ת"פ 48938-01-15 – מדינת ישראל נ' דוד קריכלי

5. התסקיר הראשון נערך במסגרת תיק ההתפרצות. בתסקיר זה לא ניתנה המלצה שיקומית והודגש כי יש להציב לנאשם גבולות קונקרטיים באמצעות עונש מאסר, זאת בשל ההתרשמות כי קיים סיכון גבוה להתנהגות פורצת חוק גם בעתיד. לאחר בתיק הסמים, התבקש תסקיר משלים אודות הנאשם, אשר יכלול התייחסות לשני התיקים. גם בתסקיר המשלים שהוגש, מיום 22.11.15, לא בא השרות בהמלצה שיקומית, תוך מתן דגש לכך שחרף הדחייה, לא חלה התמתנות במעורבותו השולית, וניכר כי הנאשם מונע ממוטיבציה חיצונית, מתקשה לבחון את דפוסיו העבריינים בצורה מעמיקה והינו אמביוולנטי כלפי הטיפול. לאור אלו, שירות המבחן סבר כי עדיין יש צורך בענישה קונקרטית של מאסר, אשר תציב עבור הנאשם גבולות משמעותיים. בדיון שהתקיים ביום 28.12.16 הצטרף סנגור נוסף לייצוגו של הנאשם ועקב כך נתבקשה דחייה של דיון הטיעונים לעונש; וכמו כן התקבלה בקשה את הנאשם לתסקיר משלים נוסף, נוכח הטענה שבינתיים עבר הנאשם שינוי משמעותי בתקופה זו.

6. תסקיר משלים הוגש ביום 17.2.16. בתסקיר צוין כי כעת מביע הנאשם נכונות לערוך שינוי ולהשתלב בקהילה טיפולית לגמילה מסמים. שירות המבחן התרשם כי מדובר בהבנה עמוקה יותר לחומרת מצבו ולדפוסיו ההתמכרותיים והשוליים, וכן לנזק שגרם לחברה, למשפחתו ולעצמו. יחד עם זאת הודגש, כי טרם ניתק את קשריו השוליים לחלוטין, וייתכן כי במצבי וקושי, ללא טיפול מתאים יהיה עשוי לחזור ולבצע עבירות. בשים לב לאמור, הומלץ על דחייה נוספת בכדי לבחון את שילובו בקהילה טיפולית "אילנות". המאשימה התנגדה להשתלבותו בקהילה, נוכח העונש הצפוי אשר בלאו הכי יכלול עונש מאסר, ועמדה על כך שיש להביא את התיק לסיומו וכי המשך הטיפול יעשה במסגרת ריצוי עונשו. לבסוף, לא התקבלה הבקשה להשתלבותו בקהילה ונקבע דיון לטיעונים לעונש.

ראיות לעונש:

7. הוגש גיליון רישומו הפלילי של הנאשם. מעיון בגיליון עולה כי לחובתו של הנאשם שלוש : הראשונה, בבית דין צבאי בשל היעדרות מהשירות, שם הוטל עליו עונש מאסר של 50 יום; הרשעה שניה, בה הורשע בקבלת נכסים שהושגו בעוון, עבירה אותה ביצע בשנת 2013, בגינה הוטל עליו מאסר מותנה וקנס; וכן, הרשעה נוספת בעבירה אשר אף היא בוצעה בשנת 2013, בה הורשע בהחזקת סכין, בגינה נגזר עליו עונש של חודש, לצד מאסר מותנה.

8. אמו של הנאשם, הגב' אלה חדינטוב, עלתה להעיד. במסגרת עדותה סיפרה אודות יים שהיו לנאשם בהתבגרותו ועל כך שבתקופה זו נאלצה להיעדר מהבית בשל הצורך בפרנסת המשפחה, כאשר בעלה היה חולה, והיא העידה כי לא הבינה בזמן אמת כי בנה נדרש לטיפול מקצועי וצמוד; והיא סבורה כי המצב האמור הוא אשר הוביל בסופו של דבר להתדרדרותו של הנאשם ולהיגררות אחר חברה עבריינית. עוד הוסיפה, כי כיום הוא נמצא בבית בביתה כבר במשך שנתיים. היא לקחה על עצמה את האחריות לסייע לו, ולהעניק לו ולמשפחתו רווחה כלכלית במגוריהם אצלה, וזאת על מנת שיצליח לצאת מהמערבולת בה מצוי ולבנות את חייו מחדש. כיום היא שמה לב לתהליך שעבר, אשר החל לפני שבעה חודשים, אז בא אליה ואמר כי מעוניין בטיפול וכי הוא זקוק לעזרה על מנת שלא ליפול חזרה למקומות האלה. לדבריה, הוא הבין כי עד עכשיו התעסק בטפל ולא בעיקר ומבין את האחריות שיש לו כלפי משפחתו – אשתו, בתו והילד הצפוי להיוולד להם בקרוב. הוא נמצא בדרך הנכונה והדבר מתבטא בדרך בה דואג למשפחתו ובטיפול שהוא מקבל באופן פרטי, המעניק לו כלים להתמודדות. כל משפחתו התגייסה לטובת העניין ודואגת לכך שתהיה לו עבודה. כמו כן ביקשה האם, כי במידה וייגזר עליו עונש מאסר, תינתן לו האפשרות להמשיך את הטיפול במסגרת הכלא.

טענות הצדדים:

9. בהתייחס לתיק ההתפרצות טוענת המאשימה כי מדובר בפגיעה בפרטיותו של אדם וקניינו, תוך פלישה למקום האינטימי ביותר, ביתו. הנסיבות שתוארו מלמדות כי מדובר במעשה מתוכנן היטב ומוקפד, אחרי שהנאשם שמר בידיו את מפתח הדירה והשאיר במכוון כספת פתוחה. בזמן הפריצה עצמה, הנאשם לקח חלק פעיל, כאשר הוא מכווין את שותפו בטלפון ומתצפת שלא מגיע מישהו. כמו כן מודגש, כי המניע למעשיו הינו עבריינות נוכח בצע כסף.

10. נוכח הענישה הנוהגת והנסיבות שתוארו, המאשימה מבקשת לקבוע מתחם ענישה של 12 – 24 חודשי מאסר. ב"כ המאשימה הגישה מספר בכדי לתמוך במתחם זה, אליהם אתייחס בהמשך. בנוסף, ב"כ המאשימה הסבירה כי בתיק זה הגיעו הצדדים להסכמה לפיו, המאשימה תעתור למתחם של 12 – 24 חודשי מאסר, וככל שהתסקיר יהיה חיובי, ולא ייפתחו לנאשם תיקים נוספים, תבקש המאשימה להשית את העונש ברף התחתון של המתחם.

11. בהמשך לכך הגישה ב"כ המאשימה את שניתן בעניינו של השותף, אשר הורשע באותן עבירות. במסגרת גזר הדין קבע בית המשפט מתחם ענישה של 10 – 24 חודשי מאסר. נוכח שיקולי שיקום משמעותיים ביותר הוחלט בעניינו של השותף לסטות לקולא מן המתחם, ולבסוף נגזרו עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. ציין בגזר הדין כי הינו סבור שיש הצדקה להבחין מהותית בין שני הנאשמים, מאחר שלנאשם דנן חלק משמעותי יותר מזה של שותפו בתכנון ובניצול הסיטואציה. ב"כ המאשימה מדגישה, כי בהתאם להסכם אליו הגיעו הצדדים, לא הייתה חובה מצדם לעתור לעונש בתחתית המתחם וזאת מאחר שלנאשם נפתח תיק נוסף מאז, הרי הוא התיק שלפנינו. יחד עם זאת, בשים לב לשיקולי השיקום המשמעותיים אותם הציג, וכן לאור עקרון אחדות הענישה, מבקשת המאשימה לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם.

12. אשר לתיק הסמים, המאשימה עומדת על כך שאף אם מדובר בעבירה של החזקה בלבד, מדובר בפגיעה של עבירות הסמים בכללותן. בין אלו יש לציין, את ר ההדוק שבין סמים לאלימות ועבריינות, והתוצאות ההרסניות הנגרמות לפרט מההתמכרות עצמה. על פי , מדובר בכמות גדולה ביותר של 300 בולים שנמצאו ברכבו של הנאשם. אלמלא היו בולים אלו נתפסים במועד, הנזקים שהיו יכולים להיגרם היו גבוהים ביותר.

13. ביחס הנוהגת, טוענת המאשימה כי הענישה המחמירה בעבירות סמים לא יוחדה רק לסוחרים, אלא לכל מי שמשולב במערך ההפצה, לרבות מחזיקים. בעניין זה מפנה ב"כ המאשימה של שלום ת"פ 33125-01-14 מדינת ישראל נ' אבו לבן (15.5.15) בו מציין (בסעיף 10) כי לסברתו, לא קיים הבדל מהותי בין עבירת סחר בסם מסוג מסוים ובכמות מסוימת, לבין החזקתו שלא לצריכה עצמית של אותו סוג סם ובאותה כמות. בעת שנאשם מורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ברור הדבר שהסם מוחזק למטרות סחר והפצה. כמו כן מפנה ב"כ המאשימה למספר אשר חלקם דומים למקרה שלפנינו בשל היקף החומר, וחלקם בשל סוג החומר, אליהם אתייחס בהמשך.

14. המאשימה סבורה כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות דנן נע בין 18 – 36 חודשי מאסר, וזאת בשים לב לנסיבות שצוינו ולענישה הנוהגת בפסיקה הקיימת.

15. בתוך מתחם הענישה, מבקשת המאשימה להשית את העונש ברף התחתון נוכח שיקולי השיקום, ברם יחד עם זאת מדובר לסברתה בתהליך טיפולי הנמצא רק בתחילתו, ואין המדובר במי שהפך ושינה את חייו באופן כה משמעותי עד שיצדיק חריגה מן המתחם. בנוסף מודגש, כי הנאשם הורשע בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, דבר המלמד על התנהגות עבריינית ולא על מעשה שנעשה בשל התמכרות לסמים. בשים לב לכך, ההשתלבות בקהילה טיפולית והליך גמילה אינם צריכים לעמוד במרכז הדיון, ומדובר למעשה בנסיבות הדומות לכל עבריין אשר החל תהליך טיפולי ונמצא ממש בראשיתו. תהליך זה הינו כמובן מבורך, אולם אין מניעה להמשיכו בין כותלי בית הכלא. הואיל וכך, המאשימה מסכימה כי יש לתת משקל משמעותי ביותר לשיקול השיקום, אף על פני שאר השיקולים שיש לזקוף לחובתו, אולם אין כל מקום לסטות ממתחם הענישה. בנוסף מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש של קנס כנהוג בעבירות סמים, על מנת להעביר מסר ברור והרתעתי.

16. מנגד, ב"כ הנאשם חולק על מתחמי הענישה להם עותרת המאשימה.

17. בהתייחס לתיק ההתפרצות, טוען ב"כ הנאשם כי לא ניתן להצדיק מצב בו הפער בין עונשו של הנאשם לעונשו של שותפו יהיה כה גדול. אף אם יקבע כי ניתן להבחין ביניהם, הרי שפער כה משמעותי כפי שטוענת לו המאשימה, אינו ממלא אחר עקרון אחדות הענישה ויוצר תוצאה בלתי סבירה. לדבריו, די בכך שעונש המאסר אותו יקבל לא יבוצע בעבודות שירות אלא במאסר, כדי לבטא את האבחנה הנדרשת בין השניים. בנוסף טוען ב"כ הנאשם כי המעשים נעשו על רקע לחץ כלכלי, ברגע אחד, ללא וחשיבה על ההשלכות. הנאשם הודה בתיק זה באופן מיידי ולקח אחריות על מעשיו, והדברים צריכים להיזקף לטובתו.

18. אשר לענישה הנוהגת הפנה ב"כ הנאשם למספר שניתנו בעבירות של התפרצות, המצביעים לטענתו על מתחמים נמוכים מאלו שעותרת להם המאשימה. לפסיקה זו אתייחס בהמשך.

19. בהתחשב בפסיקה ובנסיבות האירוע סבור ב"כ הנאשם כי העונש ההולם בתיק ההתפרצות נע בין מספר חודשי עד 12 חודשי מאסר, כאשר הוא עותר לכך שחלק מהעונש בתיק זה ירוצה בחופף לעונש בתיק הסמים.

20. אשר לתיק הסמים, ב"כ הנאשם מדגיש כי מדובר בהרשעה בעבירה של החזקת סם בלבד, כאשר כל הנזק הוא נזק תיאורטי, צופה פני עתיד, ולא נזק קונקרטי. לדבריו, יש להבחין באופן חד משמעי בין עבירת הסחר , וטיעוניה של המאשימה בעניין זה אינם מתיישבים עם האבחנה שנעשית בחוק. בתמיכה לטיעוניו הגיש ב"כ הנאשם מספר בהם נידונו הרשעות בעבירות החזקה של סם, המצביעים לדבריו על מתחמים נמוכים מאלו שעותרת להם המאשימה, אליהם אתייחס בהמשך.

21. בהמשך לאמור מבקש ב"כ הנאשם להדגיש את נסיבותיו הספציפיות של הנאשם הנוגעות לשני התיקים, וביניהם את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, את לקיחת האחריות בשני התיקים ואת נסיבותיו האישיות. הנאשם עבר דרך משמעותית ביותר בתקופה זו, הוא הפנים את המשמעויות של מעשיו והחל בתיקון ממשי. אמנם הוא אינו מצוי בסוף התהליך, אך היכולת לסייע לו להשלימו, דבר שהוא אינטרס חברתי מובהק. מדובר למעשה במאסרו הראשון, כאשר ידוע כי היכולת לחזור לדרך הישר ם אחר מאסר בכלא היא קשה הרבה יותר. כמו כן מדגיש ב"כ הנאשם, כי הנאשם שוהה בית מלא מאז החל ההליך בתיק הסמים ובכל התקופה לא הפר את התנאים ולא נפתח נגדו כל תיק חדש. לטענתו, עובדות אלו צריכות אף הן לקבל ביטוי בגזירת העונש.

22. ב"כ הנאשם בחר שלא לציין מתחם מסוים בתיק זה, אולם הוא סבור כי עונש הולם עבור שני התיקים יחד צריך להיות בין 12-15 חודשי מאסר. עוד הוא מבקש, כי ככל שייגזר על הנאשם עונש מאסר יורה על מאסרו במתקן כליאה אשר יאפשר את המשך ההליך השיקומי. כמו כן, נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם הוא סבור כי יש להימנע מהטלת קנס גבוה.

23. בסוף דיון הטיעונים לעונש, ביקש הנאשם להשמיע את דברו בפני וכן להגיש מכתב שכתב. בדבריו אמר הנאשם כי מן הרגע הראשון שיתף פעולה עם המשטרה ולאורך כל הדרך סיפר את האמת; וכיום הוא מבין את חומרת מעשיו ונמצא בתהליך שונה לחלוטין. במכתב שהגיש מספר הנאשם כי הוא בחור צעיר שדרכו בחיים עוד סלולה לפניו; לדבריו, "למדתי המון מהטעויות שלי והבנתי שזאת לא הדרך שאשריש בילדיי, אני מאוד מאוד מצטער על המעשים שעשיתי ולוקח אחריות. היום אני כן מבין מה באמת ההשלכות של המעשים שעשיתי והנזקים הרבים שגרמתי למשפחתי ולזולת." עוד הוסיף, כי הבית המלא היה קשה בפני עצמו והיווה סוג של מאסר. במהלך התקופה הוא החל לטפל בעצמו בעזרת עובדת סוציאלית, והוא שותף מלא בגידול בתו ובכל מטלות הבית. לבסוף כתב, "היום אני מבין באמת שלא אחזור על הטעויות האלה יותר כי אאבד את משפחתי", וביקש שבית המשפט יתחשב בו.

דיון והכרעה

24. בהתאם למצוות המחוקק בסימן א'1 לפרק ו' לחוק, יש לקבוע מתחם ענישה עבור כל אחד תוך שקילת הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, הנהוגה והנסיבות ורות בביצוע העבירה.

ת"פ 40747-10-13 – תיק ההתפרצות

25. הפגיעה בערכים החברתיים: מדובר בפגיעה בקניינו של המתלונן, חדירה לפרטיות ולמקום מבצרו של אדם, וכן פגיעה בתחושת הביטחון הפרטית והכללית. לעניין זה יפים דבריו דלהלן של כב' השופט מלצר בכל הנוגע לעבירת ההתפרצות למקום מגורים (ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ. אורן אואזנה (31.12.08) בפסקה 8):

לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ'עבירות נגד הרכוש' (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ'עבירות רכוש', נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: 'ביתו של האדם – מבצרו'. ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם.

26. נסיבות ביצוע העבירה לפי סעיף 40ט' לחוק: מדובר במעשה מתוכנן היטב מבעוד מועד, כחצי שנה לפני הפריצה עצמה, תוך שהנאשם משאיר במכוון כספת בדירה על מנת לקחת רכוש יקר של מי שישתמש בה. חלקו של הנאשם באירוע הוא מרכזי; הוא מתכנן את כולו, ובזמן האירוע עצמו לוקח חלק פעיל – מגיע לדירה, מביא לשותפו את המפתח, מצוי איתו בקשר טלפוני ומתצפת לראות שאיש אינו מגיע. ביכולתו של הנאשם להבין את אשר עשה ואת השלכות מעשיו, הוא הונע מבצע כסף, כאשר לדבריו היה מצוי בדחק כלכלי בשל הולדת בתו. כתוצאה מהאירוע נלקח מהדירה תיק, כספת וסיגרים (אם כי לא צוין דבר בעניין תכולת הכספת וערכה).

27. הענישה הנוהגת: כאמור, הצדדים הגיעו להסדר לפיו תעתור המאשימה למתחם ענישה של 12 – 24 חודשי מאסר. ב"כ המאשימה הגישה מספר המצביעים על מתחמים דומים בעבירה של התפרצות, כפי שיפורט להלן.

עפ"ג 56440-06-14 מדינת ישראל נ' אלברז (20.10.14): ערעור ו של נאשם אשר הורשע בעבירה של התפרצות וגניבה. לאחר הרשעתו הוא צירף שמונה תיקים נוספים שונים שעיקרם בעבירות רכוש. במסגרת הערעור קבע המחוזי כי מתחם העונש ההולם בעבירת התפרצות נע בין 12 – 24 חודשי מאסר בפועל, וזאת חלף מתחם של 8 – 9 חודשים שנקבע בגין עבירה זו בערכאה הראשונה.

ע"פ 748-03-14 מדינת ישראל נ' עתמאלה (1.4.14): ערעור ו של נאשם אשר הורשע בששה אישומים שונים שעניינם הכולל הוא: התפרצות, סיוע להתפרצות, ניסיון להתפרצות וכן גניבות . הערעור נסוב בעיקר על כך שהערכאה הראשונה קבעה עונש אחד עבור כל האישומים יחד, והשיתה על הנאשם עונש מאסר של 30 חודשים. במסגרת בערעור סבר המחוזי, כי המתחם ההולם לעבירת התפרצות אחת הינו בין 12 – 30 חודשי , ולבסוף החמיר את עונשו של הנאשם בגין ל-42 חודשי .

28. מנגד, ב"כ הנאשם הגיש פסיקה המצביעה לדבריו על מתחמים נמוכים יותר, כפי שיפורט.

ע"פ 1592-14 נתשה נ' מדינת ישראל (10.7.14), בו דובר בנאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר, גניבה וכן בכניסה והתפרצות . מדובר בשני אישומים בהם הורשע הנאשם יחד עם שותפים; בראשון, הנאשם ושותפיו פרצו לבית לאחר שפירקו את דלת הכניסה וגנבו מחשב נייד, מחשב לוח ומגבות. בשני, הנאשם ושותפיו נכנסו לבית לאחר שהסיטו את מצלמות האבטחה וגנבו מתוכו תכשיטים וארבעה מחשבים ניידים. המחוזי השית על הנאשם 7 חודשי , נוכח חלקו בשני אירועים. העליון קיבל את ערעורו של הנאשם, ובשל שיקולי שיקום ואח בענישה וקבע כי הוא ירצה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

רע"פ 8671/12 אבו נ' מדינת ישראל (19.12.12): מדובר בנאשם אשר הורשע בהתפרצות בצוותא והחזקת סכין. הנאשם ושותפו פרצו לדירה באמצעות מפתח מותאם או גנוב וגנבו כ-95 תכשיטים, ולאחר חיפוש שנעשה ברכבו של הנהג נמצא סכין שהחזיק . הנאשם היה מכור נקי מסמים, המנהל אורח חיים נורמטיבי, ועל פי תסקיר שירות מבחן נראה היה כי הוא עתיד להמשיך ולשקם את עצמו. השלום השית עליו עונש מאסר של 10 חודשים, לאחר שקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 חודשים לשנתיים. ערעור שהגיש הנאשם המחוזי התקבל חלקית ועונשו הופחת ל-7 חודשי מאסר; העליון דחה את בקשתו למתן .

רע"פ 4028/08 אזרזר נ' מדינת ישראל (23.10.08), בו הורשע הנאשם בכניסה וגניבה, לאחר שהוא נכנס לבית ונטל מתוכו רכוש ובו מצלמה ותכשיטים. השלום גזר עליו 6 חודשי . ערעור שהגיש המחוזי התקבל באופן חלקי, ועונשו הוקל בכך שניתן לו לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות. שהגיש נוכח הטענה כי היה צריך לחפוף את העונש לעונש אחר אותה ריצה, נדחתה.

רע"פ 4321/10 פלוני נ' מדינת ישראל (8.6.2010): מדובר בנאשם שהורשע שלום יחד עם שלושה שותפים נוספים בעבירות של קשירת קשר, כניסה למקום מגורים במטרה לבצע גניבה והחזקת רכוש החשוד כגנוב; זאת, לאחר שנתפסו כולם בעת שפרצו לדירה באמצעות מפתח ששכפלו. השית על הנאשם עונש מאסר של 8 חודשים לצד הפעלת מאסר מותנה של 12 חודשים, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, באופן שתקופת המאסר הכוללת עמדה על 15 חודשים. ערעור המדינה המחוזי על קולת העונש התקבל, ועונשו של הנאשם הוחמר כך שהושתו עליו 12 חודשי מאסר, ועונש המאסר המותנה הופעל במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת הועמדה על 24 חודשים.