ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ב"כ המאשימה – עו"ד אמיר אוליאל
ב"כ הנאשם – עו"ד סעב חאתם
תמצית
1. הנאשם הודה באישומים שיוחסו לו , שתוקן במסגרת , בעבירות של לפי סעיפים 333 + 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), הגורמת חבלה ממשית לפי סעיפים 380 + 382(א) + 29 לחוק.
2. בעובדות המתוקן נאמר כי ביום 29.03.2014, בשעה 17:30 לערך, הגיעו מ.א, יליד 1999 (להלן: "מתלונן 1"), ס א, אביו של מ.א (להלן: "מתלונן 2") ור ע (להלן: "ר") לחלקת האדמה אשר בבעלות המתלונן 2, בסמוך לתחנת המים של מקורות בעילבון והמוביל הארצי (להלן: "המקום").
3. המתלוננים ור הגיעו למקום באמצעות רכבו של מתלונן 2, מסוג טויוטה היילקס בצבע לבן (להלן: "הרכב"). בהגיעם, הבחינו בעדר פרות אשר רועות במקום והחלו לגרשם. בסמוך לכך, הגיעו למקום הנאשם ושניים אחרים (להלן: "בני החבורה") אשר רעו את עדר הפרות. הנאשם ואחד מבני החבורה החלו לתקוף את המתלוננים בכך שיידו לעברם אבנים ממרחק של 30 מטרים לערך. כתוצאה מהשלכת האבנים, נפגע המתלונן 2 בידו הימנית ונגרמה לו חבלה חיצונית עם נפיחות ורגישות בזרוע ימין.
4. בד בבד לאמור לעיל, נכנס אחד מבני החבורה לרכבו של מתלונן 2 והחל לנהוג בו ללא הסכמתו. לאחר שנסע מרחק של 250 מטרים לערך באמצעות הרכב, נחסם על-ידי ש מ, חברו של מתלונן 2, אשר נהג ברכבו והיה בדרכו למקום. בן החבורה עזב את הרכב ונמלט מהמקום.
5. לאחר מכן, התקרב הנאשם למתלונן 1 ותקף אותו בכך שיידה עליו אבן בראשו ממרחק של כ-5 מטרים. כתוצאה מכך, נחבל מתלונן 1, נפל לקרקע והחל לדמם מראשו. בהמשך, ניגש הנאשם למתלונן 1, אשר היה שרוע חבול על הקרקע, כשהוא מקל בידו. ר זעק לעבר הנאשם: "עזוב אותך, הבן אדם מת, תן לי לטפל בו". בתגובה, השיב הנאשם לר: "תתרחק אני רוצה להרוג אותו" והכה את מתלונן 1 בידו באמצעות מקל העץ אשר אחז בידו. ר תפס את הנאשם והדף אותו מעל מתלונן 1, שאז ברח הנאשם מהמקום.
6. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן 1 שבר מרוסק של עצם הפרונטלית משמאל מספר דימומים אפידוראליים קטנים באזור השבר, מספר בועות אוויר קטנות בגולגולת צמוד לשבר, המטומה חיצונית מצחית משמאל עם פצע עור בתוכה, נפיחות, אודם קל ורגישות באמה הימנית. מתלונן 1 אושפז פוריה בטבריה מיום 29.03.2014 עד יום 01.04.2014 ובוצעה בו הרדמה מקומית ותפירת הפצע בשתי שכבות.
7. במעשיו כמתואר לעיל, חבל הנאשם במתלונן 1 כשהוא נושא נשק קר וכשנוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה, וחבל בצוותא עם אחר במתלונן 2, חבלה ממשית שלא כדין, כשנוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה.
הנאשם הורשע כאמור על סמך הודייתו. בטרם שמיעת הטיעונים לעונש, נעתרתי לבקשת סנגורו והוריתו על הפניית הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר.
תסקיר שירות המבחן
8. בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש ביום 13.05.2015 צוין כי הנאשם בן 29, תושב "ערב אלנעים", נשוי ואב לילד בן שלוש. טרם הסתבכותו בעבירות הנדונות עבד הנאשם בשיפוצים והביע שביעות רצון מאופי ותנאי עבודתו. הנאשם שוהה משך כשנה, ותיאר קושי להסתגל לתנאי המעצר ולחברת שאר העצירים. שירות המבחן לא התרשם מקיומה של מצוקה רגשית סביב שהייתו במעצר.
הנאשם סיים שש שנות לימוד בלבד והינו בעל השכלה יסודית. דווח כי התנהגותו הלמה את חוקי המסגרת הלימודית. עזב את מסגרת לימודיו בשל הישגים נמוכים, חוסר עניין, חוסר מוטיבציה, מצב כלכלי ירוד והצורך לעזור בפרנסת . עם סיום לימודיו השתלב בשוק העבודה ועבד בעבודות מזדמנות שונות, כגון בניין, גינון וכדומה.
בהתייחס לעבירות נשוא המתוקן, לקח הנאשם אחריות על ביצוען. לדבריו, במועד ביצוע העבירות, הוא רעה את הפרות יחד עם עוד שניים, כשעברו בחלקת האדמה כדרך מעבר למקום אחר. כשהגיעו המתלוננים, הם התחילו לי לעברם אבנים, ובתגובה הוא ביצע את המתואר בכתב האישום המתוקן. הנאשם שלל בפני שירות המבחן כי לאחר שנפל המתלונן מפגיעת האבנים בראשו לקרקע, הוא המשיך להכותו באמצעות מקל עץ.
הנאשם הביע צער וחרטה על ביצוע העבירות וטען כי המניעים להסתבכותו קשורים למצב הלחץ בו היה נתון ולתחושת האיום שחווה עת נכנסו המתלוננים עם הטנדר שלהם בין הפרות. הנאשם שלל כל נזקקות טיפולית וטען כי וחוויית הרתיעו אותו מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד.
מעיון בגיליון הרישום הפלילי עולה כי לנאשם שתי הרשעות בגין עבירת הפרת הוראה חוקית הגורמת חבלה של ממש. כן עומד ותלוי כנגדו מאסר מותנה של 7 חודשים.
שירות המבחן התרשם מהנאשם כאדם המנהל לרוב אורח חיים נורמטיבי, ללא קיומם של דפוסי עבריינות מושרשים באישיותו. נאמר כי קיימים יסודות בריאים בתפקודו, הבאים לידי ביטוי במישור התעסוקתי. להערכת שירות המבחן, יתכן והמניעים להסתבכותו בעבירות הנדונות קשורים לקשייו להתמודד באופן אדפטיבי במצבי לחץ ומשבר, בהם הוא נוטה להגיב באופן אימפולסיבי. צוין כי הרתיעו אותו מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד, וכי נראה שהנאשם מצליח להתחבר לכישלונו ההתנהגותי. לאור זאת העריך שירות המבחן כי רמת הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הינה בינונית וברמת חומרה בינונית.
לנוכח העובדה כי הנאשם אינו מבטא כיום נזקקות טיפולית, והערכת שירות המבחן כי אינו בשל להשתלב בהליך טיפולי, לא הוצגה כל המלצה לגבי חלופות ענישה או שיקום במסגרת הקהילה, העשויות להפחית סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד.
ראיות הצדדים לעונש
9. במסגרת ראיותיה לעונש, הגישה המאשימה את המרשם הפלילי של הנאשם (מע/1) וכן שניתן בעניינו (מע/2). בנוסף, הגישה תעודות רפואיות וצילומים של המתלוננים (ת/57 עד ת/60, ת/1 ות/2).
10. מטעם הנאשם לא הוצגו ראיות לעונש.
טיעוני המאשימה לעונש
11. בפתח טיעוניה, הפנתה המאשימה לכך שהנאשם עצור מיום 03.06.2014. המאשימה ציינה כי לחובת הנאשם מיום 15.09.2013 בגין הפרת הוראה חוקית, וכן הרשעה מיום 26.11.2012 בגין תקיפת שוטר בכוונה להכשילו בתפקידו הגורמת חבלה ממשית, בגינה אף הושת עליו עונש מאסר מותנה בן 7 חודשים, שהינו בר הפעלה בנסיבות האירוע דנן.
12. צוין כי יש לקיים יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. נאמר כי על לקבוע את מתחם העונש ההולם תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, הנהוגה ובנסיבות ורות בביצוע העבירה.
13. במקרה הנוכחי, הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה הינם ערך קדושת החיים וזכות המתלונן לשלמות גופו, כמו גם ביטחון הציבור בכללותו. המאשימה הדגישה את חומרתן היתרה של עבירות האלימות ואת פגיעתן ה בציבור הרחב ובערכי הליבה עליהם אמור המשפט הפלילי להגן. המאשימה הפנתה לפסיקת העליון בעבירות של אלימות, שם עמד על כך שיש להעביר מסר תקיף וחד משמעי כי לא ניתן להשלים עם תופעה זו, אשר באה לידי ביטוי בענישה מחמירה ובלתי סלחנית. הושם דגש כי מדובר בעבירת אלימות שבוצעה בצוותא תוך שימוש בנשק קר, ונטען שזו נסיבה בעלת חומרה יתרה שיש בה כדי להכפיל את העונש המרבי הקבוע בחוק לצד העבירה.
14. לגישת המאשימה, נסיבות ביצוע העבירה חמורות. נאמר כי הנאשם תקף את המתלוננים באמצעות אבנים ולאחר מכן באמצעות מקל עץ, תוך שמידת האלימות והאכזריות במעשיו הולכת ומסלימה לאורך האירוע. צוין כי הנאשם יידה, יחד עם אחרים, אבנים לעבר המתלוננים, לאחר מכן התקרב אל המתלונן 1, כבן 14 וחצי, ויידה אבן נוספת ממרחק קצר לעבר ראשו. זאת ועוד, הנאשם ניגש אל המתלונן הקטין בעודו שרוע על הקרקע, חבול, מדמם מראשו וחסר יכולת ממשית להגן על עצמו והחל להכותו באמצעות מקל עץ. הנאשם לא חדל חרף תחנוניו של ר: "עזוב אותו, הבנאדם מת", ואף אמר לו כי ברצונו להרוג את המתלונן הקטין.
נאמר כי במעשיו אלו, התגלה הנאשם כאדם אלים, חסר מעצורים וחסר חמלה, אשר לא בחל בשום אמצעי כדי לפגוע במתלונן , שכל חטאו היה בכך שסייע לאביו לנסות ולסלק את עדר הפרות השייך לנאשם ואשר פלש לחלקת האדמה השייכת להם. האלימות והאכזריות במעשיו מהווה נסיבה כבדת משקל אותה יש להביא בחשבון בעת קביעת מתחם העונש ההולם.
15. למתלוננים נגרמו נזקים רבים, פיזיים ונפשיים, שיש להתחשב בהם בעת קביעת מתחם העונש ההולם. יתרה מכך, יש ליתן את מלוא המשקל לעובדה שהנאשם לא חדל ממעשיו מיוזמתו, אלא המשיך והכה את המתלונן באמצעות מקל העץ, וזאת אף שר הפציר בו לעזבו. אלמלא ר הדף את הנאשם מהמתלונן הקטין, היה עשוי הנאשם לגרום לו נזקים קשים בהרבה ואף קטלניים. בנסיבות אלו נאמר, כי אין לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שתוצאות האירוע לא היו חמורות יותר, ויש לקחת בחשבון אף את הנזק שהיה צפוי להיגרם ממעשיו.
16. לעניין הנוהגת, הפנתה המאשימה לפסיקה הנוהגת בעבירות דומות במקרים בהם נגזרו עונשי מאסר הנעים בין 28 ל-42 חודשי .
17. בהתייחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, נטען כי אין בעניינו של הנאשם נסיבות המצדיקות הקלה עמו. הנאשם אמנם הודה המתוקן, אולם הדבר נעשה רק בשלב מתקדם ביותר של ההליך המשפטי, בתום פרשת התביעה, לאחר עדותם של כ-15 עדי תביעה לרבות המתלוננים.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם נטל אחריות חלקית בלבד על ביצוע העבירות, ובפגישתו עם אף הכחיש חלק ניכר מהעובדות המיוחסות לו המתוקן. הנאשם לא הביע נכונות להליך טיפולי ושירות המבחן העריך כי הנאשם אינו בשל להליך כאמור, על כן לא בא בהמלצה טיפולית כלשהי בעניינו. בהמלצתו הסופית העריך שירות המבחן את רמת הסיכון הנשקפת מהנאשם להישנות עבירות דומות כבינונית, וברמת חומרה בינונית.
18. לגישת המאשימה, על אף של הנאשם אינו מכביד, אין להתעלם מכך שעומדות לחובתו שתי מהזמן האחרון, אחת מהן בעבירת אלימות, בגינה אף הושת עליו עונש מאסר מותנה. נטען כי אין המדובר באדם נורמטיבי, אם כי במי שדרך האלימות אינה זרה לו כלל. על כן, יש צורך בהרתעתו האישית מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד.
19. לאור האמור לעיל, סבורה המאשימה כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 ל-5 שנות . לגישת המאשימה, יש לגזור על הנאשם עונש מאסר ממושך, ברף הגבוה של המתחם, וכן להפעיל את עונש המאסר המותנה אשר הושת עליו בת"פ 43697-01-12 במצטבר. בנוסף, מבקשת המאשימה להשית על הנאשם עונש מרתיע ופיצוי הולם למתלוננים.
טיעוני הנאשם לעונש
20. בטיעוניו לעונש, הפנה ב"כ הנאשם לנסיבות האישיות ות של הנאשם , כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן. נטען שלנאשם נגרם נזק רב כתוצאה מהגשת . בני משפחתו, על אף מצבם הכלכלי ה, נרתמו לסייע לו במטרה לשקמו ולהחזירו לדרך הישר. נאמר כי הנאשם הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי יקר. הלה קיבל אחריות על מעשיו ואף הביע צער וחרטה על ביצוע העבירות.
21. בהתייחס להמלצת שירות המבחן, הפנה ב"כ הנאשם לכך שקיימים יסודות בריאים בתפקודו של הנאשם, וכי הרתיעו אותו מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד. נאמר כי הנאשם ביטא רצון לנהל אורח חיים תקין הרחק ממוקדים בעייתיים בסביבתו. שירות המבחן אף התרשם כי תקופת חידדה את הבנתו לגבי הצורך לערוך שינוי משמעותי בחייו.
22. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה אשר לדבריו, כוללת עונשים קלים וברף נמוך בגין העבירות נשוא . לאור כל האמור, ביקש להימנע מהטלת עונש מאסר ולהסתפק בתקופת שמתקרבת לתשעה חודשים.
דבר הנאשם
23. בדברו האחרון הביע הנאשם צער על שארע, הביע רצון לקיים סולחה עם המתלוננים, ואמר כי אין לו התנגדות לקחת חלק בטיפול.
קביעת מתחם העונש ההולם
24. ככלל, מתחם הענישה ההולם ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה, ולשם כך נדרש להתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, הנהוגה ובנסיבות ורות בביצוע העבירה, תוך מתן הדעת לרשימה המפורטת בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין.
25. העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות, ולא בכדי קבע המחוקק בצדה של העבירה של חבלה עונש מרבי חמור של ארבע עשרה שנות מאסר.
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
