ת"פ 29810-02-14 – מוכתר צילו נ' מדינת ישראל

3. השלום, המבקש כפר בעובדות , והכחיש כי פרץ לדירת המתלוננת והכחיש כי הוא האדם אשר זוהה כחצי שעה לאחר המעשה ברחוב סמוך. השלום הרשיע את המערער בעבירת כניסה למקום מגורים לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין; עבירת הגניבה שיוחסה לו, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; ובעבירת התפרצות סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין. זאת, על בסיס עדותה של המתלוננת, שזיהתה את האלמוני שחדר לדירתה – הן ברחוב הסמוך והן בתחנת המשטרה. המבקש ערער על המחוזי, טען לחפותו וחזר על טענותיו לגבי הטעות בזיהויו כמבצע העבירה. המחוזי דחה את הערעור ברוב דעות. דעת הרוב (הנשיאה ד' ברלינר וסגן הנשיאה ג' קרא) התייחסה למשקלה של ראיית זיהוי ולטעויות שיכולות ליפול בה. דעת הרוב קבעה כי אין נוסחה מדויקת ברת הפעלה שיכולה להביא לתוצאה אחת בלבד באשר לוודאותו של הזיהוי, וכי זהו תפקידו של בית המשפט לשקול ולבדוק היטב את מכלול הראיות שבפניו עד לתוצאה הסופית. לנוכח הקביעה של השלום כי עדותה של המתלוננת היא אמינה, נקבע בדעת הרוב כי גם הזיהוי של המבקש בתחנת המשטרה היה אמין וכי לא עולה במקרה זה. על כן, דעת הרוב קבעה כי צדק השלום כאשר הרשיע את המבקש. לעומת זאת, דעת המיעוט (השופט ד' רוזן) סברה כי יתכן ונפלה טעות בזיהוי המבקש כפורץ לדירה עת המתלוננת הבחינה במבקש ניצב מולה ברחוב הסמוך לדירתה. דעת המיעוט הצביעה על כשלים בזיהוי המובילים לכך שלא ניתן לסמוך על הזיהוי ולהישען עליו במידת הודאות הנדרשת במשפט הפלילי. על כן, דעת המיעוט סברה כי יש לזכות את המבקש מחמת הספק.

הבקשה למתן

4. בבקשה שלפניי, מבקש המבקש זה ליתן על של המחוזי ולהורות על זיכויו, ולו מחמת הספק. בבקשתו, המבקש סומך את ידיו על דעת המיעוט, וטוען כי נעשתה טעות בזיהוי על ידי המתלוננת ברחוב הסמוך, שעה שסברה במשגה כי המבקש הוא אשר פרץ לדירתה. עוד טוען המבקש כי יש להיזהר בהרשעה המבוססת על ידי עד ראייה בלבד, הואיל והוכח במחקרים רבים כי טעויות בזיהוי הן הגורם השכיח ביותר להרשעות שווא. כמו כן, המבקש מצביע על שורה של גורמים אשר לשיטתו יש בהם כדי להפחית ממשקל הזיהוי במקרה הנדון, כגון חוסר עקביות בתיאור האירועים בדירה על ידי המתלוננת והעדר היכרות מוקדמת בין השניים. המבקש מציין כי טיעון זה מהווה קו הגנה חלופי שהוא לא טען לו לפני כן, אך לעמדתו, מתקיימים הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לדיון על פי קו הגנה זה. ומכל מקום, לדידו, מתעורר לכל הפחות באשמתו.

5. המשיבה, מנגד, סבורה כי יש לדחות את הבקשה. לגישתה, במקרה שלפנינו לא מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, וכן לא חל חריג אחר המוכר בפסיקה אשר מקנה בפני ערכאה שלישית.