ת"פ 4164-09 – מדינת ישראל נ' מיכאל וייזמן

פתח דבר

1.         כתב האישום מייחס לנאשמים, מיכאל וייזמן (להלן: "נאשם 1") ויעקב (קובה) יעקבשווילי (להלן: "נאשם 2") יבוא סם מסוכן מסוג אופיום מטורקיה לישראל, ניסיון יבוא סם מסוג אופיום והחזקת סם שלא כדין – עבירות לפי סעיף ל (להלן: ""), יחד עם סעיף ל (להלן: ""), וסעיפים ו- רישא ל, וסעיפים ו- רישא ל, יחד עם סעיף ל (אישום ראשון), וכן יבוא סם מסוכן מסוג בלתי ידוע, והחזקת סם מסוכן – עבירות לפי סעיפים ו- + ל (אישומים שני ושלישי).

2.         על פי הנטען בכתב האישום הראשון, באמצע חודש יולי 2009 או בסמוך לכך, קשר נאשם 2 קשר עם אחרים לייבא מטורקיה לישראל סם מסוכן מסוג אופיום במשקל 2 ק"ג, וזאת ע"י הטמנתו בדפנות תיבת עץ (להלן: "החבילה") שנשלחה מטורקיה לישראל באמצעות חברת המשלוחיםTNT(להלן: "TNT") לכתובת דירתו של נאשם 1 ברחוב שדרות ירושלים 51 בבת ים (להלן: "הדירה").

עוד עפ"י הנטען, נאשם 2 הציע לשלם לנאשם 1 סך של 1500$ תמורת שימוש בכתובת הדירה, קבלת החבילה והעברתה לידיו, ונאשם 1 נענה להצעתו ביודעו כי החבילה מכילה סם מסוכן מסוג אופיום. לאחר הסכמת נאשם 1, מסר נאשם 2 לאחר את פרטיו של נאשם 1 (שם, כתובת ומספר טלפון נייד).

3.         בטרם נשלחה החבילה ע"י האחר בדואר אווירי לישראל, היא נתפסה ע"י משטרת טורקיה והועברה למשטרת ישראל. בישראל, הוציאו השוטרים את סם האופיום מן החבילה בהותירם בה סם אופיום במשקל 6.777 גרם נטו בלבד. לאחר מכן, ארזו השוטרים את החבילה כפי שנארזה במקור ע"י האחר.

4.         בתאריך 29.7.09 בשעה 10:30 או בסמוך לכך, לאחר שנאשם 1 הודיע לנאשם 2 כי החבילה אמורה להימסר לו במועד זה, הגיע נאשם 2 לדירה.

שוטר שהתחזה לשליחTNTהגיע אף הוא לדירה, ומסר לנאשמים את החבילה שמכילה סם מסוג אופיום במשקל 6.777 גרם נטו כאמור לעיל.

הנאשמים נטלו את החבילה מידי "השליח" והכניסו אותה לדירה. דקות ספורות לאחר מכן, פרצו שוטרים אל הדירה ועצרו את הנאשמים.

הנאשמים הואשמו איפוא באישום הראשון בכך שניסו ליבא סם אופיום במשקל 2 ק"ג לישראל, וכן ניסו להחזיק סם מסוכן מסוג אופיום במשקל 2 ק"ג והחזיקו סם מסוכן מסוג אופיום במשקל 6.777 ק"ג נטו.

5.         על פי הנטען באישום השני, עובר לתאריך 13.8.08 או בסמוך לכך, קשר נאשם 2 קשר עם אחרים לייבא סם מסוג בלתי ידוע, בכמות העולה על הכמות המצוינת בתוספת השניה ל. הסם נארז בחבילה אשר נשלח מטורקיה לכתובת הדירה באמצעות חברת המשלוחיםDHL(להלן: "חבילה "א").

נאשם 2 הציע לשלם לנאשם 1 סך של 3000$ תמורת שימוש בכתובת הדירה לצורך קבלת חבילה "א" והעברתה לידיו, ונאשם 1 נענה להצעתו, ביודעו כי חבילה זו מכילה סם מסוכן. בהמשך להסכמת נאשם 1, מסר נאשם 2 לאחר את פרטיו של נאשם 1 (כתובת ומספר טלפון נייד).

עפ"י המוסכם אסף נאשם 1 את חבילה "א" והעביר אותה לידי נאשם 2, שמסר לו בתמורה סך של 3000$.

הנאשמים מואשמים באישום זה בכך שייבאו מטורקיה לישראל סם מסוכן מסוג בלתי ידוע והחזיקו בו.

6.         על פי הנטען באישום השלישי, עובר לתאריך 23.1.08 או בסמוך לכך, קשר נאשם 2 קשר עם אחרים לייבא סם מסוג בלתי ידוע בכמות העולה על הכמות המצוינת בתוספת השניה ל. הסם נארז בחבילה שנשלחה מטורקיה לכתובת הדירה באמצעות חברת המשלוחיםUPS(להלן: "חבילה "ב").

נאשם 2 הציע לשלם לנאשם 1 סך של 2000$ תמורת שימוש בכתובת הדירה לצורך קבלת חבילה "ב" והעברתה לידיו, ונאשם 1 נענה להצעתו ביודעו כי חבילה זו מכילה סם מסוכן. לאור הסכמת נאשם 1, מסר נאשם 2 לאחר את פרטיו של נאשם 1 (שם, כתובת ומספר טלפון נייד). עפ"י המוסכם אסף נאשם 1 את חבילה "ב" והעבירה לנאשם 2, שנתן לו בתמורה סך של 2000$.

הנאשמים מואשמים כי במעשים כמפורט לעיל יבאו סם מסוכן מסוג בלתי ידוע והחזיקו בו.

ב. גדר המחלוקת

7.         נאשם 1 הודה כי כתובת דירתו שימשה את נאשם 2 למשלוח שלוש חבירות מטורקיה, אולא שלטענתו, הוא לא היה מודע לתוכן החבילות, אם כי חשד שמדובר במשלוח בלתי חוקי של זהב או יהלומים.

8.         נאשם 2 הכחיש כל קשר לחבילה שנתפסה בביתו של נאשם 1, וכן הכחיש כי שילם לנאשם 1 על מנת שיקבל שתי חבילות קודמות לביתו. עוד לדבריו, הוא נהג ליבוא לישראל בגדים ודברי עור מטורקיה, והיה מעביר כספים תמורת הסחורות הנ"ל לנזימה גפורובה אשתו של הסוחר ששלח אליו את הבגדים.

9.         לטענת שני הנאשמים לא ניתן להרשיעם בעבירות נשוא האישום הראשון, שכן איש מהשוטרים שתפסו את החבילה בטורקיה לא התייצב למתן עדות בביהמ"ש.

כמו-כן, לא ניתן להרשיעם באישומים השני והשלישי שכן לא נתפסו סמים כלל ולא ניתן לשלול את האפשרות כי השוטרים הטורקים הכניסו סמים לחבילה ומסרו אותה לשוטר הישראלי שהגיע אליהם.

ג.         התשתית הראייתית עליה מתבססת התביעה

לענין קבלת החבילה נשוא האישום הראשון:

10.       מעדותו של השוטר רס"ל אלי שוורץ ממיחלק סמים של ימ"ר ת"א, עולה כי הוא נסע בתאריך 28.7.09 בשליחות משטרת ישראל לטורקיה, וזאת לאחר שמשטרת טורקיה איתרה ארגז עץ שבדפנותיו הוטמן 2 ק"ג אופיום שיעדו היה ישראל.

העד שוורץ למד מהשוטר הטורקי בו פגש (בילאל אקטש) כי התקבלה הודעה טלפונית בתאריך 25.7.09 סמוך לשעה 08:00 כי הוסתרו סמים בחבילה שנמסרה למשרד לשירותי מטעמים באיסטל, והחבילה עומדת להישלח לישראל. המשטרה הטורקית שברה את דפנות הארגז הוציאה את הסם העבירה אותו לבדיקה, ומתוך 2 הק"ג הוחזר לתיבה 1.5 ק"ג, ו-500 גרם נשארו ביחידת הסמים שלמשטרת איסטל (ראו: דו"ח פעולה של השוטר שוורץ – ת/85 והדו"ח של בילאל ת/86).

מהדו"ח ת/85 עולה כי החבילה סגורה בסרט הדבקה של חב'TNT, ועל החבילה שם השולח ומס' הטלפון שלו, וכן, שם הנמען – מיכאל ויזמן רח' ירושלים מס' 51/1 ישראל ומס' הטלפון 054-7631798.

11.       העד שוורץ מסר בעדותו כי נטל את החבילה עמו למטוס, ולא הניח אותה בכבודת הנוסעים. בנתב"ג הוא פגש בשוטר דודי עובד ממיחלק סמים של ימ"ר ת"א, ויחד נסעו למשרדי ימ"ר ת"א. שם פתח דודי עובד את החבילה (ת/82) ואת הארגז (ת/83) הוציא את הסמים שקל אותם, והחזיר 6.77 ג' נטו אופיום לחבילה שנארזה מחדש (ראו: דו"ח פעולה של השוטר דוד עובד – ת/87).

12.       מוסכם על ההגנה כי הסימון ד"ע על השובר הצמוד לחבילה (ת/73) נחשב ע"י העד עובד, וכי הסמים הוכנסו לשקיות אטומות וסומנו ד"ע 1 ו-ד"ע 2.

13.       הסם הועבר לבדיקת מז"פ ונמצא כי מדובר בסם מסוג אופיום (ראו: ת/56).

התביעה גורסת כי מאחר ומדובר בגוש של סם, משמע בדיקת הגוש מצביעה על כך שהחלק שנותר בטורקיה אף הוא אופיום.

התייחסות לטענה זו בהמשך.

14.       בעקבות האמור לעיל, החלה המשטרה, להאזין לטלפון הסלולרי של נאשם 1 ששמו וכתובתו הופיעו כנמען על גבי החבילה (ת/52).

א)        מהאזנות הסתר עלה כי נאשם 2 התקשר לנאשם 1 כדי לברר אם יש חדש, ומהשיחה עלה שצריכים להתקשר לנאשם 1, אך זה טרם נעשה.

נאשם 1 ציין ש"הוא הרי עושה את זה לא פעם" ושאל, "מתי הוא מתקשר" ונאשם 2 ענה לו שזה משתנה (ראו: שירטוט 37284 שיחה 28 מתאריך 28.7.09).

ב)         בתאריך 28.7.09 שעה 17:15 בשרטוט 37284 שיחה 48 התקשרה קרן מחב'TNT לנאשם 1 והודיעה לו שהחבילה אמורה להגיע אליו למחרת.

ג)         בעקבות שיחתה, התקשר נאשם 1 לנאשם 2 (שרטוט 37284 שיחה 50) ועידכן אותו בכך שהחבילה אמורה להגיע למחרת, וכי נאמר לו כי לא ידרש תשלום עבורה. נאשם 2 סבר  שיש כן צורך לשלם, ואמר שיביא כסף למחרת.

ד)         בשיחה נוספת מנאשם 2 (בשעה 22:15) הוא בירר עם נאשם 1 כמה שילמו בפעם שעברה, ונאשם 1 השיב כי עבור הראשונה שילמו כ-350 ₪, ועל השניה שילמו הרבה יותר.

נאשם 2 ציין כי החבילה הקודמת היתה כבדה יותר כ-24 קילו, והפעם החבילה – קטנה יותר, וכי כנראה ידרש לשלם 350 ₪.

בעקבות השיחות הותקנה האזנת סתר גם למספר הטלפון הסלולרי של נאשם 2.

ה)        בתאריך 29.7.09, סמוך לשעה 08:40 התקשר נאשם 1 לנאשם 2, וכשהתברר לו שנאשם 2 טרם יצא לדרך, הוא הביע כעס בציינו שעוד מעט תגיע החבילה.

ו)         בתאריך 29.7.09 שעה 10:07 התקשר נאשם 2 לאשתו ומסר לה: "…אני נוסע… רציתי שאת תאחלי לי בהצלחה, אני נוסע למישה", ואשתו השיבה: "…בהצלחה בשביל החבילה?" ונאשם 2 אישר. בהמשך מסר לה: "…איך שהכל יגמר אני…אתקשר, בסדר?" (שרטוט 37293 שיחה 67).

ז)         בתאריך 29.7.09 שעה 11:00 התקשר נאשם 2 לחברתTNTעל מנת לברר מתי תגיע החבילה (שיחה 104 בשרטוט 37284).

15.       מדו"ח הפעולה שערך סמ"ר מגן (ת/30) עולה, כי ממקום תצפיתו הבחין העד בשעה 10:30 בהגעתו של נאשם 2 לכתובת דירתו של נאשם 1 (ר' ת/34 לצורך זיהוי הנאשמים ע"י פקד גולדשטיין כדמויות המופיעות בסרט). השניים נפגשו מחוץ לדירתו של נאשם 1 הסתובבו ושוחחו. בשעה 11:00 הגיע רכב חברתTNTלמקום, הנאשמים התקרבו לרכב ונאשם 1 ניגש לרכב ומסר דבר מה לנהג. נאשם 2 המשיך בהליכתו, חלף על פני הרכב, נעצר מטרים ספורים ממנו והתבונן במתרחש.

השליח יצא מהרכב כשבידיו החבילה, נאשם 2 ניגש לנאשם 1, אמר לו דבר מה והאחרון נכנס לבניין כאשר נאשם 2 נשאר עומד בסמוך לרכב. השליח נכנס לבניין ומיד אחריו נאשם 2. השליח שוחח עם נאשם 1 בחדר המדרגות ועזב את המקום. נאשם 1 נשא את החבילה וירד לדירתו כשנאשם 2 בעקבותיו.

16.      מצפייה בקלטת החסויה (102/09/5) עולה כי נאשם 1 הגיע למקום הדירה, פגש בנאשם 1 מחוצה לה והשניים הסתובבו מסביב לבניין ושוחחו, כאשר נאשם 2 משוחח בטלפון מעת לעת. בשלב מסוים הגיע למקום רכב חברתTNT, נאשם 1 ניגש לחלון הקדמי ימני ברכב כאשר נאשם 2 חלף על פניהם, נעצר בסמוך למקום והתבונן במתרחש. יצוין, כי הנאשמים שמרו על קשר עין ביניהם. בשלב זה נכנס נאשם 1 לבניין, אחריו השליח ואחריהם נאשם 2.

17.       מדו"ח ת/74 שנערך על ידי רס"ר ויטלי לוקאמוב עולה, כי הוא הגיע עם החבילה למשרדי חב'TNT, וקיבל רכב שלהם. ברכב זה, הוא נסע לביתו של נאשם 1, וכשהאחרון ראה את הרכב הוא ניגש אליו, ואמר לרס"ר ויטלי שהחבילה היא בשבילו. רס"ר ויטלי יצא מהרכב, והלך לכיוון בניין מס' 51- מקום מגוריו של נאשם 1. כשהתעכב בחדר המדרגות, השיגו אותו נאשמים 1 ו-2, ונאשם 1 אמר לו שהחבילה בשבילו והצביע על דלת ביתו. הוא שאל את רס"ר ויטלי אם צריך לשלם עבור משלוח החבילה, והשוטר ששימש כ"שליח" של חב'TNT,השיב בשלילה. השיחה התנהלה בשפה הרוסית. נאשם 2 פנה אל רס"ר ויטלי אף אף הוא בשחה הרוסית, ושאל אם הוא בטוח שלא צריך לשלם, ונענה בשלילה.

18.      חילופי הדברים בין הנאשמים בדירה, מיד עם קבלת החבילה ועזיבת השליח הוקלטו (ת/107א'), תורגמו ותומללו (ת/38 ות/39). מחמת חשיבותם, יבואו הדברים בשלמותם (ההדגשות לא במקור – י.א.).

נאשם 2: "…נו, תפתח אותה, נראה. או שאתה יודע, לא צריך, שיהיה ככה, אני אביא להם ככה, ארוז, פשוט תשים את זה לאן שהוא במקום רחוק."

נאשם 1: "אני אשים, אתה אל תדאג".

נאשם 2: "כמה היא שוקלת?… לא שוקלת כלום."

נאשם 1: "קטנה".

נאשם 2: "קטנה אתה רואה?"

נאשם 1: "נו, אתה סבכת אותי הפעם, סבכת אותי"

נאשם 2: "אחי, אותי סבכו".

נאשם 1: "אז מראש היה צריך להגיד לי. אולי הייתי אומר: "לא, אני לא אסתכן עבור אלף חמש מאות".

נאשם 2: "אבל הוא שלח כבר, הרי בשבת הוא התקשר אלי, אומר: "אתמול שלחתי". הרי אני מסביר לך, בשבת הוא התקשר אלי… אומר: "אני אתמול שלחתי", אתה מבין?"

נאשם 1: "אז אולי נפתח ונטעם את זה? תראה לי".

נאשם 2: "לא, אז צריך לשבור אותה, מה אתה?"

נאשם 1: "הא, כן?"

נאשם 2: "שם תיבה, הרי אתה זוכר, פעם שעברה. נו בוא תפתח"

נאשם 1: "כן, אני יודע, טוב, שיהיה סגור, עזוב"

נאשם 2: "אבל אני נתתי לך, הרי נתתי לך אז"

נאשם 1: "אבל אז לא טעמתי, מה נתת לי כבר?"

נאשם 2: "כדי להוציא את זה, צריך לשבור את התיבה לגמרי, הבנת?"

נאשם 1: "זה כדי שלך יותר קל יהיה להביא את זה"

נאשם 2: "לא, אני חייב לתת לאנשים, לאנשים, ככה, אין לי זכות לפתוח, אתה מבין?"

נאשם 1: "נו תכבד, אחר כך תביא"

נאשם 2: "אחר כך בטח, הם נותנים לי חלק תמיד… תמיד 10 גרם בערך אני מקבל במתנה. 15-10 בטח. שומע, אתה הרי יודע מה זה?"

נאשם 1: "כן, אני יודע, זה אופיום"

נאשם 2: "כן".

בשלב דנא, שוחחו הנאשמים אודות דרכי השימוש באופיום, עד לפריצת כוחות המשטרה לדירה. בדירה, נתפסו ע"י השוטרים, החבילה כשהיא סגורה (ר' ת/88), וכן יומן ובו רשומים ברוסית (ר' דו"ח חיפוש ת/95 וזכ"ד ת/96).

עדותו של רס"ר טל חזן

19.       רס"ר חזן ממחלק הסמים של ימ"ר תל אביב ערך דו"ח פעולה (ת/103) לגבי מסירת החבילה על ידי "שליח" של חב'TNT, וכן ערך דו"ח פעולה, תפיסה וסימון בתאריך 29.07.09 (עמ' 265 שורות 1-6 לפרוטוקול).

דו"ח מעצרו של נאשם 1 נערך ע"י העד בתאריך 29.7.09 שעה 11:05 (הוגש סומן ת/104). (עמ' 265 שורה 9 לפרוטוקול).

20.       נציג חב'TNT– העד רונן בילו מסר כי לחב'TNTבאיסטל נמסרה חבילה שמשקלה 11.6 ק"ג שנועדה למשלוח למיכאל ויזמן מרח' שד' ירושלים 51/1 בת ים. על החבילה נרשם מס' סלולרי של נאשם 1, וקיימת התאמה בין מספר החבילה הרשום על גבי השובר (ת/73) למספר החבילה הרשום על גבי הפתק שנתפס אצל נאשם 1 (ת/122).

כמו כן קיימת התאמה למספר החבילה שבמסרון שנשלח לנאשם 2 (הודעה 68 בת/92).

עדותו של פקד אבי גולדשטיין

21.       פקד גולדשטיין אישר בעדותו כי ערך דו"ח צפייה מתאריך 16/09/2009 (ת/34). לדבריו, "אני צפיתי בקלטת שבה נראים מיכאל וייזמן ויעקב יעקבשוילי" וזיהה אותם (עמ' 300 שורות 17-21 לפרוטוקול).

עדותו של רס"מ ולדימיר דבוגובסקי

22.       מעדותו של רס"מ דבוגובסקי עלה כי הוא האזין "לשיחות של הנאשמים, העליתי אותם על כתב, כשהגיע הזמן תמללתי אותם, ובסופו של התהליך השוויתי את הקולות ששמעתי במהלך האזנת הסתר לקולות של הנאשמים שנחקרו בחקירה". לדבריו, הנאשמים שוחחו לרוב בשפה הרוסית. (עמ' 266 שורות 12-16 לפרוטוקול).

אסופת תמלילי האזנות הסתר הוגשה וסומנה ת/105א' ואילך, התמלילים הנ"ל נצרבו בדיסק אשר סומן ת/106. (עמ' 265 שורות 21-22 לפרוטוקול).

את תהליך זיהוי קולות המשוחחים תיאר רס"מ דבוגובסקי  כדלקמן: "אני בוחר שיחה מסוימת שהוא נקרא בשם הזה, שני הדוברים לא משנה מי, וכשאני נתקל בשיחה אחרת של אותם הדוברים אז אני משווה את הקול, בהתחלה, עם הזמן כמובן אני לומד לזהות אותם." (עמ' 266 שורות 27-29 לפרוטוקול).

עוד לדבריו, את הנתונים הרשומים בראש המסמך "אני מקבל אותם במחשב אין לי שום אפשרות לשנות אותם, לשנות מספר טלפון או משהו, כלום. חוץ ממי שמות הדוברים ומי מתמלל אני לא יכול שום דבר לשנות." (עמ' 267 שורות 25-26 לפרוטוקול).

מזכר "השוואות קול בפרשיית "מרס טורקי", יעקב יעקבשווילי" מתאריך 17.11.09 אשר נערך ע"י העד הוגש וסומן  ת/109 (עמ' 268 שורות 9-10 לפרוטוקול).

מזכר "השוואת קול בפרשיית "מרס טורקי" מיכאל ויזמן" שנערך ע"י העד הוגש וסומן ת/110 (עמ' 268 שורות 13-14 לפרוטוקול).

מזכר "השוואת קול בפרשיית "מרס טורקי" דימיטרי בוייר", מתאריך 17.11.09 שנערך ע"י העד הוגש וסומן ת/111 (עמ' 268 שורות 17-18 לפרוטוקול).

מזכר "השוואת קול בפרשיית "מרס טורקי" ילנה וייסמן" מתאריך 17.11.09 נערך ע"י העד הוגש וסומן ת/112 (עמ' 268 שורות 22-23 לפרוטוקול).

העד הסביר כיצד ניתן להבחין בין תמלילים שהוא ערך בעצמו לבין תמלילים בהם הסתייע באחר, כאשר הוא רשם: "ואושרו על ידי", משמע:  שאחר תימלל, והתמליל לאחר בדיקתו אושר על ידו.

עוד הבהיר העד, כי את השוואות הקול עשה בכוחות עצמו על סמך שמיעתו, ללא שימוש במכשיר כלשהו. (עמ' 269 שורות 4-8 לפרוטוקול).

23.       בהסכמת ההגנה הוגשו לביהמ"ש מסמכים בנושא זיהוי קלטות כדלקמן: מזכר שנערך ע"י סמ"ר קטי קליניקוב בנושא זיהוי קולו של יעקב יעקבשווילי מתאריך 04.08.09 הוגש וסומן ת/113; מזכר שנערך על ידי סמ"ר קטי קליניקוב בנושא זיהוי קולו של מיכאל וייסמן 04.08.09 הוגש וסומן ת/114; מזכר בנושא זיהוי קולו של דימטרי בוייר 04.08.09 הוגש וסומן ת/115; מזכר בנושא זיהוי קולו של אולסי מולודקין מתאריך 04.08.09 הוגש וסומן ת/116; מזכר בנושא זיהוי קולה של ילנה וייסמן 04.08.09 הוגש וסומן ת/117.כמו כן, הבהירה ב"כ המאשימה כי עקב שגגה, רשמה קטיבמקום האזנת סתר 37293, את המספר- 77293; דוח התקנת ציוד מעקב טכני מתאריך 19.11.09 של חנן שגב הוגש וסומן ת/119; שיחה מספר 35 בין נאשם 2 לדימה מתאריך 29.07.09 הוגשה וסומנה ת/118; מזכר שנערך על ידי פקד אבי גולדשטיין בתאריך 29.07.09 הוגש וסומן ת/120. (עמ' 269-270 לפרוטוקול).

24.      ביום המעצר, צלצל מכשיר הטלפון הנייד של נאשם 2, אשר נתפס ע"י השוטרים. על צג הטלפון הופיע המספר 00902164101434.

ממסמך שערך (ת/46) רס"ר סוחוליטקו שהשיב לשיחה עולה, כי מצידו השני של קו הטלפון ניצב אדם דובר אנגלית אשר תהה אם קובה הוא הדובר. כאשר השיב רס"ר סוחוליטקו כי הוא חבר של "קובה" (נאשם 2). המשיך הדובר ושאל היכן קובה, ונענה ע"י רס"ר סוחוליטקו כי קובה חולה. הדובר הזדהה כ"משה" וביקש לשוחח עם קובה בדחיפות (להלן: "משה") כאשר מסר לו רס"ר סוחולויטקו כי "החבילה טובה" השיב משה: "כן. כן".

25.      בסמוך לשעה 20:40 התקשר רס"ר סוחוליטקו למספר הטלפון לעיל, אך לא נענה. הוא התקשר למספר הטלפון אשר ממנו ואליו נשלחו מסרונים ממכשירו הנייד של נאשם 2 בקשר עם החבילות 9053244403800 (ר' ת/92 וכן ת/47), וענה לו "משה". רס"ר סוחוליטקו מסר ל"משה" כי קובה מחלים מניתוח בבית החולים "תל השומר", וכי החבילה נמצאת בידיו, והוא מעוניין לברר מה לעשות עימה משום שהוא מפחד להחזיקה ברשותו, שהרי ידוע מה היא מכילה. משה, השיב כי הוא יודע ומבין, אך שאל אם יוכל להמשיך להחזיק את החבילה אצלו. כאשר השיב רס"ר סוחוליטקו כי הוא אינו מוכן להשאיר את החבילה בחזקתו, וביקש את פרטי האדם אליו אמורה להגיע החבילה, השיב משה כי אינו יכול למסור לו מס' טלפון לפני שהוא ידבר אתו אך יברר עימם ויצור עימו קשר באמצעות הטלפון הנייד (של נאשם 2).

בהמשך, יצר רס"ר סוחוליטקו פעם נוספת קשר עם "משה" והעלה עיקרי השיחה עלי כתב (ת/48). מרישום השיחה עולה, כי משה מסר לרס"ר סוחוליטקו שהוא שוחח עם האנשים שאמורים לקבל את החבילה והם ייצרו עימו קשר בדקות הקרובות באמצעות מכשירו הנייד של נאשם 2. כמו כן, תהה משה מדוע הוא או קובה לא יצרו עימו קשר בשעה 12:00 עת קיבלו את החבילה.

26.       מתמליל השיחה לעיל (ת/49) עולה, בין היתר, כדלקמן, רס"ר סוחוליטקו: "…אני רוצה… ללכת עם החבילה הזאת לכל מקום"; משה: "…אין שום בעיה, אין שום טענות מהצד שלנו." (עמ' 9 שם); ובהמשך, משה: "מדוע… קובה או אתה לא התקשרתם אלי בשעה אחת, שתיים, שלוש… אחר הצהריים…?"; רס"ר סוחוליטקו: "אתה לא מבין. האמבולנס לקח אותו אל בית החולים"; משה: "באיזו שעה?"; רס"ר סוחוליטקו: "…בשעה שתים עשרה וחצי משהו…אחרי שאת… שאנחנו לקחנו את החבילה מהחבר שלנו, אתה יודע?"; משה: "כן" רס"ר סוחוליטקו: "בבת ים" משה: "כן" (עמ' 10 שם).

נאשם 2 עומת עם פרטי השיחה דלעיל, וטען שאולי רצו לפגוע בו, כלשונו: "אולי מישהו רצה לעשות לי משהו" (עמ' 409 שורה 19).

עדותו של רס"מ טל מרום

27.       מעדות העד עולה, כי על-פי צו בית המשפט התקבלו מסמכים (ת/123 א' – י') מחב' "טורקיש אירליינס" הנוגעים לשתי טיסות שביצע הנאשם, ואלו כוללים פרטים של שתי הטיסות, מי ישב ליד נאשם 2, עם אילו אנשים הוא טס, ודרך התשלום עבור הטיסות:  בעצמו ובמזומן.

ברשימת הנוסעים ת/123 ז' מופיע שם משפחתו של נאשם 2 בלבד (ללא שם פרטי), אך בשאר התדפיסים שצורפו לדו"ח הנ"ל – הזמנת נוסע (ת/123 ב, ג ו- ד') הופיע שם המזמין:  יעקב יעקבשוילי.

העד הוסיף וציין, כי בת/123ב' רשום מספר טלפון עם קידומת 08 שהוא קידומת של אשדוד, בה מתגורר נאשם 2, וליד זה כתוב "אליסיה" שהוא שמה של חברתו של נאשם 2"

לאחר התפיסה, הוציא רס"מ מרום דף מתוך היומן אשר תורגם ע"י רס"מ מילר (ר' מזכר ת/121), עליו רשומים, בין היתר, מספר החבילה ושם חברתTNT(ר' ת/122 ו-ת/122ב'). יובהר כבר עתה, כי מספר החבילה תואם למספר המופיע על שטר המטען שהוצמד לחבילה (ת/73), וכן למספר המופיע במסרוןמספר 68 (הודעה נכנסת) בפלט הסלולארי של נאשם 2 (ת/92) בה נרשם:hi, the name of the sender is mr. Reyhanguli Kaoyme, the company's name is: TNT very good and very big company, the no. is GD 963 999 945 WW.

כאשר התבקש נאשם 2 בעדותו להסביר את המסרון לעיל, הוא מסר: "למה זה הגיע אני, אולי מישהו נתן לו טלפון שלי. אני אולי ביקשו ממני…". כשהתבקש נאשם 2 לנקוב מיהו "המישהו" שנתן לו מס' הטלפון שלו, קרי: להצביע על זהות האדם ש"ביקש ממנו" הוא השיב: "אני לא יודע, אני לא זוכר את זה". (עמ'  406 שורות 17-29 לפרוטוקול).

עדותו של מפקח יאן קרבט

28.       המפקח  קרבט המשרת כמפקד מחלק במיחלק הונאה תל-אביב – עבירות מחשב, בעל השכלה במדעי המחשב ומתמטיקה, ועבר קורסי חוקרים, לרבות קורסים מתקדמים בתחום המחשב, בדק את המכשיר ת/29 והעביר לדיסק שנצרב ספר טלפונים, והודעותSMSשנמצאו במכשיר (ראו דו"ח ת/90. הדיסק שנצרב ת/91).

כאשר התבקש העד להסביר את פשר הפלטים הרשומים בת/90 הוא מסר:  "המכשיר שבעזרתו אנחנו עובדים, המכשיר פשוט, הוא די אפשר להגיד הוא מכונה כזאת טיפשית שיודעת פשוט לקחת את כל הנתונים שיש בטלפון ולהעביר את זה למדיה שצרבתי בצורת דו"ח ניתן לקריאה ולא צריך לדפדף. זה הכל." (עמ' 247 שורות 21-24 לפרוטוקול).

עוד הסביר המפקח קרבט כי הדיסק המסומן ת/91 מכיל את "…הפלטים שנשמרו ושמורים בטלפון", קרי- הפלטים אשר מקורם בטלפון הנייד של נאשם 2 (ת/29) הועברו לדיסק ת/91. מסמך תיעוד פלטי ת/29 הוגש וסומן ת/92 (עמ' 247 שורות 30-32 ועמ' 248 שורות 1-4 לפרוטוקול).

העד הסביר כיI.M.E.I"זה מספר מזוהה חד-חד ערכי של המכשיר, אפשר לראות אותו… המספר הזה יוצא מתוך המכשיר, מתוך הדו"ח שנצרב שם. הוא גם זהה בד"כ גם לאותו מספר שיש על הברזל עצמו… לכל מכשיר טלפון יש מספר מזוהה חד-חד ערכי שחברות לא יוצרות שני כזה, אוקי? וזה המספר הזה, כמו מספר סידורי של המכשיר. במקרה הזה הוא מספר ניתן לראות אותו, 359542016308387 (מכשיר הטלפון הנייד סומן ת/29)." (עמ' 246 שורות 29-32 ועמ' 247 שורות 1-8 לפרוטוקול).

המפקח קרבט אישר כי במקרים מסוימים, כאשר מקור השיחה בחו"ל, לא יופיע על צג הטלפון הנייד מספר המתקשר, ואף הסביר כי הדבר תלוי בחברה הסלולארית המפעילה את קו הטלפון הנייד. (עמ' 248 שורות 18-31 לפרוטוקול).

עדותה של גב' מריה יפימצובה

29.       העדה שימשה כמנהלת משמרת במוקד מטבע חוץ בבנק הדואר, ועל פי צו בית המשפט הוציאה את הפלט (ת/126), המכיל נתונים שהפיקה המערכת בהתבסס על שם ומספר תעודת זהות של נאשם 2. מדובר בפרטי עסקאות שבוצעו על-ידו בשירות "ווסטרן יוניון" בבנק הדואר.

העדה הסבירה כי: "…אדם מגיע לסניף של בנק הדואר מזדהה עם תעודה מזהה שזה תעודת זהות לתושב ישראל, או דרכון לתושב זר, מגיע עם כסף מזומן בלבד או דולר או שקל, זה חברה אמריקאית אז הדרישה שלהם זה או דולר ארה"ב או שקל. מציין יעד ספציפי לאן הוא רוצה לשלוח כספים, מדינה לאן הוא רוצה לשלוח את הכספים. שם של המוטב שלו, למי הוא מעביר את הכסף… ומציין את הסכום שהוא מעוניין להעביר, מוסר את הסכום פלוס עמלה כמובן." (עמ' 293 שורות 9-17 לפרוטוקול).

עוד לדברי העדה, ישנן הגבלות על השרות לעיל, כך שניתן להעביר את הכסף אך ורק לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, נתון המאומת באמצעות תצהיר, והסכום מוגבל לסך של עד 7499$. סכום שלא נשלח לקרוב משפחה מדרגה ראשונה, מוגבל בישראל לסך של עד 2000$. (עמ' 294 שורות 3-14 לפרוטוקול).

בחקירתה הנגדית ע"י ב"כ נאשם 2, השיבה העדה כי בנק הדואר אינו בוחן את אמיתות התצהיר המוגש להם לצורך העברת הכספים. (עמ' 294 שורות 25-30 לפרוטוקול).

בשל כפירתו הטוטאלית של נאשם 2, עובר לשמיעת הראיות מצאה התביעה לנכון להוכיח את הטרנזקציות הכספיות, שהוא ביצע. ברם, סוגייה זו לא נותרה שנויה במחלוקת, שכן,  כשנאשם 2 העיד הוא אישר העברות כספים כמתואר לעיל, אך טען, שאלו היו תשלומים תמורת סחורה (מעילים) שרכש בטורקיה.

עדותו של רס"מ מרק מילר

30.       רס"מ מילר מסר בעדותו כי הוא ערך את המסמך – תמליל נ/3 .

מאחר והעד ציין בתמלילים בקטעים מסויימים "לא מובן", לעומת התמליל שנערך על ידי יורי שכטמן (ת/39) התבקש העד להאזין פעם נוספת להקלטה נשוא נ/3, עובר למתן עדותו בבית המשפט, והוא הסביר כי עקב רעשי רקע הוא לא הצליח בפעם הראשונה לשמוע קטעים מסויימים.

משהוזמן לבית המשפט, כאמור, הוא התבקש לשמוע את ההקלטה פעם נוספת, ולאחר שהוא האזין להקלטה באמצעות רמקולים ואוזניות, הוא ציין כי יש מקומות שנותרו בלתי מובנים (עמ' 346 שורות 6-12 ועמ' 347 שורות 5-6 לפרוטוקול), אך יש מקומות שהוא הצליח לשמוע את שנמנע ממנו בהאזנה ראשונה.

בשלב זה השמיעה ב"כ המאשימה בפני רס"מ מילר את השיחות המתועדות בנ/3 וניסתה לבחון אם היום הוא שומע את הדברים שנאמרו שם (עמ' 347 שורות 7-14 לפרוטוקול).

לאחר האזנה, מסר רס"מ מילר כי הנאמר בנ/3 רובריקה 29- שורה 3 – אינו נשמע בבירור, אך בשורות 17-18 ניתן לשמוע כי הדובר אומר "אני מסתכל ורואה שאתה, הגיע איזה רכב. אני מסתכל וחושב אם זה אתה או לא אתה", ולאחר מכן "כן, נכון. זה הייתי אני".

בהמשך אומר הדובר "צריך לשבור… אבל הכוונה פה זה לא לשבור, זה כנראה על המעטפה או על החבילה עצמה, שלפתוח, צריך לשבור. צריך משהו לפתוח שם… בהתחלה כתוב "לא מובן" והוא שואל: "אתה זוכר בפעם שעברה?" הוא מתייחס לחבילה הקודמת." (עמ' 347 שורות 16-32 ועמ' 348 שורות 1-2 לפרוטוקול).

עוד העיד רס"מ מילר כי ברובריקה 19 במקום שהיה רשום בתחילה "לא מובן" יש לכתוב: "הוא אומר שישאר ככה… אני אקח את זה ככה, שלא ניגע, במה שהם מתייחסים לחבילה, שזה ישאר ככה." (עמ' 348 שורות 22-24 לפרוטוקול).

ברובריקה 35- הדובר "… מסביר שהוא לא פותח את זה והם תמיד דואגים לו בין 10 לכמות נוספת של, לא שומעים את המספר שלהם, אבל לפחות 10 גרם הם נותנים לו במתנה… במתנה מהכמות שהוא מספק… בנוסף, הוא מציין עוד מספר שלא נשמע שלם. הוא רק מתחיל אותו. הוא לא נשמע שם שלם. יכול להיות שיש רעש רקע ולא שומעים את המספר הנוסף, אבל זה באזור ה-10 גרם שהוא מקבל מתנה. זה בפירוש שומעים, שהוא מקבל 10 גרם מתנה" (עמ' 349 שורות 1-10 לפרוטוקול).

ברובריקה 37- "הוא מסביר לו "אתה יודע מה זה?" אז הוא אומר אופיום… והוא גם מתחיל להסביר איך משתמשים בזה. הוא מתחיל לספר שם, שאני כתבתי "לא מובן", אבל עכשיו שומעים שהוא מדבר על איזו חומצה.. זו חומצה והוא אומר, מתחיל להסביר איך מערבבים את זה ואיך אפשר להשתמש בזה." (עמ' 349 שורות 14-19 לפרוטוקול).

לאחר ששמע את ההקלטה בבית המשפט העיד העד מילר באשר לת/39:

רובריקה 42-44-:"והוא אומר "אתם נותנים לי 10 גרם מתנה" וזהו, ואחרי זה הוא, "אתה יודע מה זה אופיום" ואז הוא מתחיל להסביר איך לערבב… ואח"כ הוא מסביר כמה שנים הוא היה מכור להרואין וזה ואיך משתמשים עם כל הערבובים למיניהם." (עמ'  352 שורות 2-15 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ נאשם 1, הבהיר רס"מ מילר את ששמע בהקלטה לעיל: "הוא שואל אותו. זו שאלה, אז הוא שואל אותו "האם אתה יודע מה זה? האם אתה יודע מה זה?", אז הוא אומר "כן, זה אופיום". (עמ' 353 שורות 9-10 לפרוטוקול).

31.       מפלט בנק הדואר (ת/131) עולה כי בין התאריכים 30.4.09 – 17.7.08 שלח נאשם 2 לנוזימה גפורובה בטורקיה סך 15.660 דולר באמצעות ווסטרן יוניון. נאשם 2 שלח למוחמד מרחבני סך 5,840 דולר.

לדבריו, במסרון שנשלח אל נאשם 2 בתאריך 22.1.09 (ראו:הודעה 21 בת/2). הודעה שנשלחה ממספר טלפון (0526285503) – אותו מספר טלפון באמצעותו דיבר האדם ששוחח אם השוטר סוחוליטקו, ומספר זה זהה למספר הטלפון שהיה רשום על גבי פיסת נייר שנתפסה בארנקו של נאשם 2, לגביה, טען נאשם 2 שזה מספר בגרוזיה.

בהמשך הודה נאשם 2 בתשאול (ת/8) כי זה מספרו של הספק הטורקי ממנו הוא קיבל את החבילות.

32.       בשיחה 67 (שירטוט 37284) שאל נאשם 2 את נאשם 1 כמה מכס הם שילמו בפעם שעברה ונאשם 1 הזכיר שהחבילה הקודמת היתה כבדה מאוד וזו שלפניה שקלה פחות

33.       בתאריך 3.8.09 עת נחקר נאשם 2 ע"י פקד פלינר הודה נאשם 2 כי קיבל חבילות מטורקיה ממי ששלח את החבילה האחרונה – אזרח אירני מוסלמי אותו פגש בטורקיה. נאשם  2 הדגיש בפני חוקרו שהוא לא ידע שהחבילות מכילות סמים, ועל הימצאות סם בחבילה האחרונה הודיע לו השולח רק לאחר שהחבילה כבר יצאה ליעדה.

34.     מכשיר הטלפון הנייד של נאשם 2 (ת/29) נתפס כאמור, ופלט השיחות והמסרונים הועברו לדיסק ת/91. המסמך בו תועדו פלטי ת/29 סומן ת/92. (ר' עדותו של המפקח קרבט בעמ' 247 שורות 30-32 ועמ' 248 שורות 1-4 לפרוטוקול).

35.      מת/92 עולה כדלקמן:

בתאריך 15.4.09נשלח לנאשם 2 מסרון שלשונו:Hi, this is my new number: +90534 440 38 00 I'll call you tomorrow, thanks, regards, Moshe".(הודעה 29).

בתאריך 27.4.09שעה 12:24 נשלח ממספרו של נאשם 2 למשה מסרון שלשונו:"Ashdod, hamaapilim st. 36/20" (הודעה 72).

בשעה 12:35 נשלח ממספרו של "משה" אל נאשם 2, מסרון שלשונו: "Thanks. What is the post box no. In this adres? Send me now, I'LL Cal u".(הודעה 30).

בשעה 12:36 שלח נאשם 2 ל"משה" את מסרון: "20" (הודעה 73).

בשעה 12:47 התקבל אצל נאשם 2 מסרון נוסף מ"משה", שלשונו: "Thanks. pls wait I will call you TODAY".(הודעה 31).

בתאריך 30.4.09בשעה 15:03 התקבל אצל נאשם 2 מסרון נוסף מ"משה", שלשונו: "Koba do you get the no. Pls send by sms urgently, we are waiting, thanks.(הודעה 32).

בשעה 15:16 שלח נאשם 2 ל"משה" מסרון שלשונו:  "4395019053. To Nozima". (הודעה 75).

מספר זה, מתאים למספר האסמכתא (המסייע במשיכת הכסף ע"י המוטב) עבור שליחת סך של 1900$ ע"י נאשם 2 לטורקיה לידיNozima Gafurovaבתאריך 30.4.09 באמצעות שירותWESTERN  UNION(ר' ת/131).

בשעה 20:21, התקבל אצל נאשם 2 מסרון נוסף מ"משה", שלשונו: "Koba it is ok, thanks. We are trying to arrang everythings by next week, I'll call you Monday and let you know last news, regards". (הודעה 33).

ממסרונים אלו עולה, כי "משה" הכיר היטב את נאשם 2, שבשם כינויו השתמש – "קובה", וכי השניים נהגו לשוחח טלפונית. עוד עולה, (בצירוף ת/131) כי נאשם 2 שלח לטורקיה סך של 1900$ ו"משה" אישר כי "הכל בסדר" והוא ינסה "לארגן את הכל".

בעדותו בבית המשפט, כאשר הופנה להודעה 75, טען נאשם 2 כי הוא אינו מכיר את המספר אליו נשלחה ההודעה, וכיNozimaהיא "…אישה אחת  Nozimaשאני הייתי שולח כסף".

בהמשך עדותו, טען נאשם 2 כי "אני לא מכיר שום Nozima, אני רק הייתי שולח כסף על שםNozimaאני לא מכיר אותה בכלל, לא ראיתי אותה בחיים", וכן טען כי נהג לשלוח לה כסף בעבור בגדים. (עמ' 410 שורות 28-31, ועמ' 411 שורות 1-9 לפרוטוקול).

נאשם 2 הופנה לת/131, לפיו הוא אכן שלח סך של 1,900$ בתאריך 30.4.2009 עבורNozima Gafurovaבתורכיה, ומספר האסמכתא הוא 4395019053, וכן נטען באוזניו כי מספר זה הופיע בהודעה ששלח באותו היום, ולאותו מספר טלפון נשלחו גם פרטיו של נאשם 1, הגיב נאשם 2 כדלקמן: "אני, תני לי להיזכר… אני מנסה להיזכר מה זה בכלל (העד ביקש וקיבל לעיונו את ת/131- הח"מ)… רגע אני.. אני מסתכל על גם דברים אחרים… זה היה לפני כמה זמן זה היה?… אז שלושה ימים לפני שנעצרתי, שלושה חודשים… אני לא, אולי… רגע רגע, יש לי הסבר כזה שיכול להיות, יכול להיות שאני טעיתי במספר… כאילו למספר שאני, נגיד ששלחתי את הזה, כן, את המספר… יכול להיות, יכול להיות שאני טעיתי במספר". (עמ'  411 שורות 26-31 ועמ' 412 שורות 1-17 לפרוטוקול – הדגשה שלי – י.א).

נאשם 2 השיב כאמור לשאלותיו של "משה" וברי שעל מנת לעשות כן היה עליו לקרוא את המסרונים, שבחלקם מופיע כינויו – "קובה" (ר' למשל הודעה 32). הודעות אלו איפוא, סותרות את עדותו של נאשם 2 לפיה לא נהג לכתוב ולקרוא מסרונים (ר' פירוט להלן).

בתאריך 15.5.09שעה 13:44 שלח נאשם 2 מסרון נוסף ל"משה", שלשונו: "Hi! What is it? Whie you don't call me? I'm whating every day from your call. Pls call me ergently and tell me, if we do job or no?! Pls pls pls pls…..!!! I'm in very bad pozishen. Pls call me. PLS…!!!"(הודעות 87-88).

בתאריך 20.7.09שעה 13:46 שלח נאשם 2 ל"משה" מסרון שלשונו: "Hi the addres: Israel, City: Bat-Yam. St: Jerusalem 51/1 zip code: 59403 Tel: 054-7631798 Name: Michael Vaizman". (הודעה 101).

למותר לציין שהכתובת שנשלחה היא כתובתו של נאשם 1.

בשעה 14:40 התקבל אצל נאשם 2 מסרון מ"משה" שלשונו: "Hi, the name of sender is: Mrs. Reyhanguli Kaoyme the company's name is: TNT very good and big company. The no. is: GD 963 999 945 WW". (הודעה 68).

פרטי החבילה לעיל תואמים את פרטי החבילה שנתפסה עפ"י שטר המטען שהוצמד אליה (ת/73).

בתאריך 4.12.08התקבל אצל נאשם 2 מסרון שלשונו: "Hi, koba my new no. is: 0090 536 544 40 61 pls give this no. To our frend and ask him to call me Urgently, thanks."(הודעה 15). מספר הטלפון דלעיל נשמר בזיכרון הטלפון של נאשם 2 תחת השם "ממד". כמו כן, נשמר בזיכרון הטלפון של נאשם 2 מספר טלפון תחת השם "ממד אירן" (ר' מספר 230 בת/92).

פתק עליו רשום מספר הטלפון הנ"ל, נתפס בארנקו של נאשם 2 (ת/51).

בעניין זה יצויין, כי נאשם 2 טען בפניו חוקריו שמדובר במספר טלפון השייך לקרובי משפחתו בגרוזיה (ת/1 עמ' 65 וגם בעמ' 166).

התשתית הראייתית לעניין קבלת חבילה "א" ע"י נאשם 1

36.       מעדותו של מר אילן נגר – עובד חב' השילוחupsעולה שבינואר 2008 נשלחה חבילה באמצעות חב'upsמאיסטל לכתובתו של נאשם 1. ע"ג חשבון הספק ת/93 א' רשום שם השולח וכתובתו, והנמען היה, כאמור נאשם 1 עפ"י כתובתו בישראל.

עפ"י רישומי חב'upsמשקל החבילה היה 16 ק"ג (אם כי בחשבון הספק נרשם 15 ק"ג, והנפח  של החבילה היה 18 ק"ג). החבילה נמסרה לנאשם 1 בתאריך 23.1.08.

התשתית הראייתית לעניין קבלת חבילה "ב"

37.       מעדות נציג חב'DHL– העד גיא לנצט עלה כי בשטר המטען ת/60 מופיעים פרטי השולח ופרטי הנמען – נאשם 1 בכתובת מגוריו, משקל החבילה 20 ק"ג, ותכולת החבילה "דוגמת בד".

מחשבון הפרופורמה ת/61 עולה תיאור הטובין, כאמור לעיל.

לבקשת המשטרה, בדק העד במערכת היבוא של חברתD.H.L,  ולפי הרישום, המשלוח הגיע לישראל בתאריך 14.8.08, ונעשתה בדיקה פיסית של המשלוח, לגביה יידעו את נאשם 1.

עפ"י כריכת תיק היבוא (ת/64) הסתיימה הבדיקה בתאריך הנטען כשהוצהר שמדובר בדוגמאות בד, אך  החיוב ע"י המכס היה של חמישה גלילי בד, והפרש המס הסתכם בסך 284 ₪.

38.       העדה גב' עפרה טרייף המשמשת ממונה על יחידת הבודקים של מכס נתב"ג הגישה רשומון לתאריך 22.9.09 (ת/97 על נספחיו), והסבירה כיצד ניתן לראות בו את פרטי משגר החבילה, ואת משקל החבילה. כמו כן, פירטה את הבדיקה הפיסית שנערכה לחבילה שנשלחה בתאריך 20.8.08 כשהתברר כי גילתה כי סיווג תכולת החבילה לא היה נכון. הסיווג תוקן, ושונה שיעור המכס (עמ' 259 שורות 5-25).

גירסת הנאשמים בחקירתם במשטרה

גירסת נאשם 1

39.       בחקירתו הראשונה בתאריך 29.7.09 (ת/43 ות/44) טען נאשם 1 כי הוא נענה להצעת נאשם 2 לקבל לכתובת מגוריו חבילה תמורת סך של 1,500 $, אך לא ידע שמדובר בסמים. יחד עם זאת ציין "אבל הבנתי, הרי אני לא טמבל, שמשהו לא חוקי" (עמ' 3 לת/43).

עוד טען, שזו הפעם הראשונה שהוא מקבל חבילה (עמ' 4 לת/43). רק לאחר שהתברר לו שחוקריו יודעים על החבילות הנוספות ומבקשים לעמת אותו עם רישומי ההובלה של החבילות הנוספות, כמו גם, עם ההאזנות לשיחות הודה נאשם 1 כי קיבל לכתובת מגוריו חבילה נוספת. בהמשך חקירתו הודה, כי קיבל שלוש חבילות (עמ' 8 לת/43).

נאשם 1 חזר וטען כי לא ידע שהחבילות מכילות סמים, וחשב שמדובר בזהב, אבנים (יהלומים), אולי דברים עתיקים.

לדבריו, הוא קיבל עבור החבילה הראשונה סך 3,000 $ ועבור החבילה השניה סך 2,000 $. הוא נהג לאסוף את החבילות בעצמו: חבילה אחת הוא מסר לנאשם 2 באשדוד תמורת התשלום המוסכם, וחבילה אחת הוא מסר לנאשם 2 בדירתו.

עפ"י המוסכם עם נאשם 2 הוא לא פתח את החבילות.

בהודעתו ת/52 חזר וטען נאשם 1 כי הכיר את נאשם 2 על רקע שימוש בסמים, וכי הלה הציע לו לקבל חבילה על שמו ולהעביר אליו תמורת סך של 2,000 $ הוא אכן קיבל לידיו את החבילה והעבירה אל נאשם 2 ע"מ לקבל 2,000 $ – הסכום המובטח.

לאחר מספר חודשים הוצעה לו הצעה נוספת והפעם לקבל חבילה תמורת 3,000 $. עוד קודם לכן נמסר לו שלא שילמו (מכס) – י.א על החבילה "כמו שצריך", ועליו ליתן הסכמה בכתב לשינוי תיאור תכולת החבילה. הוא יצר קשר עם נאשם 2 שמסר לו שהחבילה מכילה בד.    על כן ערך מסמך (ת/63 מתאריך 18.2.08, ושלח אותו באמצעות הפקס לחברת ההובלה, כשהמכתב נועד למכס. לאחר מכן הוא קיבל הודעה לבוא ולאסוף את החבילה ועפ"י הנחיית נאשם 2 הוא מסר לו אותה באשדוד.

שבוע לפני שנעצר הוצע לו לקבל חבילה שלישית. יום לפני מעצרו נציג חברת ההובלהTNTיצר עימו קשר ומסר לו שהחבילה תתקבל אצלו בשעות הבוקר.

נאשם 1 התקשר לנאשם 2 ואמר לו שעל פי מה שנמסר לו – לא צריך לשלם שום דבר, אך נאשם 2 אמר לו שזו טעות, והוא יבוא וימסור לו כסף.

נאשם 2 הגיע בבוקר עם אדם אחר, שנשאר ברכב. שני הנאשמים המתינו לנציג חברת השילוחTNT. כשהגיע השליח הזדהה נאשם 1 בפניו, קיבל את החבילה, ונכנס עם נאשם 2 לדירה, והניח החבילה ליד המטבח. נאשם 1 ביקש מנאשם 2 לפתוח את החבילה, אך הלה סירב ואמר לו שעליו למסור אותה שלימה, ולהובילה למקום אחר.

נאשם 1 נשאל מדוע הוא סבר שיש משהו בלתי חוקי בשתי החבילות הראשונות, והשיב: "מדוע שיציעו לי לנרקומן, כל כך הרבה כסף בשביל לקבל חבילות?" (ת/52 עמ' 3 שורה 74).

נאשם 1 הסביר כי הסכים לקבל את החבילות למרות שחשד שהן מכילות דבר בלתי חוקי, וזאת בשל הצורך שלו בכסף עקב תלותו החזקה בסמים.

נאשם 1 התבקש להסביר למה התכוון נאשם 2 כשטען שצריך לשבור את התיבה כדי לתת לו לטעום כפי שנתן לו לטעום בפעם הקודמת (אם לטענתו אינו יודע שבחבילה יש סם), והלה השיב, כי נאשם 2 נתן לו "חתיכה של משהו" ואמר לו שזה סם.

גירסת נאשם 2

40.       בתשאול הראשון (ת/1) אישר נאשם 2 שהוא מכונה "קובה", וטען שהגיע לבית חברו מאחר ש"היה בסביבה" ובשל חוב שהלה חייב לו כסף. כשהיה שם הם דיברו מחוץ לדירת נאשם 1 ו"מישהו הביא לו משהו… איזה חבילה". נאשם 2 הסביר כי הוא נכנס לדירת נאשם 1 מאחר שנזקק לשימוש בשירותים, ואז פרצו השוטרים.

הוא הכחיש כי הוא עצמו התקשר לחב'TNTעל מנת לברר אודות החבילה, ואף אינו ידוע מה הכילה החבילה, וכשנאמר לו ע"י החוקר כי היא הכילה אופיום הוא השיב:

"מה זה אופיום? אני לא שמעתי על סם כזה… אני אפילו לא יודע איך זה נראה ואיך משתמשים בו"(שם, עמ' 28).

(להזכירנו שבהקלטה שתומללה ת/39 אמר נאשם 2 לנאשם 1 :  "השתמשתי באופיום 7 שנים, עכשיו אני משתמש כבר שלוש וחצי שנים בהירואין. לפני 7 שנים השתמשתי באופיום… אני תמיד עישנתי או אכלתי אותו. "

נאשם 2 עומת עם טענת נאשם 1, לפיה הוא מנע מנאשם 1 לפתוח את החבילה בטענה שעליו להעבירה סגורה, ועל כך הגיב שהוא לא היה צריך להעביר החבילה לאיש (שם, עמ' 56).

נאשם 2 חזר וטען כי הגיע לדירתו של נאשם 1 באקראי על מנת לגבות את כספו.

נאשם 2 בתבונתו הבין, כי כנראה השוטרים לא הגיעו לדירת נאשם 1, כך סתם, אלא עקבו וראו בדיוק כמה זמן היה במקום (שם, עמ' 58), וכן תמה כיצד ניתן לבסס כתב אישום על עדותו של נאשם 1. כשנודע לו שיש ראיות נוספות ביקש לדעת מהותן של הראיות המפלילות אותו ("מה יכול להיות חוץ ממישה – עמ' 87").

נאשם 2 הוסיף וטען, כי הוא ונאשם 1 נהגו לרכוש סמים ביחד ולהתחלק בהם. ביום המעצר הוא הזריק חומר מסוג הירואין שהם קנו יום קודם לכן (שם, עמ' 113).

נאשם 2 שלא ידע בשלב זה על האזנות הסתר, חזר וטען כי הגיע באקראי לדירת נאשם 1 כדי לקחת ממנו כסף שהלה היה חייב לו (שם עמ' 119).

נאשם 2 אף טען כי אינו יודע דבר על חבילות נוספות (שם עמ' 120).

נאשם 2 עומת עם המסרונים (ת/92) שנשלחו מהטלפון הסלולרי שלו, והוא טען כי הוא לא שלח אותם, אלא נאשם 1 ביקש ממנו את הטלפון ו"אני לא הסתכלתי מה הוא עושה עם הטלפון שלי" (ת/1 עמ' 152).

בהמשך טען נאשם 2 כי נאשם 1 ביקש ממנו שישלח ויקבל עבורו הודעות, שכן לא ידע "איך עושים את זה" (שם, עמ' 158-159).

לטענת נאשם 2, ההודעות נשלחו על ידו לטורקיה לבקשת נאשם 1, כלשונו: "מהבקשה שלו – אני שלחתי" (שם, עמ' 162).

בהודעתו (ת/15) טען כי הוא מעולם לא ייבא סמים לישראל ואינו קשור לחבילה. כמו כן הכחיש כי יצר קשר עם חברתTNTעל מנת לברר מתי תגיע החבילה.

נאשם 2 חזר וטען כי ביקש להשתמש בשירותים שבדירת נאשם 1, והיה בדירה אולי 40 שניות עד שהשוטרים נכנסו לדירה.

באשר לכסף שהיה ברשותו – 350 ₪ טען כי הכסף נמסר לו ע"י נאשם 1.

לאחר שהושמעה באוזניו של נאשם 2 ההקלטה נשוא התמליל ת/3 הוא טען כי הוא ונאשם 1 שוחחו על נושא אחר, וביקש להפגש עם עורך דינו.

בחקירה אחרת (ת/6) אישר נאשם 2 כי שאל את שליחTNTבנוגע לתשלום, והסביר כי עשה כן משום ש"בדרך כלל משלמים על חבילה" (שם עמ' 5).

ועל כן :  "אני שאלתי … רק שאלתי אם צריך לשלם", ואז נשאל על ידי חוקריו מדוע שאל את זה אם זו אינה חבילה שלו ועל כך השיב: "סתם רציתי לדעת, בשביל לדעת" (שם עמ' 6).

41.     בהיותו במסדרון ביחד עם פקד פלינר הודה נאשם 2 כי קיבל את החבילה מספק טורקי, והוא היה אמור לקבל עבור העברת החבילה לאחר סך של 2,000 דולר. מדובר באדם אליו שלח את הודעת הטקסט (ת/8 + ת/11).

החוקר פלינר ניסה לשכנע את נאשם 2 להסגיר את מי שאמור לקבל את החבילות בישראל, אך הלה טען שאינו מכיר אותם, והוא הניח את החבילות בתא מטען של כלי הרכב, וקיבל את כספו שהיה מונח שם.

נאשם 2 אף אישר כי שלח כסף לטורקיה, אך טען שזה היה זה עבור עסק אחר.

42.      בחקירתו ת/10 נאשם 2 בירר עם חוקריו אפשרות שיעזור להם תמורת הקלה כלשונו: "אם אני יעזור לכם לתפוס את כולם, לא תקלו עלי… לא תשחררו אותי?"   (שם, עמ' 8), והחוקר טל משיב: "בטח שלא".

נאשם 2 המשיך להציע: "את כולם, עשרים איש", וחוקריו השיבו: "… מה שמעניין אותנו תגיד לנו למי היה צריך להעביר את המשלוח ואחרי זה…". אזי,נאשם 2 התבצר בעמדתו והשיב: "לא יודע" (שם עמ' 9).

לאחר התישאול ביקש החוקר פלינר לגבות הודעה בכתב, ואז טען נאשם 2 כי כבר סיפר לו הכל, אך בעדות הכתובה הוא הוא נאלץ לשקר (ראו ת/13).

43.     בהודעתו ת/14 טען נאשם 2 כי דבריו לנאשם 1 אודות כסף כמפורט בשיחה 97 האזנה 37284, מתייחסים לכסף – 350 ₪ שהיה עליו למסור לנאשם 1 לצורך רכישת הירואין. הוא הסביר כי התקשר לחב'TNTכדי לברר אודות החבילה ועשה כן לבקשת נאשם 1 שאינו יודע טוב עברית (ת/14, עמ' 2, שורות 48-49), ובאשר ל"חבילות" אותן הזכיר, כוונתו היתה לקנות סם.

נאשם 2 ניסה ליתן הסבר לדבריו לנאשם 1 כי "הם נותנים לו עשרה – חמישה עשר גרם" וטען שנאשם 1 אמר לו שישלם כסף ויתנו לו טיפת גרם (ת/15, עמ' 19).

החוקר פלינר העיר לו כי שינוי הגירסה יזיק לו, ועל כך השיב שיש לו עורך דין חזק שאולי לא יוכל "להוציא" אותו מהסיפור אבל יגרום לכך ש"יתנו לו פחות" (ת/15, עמ' 29).

גרסת הנאשמים בבית המשפט

נאשם 1

44.     נאשם 1 טען בעדותו בבית המשפט, כי כתובת דירתו שימשה כמען לקבלת שלושת החבילות עבור נאשם 2, וזאת מבלי שידע מה מכילות החבילות. לדבריו, באחת החבילות היו חפצים, ובשנייה מגבעת (עמ' 354, שורות 12-13).

עפ"י גרסת נאשם 1, הוא לא היה שותף לתכנון וארגון ייבוא הסמים, וכל ידיעותיו בנושא התקבלו מנאשם 2. עוד לדבריו, נאשם 2 מסר לו כי החבילות מכילות בדים, ומשכך לא ניתן לטעון כי הלה נמנע מלברר אודות תכולתן.

עוד טען נאשם 1 כי כחמש דקות לפני קבלת החבילה מהשליח, אמר לו נאשם 2 כי החבילה מכילה סם מסוג אופיום.

גרסתו של נאשם 1 היא כי נאשם 2 הציע לשלם לו סכומי כסף בגין קבלת החבילות בכתובתו מבלי שיפתח אותן, והוא נענה להצעה מפני שהיה זקוק לכסף ולא התעניין בתכולתן.

בעדותו, נשאל נאשם 1 אם לא ברר עם נאשם 2 מדוע הוא נזקק לכתובתו על מנת לקבל את החבילות, והוא השיב כדלקמן: "לא. לא שאלתי. זה לא עניין אותי…לא עניין אותי. בשביל מה? אולי יש לו בעיות, חשבתי.. אולי אין לו כתובת" (עמ' 371 שורות 26-31 לפרוטוקול).  

כאשר נשאל נאשם 1 אם נוכח סכומי הכסף הגבוהים שקיבל, לא הסיק מה מכילות החבילות, השיב כי נאשם 2 מסר לו כי החבילות מכילות בדים והוא האמין לו. (עמ' 372 שורות 7-16 לפרוטוקול).  

לתהיית בית המשפט האם אכן האמין כי בגין משלוח בדים משלם לו נאשם 2 סך של 3000$, השיב נאשם 1 כדלקמן: "למה הייתי צריך לחפש משמעות, לא חיפשתי משמעות שם… היה לי ספק שאולי יש שם משהו בעל ערך, אבל, אולי זהב, אולי יהלומים. ככה חשבתי… כי זה בשבילי בעל ערך. מה יכול להיות מטורקיה?".

באשר לשאלה אם לא חשד כי מדובר בסמים השיב: "אפילו לא חשבתי לרגע על זה… אני נרקומן… 16 שנה ופעם ראשונה אני שומע שיש סמים מטורקיה." (עמ' 372 שורות 17-32 ועמ' 373 שורות 1-10 לפרוטוקול).  

כאשר טענה ב"כ המאשימה בפני נאשם 1, כי בחקירתו במשטרה הודה כי הבין שהחבילות מכילות דבר מה שאינו חוקי, הוא השיב: "כן. זה מה שחשבתי עכשיו, מה שאמרתי שזה זהב, כנראה, או אבנים… אלה המסקנות שהגעתי אליהן במשטרה… בעקבות חקירת המשטרה." (עמ' 373 שורות 12-29 לפרוטוקול).  

באוזני נאשם 1 הושמעה הקלטת חילופי הדברים (ת/38) בין שני הנאשמים באשר לחבילה שנתפסה (קטע 23 בעמוד 3) והוא נשאל מי אמר לראשונה את המילה "אופיום", הוא השיב כי אינו יכול לענות על סמך ההקלטה, אך עפ"י זכרונו: "נשאלתי מה החבילה. באותו זמן נשאלתי מה בחבילה. זה מה שאני זוכר והוא אמר לי "שם נמצא אוכל (צ"ל: אופיום-י.א.)"." השיחה לעיל התקיימה לדבריו "לפני החבילה". (עמ' 357 שורות 14-25 לפרוטוקול).  

כאשר נטען בפני נאשם 1 כי לטענת המאשימה, הוא ידע שהחבילות מכילות סמים והוא פעל לייבוא הסם, הוא חזר וטען כי לא ידע שמדובר בסמים (עמ'  357 שורות 26-29 לפרוטוקול).  

כאשר התבקש נאשם 1 להסביר את פשר דבריו לפיהם "נו, אתה סיבכת אותי הפעם. סיבכת אותי" (ת/39 עמ' 1 שורה 27), הוא הסביר כי התייחס למשקל התיבה, ורצה שנאשם 2 ישלם לו יותר.

הוא השתמש ב- 2 ג' הירואין ליום (עמ' 358 שורות 22 – 19)ח, ולדבריו, הוא אינו זוכר פרטים רבים מיום האירוע, שכן עקב השימוש בסם יש לו בעיות זיכרון.

כאשר הופנה נאשם 1 לדבריו של נאשם 2 בת/39 (שורה 34) כדלקמן: "הרי אתה זוכר, פעם שעברה. נו, בוא תפתח"- ונשאל מה הבין מהדברים לעיל הוא השיב: "על מה שדיברנו באותו זמן, לא יכול להסביר על מה. הייתה לי הרגשה שהוא דיבר לא איתי, כאילו זה לא אני. אני אף פעם לא פתחתי. איך אני יכול להגיד שהיו שם סמים? כי אף פעם לא פתחתי את זה ולא ראיתי… לא פעם ראשונה, לא שנייה ולא שלישית." (עמ' 358 שורות 7-16 לפרוטוקול).  

כאשר התבקש נאשם 1 להסביר את דבריו בחקירתו הראשית, לפיהם נראה היה שנאשם 1 כלל אינו מדבר אליו, הוא הבהיר: "לא שהוא לא מדבר איתי, אלא מנסה אולי להטעות… מתבלבל ביני לבין אחר".

באשר לחבילות, השיב נאשם 1 כי את החבילה הראשונה קיבל בדואר אך לא פתח אותה; את החבילה השניה קיבל מחברת שליחויות כלשהי בשדה התעופה וגם אותה לא פתח, וכן כי לא ידע מה מכילה החבילה השלישית. (עמ' 361 שורות 1-14 לפרוטוקול).  

נאשם 1 הכחיש כי האופיום עליו דיבר עם נאשם 2, כפי שנשמע בהקלטה, הוא בעצם אופיום לשימוש עצמי שנאשם 2 נהג להביא ולחלוק עימו. כאשר התעקשה ב"כ נאשם 1 וטענה כי נאשם 2 מסר לו כי בגין החבילה יקבל תשלום וגם אופיום וכי יתחלק עימו באופיום שיתנו לו, השיב נאשם 1: "לא, הוא לא הבטיח. אני ביקשתי ממנו." (עמ' 361 שורות 15-32 ועמ' 362 שורות 1-5 לפרוטוקול).  

כאשר טענה ב"כ נאשם 1 כי המילה "אופיום" עלתה בשיחה כאשר נאשם 2 מסר לו כי בעד החבילה הוא יקבל אופיום וכי יחלוק עימו את הסם שיקבל, אך לא מסר לו כי החבילה מכילה אופיום, טען נאשם 1: "לא, אני אומר לא. הוא אמר לי "יש לי שם אופיום" וכל זה קרה… בגלל שהוא אמר לי שיש שם אופיום." (עמ' 363 שורות 22-29 לפרוטוקול).  

כאשר נשאל נאשם 1 מדוע מסר לחוקריו כי קיבל לידיו שתי חבילות נוספות עובר למועד בו נתפסה החבילה בדירתו, הוא השיב: "קודם כל איתרו השוטרים לפי ההקלטה… הרישומים בהקלטה כיוונו אותי לזה… לא פחדתי. קובה שלח אותי שאני אשלח את החבילה, אבל לא חשבתי שאני צריך לדאוג… הוא (נאשם 1- הח"מ) שלח אותי… לפתוח את החבילה… השנייה. החבילה השנייה… קובה שלח אותי לחברה. הלכתי, בחברה פתחו אותה… היה (בחבילה- הח"מ) בד." (עמ' 364 שורות 1-23 לפרוטוקול).  

כשהוצג בפניו ת/122 אשר נרשם בכתב ידו, השיב נאשם 1 כי מדובר במספר החבילה אשר נמסר לו טלפונית ע"י נאשם 2 בטרם התקבלה החבילה בדירתו. המשיך וסיפר נאשם 1, כי מספר החבילה נמסר לו למקרה שהיה מתקבל אצלו טלפון מטעם חברת המשלוחיםTNT, "אם יתקשרו, שיש חבילה בשמך… אם ישאלו, אז אני אענה… המספר הזה." (עמ' 365 שורות 21-32, עמ' 366 שורות 1-32 ועמ' 367 שורות 1-7 לפרוטוקול).  

נאשם 1 אישר כי נאשם 2 הציע לו סך של 2000$ בגין קבלת החבילות בכתובת דירתו וכי הם נהגו לשוחח בנושא. (עמ' 368 שורות 1-5 לפרוטוקול).  

בקשר לחבילה השניה מסר נאשם 1, כי "הלכתי לקבל אותה מהחברה והבאתי אותה לחצר ומסרתי לקובה", תמורת מעשה זה מסר לו נאשם 2 סך של 3000$. עוד לדבריו, משקל החבילה היה בין 15 ל-20 ק"ג אורכה כמטר וגובהה כ- 80 ס"מ (העד הדגים באמצעות ידיו את גודלה של החבילה) וכי משום משקלה הרב הוא תוגמל בסכום גבוה יותר מן התגמול בגין קבלת החבילה הראשונה. (עמ' 368 שורות 29-32 ועמ' 369 שורות 1-32 ועמ' 370 שורות 1-8 לפרוטוקול).  

נאשם 1 אישר כי עפ"י הסכמתו עם נאשם 2, אל לו לפתוח את החבילות. (עמ' 370 שורות 9-10 לפרוטוקול).  

כאשר הופנה נאשם 1 לדבריו בעמ' 17 לת/43, לפיהם מסר לחוקר כי היה רוצה לקבל מתכולת החבילה, יחד עם זאת, עפ"י ההסכם עם נאשם 2, אסור היה לו לפתוח אותה, ורק אם החבילה פתוחה הוא רשאי לקבל חלק מתוכנה, טען נאשם 1: "לא. לא היה הסכם. אני לא רציתי לקבל. אני לא זוכר שאמרתי את זה לחוקר, שאני יכול לפתוח. אני קיבלתי את החבילה… היה הסכם כזה שאני לא פותח. רק מוסר וזהו. אם אני לוקח משהו, אני- לא היה משהו כזה… סיכמנו ככה: אני מקבל את זה על שמי, את החבילה, ומוסר אותה. לא מסתכל בפנים, לא מסתכל. רק מוסר." (עמ' 370 שורות 11-31 ועמ' 371 שורות 1-25 לפרוטוקול).  

כאשר תהתה ב"כ המאשימה מדוע לא שאל את נאשם 2 מה מכילות החבילות ומדוע הוא זקוק לכתובתו על מנת לקבלן, הוא השיב: היה לי מצב כזה שרציתי להרוויח את הכסף. לא רציתי יותר מדי לשאול שאלות למה… חשבתי שלא יכול להיות משהו כזה… שאני אקבל עכשיו עונש כמו שזה עכשיו… היה לי מצב כזה. הייתי אחרי גמילה וכן, נפלתי שוב לסמים. יש לי שני ילדים בבית. הייתי מרוויח כסף קטן ולא יודע מה דחף אותי לזה וחשבתי שאני, שזה כמו מתנה בשבילי והאמנתי שהכל יהיה טוב. לא יכול להחזיר את כל המצב, אז מה… הייתי צריך את הכסף הזה והסכמתי." (עמ'  376 שורות 2-23 לפרוטוקול).  

בסיכומיו, עתר ב"כ נאשם 1 לבית המשפט למען יזכה את מרשו משלושת האישומים המיוחסים לו.

ראשית, קבל ב"כ נאשם 1 אודות קטיעת שרשרת הסם עקב אי העדתם של השוטרים הטורקיים. לטענתו, משלא הוכחה החוליה הראשונה בשרשרת הסם, הרי שלא הוכח כי החבילה שהגיע לנאשם 1 הכילה סמים.

המשיך ב"כ נאשם 1 וציין כי עיקר המחלוקת נסבה סביב הטענה כי מרשו לא ידע מה מכילות החבילות כאמור, ואף טען כי לא ניתן לייחס לו מצב נפשי של עצימת עיניים משום שגרס כי החבילות מכילות אבנים או דבר מה בעל ערך שאינו סמים, ולא בוססה הטענה כי הלה חשד שהחבילות מכילות סמים דווקא.

עוד ציין ב"כ נאשם 1, כי אין בחומר בראיות כדי להצביע על כך שנאשם 1 ידע מעל לכל ספק סביר כי החבילות מכילות סמים. לדבריו, נאשם 2 לא טען כי מסר לנאשם 1 כי החבילות מכילות סמים, החבילות לא נפתחו ע"י נאשם 1 והוא גרס כאמור כי הן מכילות יהלומים.

באשר לראיות התביעה על פיהן מתבקשת הרשעתו של נאשם 1 בעבירות המיוחסות לו, טען ב"כ נאשם 1 כי הן ניתנת לפרשנות, ואף ניתן ללמוד מהן כי מרשו לא ידע מה מכילות החבילות.

כך למשל, הפנה ב"כ נאשם 1 לת/39 וטען כי ניתן ללמוד מתשובותיו של נאשם 1 שם כי מעולם לא נכח במעמד פתיחת החבילות, שהרי נאשם 2 נאלץ להסביר לו כי על מנת להוציא את הסמים יש לשבור את החבילה. לשיטתו, לו היה נאשם 1 נוכח במעמד פתיחת חבילה בעבר לא היה צורך בהסבר דנא, והדבר מתיישב עם גרסתו לפיה, את שתי החבילות הקודמות העביר לנאשם 2 מבלי שפתח אותן.

באשר לאמרת נאשם 1 הנשמעת בת/39, לפיה הוא יודע שהחבילה מכילה אופיום, טען ב"כ נאשם 1 כי הצורה בו נשאל מרשו את השאלה ("אתה הרי יודע מה זה") ע"י נאשם 2 אינו מותירה מקום לספק כי נאשם 2 רצה לוודא כי נאשם 1 אכן יודע מה מכילה החבילה.

עוד הפנה ב"כ נאשם 1 לעדותו של נאשם 1 אשר טען כי בסמוך למועד קבלת החבילה מסר לו נאשם 2 כי החבילה מכילה אופיום.

עוד טען ב"כ נאשם 1 כי יש בעובדה שמרשו התייצב במכס ומסר מידע בנוגע לחבילה השנייה, כדי להצביע על כך שהלה לא ידע כי היא מכילה סמים. לשיטתו, לא סביר כי אדם החושד שחבילה הרשומה על שמו מכילה סמים, יפרט במכס את תוכנה, ועוד יחתום על מסמך הקשור אותו במישרין לחבילה.

נאשם 2

45.     עפ"י גרסתו של נאשם 2 בעדותו בבית המשפט ובסיכומי באת כוחו (ר' סע' 27 לסיכומים), הוא לא ידע מה מכילות החבילות, ובמועד הרלוונטי הוא הגיע באקראי לדירת נאשם 1.

נאשם 2 הכחיש כל קשר לחבילה שנתפסה בביתו של נאשם 1, (עמ' 395 שורות 3-7 לפרוטוקול),

הוא אף הכחיש כי שילם לנאשם 1 בגין שימוש בכתובתו על מנת לקבל שתי חבילות קודמות שלא נתפסו (עמ' 395 שורות 24-29 לפרוטוקול).

כאשר התבקש נאשם 2 לתאר את מעשיו בדירתו של נאשם 1 ביום תפיסתם ע"י המשטרה, טען כי אינו זוכר במדויק מה עשה בדירת נאשם 1, אך עפ"י דברים ששמע לאחר האירוע, הוא הגיע לדירה על מנת להשתמש בסמים. (עמ' 394 שורות 23-28 לפרוטוקול).

ב"כ נאשם 2 קבלה בסיכומיה כנגד פרטי האישום הראשון כאשר עיקר טענתה מופנה כנגד העובדה שהשוטרים הטורקים לא העידו בפני בית המשפט. זאת, על אף הכללתם ברשימת עדי התביעה בכתב האישום, והעובדה כי הם שתפסו את החבילה, פתחו אותה והוציאו את הסם מתוכה.

ב"כ נאשם 2 ציינה, כי בית המשפט אמנם הרשיע לא פעם אדם ביבוא סמים כאשר החבילה יורטה ע"י הרשויות במדינה זרה, ברם, בכל המקרים לעיל העידו נציגי הרשות בפני בית המשפט או שההגנה ויתרה על חקירתם.

כך, מ"י נ' דהן יוסף ישראל, תק-מח 2009(3) 8840 אליו הפנתה ב"כ המאשימה בסכומיה, הסכים הסנגור להגשת עדויות התביעה תוך שהוא מוותר על זכותו לחקירה נגדית. כמו כן, הפנתה ב"כ נאשם 2 לדברי כבוד השופט שם, אשר ציין כי עסקינן בסמים בשווי מיליוני שקלים ולא סביר שאנשי המכס הבריטיים שתלו את הסם על מנת להפליל את פלוני. לבסוף, ציינה ב"כ נאשם 2 כי בכתב האישום שם לא נכללו אנשי המכס הבריטיים.

לשיטתה, קבלת ראיות המאשימה ללא העדתם של השוטרים התורכים תפגע בעקרון הוכחת שרשרת הסם תהא מנוגדת לדיני הראיות, ותעביר את נטל ההוכחה לכתפיו של נאשם 2 בניגוד לדין.

המשיכה וטענה ב"כ נאשם 2, כי לא רק שהטענה כי לא סביר ששוטרי תורכיה ניסו להפליל את מרשה מעבירה שלא כדין את נטל ההוכחה, אלא גם מדובר בטענה מרחיקת לכת שעה שישנם מקרים רבים בהם מאן דהו עשה שימוש בכתובתו של אדם תמים.

טענה נוספת העלתה ב"כ נאשם 2 באשר לדבריו של נאשם 1 בחקירתו ובעדותו. לטענתה, הגם שבית המשפט לא מצא לנכון לפסול את הודעותיו של נאשם 2 במשטרה (ר' החלטה מתאריך 14.2.10), יש להתחשב במצבו הקשה ולקבל את הטענה כי לא זכר חלקים נרחבים מחקירותיו במשטרה.

באשר לראיות התביעה, טענה ב"כ נאשם 2 כי אין בהן כדי להוכיח את אשמתו של נאשם 2 מעבר לספק סביר.

עדותו של נאשם 2

46.       נאשם 2 סיפר בעדותו כי הכיר את נאשם 1 לפני כשלוש שנים, בתל אביב או בבת ים. באשר ליחסיהם מסר: "אין יחסים משהו מיוחדים". (עמ' 394 שורות 19-22 לפרוטוקול).

כאשר התבקש נאשם 2 לתאר את מעשיו בדירתו של נאשם 1 ביום תפיסתם ע"י המשטרה, השיב נאשם 2 כי אינו זוכר במדויק מה עשה בדירת נאשם 1, אך עפ"י דברים ששמע לאחר האירוע, הוא משיב כי הגיע לדירה על מנת להשתמש בסמים. (עמ' 394 שורות 23-28 לפרוטוקול).

לדברי נאשם 2, לא היו סמים בדירה, אלא, הם נפגשו שם על מנת ללכת ולרכוש סמים. לדבריו, הוא מעולם לא קנה סמים מנאשם 1 והכיר אותו כנרקומן. (עמ' 394 שורות 29-32 ועמ' 395 שורות 1-2 לפרוטוקול).

נאשם 2 הכחיש כל קשר לחבילה שנתפסה בביתו של נאשם 1. (עמ' 395 שורות 3-7 לפרוטוקול).

כאשר נאמר לנאשם 2 כי עפ"י טענת התביעה הוא אמר שבחבילה מצוי סם מסוג אופיום, הוא השיב: "אני לא יכול לדעת מה שלא שייך אלי אני לא יכולתי לדעת מה יש בפנים… לפי מה שאני שמעתי בהקלטות אני לא אומר שיש בפנים זה, אין כזה דבר, לא מופיע. אני שמעתי את ההקלטות לא פעם אחת ולא פעמיים". (עמ' 395 שורות 16-19 לפרוטוקול).

נאשם 2 הכחיש את טענות נאשם 1 לפיהן החבילה שייכת לו, והוא שילם לנאשם 1 עבור שימוש בכתובתו לצרכי קבלת החבילה. כמו כן, הכחיש נאשם 2 כי שילם לנאשם 1 בגין שימוש בכתובתו על מנת לקבל שתי חבילות קודמות שלא נתפסו. (עמ' 395 שורות 24-29 לפרוטוקול).

נאשם 2 נשאל אם שילם לנאשם 1 סכומי כסף גדולים בעד שימוש בכתובת דירתו, השיב נאשם 2: "הלוואי והיה לי סכומים גדולים ב.. ב.. אני לא יודע איזה סכומים גדולים מדובר, אני לא הבאתי לו שום דבר… לא שילמתי לו אף פעם כסף על שום דבר. לא שילמתי לו שום כסף, סכומים שהוא מדבר במיוחד. אני לא יודע, הוא יכול להגיד שאני שילמתי אבל אני יודע שאני לא שילמתי לו שום דבר". (עמ' 399 שורות 17-22 לפרוטוקול).

המשיך נאשם 2 והוסיף: "…לא יודע אם הוא (נאשם 1- הח"מ) עושה משהו וכל דבר רוצה להפיל עלי, אני לא יודע, לא, אני יודע שאני לא קשור ל.. בכלל לא יודע מאיפה הוא הביא שהוא קיבל משהו והוא הביא לי את זה. אני לא מובן בשבילי למה, למה הוא מדבר ככה". (עמ' 395 שורות 29-31 לפרוטוקול).

נאשם 2 נשאל כיצד הוא מסביר את העובדה כי בידי התביעה ראיות על כך שהעביר סכומי כסף לתורכיה, הוא השיב כי נהג להביא בגדים ודברי עור מתורכיה לישראל ולמכרם. עוד הוסיף נאשם 2: "…זה אולי אפשר להאשים אותי בזה שלא שילמתי מע"מ, הייתי מוכר את זה בשוק שחור בוא נגיד… לפעמים אני הייתי הולך לשמה לוקח הרבה ומביא לפה, כי אנשים כבר סמכו עלי לא פעם אחת ולא פעמים באתי אליהם, אנשים היו סומכים עלי כבר, הייתי מביא את זה, נותן לאנשים, משלמים לי כסף ואחר כך אני הייתי שולח למי שהיה מוכר לי, למוכר את הכסף שאני חייב". (עמ' 396 שורות 1-12 לפרוטוקול).

נאשם 2 נשאל כיצד הוא מסביר את העובדה שלטענתו נהג להעביר כסף לאותו אדם אשר שלח את החבילה לביתו של נאשם 1, הוא השיב: "זה לא אותו אדם. אני לא יודע, קודם כל אני לא יודע מי שלח לו בכלל חבילה קודם כל, אני לא יודע מי שלח לו חבילה". (עמ' 396 שורות 13-19 לפרוטוקול).

לטענת נאשם 2, הוא העביר את הכספים לאדם אשר "עובד במפעל שמה" ושמו מוחמד מחלבני. עוד הוסיף נאשם 2, כי כאשר מוחמד לא היה בעיר הוא נהג לשלוח את הכסף על שם אשתו- נזימה גפורובה, "…או על שם שלו או על שם שלה הייתי שולח מה שהוא היה אומר לי, זה הכל. ואני לא שלחתי את זה בתוך יום אחד, אני במשך שנים כל הכסף שאני שלחתי זה במשך שנים, אולי בארבע שנים שלחתי כולו כמה שלחתי שם? כמה? 20,000 דולר בארבע-חמש שנים? זה מה שזכור לי. כי אני הרבה שנים משנת 2004 אני טס לתורכיה ומביא דברים, מוכר פה, טס לתורכיה מביא דברים. לפעמים כל שבוע הייתי טס לשם ומביא דברים. אז לא יודע". (עמ' 396 שורות 20-31 לפרוטוקול).

נאשם 2 התבקש להסביר את דבריו הנשמעים בקלטת האזנת הסתר, לפיהם אמר לנאשם 1 בביתו, כי הוא חייב להעביר כסף עבור החבילה, הוא השיב: "אני את האמת לא זוכר למה התכוונתי אותו רגע, אותו רגע הייתי מאוד מסומם ויכול להיות אמרתי אני עשיתי הרבה, הרבה ביזנסים, אולי דיברתי על איזשהו חבילה לא, אני לא יכול להיזכר את זה פשוט. אני הייתי באותו יום ממש מסומם וחוץ מזה שקיבלתי, לקחתי סמים לקחתי גם כדורים, כדורי הרגעה וכאילו זה כדור שינה, זה בכלל מוחק לי את הזיכרון הכדור הזה". (עמ' 397 שורות 2-11 לפרוטוקול).

כמו כן הסביר מדוע ערך בירור טלפוני בקשר להגעת החבילה:

"אני לא זוכר, לא זוכר איך דיברתי בטלפון ולא זוכר איך השמיעו, מתי שמעתי את זה כאילו במשטרה, כשנתנו לי לשמוע אני לא זוכר את זה". (עמ' 397 שורות 15-16 לפרוטוקול).

כאשר בקשה ב"כ נאשם 2 את התייחסות מרשה לשאלתה לעיל, מתוך הנחה שאכן ערך את הבירור מול חברת המשלוחים, הוא השיב בלשון רפה כי נאשם 1 הוא שביקש ממנו לעשות כן: "אני לא יודע, אולי ביקשו ממני אני לא יודע… לא יודע, למי ששייך החבילה אולי בנאדם ביקש ממני… כנראה לו למיכאל… אני לא יודע, כנראה הוא (מתייחס לנאשם 1- הח"מ)… אני לא יכול להגיד בודאות שום דבר כי אני עוד פעם אומר אני לא זוכר". (עמ' 397 שורות 20-28 לפרוטוקול).

נאשם 2 טען כי לא העביר כסף לנאשם 1, וגם הלה לא העביר אליו כסף. (עמ' 398 שורות 3-7 לפרוטוקול).

עוד מסר נאשם 2 כי, לעיתים, כאשר לא היה באפשרותו לנסוע לתורכיה נשלחו חבילות הטובין אליו. (עמ' 398 שורות 14-16 לפרוטוקול).

כאשר הופנה נאשם 2 לשיחה שהתקיימה בביתו של נאשם 1 (ת/38), שם טען כי הוא חייב להעביר את החבילה לאחרים וכי אין לו זכות לפתוח אותה, הסביר נאשם 1 כי אינו זוכר במה מדובר אך הוא מניח כי מדובר בסמים. (עמ' 399 שורות 1-4 לפרוטוקול).

נאשם 2 הופנה לעדויות השוטרים על פיהן הוא לא נראה מסומם כלל ביום מעצרו בכלל ובנסיעה מת"א לאשדוד בפרט, וטען כי הנסיעה לעיל כלל לא זכורה לו, "…אם אני לקחתי הרבה סם ולקחתי כדורים ומשהו אני לא צריך להיראות סמרטוט, הכל בפנים פה בראש, הראש סתום, לא יכול לחשוב ולא יכול כאילו, אני עוד פעם אומר שהכדור הזה נותן לי הזיות… כדורי קלונקס. כן. זה נותן לי הזיות, אבל לא רואים עלי שאני שפוך." (עמ' 400 שורות 8-13 לפרוטוקול).

כאשר הופנה נאשם 2 לעדויות השוטרים, על פיהן הוא הובילם לביתו בין חצרות סבוכות, השיב נאשם 2 כי, ככל הנראה, הגיע לביתו מתוך אינסטינקט חייתי. מכל מקום, לא זכור לו כי הוא פתח את דלת ביתו. (עמ' 400 שורות 18-23 לפרוטוקול).

נאשם 2 השיב כי את נסיעותיו לטורקיה לצורך יבוא מעילים החל בשנת 2004 או 2005, אך אינו יכול לנקוב במספר הפעמים בהם נסע לתורכיה, "מתי שהייתי צריך הייתי נוסע… נגיד בתקופה של חורף שהולך מעילים טוב הייתי נוסע כל חודש נגיד, פעמיים בחודש לפעמים, אני לא, לא זוכר, לא זוכר." (עמ' 402 שורות 28-32 ועמ' 403 שורות 1-4 לפרוטוקול).

לדבריו, נסיעותיו ארכו כיומיים עד ארבע ימים, לעיתים נסע בסוף השבוע וביום ראשון שב לישראל. (עמ' 403 שורות 10-16 לפרוטוקול).

כאשר הפנתה ב"כ המאשימה את נאשם 2 לפלט הטיסות (ת/123ג' ות/21א') על פיו הוא נסע בשנת ב-2008 לתורכיה, כך שנחת שם בשעה 21:45 והמריא חזרה לישראל ביום למחרת בשעה 07:25, השיב נאשם 2 כי זכורה לו הנסיעה לעיל. לדבריו, הוא ביקש מבעל חנויות ומפעלים באיסטל בשם מוחמד, שיביא לשדה התעופה את מעילי העור משום שאשתו היתה חולה, והוא נאלץ לשוב במהרה לישראל בכדי לטפל בביתם.  (עמ' 403 שורות 20-32 ועמ' 404 שורות 1-18 לפרוטוקול).

עוד לדבריו, הוא שוחח עם אותו מוחמד טלפונית והזמין מראש את הסחורה שביקש לקחת לישראל. יחד עם זאת, לא זכור לנאשם 2 האם שילם למוחמד עבור הסחורה באותו היום או ששלח את התשלום במועד מאוחר יותר. (עמ' 404 שורות 19-32 ועמ' 405 שורות 1-2 לפרוטוקול).

עוד הוסיף נאשם 2, "מתי שהיה כסף, מתי שהיה לי כסף כאילו אם אני הייתי נוסע לשם עם כסף הייתי משלם לו במקום. אם נגיד לא היה לי מספיק כסף הייתי משלם לו איזשהו חלק חוזר מוכר את הבגדים ואחר כך שולח לו את ההפרש… בדואר". (עמ' 405 שורות   3-7 לפרוטוקול).

נאשם 2 השיב כי על כל מעיל שילם סך של 30-70$. עוד השיב כי הכיר את מוחמד מרחבני זמן רב, ועל כן הלה סמך עליו ונתן לו את הסחורה מבלי ששילם עליה במקום. (עמ' 405 שורות 10-15 לפרוטוקול).

נאשם 2 הכחיש כי נהג להסתמס עם מוחמד. (עמ' 405 שורות 31-32 לפרוטוקול).

נאשם 2 התקשה להסביר את המסרונים נשוא ת/92.

כאשר התבקש לזהות את האדם עימו נהג להסתמס השיב הלה כי שמו "משה", טען "הוא אף אחד. אני לא מכיר אותו". (עמ' 406 שורות 8-13 לפרוטוקול).

47.       היעדר הסבר ו/או הסבר סביר למסרונים ששלח וקיבל נאשם 2:

נאשם 2 נשאל מדוע שלח לו "משה" הודעות טקסט, הוא השיב: "זה היה מזמן, אולי אני אפילו לא קראתי את ההודעות". (עמ' 406 שורות 14-15 לפרוטוקול).

א. נאשם 2 הופנה למסרון מספר 68 (הודעה נכנסת) בפלט הסלולארי (ת/92) בה נרשם:hi, the name of the sender is mr. Raher Huly Kayam, the company's name is .T.N.T very good and very big company, the number is GD 963 999 945 WW, והתבקש להסביר את תוכנה, הוא השיב: "למה זה הגיע אני, אולי מישהו נתן לו טלפון שלי. אני אולי ביקשו ממני…" כאשר התבקש נאשם 2 לנקוב בזהות האדם ש"ביקש ממנו" הוא השיב: "אני לא יודע, אני לא זוכר את זה". (עמ'  406 שורות 17-29 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט האם הוא אינו זוכר את הודעת הטקסט לעיל, השיב נאשם 2 כדלקמן: "אני לא קראתי בכלל יכול להיות את האס.אם.אס הזה כי אני לא כל כך אוהב לא לרשום ולא לקרוא את האס.אם.אסים". (עמ' 407 שורות 1-2 לפרוטוקול).

כאשר נשאל נאשם 2 מדוע מופיע מספר הטלפון שלD.H.Lבפלט הסלולארי, הוא השיב: "אולי השתמשתי בחברה הזאת לא יודע. למה אסור שיהיה טלפון של חברת משלוחים?…"

ב. נאשם 2 הופנה למסרון ששלח ממכשיר הטלפון הסלולארי שלו לטלפון ממנו נשלחה ההודעה לעיל, בתאריך 20.7.09, (הודעה 101) ולשונה:hi, the address is Israel city Bat-Yam, street Jerusalem 51/1 zip code 59403 Tel: 054-7631798 name Michael Vaizman., הוא השיב: "בואי, בואי, זה לא, רגע, את אומרת שאני שולח, אולי מישהו שלח מהטלפון שלי?… כי אני לא שלחתי את זה… אני לא אוהב לשלוח הודעות, אני לא אוהב לקרוא הודעות, אני בחיים שלי לא קראתי מכתב, מכתבים ששולחים פעם שעליתי עוד לארץ עוד לא יכולתי להתקשר נגיד לגרוזיה חופשי כמו שהיום, אז היו שולחים לי מכתבים, עד היום המכתבים בבית, לא קראתי מכתב, לא אוהב לקרוא את זה. יש לי ככה בראש, לא אוהב לקרוא לא אס.אס.אסים ולא לכתוב לא שום דבר, אני, יכול להיות מישהו שלח בטלפון שלי". (עמ' 407 שורות 14-28 לפרוטוקול).

נאשם 2 נשאל האם הוא מכיר את האדם אשר אליו נשלחה הודעה לעיל, הוא השיב: "אני חושב שלא". (עמ' 408 שורות 5-10 לפרוטוקול).

ג. נאשם 2 הופנה להודעה 33 שנשלחה מאותו המספר ולשונה:Koba, it is o.k. thanks, we are tring to arrange everything by next week I will call you Monday and let you know last news, regards., וכן להודעה 32 שלשונה:Koba, do you get the number, please send by s.m.s urgently, we are waiting, thanks, ונטען בפניו כי האדם יודע את הכינוי שלו, קובה, הוא השיב: "אני לא קיבלתי את האס.אם.אסים לא קראתי אותם, אני לא יודע מי כותב לי האס.אם.אס הזה". (עמ' 408 שורות 11-18 לפרוטוקול).

בהמשך, טען נאשם 2 כי לא זכור לו שקרא את ההודעות לעיל. כאשר שאלה ב"כ המאשימה האם יתכן כי קרא אותן, הוא השיב: "יכול להיות שקראתי ושכחתי, זה לא… אני לא יודע… אני לא זוכר… איך אני צריך לזכור אס.אם.אסים מלפני שנה? אני אומר לך החיים שלי בזמנים האחרונים לא היה כל כך ברורים בשבילי ואני לא זוכר הרבה דברים. אם אני הייתי שוכח יום הולדת של אשתי ויום הולדת של ילדה שלי, אז אני יכול גם לשכוח איזשהו אס.אם.אס, את מבינה?" (עמ' 408 שורות 27-31 ועמ' 409 שורות 1-7 לפרוטוקול).

ד. ב"כ המאשימה חקרה את נאשם 2 אודות שיחה שהתקבלה אצלו ביום המעצר מאותו המספר והאיש שוחח עם השוטר טל וביקש לשוחח עימו, השיב נאשם 2: "כן, זה שמעתי, אני לא יודע, כאילו מישהו התקשר השתמש בשם שלי, כן, השתמש בשם שלי… הוא ביקש אותי". (עמ' 409 שורות 13-16 לפרוטוקול).

כאשר טענה ב"כ המאשימה בפני נאשם 2 כי האיש מעברו השני של הטלפון ביקש לשוחח עמו אודות החבילה, השיב הלה: "כן, אני, לא, לא ידוע לי כאילו מה קורה מסביבי, אני לא יודע, לא יודע. אולי מישהו רצה לעשות לי משהו, לא יודע, אולי עשיתי למישהו משהו והוא החזיר לי. אני לא יודע מי זה בנאדם הזה שהתקשר וביקש ממני, אני לא דיברתי אתו". (עמ' 409 שורות 18-20 לפרוטוקול).

נאשם 2 נשאל מדוע סרב בחקירתו להתקשר לאותו אדם ולברר עימו מדוע חיפש אותו, הוא השיב: "…אפילו אם תראי לי אני לא אזכר את התשובות שלי ואת השאלות לא אזכר, אני אמרתי, אני הייתי מאוד מאוד מסומם לא זוכר את זה. אפילו אם תראי לי 24 שעות אני לא אזכר בזה גם, זה נמחק מהראש שלי. אפילו אני רואה נגיד, ראיתי פה דברים הראיתם לי דברים פה מהחקירה, אני מנסה אחר כך, הלכתי חזרתי לתא מנסה להיזכר ולא נזכר בזה, לא, לא נזכר". (עמ' 409 שורות 27-31  לפרוטוקול).

ה. נאשם 2 הופנה להודעה 75, על פיה הוא שלח למספר לעיל את פרטיו של נאשם 1  וכן את הכיתוב ""To Nozima, טען נאשם 2 כי אינו מכיר המספר וכיNozimaהיא "…אישה אחת  Nozimaשאני הייתי שולח כסף",לאחר מכן הוסיף:" אבל למה, יש רק Nozimaאחת בעולם?", בהמשך טען נאשם 2 כי "אני לא מכיר שום Nozima, אני רק הייתי שולח כסף על שםNozimaאני לא מכיר אותה בכלל, לא ראיתי אותה בחיים". בהמשך עדותו טען נאשם 2 כי נהג לשלוח לה כסף בעבור בגדים.  (עמ' 410 שורות 28-31 ועמ' 411 שורות 1-9 לפרוטוקול).

ו. כאשר נשאל נאשם 2 מה פשר המספר 43950 (מופיע בת/131), הוא השיב: "לא יודע, אולי מספר טלפון אני לא יודע, לא יודע". (עמ' 411 שורות 10-11 לפרוטוקול).

ז. נאשם 2 הופנה לרובריקה האחרונה בת/131- פלט דואר על פיו הוא שלח בתאריך 30.4.2009 לידNozima Gafurovaבתורכיה, סך של 1,900$ ומספר האסמכתא הוא 4395019053, ונטען באוזניו כי מספר זה הופיע בהודעה ששלח באותו היום וכי לאותו מספר טלפון נשלחו גם פרטיו של נאשם 1, נאשם 2 הגיב כדלקמן: "אני, תני לי להיזכר… אני מנסה להיזכר מה זה בכלל (העד ביקש וקיבל לעיונו את הדף- הח"מ)… רגע אני.. אני מסתכל על גם דברים אחרים… זה היה לפני כמה זמן זה היה?… אז שלושה ימים לפני שנעצרתי, שלושה חודשים… אני לא, אולי… רגע רגע, יש לי הסבר כזה שיכול להיות, יכול להיות שאני טעיתי במספר… כאילו למספר שאני, נגיד ששלחתי את הזה, כן, את המספר… יכול להיות, יכול להיות שאני טעיתי במספר". (עמ'  411 שורות 26-31 ועמ' 412 שורות 1-17 לפרוטוקול).

ח. כאשר נשאל נאשם 2 לאיזה מספר התכוון לשלוח את ההודעה דלעיל, הוא השיב:

"אני לא זוכר בעל פה את המספר… אני בדרך כלל, בדרך כלל הייתי מתקשר ונותן את המספר הזה שאני הייתי שולח ל.. לבנאדם". נאשם 2 הצביע על הרובריקה הימנית תחתונה בת/131, וטען כי את המספר הרשום שם (מספר אסמכתא- הח"מ) לא נהג לשלוח במסרון, אלא למסרו טלפונית לאדם אשר ניגש לדואר לקבל את הכסף.  (עמ' 412 שורות 25-32 ועמ' 413 שורות 1-14 לפרוטוקול).

באשר להודעה הספציפית אליה הופנה, טען נאשם 2: "…פה אני לא, לא יודע, אני לא זוכר, לא רוצה לענות כי אני לא זוכר, אני, יכול להיות שאני לא שלחתי את המספר הזה בכלל… אני את המספר הזה לא מכיר בכלל אני לא השתמשתי. זה מספר מאוד קל ככה לזכור, נכון? כי יש 44403800, אני לא השתמשתי במספר הזה". (עמ' 413 שורות 16-20 לפרוטוקול).

ט. נאשם 2 הופנה להודעה ששלח בתאריך 24.4.09 שלשונה:Ashdod Hamahapilim street 36/20, ונשאל מדוע שלח אותה, הוא השיב: "עוד פעם אני לא שלחתי למספר הזה שום דבר", כאשר הוא נשאל מי שלח את הודעה, הוא השיב: "אולי, אני לא יודע, לא יודע", להערת בית המשפט כי ההודעה נשלחה מהמכשיר הסלולארי שלו, הוא הגיב: "כן נכון, זה טלפון שלי, לא יודע, אולי אפשר להכפיל מספר לא יודע… להכפיל מספר לא יודע, היום טכנולוגיה מאוד התקדמה ו... ואני לא, לא יודע את המספר טלפון הזה ואני לא שלחתי ולמה הבנאדם שמתקשר במספר הזה ומשתמש בשם שלי גם זה אני לא יודע". (עמ' 414 שורות 5-25 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט השיב נאשם 2 כי כתובת מגוריו לשעבר היתה ברחוב המעפילים 36, אשדוד (עמ' 414 שורות 8-11).

כאשר שאלה ב"כ המאשימה את נאשם 2 אם קיבל אילו מן ההודעות הפונות אליו בכינויו (קובה) ומפצירות בו ליצור קשר, הוא השיב: "לא, אני לא מכיר… אני לא זוכר את זה, לא, אני לא, לא מתייחס להודעות בכלל, כשאני מקבל אני לא קורא אותם". (עמ' 414 שורות 26-31 לפרוטוקול).

י. נאשם 2 הופנה להודעה מספר 74 אשר נשלחה לאותו המספר, ומסר: "מה אני שולח? אני לא אוהב לשלוח הודעות… עוד פעם אמרתי, אני לא שלחתי למספר הזה שום דבר… עוד פעם את חוזרת לזה שאני שלחתי לזה, אני לא, אולי מישהו השתמש, אולי מישהו הכפיל את המספר שלי, אולי מישהו השתמש במספר שלי, וזה מופיע ברגע שמשתמשים במספר שלי מופיע אותו דבר בטלפון" (עמ' 415 שורות 1-7 לפרוטוקול).

נאשם 2 אישר כי היה ברשותו טלפון של אדם הקרוי מוחמד מרחבני, אך טען כי אינו זוכר את המספר. (עמ' 415 שורות 8-11 לפרוטוקול).

עוד טען כי אינו זוכר את הפתק שנתפס על גופו במהלך החקירה, וכאשר הציגה בפניו ב"כ המאשימה את הפתק שנתפס ועליו מספר הטלפון, חזר וטען נאשם 2 כי לא זכור לו שהפתק נתפס, "…לא זוכר איך תפסו את הפתק הזה ולא יודע מה זה המספר הזה בכלל." (עמ' 415 שורות 14-21 לפרוטוקול).

בהמשך מסר נאשם 2 כדלקמן: "הנה לפי הצילום אני לא נולדתי אתמול, אני קצת מבין בדברים, לפי הצילום, אני רואה שזה חתיכת נייר קטן שהיה בארנק שלי, נכון?… זה אני יודע גם מהעו"ד שלי שמצאו איזה חתיכת נייר עם איזשהו מספר טלפון… לא יודע מאיפה זה הגיע לארנק שלי". (עמ' 415 שורות 27-32 ועמ' 416 שורה 1 לפרוטוקול).

לטענת נאשם 2 הוא לא זוכר מה מסר בחקירתו באשר למהות הנייר הנ"ל, אך שיער כי "לפי מספר גדול אולי אמרתי מספר לחו"ל לפי מספר גדול". נאשם 2 טען כי אינו יודע לאיזו ארץ שייך המספר הנ"ל, וכי לא ידוע לו מדוע נמצא הנייר בארנקו. (עמ' 416 שורות 2-9 לפרוטוקול).

כאשר נשאל נאשם 2 מדוע מסר בחקירתו כי מדובר במספר טלפון המצוי בגרוזיה, טען נאשם 2 כי אינו זוכר. באשר לטענת ב"כ המאשימה כי המספר דלעיל שמור אצלו בספר הטלפונים תחת השם "ממד" טען נאשם 2: "אני לא מכיר את ממד, לא יודע מי זה ממד… אני לא עובר על ספר טלפונים שלי כל יום ובודק איזה מספרים יש לי בטלפון. אני לא יודע למה זה רשום אצלי בטלפון, לא זוכר". (עמ' 416 שורות 10-28 לפרוטוקול).

י"א. נאשם 2 נשאל מדוע אם כן, רשם את מספרו של ממד באירן (מתוך ספר הטלפונים שבמכשירו הנייד- מספר 230 בת/92), והשיב: "לא קשור בכלל, אני רשמתי סבא שלי רשם, לא קשור לזה, למה, למה, זה שרשום ממד פה וממד איראן, למה את חושבת זה אותו ממד, מאיפה את יודעת שזה אותו ממד?… כן, לא, אני פשוט שאלה שלי, לא, אני פשוט שאלה שלי למה את מנסה הכל כאילו להדביק עלי כמו לא יודע מה. למה את חושבת שזה אותו ממד, אין שני ממדים בעולם?" (עמ' 417 שורות 6-12 לפרוטוקול).

בתשובה לשאלת נאשם 2 לעיל, השיבה ב"כ המאשימה כי ניתן להסיק שמדובר באותו אדם הקרוי ממד, משום שבחקירה מסר לחוקר אדי כי נהג לקבל את החבילות מתורכיה מאדם מוסלמי אזרח אירן והדבר משתלב עם העובדה ששמר אצלו מספר טלפון באירן. לכך הגיב נאשם 2 כדלקמן: "אני לא זוכר איזה סיפורים אני סיפרתי לאדוארד שמה. אני אולי הכרתי מישהו, אני לא יודע, יש לי מספר של מישהו באיראן, זה לא אומר שזה אותו בנאדם מי שבתורכיה קודם כל." (עמ' 418 שורות 6-8 לפרוטוקול).

לפיכך, שאלה ב"כ המאשימה מי הוא האדם אותו הוא מכיר באירן (ואת מספרו רשם- הח"מ), ונאשם 2 השיב: "אני לא זוכר, אולי מישהו ביקש תרשום רגע מספר טלפון כזה ורשמתי את המספר הזה, אני לא מכיר אף אחד במיוחד איראני אני לא זוכר" (עמ' 418 שורות 10-11 לפרוטוקול).

י"ב. ב"כ המאשימה חזרה וטענה כי מסרון ממספר הטלפון שנרשם על פתקית והוטמן בארנקו נמצאו במכשירו הנייד, למשל בהודעה 15 שלשונה:Hi Koba,my number is 00905365444061, please give this number to our friend and ask him to call me urgently, thanks, על כך השיב נאשם 2: "זה עוד פעם הודעה שאני לא מכיר". כשנשאל נאשם 2 אם קיבל או ראה את ההודעה לעיל, הוא השיב:"אם זה היה בטלפון שלי כנראה התקבלה ההודעה, התקבלה לטלפון שלי. זה התשובה. ההודעה התקבלה לטלפון שלי לא אלי, אני לא קראתי את זה." (עמ' 420 שורות 4-10 לפרוטוקול).

בשלב זה, ועוד בטרם שאלה ב"כ המאשימה את שאלתה הבאה, מסר נאשם 2: "אותה תשובה, כי אני לא שלחתי למספר הזה הודעות אני, לא קיבלתי ולא קראתי… לא סימסתי עם אף אחד לאיסטל." (עמ' 420 שורות 14-17 לפרוטוקול).

כאשר טענה ב"כ המאשימה שהיא לא אמרה לו שמדובר במספר שמקורו באיסטל, אישר נאשם 2 את טענתה, אך הוסיף "…אבל זה מספר של תורכיה נכון?… אני לתורכיה קורא איסטל ככה אני קורא, תורכיה בשבילי זה איסטל רק כי רק באיסטל הייתי…" (עמ' 420 שורות 23-31 לפרוטוקול).

י"ג. ב"כ המאשימה הפנתה את נאשם 2 להודעה שנשלחה בתאריך 22.1.09 בה מופיע השם "נוזימה גפורובה", ושאלה את נאשם 2 כיצד ידע השולח לרשום את השם לעיל, השיב נאשם 2 לטענה ב"כ המאשימה, כי לשיטתו שלו מדובר באדם שנהג לשלוח לו מעילים לישראל, השיב נאשם 2: "אולי שמה מסכנים יש להם טלפון אחד וחצי תורכיה מתקשרים מהטלפון הזה לא יודע, לא יודע, לא יודע, אולי הם עניים ויש טלפון ציבורי כזה אחד שולחים כל אחד מהטלפון הזה, לא יודע... אולי יש שמה איזה קיוסק אחד, מישהו יושב איזה תורכי עם שפם ונותן לכל אחד את הטלפון שלו לסמס לאיפה שהוא רוצה ולהתקשר, לא יודע." (עמ' 421 שורות 3-24 לפרוטוקול).

י"ד. נאשם 2 הופנה להודעה האחרונה שנשלחה מהמכשיר הנייד לו (הודעה 103) בה נכתב "336281 מזומן", ונשאל מה פשר ההודעה, הוא השיב:"לא יודע… מתי זה בכלל?… לאיזה מספר?". ב"כ המאשימה ציינה את המספר אליו נשלחה ההודעה (4949).

נאשם 2 טען כי לא ידוע לו למי שייך המספר, בהמשך הוסיף "אני לא זוכר אבל מה זה המספר הזה בכלל 4949?… לא יודע, אני הייתי הרבה מסמס לאינטרנט בשביל לקבל איזה קוד לפעמים, אולי יש בטלפון בזה, אולי זה אחד מהדבר הזה… קוד, קוד בשביל להוריד סרטים יותר מהר, אני חולה סרטים… מאשר לחכות בתור וזה יומיים-שלוש תוך שעה הייתי מוריד סרט... אבל אני לא זוכר אם זה המספר הזה אני לא זוכר, כל אס.אם.אס 20 שקל היה עולה לי." (עמ' 421 שורות 30-32 ועמ' 422 שורות 1-24 לפרוטוקול).

כאשר חזרה וטענה ב"כ המאשימה כי הוא שלח מסרון בתאריך 27.7.09 המכילה את כתובתו של נאשם 1, הגיב נאשם 2: "עוד פעם המספר הזה, את באה אלי עם המספר הזה? …אני לא שייך למספר הזה, ו-4949 אני לא יודע מה זה, לא יודע. זה את יש לך, אני עכשיו עצור אין לי אפשרות לבדוק, אם הייתי בחוץ הייתי בודק לך איזה מספר זה". (עמ' 423 שורות 1-4 לפרוטוקול).

ט"ו. ב"כ המאשימה הפנתה את נאשם 2 להודעה 87 שנשלחה ממכשיר הטלפון הנייד שלו בתאריך 15.5.09 ולשונה:Hi, What is it? Why you don’t call me? I'm waiting everyday for your call, please call me urgently and tell me… במהלך הקראת ההודעה בפני נאשם 2 טען הלה כי אינו מבין את מוקרא לו משום ש"האנגלית שלי לא כל כך חזקה שאני אבין את כל זה", כאשר תהתה ב"כ נאשם 2 אם לא היה ביכולתו לכתוב את ההודעה לעיל, השיב נאשם 2: "אולי, בקושי של כמה שעות אולי, לא זוכר.". כאשר הציעה ב"כ המאשימה לקרוא בפניו את ההודעה באיטיות, הוא השיב: "לא, לא, לא חשוב לי מה… לא חשוב לי מה רשום פה בכלל… כי אני לא, לא שלחתי לטלפון הזה עוד פעם אני אומר. אפילו תוציאי לי 100 הודעות עכשיו ותקראי לי אותם, את אותה תשובה אני אגיד." (עמ' 423 שורות 17-30 לפרוטוקול).

ט"ז. נאשם 2 הופנה לת/8, שם מסר לחוקר אדי, כי את החבילה שנתפסה אצל נאשם 1, קיבל מספק תורכי אותו הכיר במהלך ביקורו בתורכיה, וכי אותו הספק אמר לו שיתקשרו אליו מישראל וימסרו לו לאן להעביר את החבילה- על העברה זו צריך היה לקבל 2000$, השיב נאשם 2: "לא, אני לא זוכר, אני לא יודע למה אני אומר בכלל דברים כאלה… אני לא זוכר למה אמרתי את זה, לא שאין לי מושג, לא זוכר. אולי רציתי להפחיד אותו עם סיפור מפחיד, לא יודע." (עמ' 424 שורות 12-17 לפרוטוקול).

י"ז. ב"כ המאשימה הפנתה את נאשם 2 לדבריו בחקירתו מתאריך 29.7.10 (ת/9) לפיהם היה עליו להמתין לחבילה להודיע לאחמד שהחבילה הגיעה, ואז להמתין לשיחת טלפון על פיה יעביר את החבילה למקום מסוים, נאשם 2 הגיב תגובה זהה לתגובות קודמות: "אני לא זוכר את זה, לא זוכר למה…" (עמ' 425 שורות 18-32 ועמ' 426 שורות 1-3 לפרוטוקול).

י"ח. נאשם 2 הופנה לדבריו בחקירה לפיהם הוא נהג להתקשר ולשלוח הודעה שהכל בסדר ולאחר מכן נהגו להתקשר אליו ולמסור את המקום אליו הוא צריך להעביר את החבילה, טען נאשם 2: "אני לא יודע על מה אני מדבר שמה בכלל… אני לא זוכר על מה דיברתי אותו יום, על מי דיברתי, עם מי דיברתי אני לא יודע." (עמ' 427 שורות 2-6 לפרוטוקול).

י"ט. נאשם 2 הופנה לדברים שמסר לחוקרים טל ואדי בת/10, לפיהם שאל אותם האם במקרה שייסע להם "לתפוס את כולם" הם יקלו עימו, השיב נאשם 2: "לא יודע, אולי רציתי ל.. לראות את התגובה שלהם, לא יודע…" (עמ' 427 שורות 10-18 לפרוטוקול).

כ. נאשם 2 הופנה לשיחה 50 האזנה 37284, על פיה נאשם 1 התקשר אליו יום קודם למעצר ומסר לו מידע אודות מועד הגעת החבילה, טען נאשם 2: "אני יכול פשוט להסביר את זה, לא מה שאני זוכר את השיחה, אני לא זוכר את השיחה הזאת… אני לא שיכול להיזכר בזה, פשוט אני חושב על מה כבר יכולנו לדבר? …את לא יודעת את הביטויים שלנו, נכון? זה אלה שמתרגמים את מה שאנחנו אומרים מרוסית לעברית, זה לא בדיוק התרגום הזה כי אנחנו אנשים שבוא נגיד ילדים של רחוב יש לנו את הביטויים שלנו. אנחנו קוראים לדברים בשמות אחרות, וכאילו אני לא, לא, אולי דיברנו על איזה מישהו סוחר סמים שהוא צריך לבוא להגיע ולהביא לנו כמה פקטים של חומר. אני חושב שדיברנו על זה… המחסן הזה הסוחר סמים… כנראה, אני לא זוכר, אני אומר לך זה קודם כל לפני כמעט שנה… את רוצה שאני אזכר בדיוק בימים שהכי גרועים שלי בחיים, הכמה שנים האחרונות, את רוצה שאני אזכר בשיחת טלפון ואני אגיד לך בדיוק על מה אני מדבר? אני לא יכול. (עמ' 432 שורות 3-31 ועמ' 433 שורות 1-3 לפרוטוקול).

כ"א. ב"כ המאשימה הפנתה לשיחה 67, שיחה יוצאת מנאשם 2 לנאשם 1 שנקלטה בשעה 22:12 בתאריך 28.7.09 בה החליפו השניים רשמים אודות מחירים ומשקל ובסופו אמר נאשם 2 לנאשם 1 כי יגיע אליו למחרת בכדי למסור לו כסף, טען נאשם 2: "אני פשוט לא, לא, אני לא זוכר את השיחה הזאת אבל אני לפי הביטויים שמה ולפי המילים, מדובר על חומר… הרואין, ולא בכמויות…" (עמ' 434 שורות 6-13 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט מדוע אמר "השנייה היתה מאד כבדה", השיב נאשם 2 כדלקמן: "…כי כנראה, כנראה שקנינו את החומר היתה שם כמות יותר גדולה יותר כבדה. בשבילנו כל 0.02 גרם זה הרבה נקרא, את מבינה? כאילו הרואין לא מוכרים בקילו, מוכרים ב-0.7 גרם, 0.8 גרם, בכאלו.." (עמ' 434 שורות 21-23 לפרוטוקול).

כאשר חידד בית המשפט את השאלה והבהיר כי עפ"י עדותו של נאשם 1 מדובר בחבילות – הראשונה יותר קלה והשניה יותר כבדה, ושאל את נאשם 2 האם לשיטתו הסבר זה אינו "מתיישב" טוב יותר עם השיחה, השיב נאשם 2: "אני לא יודע אחרי מה הוא נתן את העדות שלו, אחרי איזה שיחות, לא יודע מה היה לו אותו רגע בראש שהוא דיבר, למה הוא עשה את זה למה הוא דיבר ככה אין לי תשובה לזה גברת, אין לי תשובה לזה פשוט… אולי, לא יודע, אולי, אולי הבנאדם רוצה להקל לעצמו ככה בעונש או, לא יודע, אני לא יודע אין לי, אני לא רוצה לענות לזה מדויק כי אין לי תשובה מדויקת לזה ממש." (עמ' 435 שורות 11-18 לפרוטוקול).

כאשר טענה ב"כ המאשימה כי בשיחה לא נשמעת המילה "חבילה" אלא 24 ק"ג, טען נאשם 2 כי מדובר בעצם ב-2.4 ק"ג משום ש"אני קורא לזה ככה." (עמ' 435 שורות 19-32 ועמ' 436 שורות 1-5 לפרוטוקול).

כאשר טענה ב"כ המאשימה כי גם בשיחתו לחברתTNTביום המעצר דיבר על "חבילות", נאשם 2 אינו יכול ליתן הסבר, שכן לטענתו: "אני מתי התקשרתי ל-T.N.T… לא זוכר…"(עמ' 436 שורות 6-21 לפרוטוקול).

כ"ב. ב"כ המאשימה חזרה וטענה כי בשיחה עם חברתTNTהוא השתמש נאשם 2 במילה חבילה. בתגובה, אישר נאשם 2 כי ככל הנראה לא התכוון לפקט סמים, אך הוסיף: "אבל ברגע שאמרתי, כרגע הסברתי שחבילה גדולה וחבילה קטנה ברוסית יש שתי שמות אבל בעברית אפשר לתרגם את שניהם אותו דבר, חבילה וחבילה." (עמ' 436 22-29 שורות   לפרוטוקול).

נאשם 2 אישר כי אשתו ידעה כי הוא משתמש בסמים, והדבר לא מצא חן בעיניה. כאשר שאלה ב"כ המאשימה מדוע, אם כן, הוא ביקש ממנה כי תאחל לו "בהצלחה" בשביל החבילה, בשיחתם מיום המעצר (שיחה 67, האזנה 37293 מיום 29.7.09 בשעה 10:07), השיב נאשם  2: "לא זוכר… אני לא זוכר, אולי היה לי איזה חבילה מאיפה שהוא לקחת או משהו… אני לא זוכר את זה לא זוכר, אני מאוד מצטער אבל, אולי היה לי לקחת, למה רק אצל מישה היה חבילה?… לא, אולי הייתי צריך להביא, אולי מישהו שלח לנו מתנות לילדה? אני לא זוכר… סתם, אני מביא דוגמה, אולי היה לי לקחת חבילה באיזשהו מקום אחר… שאני לא זוכר איך אני אתן לך הסבר? לא יכול לתת לך הסבר." (עמ' 437 שורות 1-32 ועמ' 438 שורות 1-4 לפרוטוקול).

לדברי נאשם 2 הכסף שנתפס בארנקו ביום המעצר (סך של 350₪) הונח שם, ככל הנראה, על מנת שישמש לקניית סמים עם נאשם 1. כאשר תהתה ב"כ המאשימה האם יתכן כי מדובר בכסף עבור המכס כפי שסיכם עם נאשם 1 בשיחתם הטלפונית, טען נאשם 2 כי לא אמר לנאשם 1 דבר וחצי דבר אודות המכס. או אז הפנתה אותו ב"כ המאשימה לדברים שמסר בחקירה (עמ' 13 לת/10) על פיהם הוא הביא סך של 350 ₪ על מנת לשלם מכס, הגיב נאשם 2: "לא יודע, לא זוכר. עוד פעם חזרנו לחוקרים? אני לא זוכר מה דיברתי עם החוקרים." (עמ' 438 שורות 5-32 ועמ' 439 שורות 1-14 לפרוטוקול).

כאשר תהתה ב"כ המאשימה מהי גרסתו כיום באשר לסכום הכסף לעיל, מסר נאשם 2: "אני, מה באמת היה אני לא יכול לדעת בוודאות… אבל אני יודע שעם מישה אני הייתי משתמש בסמים ושעם 350 שקל כנראה נסעתי לקנות סמים, פקטים." (עמ' 439 שורות 17-20 לפרוטוקול).

כ"ג. לטענת ב"כ המאשימה, נאשם 2 התקשר לחברתTNTוערך עמם בירור באשר לחבילה שאמורה להגיע אליו היום, מסר להם את מספר החבילה וטען כי לקח יום חופש מעבודה לשם איסוף החבילה, ועל כן השיב: "…אני לא זוכר ואני באותה תקופה לא עבדתי ואיזה חופש מהעבודה? אולי התקשרתי בשביל מישהו, אני לא יודע…" (עמ' 444 שורות 1-12 לפרוטוקול).

כ"ד. נאשם 2 הופנה לתמליל ת/39- שיחה שקיים עם נאשם 1 בדירת האחרון, שם אמר לו נאשם 1 כי הוא מראש היה צריך להגיד לו, אולי היה מסרב ולא מסתכן עבור 1,500 ונאשם 2 השיב כי "הוא שלח כבר, בשבת הוא יצר עימו קשר ואמר שלח כבר", ונשאל מי התקשר אליו בשבת טען נאשם 2 כי אינו זוכר. (עמ' 448 שורות 20-30 לפרוטוקול).

כ"ה. כאשר התבקש נאשם 2 לספק הסבר לאמרותיו לפיהן אין לו זכות לפתוח את החבילה משום שעליו להעביר אותה כמות שהיא, מסר נאשם 2: "אני לא יכול להגיד מה היה כי אני לא זוכר…" (עמ' 452 שורות 1-3 לפרוטוקול).

בהמשך מציע נאשם 2 ההסבר כדלקמן: "…יכול להיות באותו רגע לא רציתי, אולי כל נרקומן הוא קמצן. לא רציתי לתת למישה לתת את, חלק מכל כך כאילו חתיכה כזאת יפה, אמרתי שאני קונה את זה בשביל, לוקח את זה בשביל האנשים ומשמה אנחנו נתחלק." (עמ'  452 שורות 17-20 לפרוטוקול).

כאשר תהתה ב"כ המאשימה מדוע אם כן פנה לנאשם 1 מלכתחילה, השיב נאשם 2 "כי שמה אפשר לקנות חומר טוב בבת ים". (עמ'  452 שורות 21-22 לפרוטוקול).

להערת בית המשפט לפיה עפ"י גרסתו הוא שהביא את הכסף, ביצע את הקנייה ולא הסכים להתחלק עם נאשם 1 ב"שלל", ועל כן לא ברור מדוע צריך היה את נאשם 1, הגיב נאשם 2:  "כי אנחנו ביחד אה.. אנחנו זזנו, היינו בתנועה יחד… לא זזנו, אני לא מתכוון זזנו פיזית, אפשר לעשות, ברוסית אומרים לעשות את ה…מהלכים… אפשר לשבת בבית ובבית לעשות את זה בכלל לא לצאת מהבית." (עמ' 452 שורות 28-32 ועמ' 453 שורות 1-19 לפרוטוקול).

לבסוף סיפק נאשם 2 את ההסבר כדלקמן: ".. כי בנאדם הביא אליו, את זה אני הייתי צריך לבוא אליו לקחת משמה מאצלו ולהשאיר כסף וזה הכל." (עמ' 453 שורות 23-24 לפרוטוקול).

באשר לשאלה מאיזו סיבה הובאו הסמים לנאשם 1 דווקא, טען נאשם 2 כי "...אני איש קשר בשבילו הוא איש קשר בשבילי. אני אומר לך עשינו ביחד את ה… מהלכים." (עמ' 453 שורות 26-29 לפרוטוקול).

נאשם 2 הוסיף כי כאשר המשטרה התפרצה לדירה הוא בלע את הסם, ולכן לא נמצא עליו דבר בעת החיפוש. (עמ' 453 שורות 30-31 לפרוטוקול).

כ"ו. נאשם 2 הופנה לנאמר ב-ת/38, לדבריו לפיהם "… הם תמיד נותנים לי חלק, תמיד 10 גרם בערך אני מקבל מתנה, 10-15 בטח…", טען נאשם 2 כי מדובר בהסבר פיקטיבי שמסר לנאשם  1, "…בשביל שהוא יחשוב שאני קונה… כאילו אני אחר כך הייתי מביא איזה חתיכה קטנה ואני אומר זה מה שהביאו לי קח חצי. אני קמצן." (עמ' 454 שורות 8-15 לפרוטוקול).

כ"ז. לשאלה מדוע מסר בחקירתו כי שלח את הודעות טקסט לבקשתו של נאשם 1, לעומת גרסתו כיום לפיה הוא כלל לא שלח את הודעת הטקסט, השיב נאשם 2 כי יתכן שהתרגז על נאשם 1 בעקבות העימות שנעשה ביניהם, שם הטיח בפניו נאשם 1 כי הוא האחראי למעשים אשר יוחסו להם. (עמ' 459 שורות 18-20 לפרוטוקול).

בתאריך 22.1.09 שלח ממד לנאשם 2 מסרון שלשונו: "1- Nozima Gafurova 2-Mohammed N. Mehrabani" (הודעה 21).

באותו היום, שלח נאשם 2 סך של 1940$ לטורקיה עבורNozima Gafurova(ר' ת/131).

עוד לדבריו, לבקשתו של נאשם 1 הוא שלח הודעות לטורקיה (עמ' 162).

48.      בהיעדר הסבר סביר ואמין של נאשם 2, מסרונים אלו, קושרים אותו במישרין עם החבילה שנתפסה ומשרטטים תמונה באשר למעורבותו בשילוחה: בשלהי חודש אפריל שלח נאשם 2 לטורקיה סך של 1900$ תוך שהוא מעדכן את "משה" בפרטי האסמכתא המשמשים למשיכת הכסף בארץ היעד. באמצע חודש מאי, פנה נאשם 2 ל"משה" בבהלה כשהוא מעוניין לברר מדוע אינו יוצר עימו קשר והאם הם מוצאים לפועל את "העבודה" תוך שהוא מציין כי הוא מצוי ב"עמדה מאד בעייתית". באמצע חודש יולי שלח נאשם 2 ל"משה" את כתובתו ופרטיו של נאשם 1 ולאחר כשעה קיבל מ"משה" את פרטי השולח ומספרה המיוחד של החבילה.

מהאמור לעיל עולה, כי גרסתו של נאשם 2 היא כי אין בינו לבין החבילות ולא כלום וכי שמו השתרבב לתיק דנן עקב ביקור אקראי בדירתו של נאשם 1 במעמד קבלת החבילה – הינה גרסה שיקרית, וזאת נוכח הימצאות מספרה החד-משמעי של החבילה במסרונים השמורים בטלפון הנייד שלו.

49.      האישומים השני והשלישי

ב"כ המאשימה ביקשה להתבסס על עדותו של נאשם 1 וכן על ראיות נסיבתיות בכללן עדותו של נאשם 1, שיש בה לדידה כדי להפליל את נאשם 2 שהרחיק עצמו מכל קשר לחבילות ושיקר בעניין זה.

כמו כן, טענה ב"כ המאשימה כי מהאזנה לשיחה שהתקיימה בין הנאשמים במעמד קבלת החבילה (ת/39) עולה, כי לא מדובר בפעם הראשונה שהשניים מקבלים לידיהם חבילה כגון דא. כך למשל, הפנתה ב"כ המאשימה לבקשתו של נאשם 1 לפתוח ולטעום, כאשר נאשם 2 השיב לו: "שם תיבה, הרי אתה זוכר, פעם שעברה…" (עמ' 2 שורה 34 שם) ובהמשך, "כדי להוציא את זה, צריך לשבור את התיבה לגמרי, הבנת?" (עמ' 2 שורה 38 שם).

לשיטתה, יש ללמוד מכך שנאשם 2 ידע כי החבילה מכילה תיבה ושיש לשברה על מנת להוציא את הסם המוסלק. עוד לטענתה, הדברים לעיל משתלבים עם תיאורה של החבילה הראשונה שתכולתה נרשמה כ"Golden box".

לבסוף, טענה ב"כ המאשימה כי יש בעובדה שהחבילה נתפסה כשסם מוסלק בתוכה, כדי להצטרף למסכת העובדתית המוכיחה כי שתי החבילות הראשונות, שלא נתפסו, הכילו סם מסוכן נוכח שיטת הייבוא הזהה ("עדות שיטה").

אברהם טטרו נ' מ"י, תק-על 2000 (1) 231 נקבע:

"אם שוכנע בימ"ש כי ייחודו של אופן ביצוע המעשה העברייני מלמד על עצם ביצוע העבירה או על זהות מבצעה. אזי "עדות שיטה" משמשת להוכחת עצם ביצוע מעשה העבירה לשם קביעת מסקנה מ"עדות שיטה" דרושה הצטברות תכונות דומות ברמה גבוהה ביותר".  (ראה ע"פ 411/04 הנזכר לעיל).

ר' גם יוסף שיוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 1965(4),9:
"כאשר מטרת העדות היא להוכיח את המעשה עצמו, כי אז דרושה הצטברות של תכונות דומות, באשר לעיסקאות הנדונות, במידה אשר בכוחה לשכנע שהנאשם פעל לפי שיטה שקבע מראש ואשר אותו מעשה משקף אותה".

בענייננו, אופן הביצוע – יבוא סם בתיבות – מארץ המקור (טורקיה), כשהשולח אינו זהה אם כי הנמען זהה, אינו מלמד דוקא על אופן ביצוע ייחודי.

טענת "אין להשיב לאשמה"

50.     בתום פרשת התביעה, העלו ב"כ הנאשמים טענת "אין להשיב לאשמה" בהתאם לסעיף ל התשמ"ב-1982 (להלן: "ה") באשר לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, אשר נדחתה בהחלטה מתאריך 15.2.10.

לטענתם, מראיות התביעה לא ניתן היה להסיק כי הוכחה אשמת מרשיהם אף לכאורה שעה שהשוטרים הטורקים בוששו מלהגיע לבית המשפט ולמסור עדותם. אי לכך, אין על מרשיהם להשיב לאשמה.

לעומתם, גרסה ב"כ המאשימה כי בחינת הראיות בתיק מצביעה לכאורה על אשמת הנאשמים במיוחס לה בכתב האישום ודי בהם כדי לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה.

מדינת ישראל נ' רפאל כחלון ו-2 אח', פ"ד לב(1) 170, נקבע כדלקמן:

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון ב- הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם. לענין משקלן של הראיות ובחינת אמינותן מן הראוי להוסיף, למען שלמות התמונה, כי ייתכנו נסיבות קיצוניות שבהן תעלה שאלה זו כבר בשלב הדיוני האמור: כך נקבע בשעתו, באנגליה, בגדר כלל של פרקטיקה (Practice Note), כי את הטענה אשר לפיה אין להשיב לאשמה ניתן להעלות, בעיקר, בהתקיים אחד משניים אלה: א. כאשר לא הובאה עדות כלשהי כדי להוכיח יסוד חיוני ומרכזי של האשמה, או ב. כאשר הסתבר בעליל, על פניו, כי כל הראיות שהובאו על-ידי התביעה הן כה בלתי- אמינות עד כי אף ערכאה שיפוטית בת-דעת לא היתה מסתמכת עליהן (1All (E.R. 448 (1962)".

ועוד נקבע שם:

"אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מישני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום (ראה ע"פ 48/42 הנ"ל)".

בענייננו, בשלב בו טרם נבחנות שאלות מהימנות ומשקל, מצויות היו לכאורה ראיות נסיבתיות הקושרות את הנאשמים לעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

ב"כ הנאשמים טענו כי בת/39 מדובר בחבילת סמים אחרת שנועדה לשימושם העצמי של הנאשמים, וכן העלו טענות באשר לפרשנות דברי הנאשמים בחקירתם במשטרה ובהודעות ואף לאמיתות דבריו של פקד פלינר בת/11.

דע עקא שהטענות דלעיל – אין מקומן יפה בשלב של "אין להשיב לאשמה", כפי שנקבע.

רוני קרנץ נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2), 471:

"…אין האמרה יכולה לשמש ראיה כי אם נגד הנאשם בלבד. רצה נאשם שאמרתו שאמר מחוץ לבית- המשפט תשמש ראיה לטובתו, עליו להעיד בבית המשפט ולאשרה בשבועה ולחשוף עצמו לחקירה נגדית עליה. לפי השיטה הנהוגה אצלנו, זכותו של הנאשם היא לשתוק ולא להעיד בבית-המשפט; אבל יהיו אשר יהיו התוצאות הצומחות לו לטובתו מן השימוש בזכות שתיקתו, התוצאה שיוכל לסמוך להגנתו על אמרתו שמחוץ לבית-המשפט אינה נמנית עליהן. ואם בנאשם השותק ואינו מעיד – כן, בנאשם המעיד וסותר בעדותו את אמרתו – לא-כל-שכן שאינו יכול לסמוך על אמרתו שמחוץ לבית-המשפט."

כפי שפורט לעיל, ב"כ המאשימה פרשה בפני בית המשפט מארג ראייתי המצביע לכאורה על אשמת הנאשמים, ובקשת הנאשמים שלא להשיב לאשמה – נדחתה.

ד י ו ן

52.     ראשית, אדון בעניינו של נאשם 1 שכן סלע המחלוקת בענייניו צומצמה לידיעתו של נאשם 1 אודות תכולת החבילות. כמו-כן, יש בניתוח עדותו כדי להשליך על עניינו של       נאשם 2.

שנית, אדון בעניינו של נאשם 2 באשר לכל אחת משלושת החבילות.

לבסוף, אדון בטענה אודות פגימותה של שרשרת הסם עקב אי העדתם של השוטרים הטורקיים אשר תפסו את החבילה.

נאשם 1

53.      נאשם 1, הודה כאמור הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית-המשפט כי קיבל את החבילות על שמו בכתובת מגוריו תמורת תשלום ששולם לו על ידי נאשם 2.

נאשם 2 הציע לו, כאמור, סכומי כסף עבור שימוש בכתובתו, קבלת החבילות והעברתן לידיו כשהן סגורות. לדבריו, הוא קיבל שלוש חבילות – בגין הראשונה שילם לו של 2000$, בגין השניה סך של 3000$ ובגין השלישית שנתפסה, הוא היה אמור לקבל מנאשם 2 סך של 1500$.  התשלום נקבע לדבריו, עפ"י משקלה של כל חבילה.

נאשם 1, חזר וטען, כי לא ידע שהחבילות מכילות סם מסוכן, והוא חשד כי מדובר בדבר מה שאינו חוקי כגון יהלומים או זהב. עוד טען, כי על אף היותו מכור לסמים שנים רבות, הוא לא ידע שניתן לייבא סמים מטורקיה.

בא-כוחו טען בסיכומיו כי התבססות התביעה על ת/38 ומתן פרשנות דווקנית לדברים שנאמרו שם, אינה מספקת להרשעת מרשו במיוחס לו, שכן, לשיטתו, השיחה הנ"ל נתונה לפרשנויות שונות, ולמצער, מעלה ספק לעניין ידיעת תוכנן של החבילות ע"י נאשם 1.

כך למשל, טען ב"כ נאשם 1 כי ניתן ללמוד מדבריו של נאשם 1 בת/38, כי הוא לא ידע כיצד ניתן להוציא את הסם מהחבילה האחרונה, משמע – החבילות הקודמות מעולם לא נפתחו בנוכחותו והדבר אף משתלב בגרסתו, לפיה, הוא העביר את החבילות הקודמות לנאשם 2 כשהן סגורות מבלי ששוחח עימו אודות תכולתן.

עוד טען ב"כ נאשם 1, כי מרשו למד אודות הימצאות סם האופיום בחבילה שנתפסה רק  כחמש דקות עובר לקבלת החבילה בביתו, ורק אז שמע על כך מפי נאשם 2.

לבסוף, טען ב"כ נאשם 1 כי מאחר ונאשם 1 ציין שהוא חשד שהחבילה מכילה יהלומים, על כן לא מדובר בעצימת עיניים ולא ניתן לייחס לו חשד אודות הימצאות סמים בחבילות.

לעומתו, טענה ב"כ המאשימה כאמור כי ישנן ראיות נסיבתיות המצביעות בבירור על כך שנאשם 1 ידע שהחבילות מכילות סמים, ולמצער, עצם את עיניו בפני אפשרות זו.

בחקירתו הראשונה במשטרה מתאריך 29.7.09 (ת/43 ות/44) מסר נאשם 1 כי "לא ידעתי שיש שם סמים, אבל הבנתי, הרי אני לא טמבל שמשהו לא חוקי".

מפיו של נאשם 1 עולה כי היכרותו עם נאשם 2 לפני כשנה נבעה משימוש בסמים, אם כי טען ששניהם השתמשו בסמים ביחד, אלא,  ("…ע"י נרקומנים מכירים אחד את השני").

נאשם 1 הסביר כי הוא נענה להצעתו של נאשם 2 : "…כי באותו זמן לא מעניין אותך כלום".

בהמשך חקירתו, חזר והכחיש נאשם 1 כי ידע שהחבילות מכילות סמים. לטענתו,  חשב שהחבילות מכילות "…זהב, אבנים, אולי דברים עתיקים, אולי אלה היו תיבות."

עוד טען נאשם 1 כי גם לו היה אומר לו נאשם 2 כי החבילות מכילות סמים "…אני בחיים לא הייתי מאמין שאפשר להביא סמים בחבילות".

באשר לשתי החבילות הראשונות, טען נאשם 1 כי נאשם 2 מסר לו כי הן מכילות ביגוד ובדים. כאשר הוא נשאל אם לא הופתע שנאשם 2 מוכן לשלם סך של 2000 ו-3000$ בגין משלוחי בדים, השיב הלה כי נוכח תלותו בסם, מה שעניין אותו היה הכסף בלבד.

הנאמר לעיל, הנאשם הודה בחקירתו, כי מה שעניין אותו בלבד היה הכסף:  "כסף- איך אני יכול להסביר את זה, עוני"; חוקר: "ולא שאלת את קובה למי זה הולך?"; נאשם 1: "אותי זה לא מעניין, אפילו לא רוצה לדעת למי ובשביל מה זה- או לשימושו העצמי שלו או שהוא יסחור בזה, אני נשבע שזה לא מעניין אותי." (ר' ת/43 עמ' 20).

כאשר תהתה ב"כ המאשימה מדוע שילם לו נאשם 2 סכומי כסף גבוהים בגין קבלת החבילות, השיב נאשם 1: "לא עניין אותי מה יש בפנים. אני בן אדם ש, הציעו לי- הסכמתי. אני בעצמי לא יכול לענות על השאלה הזאת… לא מבין למה הסכמתי… המשטרה יכולה להסיק מסקנות." (עמ'  372 שורות 1-6 לפרוטוקול).  

כשנשאל נאשם 1, האם כמשתמש בסמים, לא רצה לקבל מתכולת החבילה, הוא השיב: "וודאי שהייתי רוצה, אבל אני יודע שבהסכם היה שאני לא פותח אותה ולא מסתכל לשם…אם היא תהיה פתוחה אז אני יכול לקחת משם או משהו" (עמ' 17-18 שם).

בעדותו בבית המשפט לא יכול היה נאשם 1 ליתן הסבר סביר לאמירות הנ"ל.

זאת ועוד, בעדותו בבית המשפט, השיב נאשם 1 תשובות סותרות באשר לידיעתו אודות תוכן החבילות. תחילה, השיב כי לא התעניין כלל בתכולת החבילות, ולא שאל מה הן מכילות. לאחר מכן, השיב כי שאל את נאשם 2 מה מכילות החבילות, אך הלה השיב שהן מכילות בד והוא האמין לו. לבסוף, הודה נאשם 1 כי חשד שהחבילות מכילות דבר מה שאינו חוקי, אך טען שלא חשד כי מדובר בסמים אלא ביהלומים או זהב.

כאשר תהתה ב"כ המאשימה מדוע לא שאל את נאשם 2 מה מכילות החבילות ומדוע הוא זקוק לכתובתו על מנת לקבלן, הוא השיב: היה לי מצב כזה שרציתי להרוויח את הכסף. לא רציתי יותר מדי לשאול שאלות למה… חשבתי שלא יכול להיות משהו כזה… שאני אקבל עכשיו עונש כמו שזה עכשיו… היה לי מצב כזה. הייתי אחרי גמילה וכן, נפלתי שוב לסמים. יש לי שני ילדים בבית. הייתי מרוויח כסף קטן ולא יודע מה דחף אותי לזה וחשבתי שאני, שזה כמו מתנה בשבילי והאמנתי שהכל יהיה טוב. לא יכול להחזיר את כל המצב, אז מה… הייתי צריך את הכסף הזה והסכמתי." (עמ'  376 שורות 2-23 לפרוטוקול).  

מדברי נאשם 1 לעיל עולה, כי הוא לא התעניין בתכולת החבילות משום שרצה בתשלום שהציע לו נאשם 2, וזאת נוכח מצבו הכלכלי הקשה.

גרסתו של נאשם 1, באשר למועד בו מסר לו נאשם 2 כי החבילה שנתפסה בביתו מכילה סם מסוג אופיום, היתה הססנית ומבולבלת.

בחקירתו במשטרה (עוד בטרם עומת עם התמליל ת/38 טען נאשם 1, כי רק לאחר קבלת החבילה מסר לו נאשם 2 שהחבילה מכילה סם מסוג אופיום (ת/52).

בחקירה אחרת, טען נאשם 1 כי כאשר שאל את נאשם 2 מה מכילה החבילה השיב הלה שאופיום, ולפיכך הוא ביקש כי יפתח אותה (ת/40).

בעדותו בבית המשפט, מסר נאשם 1 כי לא זכורה לו "בדיוק הנקודה שהוא אמר את זה" (תרגום של עו"ד יעקובי- הח"מ) (עמ' 354 שורה 21 ועמ' 355, שורות 15-20 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו, מסר כי הדבר נמסר לו "לפני החבילה" (עמ' 357 שורה 25 לפרוטוקול). אחר-כך טען "…לפני השיחה הזאת (ת/38), אני ידעתי כבר שזה אופיום… מתי בדיוק? בדיוק אני לא יכול להגיד, או בזמן שקיבלתי את החבילה, או לפני או אחרי, אבל בזמן הזה אני כבר ידעתי… או לפני השיחה או 5 דקות לפני החבילה או אחרי" (עמ' 380 שורה 32 ועמ' 381 שורות 1-12 לפרוטוקול).

בחקירתו החוזרת, מסר נאשם 1 לבא כוחו כי המילה "אופיום" נאמרה לפני שמסר לנאשם 2 כי "סיבך אותו" (ת/38), וזאת, למרות שטען תחילה כי אין ביכולתו למסור תשובה לשאלה דנן (עמ' 390 שורות 1-5 לפרוטוקול).

בא-כוחו טען בסיכומיו, כי למרשו נודע אודות הסמים המוסלקים בחבילה "רק 5 דקות לפני, או בזמן הגעתה של החבילה שבאישום הראשון" (ר' סעיף 10 שם).

גם מהאזנות הסתר עולה כי נאשם 1 היה מודאג ולחוץ ביחס לקבלת החבילה, והדבר מתיישב עם הטענה כי הוא ידע שהחבילה מכילה סם.

בשיחה שקיים נאשם 1 עם אשתו בתאריך 28.7.09, השיב לה נאשם 1 כי הוא בבית משום שהוא "מודאג", כאשר שאלה לינה "אז אתה מחכה שיתקשרו משם?" השיב נאשם 1 בחיוב והסביר כי הוא ממתין בבית "כי אני לא יכול לעבודה במצב כזה, אני הייתי חייב למצוא את הטלפון דחוף" בסיום השיחה עוד הוסיף "סטרס, סטרס יש לי, מודאג." (שיחה 30 שרטוט 37284).

בעדותו, כאשר עומת עם השיחה דלעיל, לא יכול היה לומר מדוע היה מודאג, והוסיף שזה לא קשור לחבילות, כלשונו: "אני לא בדיוק זוכר… אני יודע למה הייתי מודאג? אבל זה לא, אני חושב שלא קשור לחבילות" (עמ' 385 שורות 25-26 לפרוטוקול).

הפן המשפטי

54. עצימת עיניים

סעיף 20 (ג)(1) קובע בזו הלשון:

"רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם".

על מהות עצמית עיניים ראה דברי הנשיא דאז ארגנט סולומון המטפרסט נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד כב(2), 536 :

"…הנאשם חשד בנוכחותה של העובדה הנדונה אך נמנע מלחקור בדבר, הואיל ו"לא רצה לדעת", פן תתאשר העובדה ואזי לא יוכל להכחיש, לאחר מעשה, שידע עליה. בנסיבות כאלה – והן מעידות על מצב נפשי, שיש בו גוון של חוסר תום-לב- "אפשר כמעט לומר, כי הנאשם באמת ידע" (ג' ויליאמס, שם, ע' 159 והערה 9) (ר' ג' ויליאמס, המשפט הפלילי וכו', מהדורה שניה-הח"מ)".

באשר ליכולתו של בית המשפט ללמוד על קיומה של ידיעה, קבע הנשיא דאז שמגר מ"י נ' מרדכי בן נאג'י רחמים, פ"ד מו(3), 771, כהאי לישנא:

"יכול גם והיא (הידיעה- הח"מ) תלמד מן המסקנה ההגיונית העולה בתוך מערכת הנסיבות העובדתית. מבחינה זו אין בסעיף 67 הנ"ל כדי לגרוע מן הסמכות הכללית של בית המשפט להסיק דבר קיומה של ידיעה או דבר קיומה הסמוי של כוונה בליבו של העבריין, מתוך מיכלול העובדות שהוכחו בבית המשפט. לשון אחרת, ניתן להסיק מן הנסיבות דבר קיומה של ידיעה, אף אם הנאשם טוען כי לא ידע".

עוד נקבע בקשר עם "עצימת עיניים", כדלקמן:

"החשד צריך להתקיים אצל עושה המעשה עצמו. ואולם, בהעדר הסבר אחר, מסיקים את קיומו של החשד הסובייקטיבי על יסוד בחינה אובייקטיבית של הנסיבות שהיו ידועות לעושה המעשה" ( מ"י נ' דיניץ פ"ד נא(5) 97).

ומן הכלל אל הפרט:

55.       נאשם 1 ידע כי נאשם 2 הינו נרקומן והיכרות השניים הייתה על רקע שימוש בסמים. נאשם 1 הסכים להצעת נאשם 2 לפיה הלה ישלם לו סכומים נכבדים, הנקבעים עפ"י משקל כל חבילה, עבור קבלת חבילות מחו"ל לכתובתו ומסירתן אליו ללא פתיחתן.

נאשם 1 הודה במפורש כי לא העמיק חקר בתכולת החבילות מאחר והיה מעוניין בתשלום הכספי.

הסבריו של נאשם 1 כי לא ידע שניתן להסליק סמים בחבילות הנשלחות מחו"ל או כי לא ידע שניתן לייבא סמים מטורקיה, אינן מתיישבות עם השכל הישר ועם הראיות האחרות בתיק דנן.

השיחה שהתקיימה בין נאשם 1 לנאשם 2 במעמד קבלת החבילה (ת/38). מצביעה על ידיעת נאשם 1 שהחבילה מכילה סם מסוג אופיום.

באשר לטענות נאשם 1, כי הוא למד אודות תכולת החבילה (סם האופיום) מנאשם 2 רק בסמוך למועד קבלתה, כדברי בא-כוחו "5 דקות לפני קבלת החבילה) – טענה זו אינה מתיישבת עם תוכן השיחה ת/38.

נאשם 1 ביקש לפתוח את החבילה, כשהוא מציע לנאשם 2 "אולי נפתח ונטעם את זה", ובתגובה, נשמע נאשם 2 כשהוא מזכיר ("הרי אתה זוכר") לנאשם 1 כי "בפעם שעברה" צריך היה לשבור את התיבה, ונאשם 1 אישר את הדברים.

בהמשך, טען נאשם 2 כי בפעם שעברה הוא נתן לנאשם 1 לטעום, אך הלה הגיב : "אבל אז לא טעמתי מה נתת לי כבר?".

נאשם 1 אינו טוען שהוא מופתע שמדובר בסם, אלא מכחיש ש"טעם" בפעם הקודמת. בהחלט יתכן שטענת נאשם 1 כי השימוש רב-ההיקף בסמים פגע בזיכרונו – מצא לו ביטוי בעניין דנן.

בחינת דבריו של נאשם 1 בחקירותיו כשהוא הסתיר בתחילה את קבלת 2 החבילות הנוספות  וכן אופן מתן עדותו בבית המשפט, תוך השוואה למארג הראיות בתיק דנן, הביאו אותי למסקנה שדברי נאשם 1 לפיהם הוא לא היה מודע לתכולת החבילות – הינם בלתי מהימנים.  למעט טענתו בדבר אי-מודעותו לסמים שבחבילות, הרי פרטי גירסתו מתיישבים עם הראיות האחרות שבתיק דנן.

כבר בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/43) מסר נאשם 1 כי קיבל את החבילות עבור נאשם 2, בעקבות בקשתו ובעד תשלום. גרסתו בעניין דנא נותרה עקבית ואיתנה בחקירותיו, בעימות שנערך עם נאשם 2 ובעדותו בבית המשפט.

נאשם 1 אינו חף מאינטרסים כשותף לעבירה, ועל כן יש לבחון את דבריו המפלילים את נאשם 2 בזהירות רבה, תוך השוואתם כאמור, לראיות קבילות ואמינות אחרות.

האזנות הסתר והמסרונים המאוגדים בת/92 נמצאים בהלימה לגרסתו של נאשם 1, לפיה נאשם 2 הציע לשלם לו בגין קבלת החבילות על שמו. כך גם המסרונים בהם נשלחו פרטיו של נאשם 1 ע"י נאשם 2 ל"משה", ושיחות מהן עולה כי על נאשם 2 לשלם לנאשם 1 בגין שחרור החבילה, כמו גם שיחה בה ביקש נאשם 2 מאשתו לאחל לו בהצלחה בדרכו לנאשם 1 ובקשר לחבילה.

מוני בן נג'יב סאלח ואח' נ' מ"י, פ"ד נ(2), 624, נאמר כהאי לישנא:

"לא אחת גילה בית משפט זה דעתו לפיה אין לפסול עדותו של עד אך ורק משום סתירות פנימיות שבה ומשום התפתלויות של העד המסתיר חלק מן האמת ומעוות חלק אחר ממנה. לעדים כאלה מניעים אישיים שונים לומר את אשר הם אומרים, ואין הם מונחים על ידי אותן נורמות המשמשות את אלה הדוברים אמת לאשורה. זהות העדים היא פרי המציאות ועלינו לקבלם כמות שהם. לעתים הם שותפים לעבירה או עדי מדינה וגם אם אינם כאלה, יש להם לא פעם מה להסתיר, ממה לחשוש, או למה לקוות אם ישתפו פעולה. לפיכך על בית המשפט לעשות כל שביכולתו על מנת למיין את דבריהם, לבדוק בזהירות יתר כל שנאמר על ידם, תוך התרשמות חזותית מהעדים עצמם, מאופן מסירת עדותם, מדרך מתן תשובותיהם, ומתוך בדיקת דבריהם על רקע הראיות האחרות המובאות בפני בית המשפט תוך לקיחה בחשבון שהמניעים למסירת הדברים הנאמרים על ידם אינם מונחים דווקא על ידי עקרונות האמת והיושר (ראה: (המ' 658/80) בולוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(794 ,785 (1, בין ב' ל-ג'; מאירוב נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(327 ,322 (3 מול ז')" (ההדגשה אינה במקור- א').

וכן ראוי :

"כפי שהוסבר לא אחת… אין לראות עדות, מבחינת האמינות, בהכרח ותמיד כחטיבה שלמה אחת, אשר לגביה יש רק שתי חלופות, והן – לקבלה בשלמות או לדחותה בשלמות; … ניתן לערוך סינון בדברי העדות כדי לנסות לבור את הבר מן המוץ, ולהבדיל בין האמת לשקר, וזאת על ידי היעזרות בראיות קבילות ואמינות אחרות (, בשירי נ. מדינת ישראל, פד"י ל"ד(3) 393, 463, מול האותיות א'-ו'), או על פי הגיונם של דברים. בית המשפט מודרך בכגון דא על ידי הוראותיו של סעיף ל המפנות, הלכה למעשה, לנסיון החיים, להגיון ולטביעת העין השיפוטית." ( עו"ד שרגא בלזר ואח' נ' מ"י פ"ד מה(4), 133)

ר' לעניין זה גם   מיהראן מטוסיאן ואח' נ' מ"י פ"ד לה(4), 85; ציון בן-סימון נ' מ"י, תק-על 2006(3), 3625.

לאחר שבחנתי עדותו של נאשם 1 כמפורט לעיל, אני קובעת איפוא, כי אינני מאמינה לו שלא ידע שהחבילות הכילו סמים, אני אני מאמינה לו באשר לחלק של נאשם 2 בפרשה.

נאשם 2

56.      משמצאתי כי גרסתו של נאשם 1 מהימנה בעיני, למעט אי-ידיעתו בעניין הסם, הרי שיש בה כדי להפליל את נאשם 2.

אני מאמינה כאמור לעדותו של נאשם 1  בענין הצעת נאשם 2 לשלם לו בגין קבלת החבילות בכתובתו, ומעדיפה עדותו על פני עדות נאשם 2 אשר בחר שלא לספק הסברים למסרונים ששלח וקיבל בטענו כי אינו זוכר, ואף נתפס בשקרים כפי שיפורט להלן.

בתשאול ע"י פקד פלינר הודה נאשם 2 כאמור, כי קיבל את החבילה מספק טורקי.

שקרי נאשם

57.      בעבר ראו בשקרי נאשם כמחזקים את ה"יש" בלבד, ולא כראיות בעלות כוח הוכחתי משל עצמן. ברם, התפתחות ההלכה הביאה לכך שבתנאים מסויימים יכולים שקרי נאשם לשמש ראיית סיוע כגון: אליבי מופרך או שקר מהותי ששיקר נאשם בעת חקירתו ( מ"י נ' אלעביד, פ"ד נא(1) 736 (802)).

ארבעה תנאים מוזכרים סרסור נ' מ"י, פ"ד כח(2) 203, ובהתקיימם מוגדר השקר כבעל פן ראייתי מסייע ועצמאי:

א.השקר צריך להיות בענין מהותי ולא שולי.

ב.השקר מכוון לסיכול החקירה ולהטעיית ביהמ"ש.

ג. השקר צריך להיות ברור וחד משמעי.

ד.השקר צריך להיות מוכח בעדות עצמאית.

נוסף לכך תנאי חמישי – ( נגר נ' מ"י, פד"י לה(1) 113 (עמ' 140-141)), ולפיו השקר צריך לע מהביצוע ולא מטעמים אחרים, קרי: הוא צריך להיות קשור לעבירה עליה נסב המשפט ולא לע מעילה אחרת.

            בענייננו, נאשם 2 ביקש כאמור, להרחיק עצמו מן החבילות וטען כאמור בחקירותיו ובעדותו בבית המשפט כי הגיע לדירה במועד הרלוונטי באקראי ונכנס לדירה כדי להשתמש בשירותים, והוא הכחיש כל קשר לחבילה.

עוד טען נאשם 2 בת/1 כי אינו יודע מה הכילה החבילה, וכאשר נמסר לו ע"י החוקר כי זו הכילה אופיום, הוא השיב: "מה זה אופיום?… אני לא שמעתי על סם כזה… אני אפילו לא יודע איך זה נראה ואיך משתמשים בו" (עמ' 28).

נאשם 2 מסר איפוא, גירסה שקרית ביחס למטרת הגעתו לבית נאשם 1, כשטען שהגיע באקראי. בורסיה אחרת טען, שהגיע לצורך רכישת סם ושימוש בו. הוא אף שיקר בטענתו כי אינו מכיר את סם האופיום, שהרי על פי ת/38 הוא ציין שהשתמש באופיום במשך 7 שנים.

ביחס למסרונים, מסר נאשם 2 כאמור גרסאות סותרות, מבולבלות ובלתי הגיוניות.

טענת נאשם 2, כי אין לו קשר לחבילה שנתפסה – אף היא שקר.

מהאזנות הסתר עולה כי נאשם 2 שוחח לא פעם עם נאשם 1 לגבי החבילה. כך התקשר נאשם 1 לעדכן אותו כי החבילה תגיע במועד מסוים וביקש כי יעביר לו כסף עבורה. בהמשך, בירר נאשם 2 עם נאשם 1 האם נציגת החברה מסרה לו את סכום הכסף שהוא נדרש לשלם עבור החבילה, ולבסוף, סיכמו השניים כי נאשם 2 יגיע לדירה בסמוך למועד קבלתה המתוכנן ויביא עימו כסף.

כמו כן, כעשרים דקות בטרם הגיע נאשם 2 לדירה, הוא התקשר לאשתו וביקש ממנה שתאחל לו בהצלחה כי הוא נוסע לנאשם 1. כשזו שאלה האם זה "בשביל החבילה" נאשם 2 השיב בחיוב.

לבסוף, במהלך הפגישה עם נאשם 1 התקשר נאשם 2 לחברתTNTעל מנת לברר מתי תגיע החבילה.

עדותו של נאשם 2 היתה כאמור מבולבלת, ורוב רובן של התשובות היו כי אינו זוכר, כשהוא סותר את עצמו פעם אחר פעם, ומתקשה למסור גרסה קוהרנטית ועקבית.

באת כוחה טענה, כי יש להתחשב במצבו הקשה ולקבל טענתו כי לא זכר חלקים נרחבים מחקירותיו במשטרה עקב היותו נתון להשפעת סמים ביום המעצר. בקשה לפסילת הודאותיו במשטרה, נדחתה על ידי כאמור במסגרת משפט הזוטא מהסיבות שפורטו שם.

נאשם 2 הרבה להשיב כי אינו זוכר דבר גם כאשר עומת עם חקירות שהתקיימו שישה ימים לאחר מעצרו (ת/11-ת/15) בהן אין ספק כי לא היה נתון להשפעת סמים, וכן כאשר עומת עם ראיות המאשימה שמועדן קודם בהרבה ליום מעצרו.

נאשם 2 אף מסר לבאת כוחו בחקירה הראשית, כי לא זכור לו שהתקשר לחברתTNTעל מנת לברר אודות מועד הגעת החבילה, כשזו ניסתה לברר מדוע עשה כן בהתבסס על האזנות הסתר (עמ' 397 שורות 15-16 לפרוטוקול).

התרשמתי, כי נאשם 2 השיב כי "אינו זוכר דבר" כמין "תשובת סל", ללא קשר למועדים בהם היה נתון תחת השפעת סמים כביכול, ועשה כן בשל קשייו לספק הסבר סביר לראיות המפלילות שהוצגו בפניו.

יחד עם זאת, נאשם 2 סיפק שני הסברים למעשיו: הראשון, כי נהג לייבא מטורקיה בגדים ומעילי עור, והשני כי הגיע לדירתו של נאשם 1 על מנת להשתמש בסמים, והשיחה שהוקלטה במעמד קבלת החבילה (ת/38) נסובה אודות שימוש עצמי, אותו בלע עת פרצו כוחות המשטרה לדירה.

דא עקא, כי גרסתו של נאשם 2 אינה מסתדרת עם הגיונם של דברים ויתר הראיות בתיק דנן, ונאשם 2 אף התקשה לנמקה בעדותו ולשמור על אחידות בתשובותיו לגביה.

טענת ייבוא המעילים

58.     בחקירתו הראשונה, טען נאשם 2 כי נהג לייבא מעילי עור מטורקיה ולמכרם בארץ (ת/1 עמ' 24). עוד בחקירתו, מסר נאשם 2 מיוזמתו כי נסע פעמים רבות לטורקיה על מנת להביא את המעילים (עמ' 122 שם). כמו כן, הודה נאשם 2 כי שלח סכומי כסף למוטב בטורקיה, אך טען: "זה שייך לביזנס אחר…" (ת/9 עמ' 11).

בהמשך חקירתו, לאחר ששינה גרסתו והודה כי החבילה שנתפסה נשלחה אליו מטורקיה, טען נאשם 2 כי נהג לקבל חבילות ובהן דברי עור, אשר נשלחו אליו ע"י "אותו אחד, אותו הבנאדם… אחמד" (ת/9 עמ' 20).

בעדותו בבית המשפט, חזר נאשם 2 על טענתו כי סכומי הכסף שנשלחו לטורקיה נשלחו עבור ייבוא בגדים ודברי עור, אך כאשר נשאל נאשם 2 כיצד הוא מסביר את העובדה שלטענתו נהג להעביר כסף לאותו אדם אשר שלח את החבילה לביתו של נאשם 1, הוא השיב: "זה לא אותו אדם. אני לא יודע, קודם כל אני לא יודע מי שלח לי בכלל חבילה קודם כל, אני לא יודע מי שלח לי חבילה" (עמ' 396 שורות 13-19 לפרוטוקול).

עוד לטענת נאשם 2 שם, הוא נהג להעביר את הכסף בגין רכישת הבגדים לאדם אשר "עובד במפעל שמה" ושמו מוחמד מחלבני. נאשם 2 הוסיף כי כאשר מוחמד לא היה בעיר הוא נהג לשלוח את הכסף על שם אשתו- נזימה גפורובה, "…או על שם שלו או על שם שלה הייתי שולח מה שהוא היה אומר לי, זה הכל". (עמ' 396 שורות 20-31 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית, עת הופנה נאשם 2 למסרון מס' 75, על פיו הוא שלח ל"משה" את פרטיו של נאשם 1  וכן את הכיתוב ""To Nozima, טען נאשם 2 כי אינו מכיר המספר, וכיNozimaהיא "…אישה אחת  Nozimaשאני הייתי שולח כסף". בהמשך טען כי "אני לא מכיר שום Nozima, אני רק הייתי שולח כסף על שםNozimaאני לא מכיר אותה בכלל, לא ראיתי אותה בחיים". בשלב מאוחר יותר בעדותו טען נאשם 2 כי נהג לשלוח לה כסף בעבור בגדים.  (עמ' 410 שורות 28-31 ועמ' 411 שורות 1-9 לפרוטוקול).

פרשנותו של נאשם 2 לת/38 – קיומה של "החבילה הקטנה" או סמים לשימוש עצמי

59.      בחקירותיו הראשונות, טען נאשם 2 כאמור, כי הגיע לדירה משום שנאשם 1 היה חייב לו סכום כסף (ר' למשל ת/1).

רק בת/14 טען נאשם 2 לראשונה כי הגיע לדירתו של נאשם 1 במועד הרלוונטי, בכדי לתת לו כסף עבור רכישת סמים.

בעדותו בבית המשפט, טען נאשם 2 כי לא זכור לו מדוע הגיע לדירת נאשם 1 במועד הרלוונטי, אך מדברים ששמע הוא הגיע למקום על מנת להשתמש בסמים. לדבריו, לא היו סמים בדירתו של נאשם 1, אלא, הם נפגשו שם על מנת ללכת ולרכוש את הסם. (עמ' 394 שורות 25-32 לפרוטוקול).

כאשר נשאל נאשם 2 מדוע בת/38 כאשר נאשם 1 הציע לו לפתוח ולטעום, מנע זאת ממנו בציינו כי "לא צריך לשבור", הוא הסביר: "… אני חושב לשבור, לשבור, למה אומרים? …מתי שבא חומר טוב זה בא כמו אבן, אבן, אתה צריך לשבור את זה..." (עמ'  450 שורות 16-24 לפרוטוקול). קרי- לטענת נאשם 2, הוא לא רצה "לשבור" את הסם לשימוש עצמי שרכש יחד עם נאשם 1.

כאשר נטען בפני נאשם 2 כי הדברים לעיל עומדים בסתירה לטענתו כי הגיע לביתו של נאשם 1 על מנת להשתמש בסמים, השיב נאשם 2 כי הגיע לנאשם 1 על מנת לרכוש עימו סמים ואז לתת לו חלק מהסם.

עפ"י גרסה אחרת של נאשם 2 הוא נסע במיוחד לנאשם 1 על מנת להביא את הכסף ולבצע את הקנייה אך לא הסכים להתחלק עם נאשם 1 ב"שלל". כאשר נשאל נאשם 2 מדוע צריך היה את נאשם 1, הוא השיב: "כי אנחנו ביחד אה.. אנחנו זזנו, היינו בתנועה יחד… לא זזנו, אני לא מתכוון זזנו פיזית, אפשר לעשות, ברוסית אומרים לעשות את ה…מהלכים… אפשר לשבת בבית ובבית לעשות את זה בכלל לא לצאת מהבית." (עמ' 452 שורות 28-32 ועמ' 453 שורות 1-19 לפרוטוקול).

לבסוף, סיפק נאשם 2 את ההסבר החדש לפיו, הסם סופק לנאשם 1 והוא בא אליו על מנת לקחתו כלשונו: ".. כי בנאדם הביא אליו, את זה אני הייתי צריך לבוא אליו לקחת משמה מאצלו ולהשאיר כסף וזה הכל." (עמ' 453 שורות 23-24 לפרוטוקול).

כאשר הוטח בנאשם 2 כי הדברים הנשמעים בת/38 לפיהם הוא שאל את נאשם 1 "אתה הרי יודע מה זה?", סותרים את טענתו לפיה נאשם 1 רכש עבורו את הסם, אזי שינה גרסתו: "לא שהוא קונה, אנחנו קנינו ביחד זה לא מתווך שלי או משהו, אני, אני, פשוט הוא, בוא נגיד הוא ידע את ה, כאילו הבן אדם שהיה צריך להביא, כנראה היה יותר קל להביא לו, לו את זה מאשר לי, לא יודע למה וזהו." (עמ' 467 שורות 21-23 לפרוטוקול).

כאשר התעקש ב"כ נאשם 1 לדעת מדוע הוא היה צריך את נאשם 1, השיב נאשם 2:  "כי ביחד היינו צריכים לקנות כי זה היה שלנו, היינו צריכים…". (עמ' 467 שורה 31 לפרוטוקול).

יצוין, כי גרסת נאשם 2 לפיה הסמים עליהם משוחחים הנאשמים בת/38 הם בעצם סם לשימוש עצמי עלתה לראשונה בבית המשפט. כמו כן, לא ברור מניין הגיעו הסמים לדירה. נאשם 2 טען כי בביתו של נאשם 1, כי לא היו מצויים סמים אלא הם נפגשו על מנת לרכוש סמים. נאשם 2 השיב במפורש כי לא רכש מנאשם 1 את הסמים אלא הם התאגדו לשם רכישה משותפת. מתי התבצעה אותה רכישה וכיצד הגיעו הסמים לדירה? לנאשם 2 הפתרונים.

כמו כן, סתר עצמו נאשם 2 באשר לסוג הסם המדובר. בת/38 כאמור נשמעים הנאשמים כשהם משוחחים אודות סם מסוג אופיום. אך בחקירתו הראשונה, טען נאשם 2 כאמור כי אינו יודע כלל מה זה אופיום או כיצד משתמשים בו (ת/1).

בהמשך חקירתו לעיל, טען נאשם 2 כי ביום המעצר "…אני באתי אליו (אל נאשם 1- הח"מ) הביתה… אני הזרקתי היה לי חומר של הרואין… מתל אביב תחנה המרכזית… זה מאתמול קנינו" (עמ' 113).

בחקירה אחרת, כאשר עומת עם האזנת הסתר בה הוא נשמע כמי שאומר לנאשם 1 שיביא לו כסף (שיחה מס' 67 בשרטוט 37284), טען נאשם 2 כי מדובר בכסף שצריך היה למסור לנאשם 1 על מנת שירכוש עבורם סם מסוג הרואין (ת/14).

לעניין סוג הסם:

60.     בעדותו בבית המשפט, כאשר הפנתה אותו ב"כ המאשימה להאזנת הסתר לעיל, טען נאשם 2: "אני פשוט לא, לא, אני לא זוכר את השיחה הזאת אבל אני לפי הביטויים שמה ולפי המילים, מדובר על חומר… הרואין..." (עמ' 434 שורות 6-13 לפרוטוקול).

בהמשך, טען נאשם 2 הוא אינו זוכר איזה סם בלע עת פרצו השוטרים אל הדירה, אך יתכן כי מדובר ב"…משהו מהאופיאטים… בזה אני הייתי משתמש ממשפחת האופיאטים." (עמ'  454 שורות 18-29 לפרוטוקול).

רק בסוף עדותו בבית המשפט, טען נאשם 2 כי "החבילה הקטנה" שהכילה סם לשימוש עצמי, הכילה גם היא סם מסוג אופיום (עמ' 467 שורות 12-14 לפרוטוקול).

יובהר, כי נאשם 1 הכחיש את גרסתו של נאשם 2 לעיל וטען כי השניים משוחחים אודות האופיום אשר היה מצוי בחבילה שהתקבלה אצלו.

כאשר הוטח בנאשם 2 כי הדברים הנשמעים בת/38 הולמים טוב יותר את גרסתו של נאשם 1, טען נאשם 2: "אני לא יודע אחרי מה הוא נתן את העדות שלו, אחרי איזה שיחות, לא יודע מה היה לו אותו רגע בראש שהוא דיבר, למה הוא עשה את זה למה הוא דיבר ככה אין לי תשובה לזה גברת, אין לי תשובה לזה פשוט… אולי, לא יודע, אולי, אולי הבנאדם רוצה להקל לעצמו ככה בעונש או, לא יודע, אני לא יודע אין לי, אני לא רוצה לענות לזה מדויק כי אין לי תשובה מדויקת לזה ממש." (עמ' 435 שורות 11-18 לפרוטוקול).

כנגד נאשם 2 עומד מארג צפוף של ראיות נסיבתיות, כפי שפורטו באריכות לעיל, אשר נתמך באמירותיו הישירות של נאשם 2 במשטרה המפלילות אותו, וכן בשקריו ובדברים מתוך עדותו של נאשם 1.

אין חולק כי נטל ההוכחה רובץ על כתפי המאשימה להוכיח, כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. יחד עם זאת, משהוכיחה המאשימה, כי קיימות ראיות המצביעות על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו, הרי שנטל זה מתהפך ומעתה הנאשם צריך לתת הסבר המניח את הדעת.

כך נקבע אף אברהם טטרו נ' מ"י, תק-על 2006(1), 231:

"כאשר בית המשפט בוחן קיומן של ראיות נסיבתיות, עליו לבחון קיומה של אפשרות הגיונית אחרת שאינה קושרת את הנאשם למעשה העבירה, אולם אין בהעלאת השערות היפותטיות, אשר אינן מבוססות בחומר הראיות, כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של נאשם (ראו דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם))."

עוד יוער, כי מקום בו כופר הנאשם בעבירות המיוחסות לו כפירה גורפת, ומארג הראיות הנסיבתיות מוביל למסקנה הגיונית יחידה של הרשעה מועבר הנטל אל כתפי הנאשם -לחתור תחת אותו מארג ע"י מתן הסבר תמים.

ראה סיפרו של כב' השופט קדמי "על הראיות", שם בעמ' 705:

"הרי שמקום שמשקלן של הראיות הנסיבתיות הינו כזה שבהיעדר הסבר מצידו של הנאשם- די בהן כדי לבסס את הרשעתו בדין- מועבר אל הנאשם נטל טקטי של מתן הסבר תמים לראיות מסבכות. אי עמידה בנטל הטקטי כאמור מביא ככלל להרשעה בדין."

ראה,   מלכה נ' מ"י, פ"ד ל"ח (1), 670:

"ההכחשה הטוטלית נושאת עמה לעתים תוצאות לוואי ראייתיות השוללות העלאתה המאוחרת של טענה חילופית הסותרת את ההתכחשות הכוללנית. כפרפרזה של האמור ניתן לומר כי ככל שיריעת ההכחשה רחבה וטוטלית יותר, כך גם מתקצרת האפשרות לבנות תיזה אמונה, הבנויה על הודאה חילופית חלקית בעובדות תוך סיוג קיומה של מחשבה פלילית".

וגם כהן נ' מ"י, פ"ד מ"ז (3), 406:

"לאורך כל חקירתם, הן במשטרה והן בבית המשפט, בחרו המערערים בהכחשה טוטאלית לענין הכאת המנוחה, ריקה חזן, באירוע נשוא ערעור זה. להכחשה טוטאלית תוצאות לוואי השוללות העלאה מאוחרת של טענה חלופית הסותרת את ההתכחשות הכוללת. דבר זה מפחית את כמות ההוכחות אותן נדרשת התביעה להביא להוכחת גירסתה".

על משקל מצטבר של ראיות נסיבתיות, היוצר את היכולת להכריע את הכף, ראה: חולי נ' מ"י, פד"י לה(3) 477; אזולאי נ' מ"י, פד"י מז(2) 565; בן ארי נ' מ"י, פד"י מט(3)45; בן ארי נ' מ"י, פד"י נא(2)377; וע"פ 2330/97 דניאלס נ' מ"י פד"י נה(2) 356.

לאור כל אלה, הרי שיש לבחון את הראיות הנסיבתיות, כל ראיה בפני עצמה, ואת המכלול הראייתי הנשזר מהן, וכן את הגנת הנאשם מפני אלה, באם היה בה כדי להפיג ממכלול הראיות שהובאו ע"י המאשימה, עד כדי שלאחר הגנתו, אין בהן כדי להוביל למסקנה הגיונית אחת ויחידה, לפיה הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו.

בענייננו, מצביעות הראיות הנסיבתיות כאמור באופן חד משמעי על אשמת  הנאשמים שבפני.

ראה , תימוס ויטפילד נ' מ"י פד"י כח (1), עמ' 813:

"השאלה היא תמיד אם אותן הוכחות נסיבתיות שלובות ואחוזות זו בזו באופן שהן מובילות למסקנה הגיונית אחת ויחידה והיא שהנאשם ביצע את מעשה העבירה".

וגם בנימין חג'בי נ' מ"י, פ"ד לט(1), 785:

"ובע"פ 112 ,38/80 ,898/79 הנ"ל, בעמ' 835 מול אות השוליים ז אומר השופט בייסקי:
"יש וראיה נסיבתית אחת יוצרת תמונה ברורה ושלמה בכיוון אשמתו של הנאשם, עד כי בלי הסבר אמין ומשכנע מצדו אין להגיע למסקנה אחרת; אולם גם כאשר הראיות הנסיבתיות לקוטות ממקורות שונים ומהזדמנויות נפרדות, השאלה תהא תמיד מה התמונה הכוללת המתקבלת כאשר בית- המשפט מפעיל מיטב שיקולו של האדם הסביר …".

וכדברי מ"מ הנשיא לנדוי (כתוארו אז) בע"פ 701 ,653 ,584 ,524/77 (מזרחי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(682 (2.), בעמ' 686: "… אך המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה, שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם. כדי לברר אם מסקנת האשמה היא המסקנה מחוייבת המציאות, מפעיל בית- המשפט את מבחני ההגיון ונסיון החיים הכללי, ולבסוף חייב כל ספק סביר לפעול לזכות הנאשם".

בענייננו, יש במארג הראיות הנסיבתיות, בעדותו של נאשם 1 ובחיזוקים לה בדמות שקרי נאשם 2 והודעותיו במשטרה, כדי להוביל למסקנה כי נאשם 2 אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אי התייצבות השוטרים הטורקים

61.      השוטרים הטורקים אכן לא התייצבו בבית המשפט למתן עדות בתיק דנן, אך , בפני בית המשפט הוצגו ראיות אחרות הקושרות את הנאשמים לביצוע עבירה של יבוא סמים.

ראשית, נאשם 1 הודה בחקירותיו כי קיבל לידו שלוש חבילות שנשלחו מטורקיה בעקבות בקשתו של נאשם 2 והבטחתו של האחרון לשלם לו עבורן סכומי כסף נכבדים.

נאשם 1 אמנם טען כי לא ידע מה מכילות החבילות, אך הוא הודה כי חשד שמדובר בדבר מה שאינו חוקי.

שנית, הנאשמים הוקלטו ללא ידיעתם במעמד קבלת החבילה (ת/39), ושיחה זו, על פניה, קושרת אותם לסם לא רק בחבילה שנתפסה. בין היתר, נשמעים הנאשמים משוחחים אודות סמים, כאשר נאשם 1 מוסר כי בחבילה סם מסוג אופיום ונאשם 2 מאשר זאת, והשניים מתייחסים לסם במשלוח קודם ממנו קיבל נאשם 2 10-15 גרם ונתן לנאשם 1 "לטעום".

בנוסף, מתמלולי האזנות הסתר עולה המתח הנפשי בו היה מצוי נאשם 1 בהמתינו לקבלת החבילה, המלמד על ידיעתו את תוכנה. כמו-כן השיחה בין נאשם 2 לאשתו בסמוך לבית נאשם 1 בה הוא מבקש ממנה לאחל לו בהצלחה בקשר לחבילה. משמע, אין עסקינן בחבילה סתמית. זאת ועוד, מפלטי הטלפון הנייד של נאשם 2 (ת/92) עולה כי נאשם 2 שלח במסרון את פרטיו של נאשם 1 לאדם בטורקיה, ואף קיבל מסרונים המכילים את פרטי החבילה (מספרה, חברתTNT ועוד). יצוין כי פרטים אלו מתאימים לפרטי החבילה כפי שצוינו בשטר המטען שחובר לחבילה, וכן לרישום ביומנו של נאשם 1 (ת/122).

בנוסף ראו: "ראשית הודיה" של נאשם 2 בפני החוקר פקד פלינר (ת/8 ות/11).

פגם בשרשרת הסם בקשר עם החבילה שנתפסה

62.      ב"כ הנאשמים טענו כי מאחר שהשוטרים הטורקיים, אשר תפסו את הסם בחבילה לכאורה, לא התייצבו למסור עדותם בבית המשפט, נפל פגם מהותי בחוליותיה הראשונות של שרשרת הסם ולא ניתן להרשיע את הנאשמים בייבוא סם מסוכן.

מנגד, טענה ב"כ המאשימה, כי ממארג הראיות הנסיבתיות בתיק דנן בכלל ומת/38 בפרט, עולה כי הנאשמים ידעו שהחבילה מכילה סמים, ועל כן לא קמה חובה להוכיח את שרשרת הסם על מנת להרשיע את הנאשמים במיוחס להם. כמו כן, הפנתה ב"כ המאשימה מ"י נ' דהן יוסף, תק-מח 2009(3) 8840.

ב"כ נאשם 2, טענה בסכומיה כי יש לאבחן את פסק הדין לעיל מעניינו. לטענתה, בפסק הדין לעיל, לא נרשם איש מעובדי המכס האנגלי ברשימת עדי התביעה, הסנגור ויתר על חקירה נגדית לאחר הגשת ראיות המאשימה ודובר בסם בשווי מיליוני שקלים כאשר בית המשפט שם קבע, כי לא סביר שהמכס הבריטי יטמין סם בשווי כה רב על מנת להפליל אזרח אלמוני מישראל.

בענייננו, טענה ב"כ הנאשם 2, הוגשו מוצגי התביעה הרלוונטים בכפוף לחקירתם הנגדית של השוטרים הטורקיים, ומשאלו לא הופיעו בפני בית המשפט, הרי שאין כל ראיה כי אכן נתפסו סמים בחבילה ע"י המשטרה הטורקית.

עוד טענו ב"כ הצדדים כי קבלת הטענה לפיה אין זה סביר כי השוטרים הטורקיים הטמינו סמים בחבילה על מנת להפליל את מי מהנאשמים, הופכת שלא כדין את נטל ההוכחה לכתפי הנאשמים ואינה מספיקה על מנת לבסס הרשעה בפלילים.

יוער, כי השוטרים הטורקים היו רשומים כעדי תביעה, והם אכן לא התייצבו למתן עדות.

הרשעת נאשם ע"י מארג ראיות נסיבתיות אפשרית גם מקום בו לא נתפסו הסמים בעין. כידוע, "תפיסת הסם המסוכן נשוא העבירה- אינה תנאי להרשעה; וניתן להוכיח את קיומו של הסם ואת עשיית המעשה האסור בו או לגביו בכל ראיה כשרה גם ללא הצגתו" (קדמי בעמ' 170).

ויפים לענייננו דברים שהובאו אמדורסקי נ' מ"י, תק-על 2006(3) 4057:
"תפיסתו והצגתו של הסם – אינה רכיב בלעדיו אין, לצורך הרשעתו של אדם בעבירת סם. אין כל מניעה כי החזקת סם יבואו או כל עבירה אחרת בו תוכח בראיות נסיבתיות ובלבד שאלו מתגבשות לכלל מסקנה אחת ואחת בלבד ואינן מותירות מקום לספק.

…
פלח נ' מ"י (לא פורסם) הורשע המערער ביבוא הרואין בכמות לא ידועה, בתוך טלוויזיה שנשלחה מאמסטרדם, כאשר הטלוויזיה ותכולתה לא נתפסו מעולם".

וכן: ר' ע"פ 854,840/79 גבריאלי ואח' נ' מ"י, פ"ד לה (2) 371; חזן ואח' נ' מ"י, פ"ד מא (1) 512; קדמי נ' מ"י, פ"ד לו(3) 218.

בענייננו, על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות אחרות הקושרות את מי מהנאשמים לסם.

כפי שפורט באריכות לעיל, הוצג בפני בית המשפט מארג ראייתי הקושר את הנאשמים לסם שבחבילה. בת/38 נשמע נאשם 1 כשהוא אומר: "אז אולי נפתח ונטעם את זה? תראה לי." כאשר סרב נאשם 2 לפתוח את החבילה ולשבור את התיבה הוא אף מסר לנאשם 1: "אבל אני נתתי לך, הרי נתתי לך אז". בתגובה טען נאשם 1: "אבל אז לא טעמתי, מה נתת לי כבר?". כמו כן, נשמע נאשם 2 כשהוא אומר "הם נותנים לי חלק תמיד…תמיד 10 גרם בערך אני מקבל במתנה. 10-15 בטח. שומע, אתה הרי יודע מה זה?" ונאשם 1 השיב לו: "כן, אני יודע, זה אופיום", נאשם 2: "כן".

נאשם 2 הודה בעדותו כי דרך הפרשנות היחידה לדברים לעיל היא כי מדובר בסמים: לשאלת באת כוחו "נטעם, מה נטעם, נטעם עוגות?", השיב נאשם 2: "נטעם סם כנראה לא יודע, מה נטעם?" (עמ' 399 שורות 1-4), ובהמשך עוד מסר לה: "עוד פעם את מביאה לי דברים שאני אמרתי ב… אצלו בבית כנראה כן? אני זוכר מהזה ששמענו, מה, מה אני יכולתי לתת לו לטעום? כנראה סם" (עמ' 400 שורות 1-2).

אמנם, עפ"י גרסתו של נאשם 2, השיחה לעיל נסבה סביב סם לשימוש עצמי אך גרסה זו לא נתמכה בראיות כלשהן, נסתרה ע"י נאשם 1  ונדחתה על ידי לעיל.

מעיון בת/38 לעיל עולה, כי מתחילת השיחה דנים השניים בחבילה שהתקבלה זה עתה. יתרה מכך, בטרם נוהלה השיחה לעיל מסר נאשם 2 כי "כדי להוציא את זה, צריך לשבור את התיבה לגמרי, הבנת?". גרסתו של נאשם 1 מתיישבת עם ת/38 ועם הקשרם הטבעי של הדברים.

בענייננו, הסם המסוכן נשלח מטורקיה, בחבילה אשר מוענה לנאשם 1 בכתובת דירתו בבת ים. נאשם 1 לקח את החבילה מן השליח, בנוכחותו של נאשם 2 והשניים נתפסו בדירתו של נאשם 1 כשהסם בחזקתם.

כפי שעולה מהראיות שנפרשו בפני בית המשפט, הנאשמים ידעו אודות הסם שנשלח לנאשם 1 לבקשתו של נאשם 2 מטורקיה. ידיעת הנאשמים נלמדת מכלל הנסיבות התנהגותם לפני שהגיע אליהם הסם המסוכן, דבריהם לאחר שהסם הגיע כאמור בת/38 והתנהגותם לאחר מכן במהלך חקירותיהם במשטרה.

על אף האמור לעיל, ונוכח אי-העדתם של השוטרים הטורקים תופסי הסם, הרי שלא הוכחה כמות הסם הנטענת, קרי- 2 ק"ג, שכן מראיות המאשימה עולה כי רס"ל שוורץ הביא ארצה בחבילה כסם אופיום במשקל 1500 גרם בלבד (ר' ת/85).

הכרעה

63.      לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות שיוחסו להן בכתב בשינוי כמות הסם המסוכן שיוחסה להם באישום הראשון מכמות של 2 ק"ג לכמות של 1500 גרם.

ניתנה היום,  כ"ז אלול תש"ע , 6 בספטמבר 2010, במעמד הצדדים