא מדווחות, אם לא מחזור הכספים הכולל של העסק, אשר איפשר את ביצוע העבירות. על כן, אני דוחה טענה זו.
היקפי חילוט – מדיניות נוהגת
6
ב"כ הנאשם הפנו בסיכומים לדו"ח שפורסם על ידי הפרקליטות, המשקף, לשיטת ההגנה, את שיעורי החילוט הנהוגים בפסיקה. לראיה צרף לסיכומים עמוד 39 מאותו דו"ח (נספח ב' לסיכומים), שאמור לפרט את הסכומים שחולטו מנדונים בין השנים 2014-2017.
לטענת ההגנה, מהנתונים בדו"ח עולה, כי שיעור החילוט הסופי מתוך שיעורי התפיסה, נמוך ביותר, רק כ- 19%. יש גם להניח, לשיטת ההגנה, כי החילוט לפי סעיף 3(א) לחוק הוא בהיקפים נרחבים יותר מאשר חילוט לפי סעיף 3(ב) לחוק, בגין חומרתו היתרה, מה שמקטין עוד יותר את אחוז החילוט מהיקף הנכסים התפוסים.
אני מתקשה למצוא בדף הבודד שנתלש מהמסמך, את אשר מבקשת ההגנה למצוא.
זו לשון המסמך:
7
לא מצאתי במסמך שהוגש את הסכום של 2,352,000,000 ₪, שהוא לטענת ההגנה כלל הרכוש התפוס, ממנו חולט רק חלק קטן לפיכך, לא אוכל להביא טענה זו במכלול השיקולים.
אוסיף למעלה מן הדרוש, כי גם אם קיים בדו"ח נתון המצביע על כך שסכומי החילוט הסופיים קטנים יחסית לסכומים שנתפסו בצווים הזמניים, אין בכך כדי להצביע על מדיניות של המדינה להקל בדרישות החילוט שלה, ויכולות להיות סיבות אחרות (בין היתר טענות שהתקבלו של טוענים לזכות), שלא לחלט את מלוא התפוסים.
המקור המחייב לקביעת מדיניות החילוט הוא פסיקת בית המשפט העליון, ודווקא מהפסיקה אליה הפנו הסניגורים, למשל עניינו של אוחנה, עולה מסקנה הפוכה.
סכום החילוט בעניינו של אוחנה אמנם נמוך באופן יחסי להיקף העבירות בהן הורשע (כ-6 מיליון ₪ מתוך היקף של 100 מיליון ₪), אולם, כידוע היטב לב"כ הנאשם, מדובר בחילוט של 100% מתוך הרכוש התפוס, למעט חלקה של רעיית אוחנה אשר שוחרר בהסכמה.
גם פרשת נחמני(ת"פ (מרכז) 6912-11-15 מדינת ישראל נ' נחמני (8.12.16)), שאוזכרה בטיעוני ההגנה, אינה יכולה לסייע לה. ראשית, מדובר בנאשם שהודה ולא ניהל הוכחות, ובהסדר טיעון סגור לעניין סכום החילוט (ראה סעיף 2 לגזר הדין). אוסיף, כי מתוך טיעוני הסניגור עו"ד ברון אשר ייצג את נחמני, עולה כי הסך של 1.7 מיליון ₪ מהווה את רוב חסכונות חייו של הנאשם (ראה סעיף 7 עמוד 9 לגזר הדין). כך שלא ברור לי כיצד גזר דין זה תומך בטענת ההגנה, לפיה סכומי החילוט נמוכים עשרות מונים מסכומי התפיסה. על מנת לסבר את האוזן אוסיף, כי באותו מקרה הורשע הנאשם בעבירת דיווח כוזב בסכום של 50,000,000 ₪ בלבד, לאורך שנה אחת, וחולט הסך של 1.7 מיליון ₪, ואילו אנו עוסקים בסכום גבוה עשרה מונים, לאורך תקופה של שנים רבות, כך שגם מבחינת היחס בין הסכום שחולט לשווי כספי העבירה, אין טענה זו מסייעת להגנה.
בית המשפט העליון עמד בפסיקתו, על חשיבות חילוט רכוש בשווי הרכוש הקשור בביצוע העבירות, ראה דברים שנאמרו בע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (12.7.10) (פסקה 262):
"מסקנה זו נלמדת גם מלשונו של סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון לפיו מוסמך בית המשפט להורות על חילוט "רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא…רכוש שנעברה בו העבירה". סבורים אנו כי חילוט בסכום שהוא נמוך מסך הרכוש שנעברה בו העבירה, כפי שנקבע כממצא עובדתי על ידי בית המשפט המחוזי, מחטיא למטרה שלשמה נועד סעיף זה…".
8
בע"פ 1872/16 ניסים דז'לדטי נ' מדינת ישראל (18.5.17) אישר בית המשפט העליון, בין יתר רכיבי גזר הדין, את החלטת בית המשפט קמא לחלט רכוש בשווי 38.8 מיליון ₪, בגובה מלוא שווי העבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק.
אתייחס בהמשך ההחלטה גם לפסיקה המבחינה בין חילוט בעבירות לפי סעיף 3(א) וסעיף 3(ב) לחוק, בדיון בהשלכות תיקון סעיף 3(ב) לחוק. בכל מקרה, בענייננו שווי הרכוש העומד לחילוט, זעיר ביחס להיקף העבירות בהן הורשע הנאשם. זה המקום לשוב ולהזכיר, כי הנאשם הורשע בסכום נוסף שאינו ידוע של עסקאות החייבות בדיווח, בשל השמדת ראיות ושיבוש הליכי משפט שביצע, ולכן במכלול השיקולים, ישקל גם עניין זה לחובתו.
חילוט רכושו של מגן
לטענת ב"כ הצדדים, למגן חולט רכוש בשווי של כ-4,700,000 ₪ (לא הובאו בפני ראיות לסכום החילוט הסופי, באשר בהסדר הטיעון פורטו רק הנכסים שעמדו לחילוט). ההגנה מבקשת לחלט מהנאשם סכום שלא יעלה על 57% מהסכום שחולט למגן, שכן זהו היחס בין היקף העבירות בהן הורשע הנאשם לעומת מגן, אשר גם ביצע את רוב העשייה העבריינית בעסק.
טענה זו יש לדחות מכל וכל.
לא ניתן להשוות את עניינו של הנאשם לעניינו של מגן, גם בנושא החילוט, בראש וראשונה בשל הסדר הטיעון אליו הגיע מגן, כמפורט בגזר הדין.
אשר לחלקו הדומיננטי של מגן בעשייה הפלילית, אפנה לדיון בעניין זה בהכרעת הדין ובגזר הדין, ורק אוסיף, כי בסופו של יום הנאשם הורשע ביחד עם מגן כמבצע בצוותא, ונקבע גם כי הרווחים חולקו ביניהם שווה בשווה, כך שמבחינה כלכלית אין משמעות לעשייה העבריינית הקלה יותר של הנאשם לעומת מגן.
מלבד זאת, היקפי העבירות המצומצמים (במידת מה) של הנאשם ביחס להרשעתו של מגן, נבעו, בין היתר, מפעילותו הענפה של הנאשם אשר עסק במשך השנים הרלוונטיות בשיבוש והסתרת ראיות.
על כן, הגם שאיני מתעלמת מפער זה בין היקפי הסכומים נשוא שתי ההרשעות, כאמור בגזר הדין בעניין מכלול שיקולי הענישה, גם לא אייחס לו משמעות מרחיקת לכת, עד כדי הפחתה משמעותית מסכום החילוט, כעתירת ההגנה.
9
תיקון החוק והפחתת הענישה בעבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק
ב"כ הנאשם עתרו להביא בחשבון גם לעניין החילוט, את ההפחתה בענישה בעבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק, מעשר שנות מאסר לחמש שנות מאסר, והזכירו, כי אוחנה ומגן הורשעו בנוסף, בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק, בניגוד לנאשם שהורשע אך בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק.
בכל הנוגע לתיקון סעיף 3(ב) לחוק, לטעמי הוא אינו משנה סדרי עולם בהקשר של החילוט, היות וסעיף החילוט אינו מתייחס לאורך תקופת המאסר אלא לרכוש הקשור בעבירה, ובכך לא חל כל שינוי.
עם זאת, נכון הדבר כי פסיקת בית המשפט העליון מבחינה, בכל הנוגע לשאלת היקף החילוט, בין הרשעה לפי סעיף 3(א) לחוק וסעיף 3(ב) לחוק. בע"פ 2333/07 תענך נקבע, כי האבחנה בין שני סעיפי העבירה מחייבת אבחנה בשיעורי החילוט, כאשר עיקר תכליתו של החוק מוגנת בסעיף 3(א) לחוק:
"…בעוד שהעבירה הקבועה בסעיף 3(ב) היא עבירה פנימית לחוק איסור הלבנת הון אשר נועדה לעגן את חובת הדיווח ולהבטיח את יישומו של חוק איסור הלבנת הון…הרי שהעבירה הקבועה בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון היא העבירה העיקרית ולב ליבו של חוק איסור הלבנת הון…האבחנה בין —
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
