ת"פ 426/09 – מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט

הנאשם ניסה לעורר חשש בליבה של הגב' זקן מפני חקירתה הנגדית, גם ללא קשר ליומנים, באומרו לה: "הוא ירצח אותך…ואת תפלילי את עצמך על דוכן העדים, זה מה שמטריד אותי…"

הנאשם הסביר לגב' זקן, כי גורלם כרוך זה בזה, וכי היה ויורשע, אף היא תורשע בוודאות, ואמר לה "תזכרי דבר אחד, אם אני לא אצא זכאי, אף אחד לא יצא זכאי", זאת על מנת שתפעל בעיקר לטובת האינטרסים שלו.

במהלך חודש 6/11, העיד הנאשם במסגרת פרשת ההגנה מטעמו במספר מועדים. פרשת הגנתה של הגב' זקן היתה צפויה להתחיל ביום 15/9/11.

לאחר סיום עדותו בתיק הירושלמי, במועד אשר אינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך חודש 7/11, נפגשו הנאשם והגב' זקן, לבקשתה, פעם נוספת בירושלים. במהלך אותה פגישה, המשיך הנאשם במאמציו להניא את הגב' זקן מן הכוונה להעיד במשפטם, תוך שהוא מנסה לעורר בה חשש מפני הצפוי לה במהלך חקירתה הנגדית: "תשמעי שולה, אני עמדתי שם 24 ימים…את צריכה להחליט, את מסוגלת להיכנס ללחץ, לאבד עשתונות, לאבד את זה, לבכות, לצעוק…והם לא ירשו לך מה שהם ירשו לי…"

ביום 6/9/11 הודיע בא כוחה של הגב' זקן , כי היא בוחרת להימנע מלהעיד להגנתה.

1ב. אישום שני

ביום 5/1/12, הוגש המחוזי בתל אביב בתיק "הולילנד".

במהלך חודש 10/12, החל בין באי כוחה של הגב' זקן ובין נציגי המאשימה לקראת כריתת (להלן: "הסדר הטיעון").

בתאריך 28/10/12 נפגשו הנאשם והגב' זקן, לבקשתה, בבית בירושלים, שם סיפרה הגב' זקן לנאשם כי הוצע לה לחתום על , וביקשה לשמוע את עמדתו בעניין באומרה: "אין לי עם מי לדבר, יש לי רק אותך לדבר, לא יודעת, מה לעשות?"

הנאשם, אשר הבין כי בעקבות תוזמן הגב' זקן להעיד כעדת תביעה והדבר עלול לפגוע בו, ניסה להשפיע עליה שלא לחתום על הסדר הטיעון.

הנאשם אמר לגב' זקן, שאין מקום בשלב זה , וכי הדבר יפגע בו ובסיכויי ההגנה בתיק. במטרה לשכנעה שלא לחתום על הסדר הטיעון, העלה הנאשם בפניה שלל נימוקים, ובין היתר אמר:

"אני בדעה שכל מו"מ עכשיו הוא טעות, תקשיבי למה שאני אומר לך, ככל שהדבר הזה מתרחק מזמן המעשה…זה את העונש בצורה דרמטית בינתיים יתייצב המצב, תירגעי…". עוד הוסיף הנאשם ואמר לגב' זקן: "את לא תעמדי בזה מבחינה נפשית עם התוצאות של זה".

הגב' זקן העלתה בפני הנאשם את מצוקתה הכלכלית, אשר גם בשלה היא מבקשת לסיים את ההליך המשפטי נגדה ולחתום על . בתגובה לכך, הבטיח לה הנאשם כי ידאג לפרנסתה ולפרנסת , ואף יחפש עבורה סניגור פרטי ויסייע במימון שכר טרחתו. הנאשם אף הצהיר בפניה כי "מעולם לא היה דבר שהבטחתי ולא קיימתי, מעולם לא".

במטרה לשכנע את הגב' זקן שלא לחתום על , אמר לה הנאשם: "את חייבת אותי לדאוג למשה ולילדים, אדאג למשה ולילדים…רק מה, זה יהיה סידור שהוא לא חד פעמי…אני רק מציע לך לפני שתהיה נוסחה איתם…שלא תחתמי לפני שאני רואה את זה".

בהמשך, ביום 31/10/12, הזמינה הגב' זקן את הנאשם לביתה כדי להראות לו את טיוטת המתוקן במסגרת .

במהלך אותה פגישה, המשיך הנאשם במאמציו לשכנע את הגב' זקן , להימנע מלחתום על . במקביל, ביקש הנאשם לוודא, כי אם תחליט לחתום על הסדר הטיעון, הוא לא ייפגע המתוקן בו תודה, והציע לה לשם כך תיקונים אפשריים בניסוחו.

ביום 4/11/12 הודיעה הגב' זקן לבאי כוחה, כי החליטה שלא לחתום על .

2. פרטי ההסדר בין הצדדים בתיק שבפניי

בדיון שהתקיים ביום 2/2/16 הציגו הצדדים את , ולפיו, יודה הנאשם ויורשע בשתי עבירות שיבוש מהלכי משפט ויושתו עליו 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בחופף לעונש המאסר שהושת עליו בע"פ 4456/14 העליון. בנוסף, יושתו על הנאשם מאסר מותנה וקנס בגובה 50,000 ₪.

הנאשם הודה באמצעות באי כוחו והורשע כאמור.

3. טיעוני הצדדים לעונש

המוצע הינו הסדר טיעון שלם ( או סגור), במובן זה שכל פרטי הענישה בו הוסכמו והצדדים מבקשים לכבד את ההסכם.

3א. טיעוני התביעה לעונש

המאשימה הקדימה וציינה בפתח טיעוניה לעונש את ההליכים האחרים שנוהלו נגד הנאשם, האחד בתיק "הירושלמי", בו נדון הנאשם ל-8 חודשי מאסר ( ערעור העליון) והשני, בתיק "הולילנד", בו הושתו על הנאשם העליון 18 חודשי מאסר. בתיק "הירושלמי", קבע המחוזי בירושלים כי הנאשם ירצה את עונש המאסר בן שמונת חודשים במצטבר לעונש שהושת עליו בתיק "הולילנד" (ע"פ 4456/14), עונש אותו אמור הנאשם להתחיל לרצות ביום 15/2/16.

התביעה הבהירה כי אשר הוליכה להגשת בהליך שבפניי, התקיימה לקראת תום ניהול ההוכחות בתיק "הולילנד", שכן רק אז החליטה הגב' זקן לשתף פעולה עם גורמי ולהעביר את הקלטות שהיוו בסיס ראייתי לאישומים נשוא כתב האישום.

בהתייחס לקלטות ולחומר העולה מהן, ציינה התביעה בטיעוניה לעונש את מערכת היחסים ההדוקה, ארוכת השנים בין הנאשם לבין הגב' זקן, ואת מערך הכוחות אותו הפעיל הנאשם, שהינו אדם דומיננטי, כלפי מי שלכאורה היתה חלשה ממנו, תלויה בו ומחפשת את קרבתו, והכל על מנת להשפיע באמצעותה על תוצאות נגדו.

התביעה התייחסה בפירוט לחומרת נסיבות ביצוע העבירה, לפגיעה של חשיפת האמת בהליך המשפטי, על ידי הפעלת לחץ על הגב' זקן, ראיית טובתו הבלעדית של הנאשם והגנה על האינטרסים האישיים שלו עצמו, תוך הבטחת טובות הנאה לגב' זקן, אם תסייע בעדו.

התביעה ציינה עוד במסגרת הנסיבות ורות בביצוע העבירה, כי הנאשם הצליח במשימתו: הגב' זקן נמנעה מלהעיד במשפט בתיק הירושלמי, והתנגדה לחתום על בתיק "הולילנד" באותה העת.

בענין השיקולים, שהובילו עם הנאשם ציינה התביעה לחומרא את הפגיעה בטוהר ההליך המשפטי, מערכת היחסים המורכבת בין הנאשם לבין הגב' זקן, פערי הכוחות ביניהם, ומעמדו של הנאשם .

לקולא, ציינה התביעה כי הנאשם עתיד לרצות שני עונשי מאסר שנגזרו עליו במצטבר, לאחר הליכים שנוהלו נגדו במשך כ-7 שנים. עוד ציינה התביעה כנימוק להסדר, כי חשיפת העבירות במועד מוקדם יותר, היתה מביאה להכללתן במסגרת ההליכים המשפטיים בשתי הפרשות האחרות, והן היו ככל הנראה, "נבלעות" בתיקים העיקריים.

בנוסף ציינה ר זה כי המפגשים המתוארים התרחשו ביוזמת הגב' זקן וכי משקל רב ניתן בעבירות, אליהן מצטרף קלון של ממש, והבאה לידי סיום את כל הפרשיות הסובבות סביב הנאשם בשנים האחרונות. עוד ציינה התביעה בנמקה את ההסדר כי מדובר בפניה של נאשם לשותפו , בשונה מפניה לעד תביעה, שאז הדברים חמורים יותר.

לשאלת השיבה התביעה כי לטעמה לא קיימות בעיות ראייתיות בתיק, ושורשיו של ההסדר אינם נעוצים בבעיות ראייתיות.

בענין מתחמי הענישה הראויים בעבירה טענה התביעה כי אינה מחוייבת לטעון למתחמים משמדובר בהסדר הכולל ענישה מוסכמת, אך עם זאת פירטה כי לדעתה מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר.

ביחס לחפיפת העונשים טענה התביעה כי ברירת על פי הפסיקה הינה ריצוי עונשי מאסר בחופף, בפרט שעה שמדובר בתיקים שניהולם הסתיים, כפי שהתרחש במקרה שבפנינו.

3ב. טיעוני ההגנה לעונש

בפתח טיעוניו לעונש טען הסנגור כי ההסדר המוצע מאוזן, נמצא בגבולות מתחם הענישה הראוי, ואף בחלקו העליון של המתחם.

עוד טען, הסנגור כי לא מתקיימים טעמים שבעטיים יימנע מלכבד את בהתאם לכללים שגובשו בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, הוא המנחה בענין כיבוד .

לטענת הסנגור יש להעניק משקל רב לעובדה לפיה נעשה מול ולמעשה, שיקולי התביעה נשקלו על ידי גורם כה בכיר, עד שאי כיבוד ההסדר יפגע פגיעה ממשית במעמדה של התביעה.

בניגוד לעמדת התביעה, סבור הסנגור כי הראיות בתיק אינן נקיות מספק או קושי, אלא שהנאשם מבקש לשים קץ לפרשיות המשפטיות אשר ליוו אותו משך שנים ארוכות ובגינן הינו עתיד לרצות עונש מאסר לתקופה ממושכת.

גם האינטרס הציבורי מחייב, לדברי הסנגור, לכבד את .

ביחס לנסיבות ביצוע העבירה מציין הסנגור כי טיב האמירות שהשמיע הנאשם באזני הגב' זקן ממקמות את הנאשם ברף הנמוך של העבירה, משמדובר בעצה שנתן לגב' זקן, בהתאם לפנייתה.

לענין חפיפת עונשי המאסר, הפנה הסנגור לסעיף 45 לחוק העונשין ולפסיקה רו, לפיה, ברירת במצב שבפנינו הינה ריצוי עונש המאסר בחופף מתוך שיקולים ערכיים-הומניים.

מוסיף הסנגור כי יש לבחון את ההסדר כ"עסקת חבילה", הכוללת מחד עונש מחמיר בן 6 חודשים, לצד קביעת אופן ים בחופף. בהביטנו על ההסדר כמקשה אחת, ראוי לקבוע לדעת ההגנה כי מדובר בהסדר סביר ומאוזן.

הסנגור אינו נוקב במתחם ענישה אך סבור כי העונש עליו הוסכם, מצוי בחלקו העליון של המתחם ומפנה לפסיקה בעבירות שיבוש מהלכי משפט על כל גווניה, כאשר מנעד העונשים נע בין מאסר מותנה למספר חודשי .

עוד מפנה הסנגור תחת השיקולים לכיבוד ההסדר, את לכך שההסדר כולל עונש מאסר מותנה וקנס גבוה בשיעור 50,000 ₪.

לטענת הסנגור יש להעניק משקל כבד למחיר היקר אותו משלם הנאשם מתוקף היותו איש ציבור, בשונה מאזרח מן השורה העומד לדין, ונהנה מאנונימיות ומחיסיון יחסיים.

הסנגור מזכיר כי בהודאתו, חוסך הנאשם זמן שיפוט יקר, ושם קץ לכל הפרשיות המעסיקות את הציבור מזו תקופה ארוכה.

במסגרת נסיבותיו האישיות של הנאשם, מפנה הסנגור למסמכים שהוגשו בתיק "הירושלמי" בשלב הטיעונים לעונש, ולקביעות בית המשפט שם, ומציין את פעילותו הציבורית הענפה וארוכות השנים של הנאשם בתפקידים שונים, ואת תרומתו לחברה ולמדינה.

4. דיון וגזירת דין

4א. מתחם העונש ההולם

הגשת שלם ולפיו הוסכם על כל רכיבי הענישה (בשונה מהסכמה על טווח ענישה), אינה פוטרת את מהתייחסות לכללי הבניית ענישה בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז 1977. [ראה: ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/12/13);ע"פ 6799/14 אופיר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.3.2015)].

נדרש לבדוק את סבירותו של הסדר הטיעון, ועל מנת שיוכל לעשות מלאכתו זו נאמנה עליו ללמוד בין היתר, אם העונש עליו הוסכם עומד במתחם העונש ההולם, והאם מתאים הוא לנאשם במסגרת הבניית הענישה הנוהגת.

מונה שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט בגין שני אישומים נפרדים.

ניתן לראות בשני האישומים מסכת עבריינית אחת, בין היתר בשל זהות הצדדים, הדימיון בין האירועים והתכלית המשותפת העומדת מאחורי המעשים, בהתאם ל"מבחן ר ההדוק" אשר אומץ בדעת הרוב בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/10/14) והפסיקה שבעקבותיו (ע"פ 2519/14 קיעאן נ' מד"י. (מיום 29/12/14); ע"פ 4289/14 חנונה וברבי נ' מדינת ישראל (מיום 21/1/15); רע"פ 4760/14 אדוארד קיסלמן נ' מדינת ישראל (מיום 7/5/15), וע"פ 1261/15 מד"י נ' יוסף דלאל (מיום 3/9/15).

יש לקבוע איפא עונש כולל לשני האישומים.

בבסיס גזירת הדין עומד עקרון ההלימה, ולפיכך יש להשית על הנאשם עונש שיבטא יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

לשם כך, נדרש לבחון מהו הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירות, מה מידת הפגיעה בערך החברתי שנפגע, הנוהגת והנסיבות ורות בביצוע העבירה.

4ב. ומידת הפגיעה בו

התכלית העומדת מאחורי העבירה של שיבוש מהלכי משפט הינה הגנה על טוהר ההליך השיפוטי ותקינותו, ויכולת התביעה להגיע אל חקר האמת, תוך הגנה על .

ברע"פ 153/99 אלגד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/8/2001) נאמרו בעניין זה הדברים הבאים:

"וד שיטת המשפט שלנו מעוגן העיקרון שלפיו הליכי משפט קשורים קשר אמיץ עם החובה לומר אמת בכל הליכים שהועדו לעשיית משפט. אשר על כן רם של הליכים לעשיית משפט, החובה לומר אמת אינה רק בגדר חובה מוסרית אלא היא אף חובה משפטית הנגזרת מהוראות החוק וממהותו של ההליך המשפטי. חשיפת האמת ועשיית צדק הן מהתכליות המובהקות של …שקר ביודעין פוגעת בהכרח בערך החברתי של גילוי האמת ושל עשיית משפט אמת. היא אף עלולה לפגוע בתקינותה של החקירה הקונקרטית שבמסגרתה נאמר השקר ועקב כך לפגוע באינטרס עשיית הצדק ובשמירה על טוהר ההליך הפלילי בכל שלביו".

עבירת המשפט נחזית להיות לכאורה כעבירה הנלווית לעבירה אחרת, החמורה ממנה, ובדרך כלל כך הם פני הדברים.

במקרה שבפני, וכפי שיפורט בהרחבה תחת "הנסיבות ורות בביצוע העבירה", סבור אני כי מדובר בפגיעה קשה ומשמעותית , נוכח הסיכון שעמד על הפרק בהרשעה בשני תיקים חמורים מאוד, מעמדו הרם של הנאשם כנבחר ציבור, בשל אופי הדברים שנאמרו בניסיונות למנוע מהגב' זקן למסור עדות, תוך ניצול כוחו, והשפעתו של הנאשם על הגב' זקן, שהיתה תלויה בו גם כלכלית לרבות בזמן ביצוע המעשים, כמתואר , ובשל השגת התוצאה המיוחלת – הטיית ההליך השיפוטי ומניעת גילוי האמת.

4ג. הנוהגת

במרבית המקרים נלווית עבירת השיבוש לעבירות אחרות, ומתחמי הענישה שנקבעו לאורך הפסיקה בערכאות השונות, אינם מופרדים מן העונשים בעבירות העיקריות.

סקירת הפסיקה מלמדת כי קיים קושי לאתר מקרים דומים למקרה שבפנינו, ולהלן תובא גם פסיקה המשיקה לנסיבות האירוע שבפני, ממנה ניתן יהא לגזור את הנוהגת:

בע"פ 8107/13 שלמה כהן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17/1/16), אישר העליון מתחם ענישה הנע בין 3 ל-9 חודשי מאסר, שנקבע בת"פ (מחוזי-ב"ש) 39860-03-10 בגין ביצוע שתי עבירות שיבוש מהלכי משפט ושתי עבירות הדחה בחקירה, בהן הורשע הנאשם . על פי , פנה הנאשם לשני מתווכים פלשתינאים, קשר עימם קשר לסחור לישראל, עת פגש בהם במהלך דיוני , וביקש מהם לשתוק בחקירה בתמורה לעזרתו. לאחד מהם אף שלח המערער סנגור מטעמו. המחוזי (ת"פ 39860-03-10), נאמרו הדברים הבאים:

"סבורה אני כי בנסיבות העניין, בשים לב שנפגעו עקב ביצוע עבירות השיבוש וההדחה, ובראשם הפגיעה בערך גילוי האמת, ובהינתן הנסיבות שאינני סבורה כי יש לקבוע כי מן החמורות הן, יש להעמיד את מתחם העונש ההולם נע בין 3 ל- 9 חודשי מאסר."

בת"פ (מחוזי-ת"א) 7455-03-13 מדינת ישראל נ' ג'קי יעקב מור (שבירו) (ניתן ביום 12/8/15), שם הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות בשורה ארוכה של עבירות שהשתרעו על פני אישומים רבים, בכללן שתי עבירות שיבוש מהלכי משפט. הנאשם בהיותו עצור , התקשר מבין כתלי בית לשניים מעדי התביעה במטרה ליצור בעדים תלות ומחוייבות, ולהטות את עדותם לטובתו.

המחוזי קבע כי מתחם הענישה לשתי עבירות השיבוש נע בין 6 חודשי מאסר מותנים לבין 7 חודשי .

בת"פ (מחוזי-ת"א) 61784-01-13 מדינת ישראל נ' בר ואח' (ניתן ביום 4/6/15), הורשע הנאשם ששימש בזמנים הרלבנטיים כראש עיר, בקבלת שוחד ובעבירות נוספות , בהן שיבוש מהלכי משפט, בכך שבסמיכות למועד החקירה נפגש עם אחד המעורבים בפרשה לצורך תיאום גרסאות, וכן ביצע שורה של פעולות שתכליתן מניעת גילוי האמת והכשלת הליך החקירה הפלילית שהתנהל נגדו. בגין עבירת השיבוש קבע המחוזי מתחם הנע בין 3 ל-8 חודשי מאסר.

בע"פ (מחוזי-ת"א) 70829/01 מדינת ישראל נ' דוד באן ואח' (ניתן ביום 2/10/2003), דן בעניינם של מערערים שהורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען , לבקשת אחר, עמו היו בקשרים משפחתיים וחבריים ניהלו המערערים על שמם ועל שם קרובי משפחתם, אשר שימשו כחשבונות כיסוי לפעילות של האחר . משיידעם האחר בדבר קיומה של חקירה פלילית המתנהלת נגדו, תיאמו המערערים גרסאות, תוך הסתרת מעורבותו של האחר בחשבונות.

המחוזי הותיר על כנו עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהשית השלום על כל אחד מן הנאשמים, והקל בגובה הקנס, כך שעל כל אחד מן הנאשמים הושת קנס בגובה 45,000 ₪. של המדינה על קולת העונש ואי השתת , נדחתה.

בת"פ (שלום י-ם) 1777-08-10 מדינת ישראל נ' קאק (ניתן ביום 15/7/12), הורשע הנאשם בשיבוש מהלכי משפט, בשל תיאום גרסאות עם בנו, בכך שהציג עצמו כמי שנהג ברכב וגרם לתאונה. השלום השית על הנאשם 3 חודשי , 4 חודשי מאסר מותנה וקנס בסך 1,000 ₪.

בת"פ (שלום-נתניה) 21573-07-09 מדינת ישראל נ' אסרסה (ניתן ביום 28/1/10),הורשע הנאשם בעקבות בשיבוש מהלכי משפט, בכך שבמהלך ביצוע עימות בינו לבין המתלונן, בחקירתו במשטרה, הפנה לעבר המתלונן תנועה המורה לו להפסיק לדבר. הנאשם, צעיר בן 22 שנה, בעל מכביד, בין היתר בעבירות אלימות. הסדר הטיעון הושג על רקע קשיים ראייתיים משמעותיים, ולאחר שהנאשם שהה במשך כ-3 שבועות. השית על הנאשם מאסר מותנה בן 8 חודשים.

בת"פ (שלום-אשקלון) 29211-03-14 מדינת ישראל נ' לגטבי (ניתן ביום 23/12/14), הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בשורה של עבירות בהן הפקרה לאחר פגיעה , גרימת חבלה, ונהיגת רכב בפסילה. בנוסף, הורשע הנאשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בכך שהדיח את הנוסעים ברכבו למסור הודעת שקר לפיה לא נכח בזירת התאונה, ואף נקט פעולות בכוונה למנוע ולהכשיל הליך שיפוטי. הצדדים הציגו לבית המשפט "פתוח". קבע מתחם ענישה לעבירת השיבוש, הנעה בין מאסר לריצוי בעבודות שירות ובין שנת .

עיינתי בפסיקה נוספת, שהוגשה על ידי ההגנה ולא מצאתי מקום להביאה בפרק זה, משמדובר בנסיבות בהן לא ניתן לבודד את עבירת השיבוש מיתר העבירות (תפ"ח מדינת ישראל נ' ביטון (37202-02-15); ע"פ 3712/08 אליעזר שוובר נ' מדינת ישראל; ת"פ 2898/02 מדינת ישראל נ' מחמד בכרי).

4ד. נסיבות ורות בביצוע העבירה

במסגרת הנסיבות ורות בביצוע העבירה יש ליתן את הדעת למערכת היחסים הקרובה שנוצרה בין הנאשם לבין הגב' זקן לאורך השנים, במסגרתה טיפח הנאשם את הגב' זקן וקדמה כלכלית ותעסוקתית, עד לתפקיד הרם אותו מילאה כמנהלת לשכתו ומזכירתו, כיד ימינו, כאשת סודו וכמי שחפצה ביקרו.

מערכת יחסים זו היוותה קרקע פוריה לביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם.

בעקבות ההליכים המשפטיים שנוהלו נגד השניים כמתואר , בהזדמנויות שונות, יזמה הגב' זקן מפגשים עם הנאשם, אליהם הגיע כשמטרתו ברורה, והוא מבקש להניא את הגב' זקן מלשתף פעולה בהליכים נגדה. זאת עשה הנאשם משום שסבר כי פעולותיה יחרצו את גורלו וירעו את מצבו.

על פי האישום הראשון, שכנע הנאשם את הגב' זקן להימנע מלהעיד בתיק הירושלמי, ועל פי האישום השני, הפציר בה שלא לחתום על הסדר הטיעון שהוצע לה בתיק הולילנד. זאת עשה הנאשם תוך הפעלת לחצים על הגב' זקן, בהבטיחו לה בהיקפים גבוהים, כמתואר , והכל בדרך של איום מרומז וזריעת חשש, תוך ניצול כוחו והשפעתו על הגב' זקן, שהיתה אותה עת תלויה בו כלכלית, לרבות במימון שכר טרחת ה בהליכים המשפטיים, שהתנהלו נגדה, כשהנאשם מבין את משמעות מעשיו, אך לנגד עיניו עומד אינטרס צר ויחיד המתמצה ברצונו להציל את עורו מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

לאחר ששקלתי את מידת הפגיעה , הנוהגת והנסיבות ורות בביצוע העבירה, אני סבור כי מתחם הענישה בגין שתי עבירות השיבוש בתיק שבפני נע בין 3 ל- 9 חודשי , מאסר מותנה וקנס.

5. האם יש לכבד את בין הצדדים?

בע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל, אשר זכה בפסיקה לשם " (ראה להלן: דנ"פ 1187/03) ומהווה מנחה בסוגיה, קובע העליון את חשיבותם של בהליך המשפטי והאינטרס הציבורי בקיומם:

"הכול מסכימים כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את לעודד קיומם של . קיום הסדרי טיעון מאפשר פריסה רחבה יותר של החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל-פי שיקולים ראויים, מקצר את של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים נגדם. ההסדר מסייע לרשויות בהעמדת עבריינים נוספים לדין, והוא מבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול , לעתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה הן על הנאשם, והוא מפנה את העמוס לעייפה לעיסוק בתיקים אחרים. מבחינה ערכית, יש להסדר הטיעון ערך מוסף כאשר העבריין מקבל על עצמו אחריות למעשיו. בנוסף על כל אלה, הסדר טיעון בהביאו בחשבון את הצורך בשיקומו המהיר ובמניעת פגיעה נוספת בו עקב העדתו…

כלל הוא כי אינו צד צדדים ואינן הוא מחויב לאמצו. לצד זאת, נוכח חזקת התקינות ממנה נהנית התביעה, ולפיה, התביעה, ממלאת תפקידיה וחובותיה כלפי הציבור ומשיקולים ענייניים.

5א. סבירות

בע"פ 4722/91 מרדכי מרקוביץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21/2/1993) אימץ העליון את גישת האיזון ולפיה:

"על לבחון, אם נעשה בעיסקה איזון הולם בין שהיא מעניקה לנאשם – בין העונש המוצע בה, בהשוואה לנורמת הענישה המקובלת בהתחשב בחומרת העבירה ונסיבותיה ובנסיבותיו של הנאשם – לבין התועלת שיש בה לאינטרס הציבורי, בהתחשב במטרה שלשמה נעשתה העיסקה."

בע"פ 1958/98 שאוזכר לעיל, חזר בית משפט העליון על הדברים, בקבעו כי:

"…אין פטור מקביעה עצמאית של נקודת האיזון הראויה בין הצומחת לנאשם לעניין העונש, לבין אינטרס הציבור כפי שהוא בא לידי ביטוי בעונש גוזר"

בע"פ 7132/02 אופיר פרץ ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20/1/2003), דן בעניינם של מערערים שהורשעו בדין בבית המשפט המחוזי בעקבות שנערכו עמם, אך הוטלו עליהם בסופו של יום, עונשים חמורים במידה רבה מן העונשים שהתבקשו בהסדר.

העליון מפי כב' השופטת דורנר פסק כי המבחן לפיו:

"העדר יחס, במידה משמעותית, בין העונש המוסכם והעונש הראוי, דיו כדי להצדיק דחייתו של (…ע"פ 442/91 אסיס נ' מדינת ישראל), אינו מקובל עוד".

בהפנותה פלוני (ע"פ 1958/98 שאוזכר לעיל), מוסיפה ומציינת כב' השופטת דורנר בע"פ 7132/02 הנ"ל:

"נתקבל המבחן שעל-פיו יידחה הסדר טיעון אם אינו מבטא את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים, ובהם העונש הראוי, פגם משמעותי או טעות בשיקולי התביעה, מחד גיסא, וציפיות הנאשם, שינוי מצבו לרעה והאינטרס הציבורי בקיום שלו יש לתת משקל כבד, מאידך גיסא."

בע"פ 1958/98 קבע העליון כי אף אם שהוצג אינו מתיישב עם עקרון ההלימה, עדיין יש לכבדו ובלבד שהתביעה ערכה איזון מתאים בין ההקלה שניתנה לנאשם לבין התועלת הציבורית שהיתה כרוכה בעריכת ההסדר.

עוד נקבע כי נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. על לבחון אף את נסיבותיו האישיות של הנאשם ולשקול של ענישה ראויה.

לצורך בחינת התקיימותו של איזון ראוי בין האינטרס הציבורי לבין מידת ההקלה שניתנה לנאשם, על לשאול, מה העונש שהיה משית על הנאשם ללא ומהי מידת ההקלה שניתנה לו בעקבות ההסדר.

את מידת ההקלה יבחן על פי הנתונים הבאים, כפי שנמנו בע"פ 1958/98 הנ"ל:

"מידת הוויתור שוויתר הנאשם נוכח סיכויי ההרשעה או הסיכוי אלמלא ההסדר…שיקוליה הפרטניים של התביעה בנסיבות הענין הנדון. כך למשל ייתן דעתו על יים הצפויים , לרבות ריבוי עדים, הצורך בגביית עדויות מעדים שאינם בארץ, התחשבות בנפגע העבירה… כן יתן דעתו על האינטרס הציבורי שבהשגת הודיית הנאשם ובקבלת אחריות למעשיו… עוד יביא בחשבון את האינטרס הציבורי במובנו הרחב – החיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי התביעה…על כל אלה יש להוסיף כי שיקול משמעותי…הן ציפיותיו של הנאשם…שיקול זה הוא בוודאי שיקול משפיע, שעל בית-המשפט לשקול בטרם דחיית . עם זאת שיקול זה ייבחן על ידי בשים לב ליתר נתוני התיק שלפניו ובמסגרת שקילת היחס ההולם שבין שניתנה לנאשם בנסיבות הענין, לבין האינטרס הציבורי במובנו הצר והרחב."

על בסיס עקרונות אלו, נפנה לבחון את שאלת סבירותו של שבפני.

סבירות במקרה שלפנינו תיבחן הן ביחס לעונש שהוסכם בין הצדדים, והן בשאלת חפיפת עונש המאסר בתיק שבפניי עם עונש מאסר בתיק אחר.

5ב. קביעת העונש המתאים

נקודת המוצא בדיון זה הינה קביעת העונש שהיה מושת על הנאשם אלמלא . לשם כך יש לבחון את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם שבפני.

מתחם העונש ההולם כפי שנקבע לעיל יעמוד בנסיבות העבירה בנסיבות העבירה על 3 עד 9 חודשי מאסר בצירוף מאסר מותנה וקנס.

נסיבותיו האישיות של הנאשם ידועות, זכו להתייחסות ולקביעות שניתנו בתיקים האחרים ואין צורך לחזור עליהם בהרחבה. בקליפת אגוז יצוין כי הנאשם, שהינו כיום בן 70 שנה, כיהן במשך שנים ארוכות מאוד בתפקידים ציבוריים רמים ביותר, בין היתר, ירושלים, כשר .

מעבר לעשיה הציבורית, הנאשם בעל זכויות רבות, ותואר כאדם "טוב ומיטיב, איש דואג, , מחבק…" ( מיום 25/5/15 בת"פ 426/09 המחוזי בירושלים), הפועל למען הזולת ותורם ממרצו ומשאביו לחברה.

בעקבות החקירות וההליכים המשפטיים שנוהלו נגד הנאשם, שילם הנאשם מחיר כבד בעצם אובדן מעמדו, כבודו ופגיעה אנושה גם .

הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירות, הודה בביצוען וחסך זמן שיפוטי ניכר.

אקבע איפא, כי בנסיבות שפורטו, מסגרת הענישה בת 6 חודשי מאסר כפי שהוסכמה בין הצדדים הינה ראויה, גם על פי המתחמים שנקבעו בפסיקה לאורך השנים.

5ג. חפיפת עונשים:

במסגרת עותרים הצדדים לחפיפת מלוא תקופת המאסר שתושת על הנאשם בתיק שבפניי עם תקופת המאסר שהושתה עליו העליון בתיק ע"פ 4456/14 שם ל-18 חודשי מאסר.

עיקר הבעיה לטעמי בתיק שבפניי נעוצה בשאלת סבירות הבקשה לחפוף את מלוא תקופת המאסר באופן שהנאשם לא ירצה ולו יום מאסר אחד בגין העבירות שבפניי.

בענין זה טען ב"כ הנאשם כי ברירת במקרה של מספר תקופות מאסר היא ריצויין בחופף, תוך שהוא מפנה לסעיף 45(ב) לחוק העונשין ולפסיקות שונות המלמדות לטעמו על הרציונל מאחורי הדברים.

כך למשל הפנה הסנגור לרע"ב 542/11 מדינת ישראל נ' יצחק ספיר לפיו נקודת המוצא של המחוקק בענין סעיף 45 (ב) הינה "להקל עם הנאשם בענין זה", ולע"פ 237/80 מדינת ישראל נ' קורטאם הקובע כי: "רצה המחוקק לאפשר לו (למי שנדון פעמיים-א.ח) בדרך כלל לכפר על עוונותיו על-ידי ריצוי עונש אחד ויחיד, היינו על העבירה הכבדה ביותר"

איני מקבל עמדה זו של ההגנה. סעיף 45 (ב) לחוק העונשין קובע לטעמי -טכני, ולפיו במקום בו לא נאמר מפורשות מאוחר, כי עונש המאסר המוטל על נאשם ירוצה במצטבר כולו או חלקו, לעונש המאסר שהוטל בגזר הדין שקדם לו, יחפפו העונשים באופן שהנאשם ירצה את תקופת המאסר הארוכה.

וזו לשון הסעיף:

"מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר." (הדגשה שלי-א.ח)

מלשון הסעיף עולה באופן ברור כי רק במקום בו לא התייחס לאופן ריצוי העונשים, תהיה ברירת ריצוי בחופף.

דעתי מצטרפת בעניין זה לגישה לפי סעיף 45 לחוק העונשין אינו קובע עקרון מנחה של חפיפת עונשים אלא במקרה של חסר.

זאת ועוד, עקרון ההלימה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשיןוהפסיקה שניתנה לאחר התיקון בעניין זה, מחייבים לטעמי גישה זו.

בע"פ 1552/15 גואל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.6.15), נקבעו הדברים הבאים:

"אינני סבור שהמדינה יכולה לסמוך על עמדתה בהוראת סעיף 45 (ב) הנזכרת. מדובר בהוראה טכנית – פרשנית – ניטרלית, שנועדה אך למלא את החסר מקום לא קבע במפורש אם העונשים ירוצו באופן חופף או במצטבר. הוראה זו אינה קובעת עיקרון מנחה של חפיפת עונשים ולא הכרעה ערכית לפיה בנסיבות כאלה ראוי לקבוע עונשים באופן חופף".

ובהמשך נאמר באותו :

"יפים לשאלת החפיפה בין העונשים דבריו של חברי, השופט מ' מזוז, לפיהם עקרון ההלימה, שנקבע כאמור כעקרון המנחה בענישה, מחייב כי לכל מעשה עבירה בגינו הורשע הנאשם יינתן ביטוי הולם בקביעת עונשו, בעיקר כאשר מדובר באירועים נפרדים. במקרים כאלה, חפיפת עונשים אינה מתיישבת לכאורה עם עקרון ההלימה, ובעיקר ככל שמדובר בחפיפה מלאה של עונשים, ומחייבת הנמקה משכנעת (ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל,[.2.2015))".

וכך נפסק בע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל:

"אכן, ההסדר החדש (תיקון 113 לחוק העונשין א.ח.) אינו שולל את לקבוע חפיפת עונשים, אולם עקרון ההלימה, שנקבע כאמור כעקרון מנחה בענישה, מחייב כי לכל מעשה עבירה בגינו הורשע הנאשם יינתן ביטוי הולם בקביעת עונשו, בעיקר כאשר מדובר באירועים נפרדים. במקרים כאלה, חפיפת עונשים אינה מתיישבת לכאורה עם עקרון ההלימה, ובעיקר ככל שמדובר בחפיפה מלאה של עונשים, ומחייבת הנמקה משכנעת. ראוי להביא ר זה דברים שנאמרו על ידי בית משפט זה בנוגע להוראות סעיף 45 לחוק, שנים לא מעטות קודם לתיקון 113, המשקפים את התפיסה של עקרון ההלימה לעניין חפיפת עונשים:

תפקידו הראשוני של הוא לקבוע אם מוצא הוא להורות שעונשי המאסר ירוצו במצטבר, ורק אם לא עשה כן תרוצה התקופה הארוכה במבין השתיים. מכאן שהוראת בית המשפט כי עונשיה מאסר ירוצו במצטבר, אינה החריג ולא צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות כדי שבית המשפט יורה כן. נהפוך הוא ומטבע הדברים ראוי שאדם יישא את מלוא עונשו על כל אחת מן העבירות אותן הוא עובר ולא 'ייהנה מהפחתה' של מאסר שהושת עליו רק משום שהושת עליו מאסר נוסף בגין עבירה אחרת" (ע"פ 5443/98 מדינת ישראל נ' מנשרוב)

הנה כי כן, דורשת פסיקת העליון מן הזמן האחרון בענין גואל ובענין ואזנה, ולאחר תיקון 113 לחוק העונשין, כי באירועים נפרדים יגזרו עונשים נפרדים.

עוד קובעת הפסיקה כי חפיפת עונשים אינה מתיישבת עם עקרון ההלימה, זאת במיוחד כאשר מדובר בחפיפה מלאה של עונשים, שם מחוייבים אנו ב"הנמקה משכנעת".

זה המקום לציין, כי האירועים נשוא כתב האישום בוצעו בין השנים 2011-2012 בעוד האירועים בתיק "הולילנד" לגביו מתבקשת החפיפה התרחשו שנים ארוכות קודם לכן. מדובר "באירועים נפרדים" לשון ע"פ 1552/15 הנ"ל, אך כמבואר לעיל עדיין קשורות בטבורם.

מן מקובץ עולה, כי העונש עליו הוסכם בין הצדדים לפיו ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר הינו כאמור סביר, אך עצם חפיפתו המלאה של העונש עם עונש המאסר בע"פ 4456/14 הופכת את העונש שאותו מבקשים הצדדים לגזור, לעונש המצוי עמוק מתחת לרף הענישה הראוי, ואינו מתיישב עם עקרון ההלימה.

6. הכרעה

א. פסיקתו של העליון מנחה את הערכאות הדיוניות לכבד בשל הנימוקים שפורטו לעיל, וביניהם עיקרון הוודאות, כיבוד הרשויות, חזקת התקינות העומדת לרשות, ועוד.

ב. על כמבואר לעיל לבדוק האם הסדר הטיעון לוקה ב" קיצוני" עד כדי אי יכולת לכבדו.

ג. פסיקת העליון שלאחר תיקון 113 לחוק העונשין קובעת כי חפיפת עונשים בעבירות נפרדות אינה מתיישבת עם עקרון ההלימה, וכי קיים צורך ב"הנמקה משכנעת" על מנת לחפוף עונשים, במיוחד אם מדובר בחפיפה מלאה.

ד. בפני לא הוצגה הנמקה משכנעת לפיה יש לחרוג מההלכות הנזכרות בפרשות גואל וואזנה הנזכרות לעיל. מוכן אני לקבל את טיעוני הצדדים ולפיהם, ראוי משלל סיבות להקל הקלת מה בעונשו של הנאשם, ואף האינטרס הציבורי מאפשר זאת בשלב הנוכחי. עדיין, מתקשה אני לקבל את ולפיו אדם אשר חטא בשתי עבירות שיבוש חמורות מאוד לא ירצה ולו תקופת מאסר קצרה, במצטבר, בגין עבירותיו אלו, שעה שהצדדים עצמם מסכימים כי העונש הראוי בעניינו הינו 6 חודשי .

ה. משמעותו האמיתית של ההסדר היא שהנאשם לא ירצה עונש מאסר כלל בגין עבירות השיבוש ולזאת אין בידי להסכים.

ו. הואיל והתיקים שאת עונשיהם מבקשים לחפוף הינם תיקים נפרדים אך קשורים, אין מניעה לחפוף חלק מעונש המאסר.

לטעמי, היה ראוי לגזור כי מחצית מהעונש בן ששת חודשי המאסר תרוצה בחופף והיתרה במצטבר, אך עם זאת, חזקה עליי הוראת הפסיקה שלא להתרחק מן המוסכם יתר על המידה.

ז. מספר אינטרסים מתנגשים שבפניי. מחד, הצורך לכבד מן הנימוקים אשר פורטו לעיל. מנגד, הוראת הפסיקה ולפיה אין לחפוף עונשים אלא במקרים מיוחדים, ולאלו נוסף אינטרס שלישי והוא האינטרס של אמון הציבור ולפיו אדם שחטא חטא כבד, ראוי כי ירצה עונש הולם.

האיזון בין האינטרסים המנוגדים מוליכני לקבוע כי כפי שהוצג, סביר בקביעת אורך תקופת המאסר, המאסר המותנה והקנס, אך אינו סביר באופן קיצוני בבקשו לחפוף את מלוא תקופת המאסר עם עונש מאסר מתיק אחר.

ח. לא התעלמתי גם מן הפגיעה האנושה אותה ספג הנאשם לאורך 7 השנים האחרונות במעמדו, כבודו, ממונו, ובימים הקרובים אף בחירותו. נתתי משקל גם לקנס הגבוה אשר עליו סיכמו הצדדים.

בנסיבות העניין, וכמבואר לעיל, לא אוכל לקבל את כל רכיבי אשר גובש בין הצדדים ואני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. 6 חודשי אשר ירוצו באופן ש-30 ימי מאסר ירוצו במצטבר לעונש המאסר אשר הושת על הנאשם בע"פ 4456/14 העליון, ואילו היתרה תרוצה בחופף לאותו עונש.

2. 4 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך תקופה בת 36 חודשים שיימנו מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, אם יעבור הנאשם משך תקופה זו את העבירה בה הורשע בתיק שבפניי.

3. קנס כספי בסך 50,000 ₪ אשר ישולם לא יאוחר מיום 1.6.16.

כחוק.

ניתן היום, א' אדר א' תשע"ו, 10/02/2016, בנוכחות הצדדים.