ת"פ 27895-03-10 – מדינת ישראל נ' חשים בהג'ת

קבוע ליום 17.1.11

1.         התנהגותם האלימה של הנאשמים, השניים הראשונים אחים, ילידי 1983 ו-1986, בהתאמה, והשלישי, קרוב משפחתם, כלפי שוטרים, לקראת חיפוש שהתכוונו לערוך, עפ"י צו שופט (ת/4), בביתם, בבית חנינה, אחר אמצעי לחימה, ביום 15.3.10, היא המונחת ביסוד כתב האישום שהוגש נגדם, ושבו הונחה לפתחם עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

            לנאשם מס' 2 בלבד יוחסו אף עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור שעיקרן השמעת המילים "כוס אוחתו כל המשטרה אני אזיין אתכם", וכן "מניאק אתה לא תעשה חיפוש".

2.         הנאשמים כפרו במיוחס להם וטענו כי השוטרים היו אלה שנהגו כלפיהם באלימות ובגסות רוח, השפילום וקיללום, וכי הם לא עשו דבר שהיה  בו כדי להפריע או לשבש את החיפוש.

3.         אקדים ואומר כי עדויותיהם של השוטרים הותירו בי רושם חיובי.

            ככל שהתארכה חקירתו הנגדית של סנגורם של הנאשמים מס'  2 ומס' 3, את עדי התביעה, כך הוסיפה  ונתעמקה התרשמותי החיובית מהם, ומעדויותיהם, שהיו סדורות, ועקביות, ושלא לקו בהעצמת האירוע, ולא נפלו ביניהן סתירות של ממש היורדות לשורש לוזם של האירועים.

            העדים שבו וחזרו, פעם אחר פעם, על פרטים אודותיהם כבר העידו, וחידדו, על דרך תיאורה באורח פלסטי, של ההתרחשות, את עוצמתה הרבה של ההמולה שהתפתחה במקום, את סירובם הקולני והפיסי של חלק מהנוכחים בחדר לשתף פעולה, את תנועתם ממקום למקום בחדר,  והכל בשילהובו של הנאשם מס' 2 ,שממקום עומדו על הספה, גבוה מעל כולם, נשב רוח גבית באירוע, ובעיקר את משמעות נחיתותם המספרית של השוטרים, שהפכה בנסיבות לכזו שהצריכה הזעקת תגבורת. וכדברי עדותו של מפקד הכח, רפ"ק יפתח: "הרגשנו שכל האחים (בשלב מסויים – ח.ל.) סוגרים עלינו, הרגשנו נחיתות ואז הרגשנו שתוקפים אותנו מכל הכיוונים…." (עמ' 8,9).

            מצבם של השוטרים היה כה דחוק, עד כי הוצרכו להזעיק תגבורת שמנתה בין 10 ובין 15 שוטרי מג"ב, ולהימנע עד שלב הגעתה של התגבורת מכל פעולה, מצב המכונה במשטרה "הקפאת מצב".

            איש איש מהעדים תיאר את אשר ראו עיניו בפרק זמן נתון, ואין לצפות, כמובן, מטיבו של האירוע המתגלגל, והתנהגות הנאשמים, והאחרים, שהתקבצו לאירוע, שפלוני, שתשומת ליבו היתה נתונה להתרחשות מסוימת יראה את אשר ראה, באותו פרק זמן נתון, אלמוני, שתשומת ליבו היתה מרוכזת בחלק אחר של האירוע, או בהתנהגותו של מעורב אחר בפרשה.

            עקביות גירסתם של השוטרים באה לידי ביטוי, גם בכך שהודעותיהם במשטרה של שלושה מארבעת השוטרים שהעידו בפני לא הוגשו כלל, בעוד עדותו של הרביעי, רפ"ק יפתח אורי, הוגשה (ס/1), ולא מצאתי בה כל סתירה שהיא לתוכן עדותו בפני.

            התרשמותו של אחד השוטרים כאילו החלה המהומה מיד עם כניסתם לדירה, בעוד שלהתרשמותו של האחר החל הדבר בחלוף זמן קצר מאז הכניסה, אינה מעלה ואיננה מורידה. לענין תיאור המתרחש אין ביניהם שוני.

4.         ולתיאור העובדות.

            ביום 15.3.10 בשעה 04:00 לערך, הגיעו 4-3 בלשים ושני צוותי מג"ב לדירת מגוריהם של שני הנאשמים הראשונים, הנמצאת בבנין קומות בבית חנינה בו מתגוררים בני משפחה נוספים, כדי לערוך שם חיפוש, עפ"י צו שופט, אחר אמצעי לחימה.

5.         הבלשים וקצין מג"ב, דפקו על דלת הדירה, הוכנסו אליה ע"י אישה בשם מרים, שמיד אחריה הגיע בעלה, אבי שני הנאשמים הראשונים, הזדהו כשוטרים, הציגו את צו החיפוש וביקשו מכל בני הבית להתכנס בחדר האורחים של הדירה.

            לפי גירסה אחרת, פתח האב את הדלת.

6.         בשלב הראשון, והקצר יש לומר, התנהלו הדברים כסדרם, ובני המשפחה התכנסו כמבוקש, בין ביוזמתם ובין משום שהובאו מחדריהם ע"י השוטרים.

7.         כעבור זמן קצר פתח נאשם מס' 2, שהיה לבוש בגופיה, בצעקות, ולאחר שהתבקש להירגע, שב וצעק, עלה על הספה שבחדר, המשיך לצעוק, נופף בידיו וניסה לתקוף את אחד השוטרים. באותו שלב נראה הנאשם מס' 1 בנסיונו לעזור לאחיו, בדרך שרפ"ק יפתח אינו זוכרה.  נאשם מס' 2 הורד מהספה, בנסיון להשתלט עליו ולאוזקו. בחדר התפתחה מהומה במסגרתה עזבו הנוכחים את מקומותיהם ופנו איש איש למקום אחר בחדר, כשהכל צועקים ומקללים.

            במהלך נסיון ההשתלטות על הנאשם מס' 2, קם נאשם מס' 1 ממקומו, ניסה לדחוף את השוטרים, התפרע ושלח את אגרופיו לעברם, עד כי גם אותו נאלצו השוטרים "לרתק" (השוטר רס"ר ארז קדוש, בעמ' 17, שורה 26).

            יש להעיר כי שוטר זה העיד כי "ניסינו כמה שפחות לפגוע משום שגם כרגע התעוררו משינה" (18,17). עד זה מסר כי גם הוא נפגע מפגיעות אגרופים בגופו, אך אינו זוכר מי הוא זה שהיכהו.

8.         בנסיון ההשתלטות על הנאשם מס' 2, שכזכור ניצב על הספה וצעק, השתתף מפקח זילברשטיין ממג"ב שהעיד כי נאשם זה סירב לבקשתו לשבת על הספה וניסה לעבור "דרך" העד, שחצץ בינו ובין השוטרים, ולהגיע אל השוטרים.

            בנסיונו זה הוא דחף את השוטר ("הוא ניסה לעבור אותי תוך כדי דחיפה").

            למקום הגיעו שני שוטרים שחרף השתוללותו של הנאשם מס' 2 הצליחו להושיבו על הספה ולאוזקו.

9.         בשלב זה פנה מפקח זילברשטיין לעבר הכניסה לדירה משם שמע צעקות.

            ביוצאו ראה כ-10 עד 15 איש הבאים לכיוון הדירה כשהם צועקים ומבוהלים.

            הקצין הסביר להם כי מדובר בחיפוש, אך הללו המשיכו בהתקדמותם לעברו ודחפו אותו.

            הקצין שלף מיכל של גז פלפל, הזהיר כי ישתמש בו אם לא יתרחקו, ומשלא נענתה דרישתו, ריסס את הקרוב אליו. בשלב זה, שמע הקצין קול רעש שעלה משבירת חפץ עשוי פלסטיק וחש מכה בראשו. הקצין לא ראה מי מהמתקרבים אליו היכהו.

רפ"ק יפרח ראה את הקצין בעת תקיפתו, ואת האחרים בסביבתו, כשהם מחזיקים במקלות ובכסאות, וכדברי העד: "ראיתי את הפגיעה בקצין מג"ב. ראיתי שהוא  מותקף ונפגע מכסא או רגל של כסא, אני לא זוכר". (עמ' 18,11).

הקצין הועבר לטיפול בחדר המיון בבית חולים "הדסה" הר הצופים, ושוחרר, באותו לילה, במצב כללי טוב.

10.       ראוי להדגיש, כי בשלב זה ניסה מי שרוסס בגז הפלפל למשוך, ללא הצלחה, את

נשקו של המפקח  מסוג 16-M, שהיה תלוי על צוארו במצב "הצלב".

            הקצין העיד, כי אילו היה האיש מושך את הנשק בכח רב יותר, יכול היה להשיגו, שכן היה גורם לקריעתם  של אבזמי הפלסטיק  המחברים את רצועת התליה לנשק (פרק זה של האירוע לא עלה מכתב האישום –ח.ל.).

11.       סמוך לאחר מכן הוזמנה התגבורת, הרוחות נרגעו, הנאשמים נאזקו, והחיפוש החל, ללא תוצאות.

            להערכתו של רפ"ק יפתח הרי שבשל המהומה "יש מצב או יתכן שנעלמו ראיות מהדירה… נוצר מצב לקרקע פוריה אם מישהו היה רוצה להעלים ראיה מהדירה" – עמ' 4,11).

12.       מי שכאמור ראה את מעשה הכאתו של המפקח בראשו הם  רפ"ק יפתח, ורס"ל יחיאל פחימה, שראה אדם לבוש גופיה לבנה ש"דפק לעוזי (הוא מפקח זילברשטיין –ח.ל.) את הכסא בראש".

            בסיום החיפוש, ולאחר שמחוץ לבנין נמצאו שברי כסאות, שבו חלק מהשוטרים לדירה, ובסריקה שערכו, בקומה השניה, זיהה רס"ל פחימה את הנאשם מס' 3 כאותו אדם בעל מבנה גוף ועם הגופיה שדקות ספורות קודם לכן היכה בקצין.

            גם רפ"ק יפרח מסר כי זיהו את הנאשם מס' 3, שהציג אז תעודת זהות, כמי שהיכה את הקצין כאמור.

            יש להעיר כי רפ"ק יפתח הוסיף והעיד כי משנפתחה דלת החדר בו שהה הנאשם מס' 3 במהלך הסריקות בקומה השניה, ומשהוחשד בתקיפת הקצין, הוא לא נראה מופתע או כמי שהאירוע היה זר לו (עמ' 10, 3, ובחקירה נגדית לעו"ד עלאדין בעמ' 1,14).

13.       אתייחס עוד להלן, בקצירת האומר, לגירסתם המכחישה של הנאשמים, אך כאן המקום לציין כי גירסתו של הנאשם מס' 3 כאילו מי שהיכה בקצין הוא אחיו, רמי, הצעיר ממנו ב-3 שנים ונמוך ממנו במקצת, שאינו מוכן להסגיר עצמו למשטרה, היא גירסה "כבושה", שככזו טעם של החמצת האמת דבק בה.

הנאשם לא טען בשום מקום, לא בהודעתו במשטרה (ת/3) ולא בתשובתו מפי סניגורו לכתב האישום (למעט אמירה כללית לפיה "אחד הצעירים נטל כסא פלסטיק ותקף את השוטר אך הוא לא הנאשם מס' 3 " – עמ' 10,4), כי אדם שזהותו ידועה לו הוא מי שתקף את הקצין.

            יתרה מזאת. עו"ד עלאדין הוסיף והשיב לכתב האישם, באותה נשימה, כי מדובר בפעולת התגוננות של הנאשם. על טענה זו לא חזר עוד הסנגור בחקירתו הנגדית ובסיכומיו.

לגירסתו הכבושה של הנאשם אין שמץ של ראשית ראיה, והנאשם לא עשה דבר של ממש לאורכה של תקופה ארוכה מאז האירוע ועד מועד הדיון, כדי לגרום לחקירתו של האח.

            נסיונו של הסנגור להישען על דבריו  של רס"ל פחימה לפיהם יכול להיו