ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
רקע
1. ביום 28.12.2015 הורשע הנאשם על-יסוד הודאתו בעבירות שיוחסו לו מתוקן כדלקמן: התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה וביצוע גניבה (בצוותא) לפי סעיף 407(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב).
2. המתוקן שבעובדותיו הודה הנאשם מחזיק שני אישומים: בהתאם לעובדות האישום הראשון, ביום 15.7.2015, בסמוך לשעה 19:00, התפרץ הנאשם ביחד עם אחר (שזהותו אינה ידועה למאשימה) לחנות בירושלים וביצע גניבה מתוכה. באותן נסיבות, נכנס הנאשם לחנות, תוך שפרץ את דלת הכניסה באמצעות מכשיר חד. בהיותו בחנות, גנב הנאשם 200 ₪, שעון רולקס,, ומעטפה ובתוכה מסמכים, ביניהם צילומי תעודות זהות של בעל החנות, אשתו וילדיו, וכן מספר קוד סודי של תעודת זהות. בגין כך, הורשע הנאשם לפי הודאתו בעבירה של התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה, וביצוע גניבה בצוותא.
בהתאם לעובדות האישום השני, ביום 13.8.2015, השתמש הנאשם בפרטי שנגנב מבעליו. באותן נסיבות, משך הנאשם באמצעות כרטיס 2,000 ש"ח ממכשיר כספומט בירושלים (בשתי משיכות), ועוד 1,000 ₪ ממכשיר כספומט אחר בירושלים, ונטל את הכסף לידיו.
3. בין הצדדים כלל טווח עונשי מוסכם, לפיו המאשימה תגביל עצמה לעונש של 24 חודשי (כולל הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים שתלוי ועומד כנגד הנאשם), ואילו ההגנה תבקש להסתפק בהפעלת המאסר מותנה בן 4 החודשים. לבקשת הסנגור, הוריתי על הפניית הנאשם לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו.
תסקיר שירות המבחן
4. מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 24, רווק, טרם התגורר עם אמו ואחיו תוך ניתוק מאביו. התסקיר סוקר את ילדותו הלא פשוטה של הנאשם, את יים מהם הוא סובל מגיל צעיר, ואת המסגרות בהן שהה (מחמת צנעת הפרט, לא אכביר מילים ביחס לכך). להערכת שירות המבחן, הנאשם היה מצד דמויות גבריות במשפחתו, חווה נטישה מצד אביו, ואין בו הפנמה של דמויות חיוביות בחייו.
שירות המבחן התרשם כי הרקע לביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, טמון בקושי להציב גבולות פנימיים, נטייה לפעולה אימפולסיבית ובעיות התנהגות שפורטו בתסקיר. הנאשם הביע לפני שירות המבחן רצון להשתלב בתוכנית שיקום בקהילה, אולם להערכת שירות המבחן נוכח יים של הנאשם להתמיד במסגרות פתוחות תוך ביצוע עבירות חוזרות, יש צורך במסגרת סגורה. לדברי הנאשם, במהלך מאסריו עד היום הוא לא השתלב בתוכנית טיפולית.
שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל נטייה לביצוע עבירות באופן חזרתי, תוך שימוש בתוקפנות וחוסר רגישות לצרכי הסביבה ולפגיעתו באחרים. צוין כי קיים חוסר בהירות לגבי עברו הפסיכיאטרי של המשיב ולגבי מצבו הנפשי כיום. לצד זאת, הנאשם הביע רצון עתידי להשתלב בתוכנית שיקומית ובכך ראה שירות המבחן גורם סיכוי לשיקום. בהתחשב בכל אלה, המליץ שירות המבחן על הטלת וכן על בדיקה על-ידי פסיכיאטר במסגרת שב"ס כדי לשלב את הנאשם בתוכנית טיפולית שמתאימה לצרכיו בין כותלי הכלא. עוד המליץ שירות המבחן על מאסר מותנה מרתיע.
טיעוני הצדדים לעונש
5. בא-כוח המאשימה, עו"ד אריה ברנד, טען כי יש לראות בשני האישומים אירועים נפרדים, ולקבוע מתחמי ענישה הולמת בהתאמה. לפי הנטען, מתחם העונש ההולם בגין האישום הראשון נע מ- 10 ועד 30 חודשי . עוד נטען כי מתחם העונש ההולם בגין האישום השני נע ממאסר קצר בפועל ועד 15 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות העניין, נוכח של הנאשם ובהתאם להסדר הטווח שהושג בין הצדדים, עתרה המאשימה להשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל, כולל הפעלת המאסר מותנה התלוי ועומד כנגדו.
6. מנגד, בא-כוח הנאשם, עו"ד עבד דראושה, טען כי מתחם העונש ההולם בגין כלל העבירות בהן הורשע הנאשם נע מחודשיים עד 7 חודשי . הסנגור עמד על הנסיבות לקולא בעניין מרשו, ובהתאם להסדר הטווח שהושג בין הצדדים, עתר להסתפק בימי של הנאשם עד כה ובהפעלת המאסר המותנה שתלוי ועומד כנגדו.
הנאשם בדבריו לפניי הביע חרטה על מעשיו והבטיח שלא ישוב עליהם.
מתחם העונש ההולם אל מול טווח הענישה המוסכם בין הצדדים
7. בהתאם לפסיקתו של העליון, אין זהות הכרחית בין מתחם העונש ההולם המהווה קביעה נורמטיבית, לבין טווח ענישה שהוסכם בין הצדדים. בהתחשב בכך, במצב בו נערך בין הצדדים המבוסס על טווח ענישה מוסכם, על הגוזר את הדין לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם בהתאם לאמות-המידה הנורמטיביות שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין. לאחר מכן, על לוודא כי הסדר הטווח העונשי המוסכם אינו חורג באופן בלתי סביר ממתחם הענישה ההולמת, וזאת לפי אמות-המידה שנקבעו בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002). בשלב האחרון וככל שהטווח המוסכם מאוּשר, על לגזור את הדין בהתחשב ובאינטרסים הציבוריים שהובילו לעריכתו, וכן בהתחשב ביתר השיקולים הרלוונטיים לעניין, לרבות השיקולים המנויים בהוראות תיקון 113 לחוק העונשין. מטבע הדברים, ככל שהטווח העונשי שהוסכם בין הצדדים אוּשר על-ידי , העונש ייגזר במסגרת טווח הענישה המוסכם – עד גבול קצוותיו (ראו: ע"פ 4301/15 פינטו נ' מדינת ישראל (5.1.2016), פסקה 31; ע"פ 3912/14 נאסר נ' מדינת ישראל (1.12.2014); ע"פ 5953/13 מדינת ישראל נ' דוידי, פסקה 20 (6.7.2014); ע"פ 3856/13 גוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (3.2.2014); ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 13-17 (4.12.2013); ע"פ 3042/13 חיימוב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (21.5.2011); עוד ראו: עפ"ג (מחוזי י-ם) 30054-11-13 זקן נ' מדינת ישראל (5.2.2014)). בהתאם לכך, אפנה תחילה לקבוע את מתחם העונש ההולם במקרה דנן.
8. מאחר שבנסיבות המקרה דנן הורשע הנאשם בשני אישומים, השאלה המתעוררת בפתח הדיון הנה האם שני האישומים מהווים אירוע אחד לצורך קביעתו של מתחם ענישה הולמת כולל, או שמא מדובר בשני אירועים אשר יש לקבוע בנוגע לכל אחד מהם מתחם עונש הולם נפרד (ראו: סעיף 40יג לחוק העונשין): מחד גיסא, שני האישומים עוסקים בעבירות רכוש, שבוצעו בהפרש של פחות מחודש ימים. לפיכך ניתן לטעון כי מדובר באותה מסכת עבריינית, וכי שתי העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד (ראו והשוו: "מבחן ר ההדוק" בע"פ 4913/10 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014) – גישתם של כב' השופטת ברק-ארז בפיסקה 5 ואילך , וכב' השופט פוגלמן בפיסקה 2 לפסק-דינו). ודוק, במסגרת קביעתו של המתחם הכולל הנ"ל, מן הראוי ליתן משקל לכך שהנאשם ביצע מספר "מעשים" כמובנו של מונח זה בסעיף 186 לחוק הפלילי [], התשמ"ב-1982. מטבע הדברים, הדבר ישווה מידה של חוּמרה שתשפיע על קביעתו של מתחם העונש ההולם הכולל בגין כל העבירות בהן הורשע הנאשם.
מאידך גיסא, מדובר בעבירות השונות באופיין ובדרגת חומרתן, אשר בוצעו בהפרש זמנים וכוונו כלפי נפגעי עבירה שונים. הן ניתנות להפרדה מבחינה מהותית וכרונולוגית, באופן שאינו מלאכותי. לפיכך, ניתן לטעון כי מן הראוי לקבוע מתחם נפרד לכל אחד משני האישומים הנכללים המתוקן (ראו והשוו: "המבחן הצורני-העובדתי" לפי גישת כב' השופט דנציגר ברע"פ 4913/10 ג'אבר הנ"ל, פיסקאות 24, 29 עד 31 ). ודוק, אף בהתאם לגישה האחרונה, לא ניתן להתעלם בכך שעסקינן בשתי עבירות רכוש שבוצעו בהפרש זמנים של פחות מחודש ימים. לפיכך, גם לפי גישה המצדדת בקביעת מתחמים נפרדים לשני האישומים הנכללים המתוקן, אני סבורה כי יש מקום לגזירת עונש כולל בגינם כאמור בסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין.
בנסיבות העניין, לא ראיתי להכריע בין שתי הגישות הפרשניות האמורות למונח "אירוע" בסעיף 40יג לחוק העונשין. תחת זאת, אקבע מתחמים נפרדים לכל אחד מן האישומים הנכללים המתוקן (זאת לפי "המבחן הצורני-העובדתי"). בנוסף, אקבע מתחם ענישה הולמת כולל, המתייחס לכלל העבירות בגינן הורשע הנאשם (זאת לפי "מבחן ר ההדוק"). לאחר מכן, אגזור את העונש המתאים בעניינו של הנאשם.
מתחמי הענישה ההולמת
9. בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את העבירה בה הורשע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהן, בנסיבות ורות בביצוע העבירות הנהוגה.
10. בכל הנוגע לערכים החברתיים המוגנים – עבירת ההתפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה, עניינה בשמירה על הקניין והרכוש האישי, הגנה על מקום עיסוקו של הפרט המהווה את מקור פרנסתו, וכן הגנה על יות ועל תחושת הביטחון האישי של בני-החברה. אעיר כי התפרצות טומנת בחובה גם פוטנציאל להתפתחות אלימה, העלולה להוביל חלילה לפגיעות בגוף ובנפש. למרבה המזל, פוטנציאל זה לא התממש במקרה דנן.
אשר לעבירה של הונאה בכרטיס חיוב – עמדו לא אחת בפסיקתם על החומרה הטמונה בעבירה זו, הן בשל הנזק הכלכלי הנגרם בעטיה והפגיעה ביציבות המסחרית במשק, והן מאחר שמדובר בעבירות נפוצות אשר מחד גיסא הן קלות לביצוע, ומאידך גיסא קיים קושי לחשוף את מבצען.
11. בחינת נסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן מעלה כי באירוע המפורט באישום הראשון התפרץ הנאשם ביחד עם אחר לחנות באמצעות פריצת דלת הכניסה למקום במכשיר חד, ולאחר מכן גנב 200 ₪, שעון רולקס, , וכן מעטפה ובה מסמכים אישיים (צילומי תעודות זהות של בעל החנות ומספר קוד סודי של תעודת זהות). המעשים בוצעו בצוותא ונעשה בהם שימוש במכשיר חד, דבר היכול להצביע על תכנון מראש. נוכח גניבת פריטי רכוש לצד מסמכים אישיים, הובילה העבירה לא רק לנזק רכושי, אלא גם לפגיעה בפרטיות ובצנעת הפרט (אין מחלוקת כי הפריטים לא הוחזרו לבעליהם).
אשר לאירוע המפורט באישום השני – הנאשם משך 3,000 ₪ באמצעות גנוב, ונטל לידיו את הכסף. מדובר בסכום כסף בלתי זניח. לצד זאת, ראוי לציין כי על-אף שמוסכם כי כרטיס בו עשה הנאשם שימוש היה גנוב, אין טענה כי הנאשם הוא שגנב אותו. כמו כן, מוסכם כי סכום הכסף שמשך הנאשם, נתפס והוחזר לבעל הכרטיס.
12. עבירת ההתפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה וביצוע גניבה, מהווה עבירת פשע שהעונש המרבי הקבוע לצדה בחוק הוא מאסר שבע שנים. בחינת הענישה הנוהגת לגבי עבירה זו, כשהיא לבדה, נעה ממספר בודד של חודשי ועד עונשי מאסר בפועל משמעותיים לריצוי מאחורי סורג ובריח – הכל בהתאם לנסיבות המעשה ולנסיבות העושה (ראו והשוו: רע"פ 5552/10 ברכה נ' מדינת ישראל (25.7.2010); עוד ראו והשוו: עפ"ג (מח&
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
