ת"פ 54332-09-17 – יוחאי כהן נ' מדינת ישראל

ג. המתוקן, שהוגש ביום 25.9.2017 כנגד המערער, נטען שבתאריך 22.9.2017 המתין המתלונן עם רכבו בחניה של מתחם קניות כדי להיכנס עם רכבו לחניה שמתפנה. רעייתו של המערער הגיעה מאחורי רכבו של המתלונן ונכנסה לחנייה שהתפנתה. המתלונן נסע מעט אחורנית וקילל את רעיית המערער, והיא ענתה לו. המתלונן המשיך בנסיעה עד שמצא חניה בחלק האחורי של החניון. כשהמתין המתלונן לחניה נוספת, יצאה רעיית המערער מרכבה, התקרבה לרכבו של המתלונן, רשמה את מספר הרכב, ואמרה לו שהתלוננה עליו במוקד.

בהמשך, נפגשו המתלונן ורעיית המערער בתוך מתחם הקניות, והמתלונן הפנה לעברה את הטלפון הנייד שלו. רעיית המערער התרחקה מן המקום.

ד. כעבור מספר דקות, הגיע למקום המערער, פנה אל המתלונן, אחז בידו ולאחר חילופי דברים בהם בירר האם הוא זה שקילל את רעייתו, היכה המערער את המתלונן בעוצמה באגרוף לפניו. המתלונן נפל אחורנית והמערער נשכב עליו, תוך שהוא מניף את ידו לאזור פניו של המתלונן.

עובדי המתחם הרחיקו את המערער מן המתלונן, אך המערער חזר פעמיים ונצמד אל פניו של המתלונן עד שהורחק מן המתחם על ידי עובדי המקום ורעייתו.

המערער פנה אל המתלונן ואמר לו:

"אתה לא תבוא לפה יותר… אתה לא תקנה פה יותר, אתה לא תדבר כך לאשתי".

ה. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלונן שברים בדופן קדמי ולטרלי של סינוס מקסילרי בצד שמאל, עם נדידה של הפרגמנטים, מלווה בהמטו-סינוס, שבר של הזיגומה בצד שמאל, עם נדידה של הפרגמנטים, שבר של רצפת האורביטה ודופן לטראלי של האורביטה בצד שמאל, עם נדידה של הפרגמנטים, שבר פסי ללא תזוזה בחלק קדמי של עצם טמפורלי בצד שמאל עובר לחלק הקדמי של תאי המסטואיד, המטומה ואמפיזמה תת עורית באזור פריאורביטלי ובאזור לחי שמאל, אמפיזמה באזור פטריגואיד פוסה (שברים בלסת ובאזור העין) המהווים .

עקב החבלות אושפז המתלונן ועבר ניתוח שכלל קיבוע השברים באמצעות פלטות.

נטען המתוקן, שבמעשיו אלה חבל המערער במתלונן לפי סעיף 333 של חוק העונשין, התשל"ז-1977.

ו. בישיבת השלום בטבריה מיום 5.12.2017 הודה המערער שתוקן לאחר שהושג בין הצדדים.

המערער הופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן על-מנת להתייחס לבקשת ההגנה להימנע מהרשעתו, ואכן בתסקיר מיום 20.2.2018, צוין, שאין למערער , הוא קיבל אחריות מלאה על העבירה המיוחסת לו, וכן ביטא אמפתיה כלפי המתלונן וחרטה על התנהגותו.

שירות המבחן סבר, כי נוכח מאפייני אישיותו של המערער ויכולותיו הגבוהות, כמו גם רצונו לשקם את חייו ולהתמודד עם המשבר אליו נקלע, קיים סיכון נמוך להישנות העבירה בעתיד, ומטעם זה, וכן מכיוון שלהרשעת המערער עשויות להיות השלכות על פרנסתו ודימויו העצמי, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המערער.

יצוין, כי בדיון שהתקיים השלום בטבריה מסר בא כוחו של המתלונן פירוט על הנזקים הפיסיים והנפשיים שנגרמו למתלונן עקב האירוע, וכן ציין ב"כ המתלונן, כי מרשו מתקשה להשלים עם העובדה שאדם שפגע בו בצורה חמורה מבקש להימלט ממיצוי הדין עמו.

ז. מיום 19.3.2018 ציין השלום בטבריה, כי ראוי לבכר את שיקול השיקום על פני שיקול ההלימה ולתת למערער הזדמנות נוספת ואמיתית חרף חומרת העבירה ותוצאותיה. כמו-כן הוסיף, כי התרשם שהחשש שהרשעה תפגע פגיעה עתידית של המערער (הן ככבאי ולוחם אש ואף כמדביר, עיסוק המחייב הִעדר רישום פלילי) וביכולתו להשתלב במעגל העבודה, הינו חשש ממשי.

נוכח כל אלה נמנע השלום מהרשעתו של המערער, והטיל עליו לבצע בהיקף של 200 שעות. כמו-כן ניתן כנגד המערער למשך 12 חודשים.

המערער גם חויב לחתום על התחייבות בסך של 5,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה נשוא הדיון, ולפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ₪.

ח. המדינה לא השלימה עם של קמא והגישה ערעור המחוזי בנצרת.

בדיון שהתקיים הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה שלפיה יורשע המערער בעבירה שביצע, המחוזי יחמיר בעונשים שהוטלו עליו, על ידי הטלת מאסר מותנה והחמרה מסוימת ברכיבי הענישה האחרים שהוטלו על המערער.

המחוזי ציין, כי נוכח נתוניו החיוביים של המערער, היותו אזרח מועיל ותורם לחברה, קבלת האחריות, הבעת הצער והחרטה על מעשיו, כמו גם האפשרות שההרשעה תביא לפגיעה במקום פרנסתו, נוטה הכף לעבר ענישה שיקומית שתסייע למערער לחזור לחיים נורמטיביים, ולפיכך, אין למצות את הדין עם המערער.

נוכח כל אלה, הרשיע המחוזי בנצרת את המערער בעבירה של גרם לפי סעיף 333 של חוק העונשין, והוא נדון לשישה חודשי מאסר על-תנאי למקרה ויעבור עבירת אלימות מסוג פשע, ושלושה חודשי מאסר על-תנאי למקרה ויבצע עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איום.

כמו-כן הוטל על המערער לבצע 350 שעות של"צ, לפצות את המתלונן בסכום של 8,000 ₪, ותקופת המבחן הוארכה והועמדה על 24 חודשים.

בסיום דבריו, ציין המחוזי , כי התרשם מן המוטיבציה הגבוהה שמגלה המערער לחזור לעבודתו, לשקם את חייו שעברו טלטלה עקב הסתבכותו, ולהותיר אחריו פרק זה בחייו.

המחוזי הוסיף, כי המערער נקט אמנם באלימות קשה כלפי המתלונן, אך מדובר באירוע חריג שאינו מאפיין את דרכיו והתנהגותו. המערער הביע חרטה כנה וצער על מעשיו, גילה אמפתיה כלפי המתלונן, ועשה כל שביכולתו כדי שלא יישנו מקרים דומים.

עוד הוסיף המחוזי, כי המערער זוֹכה לתמיכה והערכה רבה מצד מפקד תחנת הכיבוי בטבריה ומחבריו לעבודה נוכח האופן בו מילא את תפקידו כלוחם אש ותרומתו לעבודה. לפיכך, הביע המחוזי תקווה שדברים אלה יעמדו לזכותו של המערער כשתישקל על ידי הגורמים המוסמכים האפשרות להחזירו לתפקידו, תפקיד בו יוכל להמשיך ולתרום לחברה ולשקם את חייו.

ט. נציבות הגישה כנגד המערער תובענה ביום 10.12.2018, בעקבות , ובה נטען, כי בהתנהגותו, כפי שתוארה המתוקן, לא קיים המערער את המוטל עליו לפי חוק או נוהג, התנהג את תפקידו , שעלולה לפגוע בשמו הטוב ובתדמיתו של , וכן הורשע .

לפיכך, ייחסה נציבות למערער עבירה לפי סעיפים 17(2),(3) ו-(6) לחוק (משמעת) התשכ"ג-1963.

י. בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 3.3.2019, הודה המערער באישום שיוחסו לו בתובענה והורשע בהתאם.

מטעם המערער העיד בדיון טפסר משנה יוסף בן יוסף, מפקד תחנה אזורית טבריה, וציין, כי טרם האירוע תפקד המערער בתחנה וזכה בשבחים רבים, וכן שימש כדובר התחנה ודוברו האישי של המפקד. עוד הוסיף, כי מדובר באירוע חד-פעמי שאינו מייצג לא את אופיו ולא את פעילותו של המערער. עוד ציין, שהמערער יודע להציל חיים בצורה הטובה ביותר, הוא גם זכה בצה"ל לשבחים במבצע "צוק איתן" וחסרונו מורגש בתחנה.

העיד גם תושב טבריה, מר אסף פרץ, על כך שהמערער הציל בשריפה שהתרחשה בבניין שלו את אשתו של מר פרץ ואת התינוקת הקטנה, וכדבריו: "הוא פשוט היה גיבור".

כמו כן העיד בפני בית הדין אביו של המערער, שהדגיש, כי הוא עובד במערכת החינוך בעיריית טבריה ואין מחלוקת כי המעשה שביצע המערער הוא חמור. האב הוסיף, כי האירוע העיב על המשפחה, על הילדים, ועל הבית, שנמצא בתחילת דרכו, וציין, כי המערער שילם על כך מחיר חמור מבחינה נפשית. האב ביקש מבית הדין לראות בכך אירוע חריג מצד המערער ולדוּן אותו לפנים משורת הדין.

עד אופי נוסף, מר עידן ברדיצ'בסקי, סיפר שהוא שירת עם המערער במילואים ביולי-אוגוסט 2018 בדרום הר חברון, וציין, את הכריזמה של המערער, ועל כך שסחב אחריו אנשים בדרך טובה. עוד הוסיף, שהמערער שומר על איפוק החיילים למרות עימותים עם . המפקדים ידעו, שניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות, ושיבצע את העבודה בצורה ערכית. עוד ציין מר ברדיצ'בסקי, שהוא ראה את המערער במצבים של אלימות כשהוא שומר על איפוק.

עד נוסף היה מר אורן אדשה, שהכיר את המערער ממבצע "צוק איתן", וכן במסגרת , וסיפר, שהמערער החליף בצורה מוצלחת את הסמל שלהם אשר נפצע, ומפקד הגדוד הודה למערער על שירותו וביקש ממנו להמשיך לבוא לשירות המילואים.

י"א. המערער עצמו פנה לבית הדין והביע התנצלות על המעשה ועל התוצאה הן כלפי המתלונן-נפגע העבירה, והן כלפי המדינה ומפקד התחנה, והדגיש, שהמעשה אינו משקף את אופיו ואת התנהלותו. אכן, מדובר בסיטואציה שבה הוא כשל חד-משמעית, אך זהו מקרה אחד ויחיד. עוד הוסיף, כי הוא יכול היה לסיים את האירוע (שהתרחש בפרק זמן קצר ביותר) בצורה יותר טובה, והוא מתנצל בפני הנפגע וכן על התוצאה. עוד ציין, כי השנה וחצי האחרונות מאז האירוע היו תקופה לא קלה מבחינתו. המערער הדגיש, כי מערך הכבאות חשוב לו מאוד, הוא אוהב מאוד את המקצוע (הצלת חיים) ואת התחום, וזהו הדבר שהוא יודע לעשות בצורה הטובה ביותר, והוא מעונין לעשות זאת, ואין משהו שהוא רוצה יותר מאשר לחזור לעבודתו.

י"ב. לעיון בית הדין גם הוגשה פניית ב"כ הנפגע על כך שאין להעסיק אדם אלים בתפקיד שייעודו הצלת חיים תוך תִפקוד בתנאי לחץ ומתח. כמו כן הוגשו לבית הדין, כתבה מיום 16.8.2017 אודות אֵם ותינוקת שחולצו מבניין בוער בטבריה (בהמשך של מר אסף פרץ), פנייה בכתב של המערער אל נציג כבאות והצלה ארצי, ולמפקדו של המערער, מכתבי המלצה ממפקדיו של המערער בצה"ל, ומסמך על מינויו של המערער לוועדת הביטחון בישוב בו הוא מתגורר.

י"ג. ב"כ המדינה טען בפני בית הדין, שמעשיו של המערער הם חמורים. המערער נהג באלימות פיסית כלפי אדם וגרם למתלונן . ב"כ המדינה הדגיש את העובדה, כי מדובר על עובד כבאות והצלה שתפקידו העיקרי הצלת חיים וסיוע לזולת. ב"כ המדינה הוסיף, כי במעשיו אלה רמס המערער את ההתנהגות שהייתה מוטלת על כתפיו מתוקף תפקידו, ואין ספק שיש זיקה בין תפקידו של המערער לבין מעשיו מחוץ לתפקידו ומחוץ למסגרת.

יש להילחם, כך ציין ב"כ המדינה, בתופעת האלימות בקרב בכלל , ובפרט בקרב עובדי רשות הכבאות וההצלה, שתפקידם סיוע והצלה לזולת.

ב"כ המדינה טען, שהשארת המערער בשירות המדינה תהווה מסר שלילי לעובדים ולציבור כולו, וכן הוסיף (בכל הנוגע לסעיף 17(6) של חוק (משמעת)), כי במעשה שביצע המערער דבק פגם מוסרי המחייב לקבוע, כי מדובר . סוג העבירה ואופייה מצביע על כך שדבק קלון במעשיו של המערער.

י"ד. נציג המשרד ציין בפני בית הדין, שהמשרד מגנה בכל תוקף כל מעשה אלימות, אך לגוף העניין ובנסיבותיו של התיק, כפי שהובהר השלום המחוזי, ובהתחשב בכך שמדובר בלוחם אש טוב, המוערך על ידי מפקדיו הישירים והעקיפים, אין המשרד מבקש כי המערער יפוטר אלא יסתפק בהטלת נזיפה חמורה.

ט"ו. הסנגורית צינה בטיעוניה, כי האירוע שהתרחש בספטמבר 2017 היה אירוע ספונטני: תקיפתו של אדם שלא מן המשפחה על ידי אגרוף בפנים כשהתוצאה חמורה. המערער נהג כפי שמצופה מלוחם אש והסגיר את עצמו למשטרה מיד בתום האירוע, וזאת בטרם נודע מה הנזק ומה התוצאות. לדברי הסנגורית, הסגיר המערער את עצמו בטרם ידע האם צולם במקום האירוע, אם לאו, ומה מצבו של הפצוע, אלא הגיע לתחנת המשטרה וביקש לספר את גרסתו וכבר אז הודה באירוע, התנצל, ואמר, שהיה מעורב באירוע שהוא לא היה צריך להיות מעורב בו. כמו-כן הודה המערער ונטל אחריות.

עוד הדגישה הסנגורית, שלא כל מעשה שהוא קלון אמור להוביל והדגישה את בקשתו של המערער שלא לפטרו ולאפשר לו להמשיך להיות לוחם אש. כמו כן הוסיפה, שהמערער הוא לוחם אש מוערך, ואף לוחם מוערך בצבא אשר, בין היתר, שירת לאחרונה במילואים בחברון בתנאים קשים.

בנוסף הדגישה הסנגורית את עמדת נציבות הכבאות, שלא הצטרפה לעמדת נציבות והוסיפה, שאין להתעלם מעמדתה של נציבות הכבאות, לרבות העובדה שמפקד התחנה תומך במערער בכל המהלך מיום הראשון ולכל אורכו, תומך בו וסבור שעל המערער לחזור לתפקידו כלוחם אש.

הסנגורית הוסיפה, כי המערער נשוי, אב לשני ילדים והדגישה את הקושי שיש בכך שאדם מפסיד ברגע את עולמו, והכבאות היא עולמו.

כמו-כן ציינה, שכבר בשלב הבין המערער את המשמעות של המעשה שעשה נוכח היותו לוחם אש, , והשפעת המעשה על התדמית של ועובד כבאות.

הסנגורית הפנתה את בית הדין לפסקה האחרונה (פסקה 9) של המחוזי, שם מדבר בשבחו של המערער ופונה למעשה, בנימה אישית, לחברי בית הדין.

למעשה, כך טענה הסנגורית, הן השלום והן המחוזי סברו, שעל המערער לחזור לתפקידו ככבאי ואין להמיט חורבן על הבית ועל המשפחה, במיוחד נוכח יכולתו וכישוריו, כפי שהעיד מפקד התחנה, והיותו לוחם אש מוערך.

הסנגורית הגישה קובץ פסיקה לעיונו של בית הדין וחזרה וביקשה להתייחס למקרה כמקרה ייחודי ולהימנע של המערער, במיוחד מקום בו שתי ערכאות (השלום והמחוזי) המליצו על החזרתו לעבודה.

ט"ז. על דבריה אלה של הסנגורית הגיב ב"כ המדינה וציין, נסיבותיו האישיות של הנאשם הינן בעלות משקל מופחת, בעוד הסנגורית ציינה, שאין להתעלם מדבריהם של השלום המחוזי.

י"ז. מיום 7.3.2019 קבע בית הדין, שהמעשים בגינם הורשע המערער קשים וחמורים הם. המערער פגע של שלמות הגוף, בטחון הציבור, ובטחון הפרט, והסב ני חמור לזולת (גרימת שברים למתלונן בלסת ובאזור העין, שהצריכו ניתוח וקיבוע באמצעות פלטות ואשפוז).

בית הדין מציין, שכעולה מעובדות , היה המערער נתון בפרץ של אלימות, ולא חדל ממעשיו גם כאשר המתלונן היה שרוע על הקרקע. המערער כך מציין בית הדין: "פעל כאיש אגרוף (תרתי משמע) ובבריונות לשמה", והתנהגות כזו יש להוקיע.

לעניין זה מפנה בית הדין לדבריה של כב' השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה ב-עמ"ש 4875/06 מדינת ישראל נ' עאוני אבו זראקי (7.11.2007), וכן הוסיף, כי התנהגותו של המערער בזמן האירוע הייתה בלתי הולמת בעליל (ער"מ 1351/95 ליאון פינקלשטיין נ' התובע בבית י למשמעת של עובדי עיריית ירושלים, פ"ד מט(5) 573, בעמ' 578).

בית הדין הוסיף וקבע, כי מעשיו של המערער בגינם הורשע מחייבים את מן השירות זאת בעיקר נוכח תכלית אמצעי המשמעת בדין המשמעתי: מניעת פגיעה משמעותית בתִפקודו של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון הציבור בו, מחד גיסא, והרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו , מאידך גיסא.

לעניין זה הפנה בית הדין של העליון ובהם, בין היתר, גם עש"מ 917/99 מדינת ישראל נ' עבדאללה חמזה, פ"ד נג(3) 77, ועש"מ 9433/07 מדינת ישראל נ' אבשלומוב (21.5.2008).

כמו-כן, עמד בית הדין על האבחנה בין תכלית הענישה הפלילית מחד גיסא, והמשמעתית מאידך גיסא, כפי שנפסק ב-עש"מ 7111/02 נציבות נ' אשואל, פ"ד נז(1) 920, בעמ' 926.

יחד עם זאת, נתן בית הדין דעתו לכך, שגם בענישה המשמעתית יש ליתן את הדעת לשיקולים האינדיבידואליים של הנאשם, ולהתחשב בכך במסגרת אמצעי המשמעת הנגזרים (עש"מ 222/07 אסדו נ' מדינת ישראל (11.11.2007), ו-עש"מ 7635/05 שרתוק נ' נציבות (29.1.2007).

בית הדין הוסיף, כי נתן דעתו לחוֹות הדעת הטובות אודות המערער, תִפקודו הנאמן והיעיל בתחנת הכבאות בה הוא מועסק, מסירותו הרבה ודבקותו במשימות בשירותו הצבאי, החרטה המלאה והכנה שהביע, והאמפתיה שגילה כלפי המתלונן. כמו-כן היה בית הדין ער לסבל שחוו המערער ומשפחתו עקב האירוע וההליכים המשפטיים שננקטו, לרבות הפגיעה הכלכלית בתאו המשפחתי (הגם, כך ציין בית הדין, שלמערער נותרה יכולת מסוימת, לרבות מן העסק הפרטי).

נוכח האמור, החליט בית הדין להטיל על המערער את אמצעי המשמעת הבאים:

נזיפה חמורה, לאלתר, תוך תשלום הכספים המגיעים לו, לרבות , על-פי דין, ופסילה (לרבות לשירותי הכבאות) לתקופה של 6 חודשים, כשבית הדין מציין, כי מדובר בתקופה קצרה שלאחריה יוכל המערער לנסות שוב להשתלב ברשות.

י"ח. המערער ממאן להשלים עם של בית הדין וערעורו מונח בפנינו.

תמצית טענות המערער:

1. נטען, ששגה בית הדין משהורה על לאלתר, וזאת נוכח נסיבות האירוע נשוא , החלטות השלום המחוזי בעניינו, עמדת המשרד שהמליץ שלא לפטר את המערער, וכן פסיקת בית הדין במקרים אחרים קשים מן המקרה הנוכחי.

2. עוד נטען, כי שגה בית הדין שגיאה עובדתית קשה, משקבע קביעה עובדתית מנוגדת למפורט , וכן בניגוד לקביעות שנקבעו על ידי השלום והמחוזי.

מכאן העתירה לבטל את רכיב .

ב"כ המערער מציינת, כי המערער נתן למתלונן אגרוף יחיד בפניו, ולאחר הגעת האמבולנס נסע המערער למשטרת טבריה וביוזמתו התייצב בפני החוקר וסיפר את אשר אירע, וכשהוא שם את תפקידו, דרגתו והאינטרסים של עובד שירות המדינה לפני טובתו האישית והאינטרסים האישיים, תוך הבעת חרטה כנה ועמוקה שעות ספורות לאחר האירוע. למעשה, נטל המערער אחריות מלאה מרגע האירוע ומשהוגש נמנע מלנהל הליכים וזאת בכל הערכאות.

3. ב"כ המערער גם מפנה לדברי המחוזי בנצרת שציין, כי הכף נוטה לכיוון ענישה שיקומית שתאפשר למערער לחזור לחיים נורמטיביים ובטרם סיום הביעו שופטי המחוזי את תקוותם כי התרשמותם מן המוטיבציה הגבוהה של המערער לחזור לעבודתו ולשקם את חייו, החרטה שהביע, האמפתיה כלפי המתלונן, האופן בו מילא את תפקידו כלוחם אש, תרומתו לעבודה, וההערכה לה הוא זוכה מחבריו לעבודה וממפקדו הישיר, יעמדו לזכותו כשתישקל על ידי הגורמים המוסמכים האפשרות להחזירו לתפקידו באופן שיוכל להמשיך ולתרום לחברה ולשקם את חייו.

מוסיפה ב"כ המערער, שגם השלום ציין את היות המערער צעיר ללא עבר כלשהו, כשהעבירה שביצע הייתה בגדר כישלון חד פעמי . התרשמות השלום הייתה, שהמערער לא יחזור על מעשה דומה בעתיד.

לטעמה של ב"כ המערער, התעלם של ממכלול גדול של שיקולים רלוונטיים, ובפרט מהמלצת המחוזי והמלצת המשרד שכולם המליצו להימנע , למרות שהמערער לוחם אש מוערך, והוגשו לגביו חיוביות ותפקודו תקין וטוב , כפי שאף קבע בית הדין למשמעת.

4. ב"כ המערער תוהה, האם של לוחם אש מוערך, שכשל כישלון חד פעמי, שלא במסגרת התפקיד, הוא האמצעי היעיל והטוב ביותר לשמור על תפקודו ודמותו של השירות הציבורי?

לטעמה של ב"כ המערער, דווקא הושטת יד ללוחם מוערך שכשל והתחרט היא הפתרון הצודק וההכרחי בנסיבות אירוע זה.

5. עוד הפנתה ב"כ המערער לדברי השלום, שלא ניתן להתעלם מן הרקע אשר קדם למעשיו של המערער ובנסיבות שכאלה אירוע אלימות יחיד וספונטני אינו יכול להוביל לתוצאה אליה הגיע בית הדין: ופסילה למשך מחצית השנה.

6. ב"כ המערער מלינה על כך, שבית הדין שגה עת תיאר את מעשה האלימות כפי שתיאר ועל בסיסו הורה על של המערער. ב"כ המערער מפנה לפסקה 10 בגזר הדין, שם תיאר בית הדין את המערער כ"איש אגרוף תרתי משמע" בעוד שמדובר באגרוף אחד ויחיד, כפי שצוין ובפסיקת בתי המשפט: "מכת אגרוף" ולא יותר.

לטענת ב"כ המערער, גם התיאור לפיו לא חדל המערער ממעשיו כשהמתלונן היה שרוע על הקרקע היה שגוי. המערער, כך לטענת באת כוחו, תקף את המתלונן במכת אגרוף אחת ויחידה ולא הוסיף לתקוף אותו יותר. המתלונן לא היה שרוע על הקרקע בשום שלב ולכן לא ניתן היה לכנות את המערער בנסיבות אלה "איש אגרוף".

לטעמה של ב"כ המערער, קביעת בית הדין בנוגע לעבירה כמתואר לעיל, והתוצאה הסופית אליה הגיע בית הדין, אינה סבירה ואינה מידתית ולכן יש להתערב בה (עמ"ש 5771/01 פודלובסקי נ' נציב , פ"ד נו(1) 463).

7. מוסיפה ב"כ המערער, שתכלית אמצעי המשמעת היא מניעתית ולא אמצעי ענישה, והרי המערער נענש בפלילים, ומשלם את חובו לחברה בכך שהוא מבצע של"צ לצד עונשים אחרים.

הן השלום, הן המחוזי, והן בית הדין, סבורים כי מדובר באירוע נקודתי וכי המעשים לא יישנו בעתיד, אך העונש שנגזר בסופו של יום הוא , שהוא העונש החמור ביותר .

8. מוסיפה ב"כ המערער, שבעוד שב"כ המדינה עתר לפסילת המערער משירותי הכבאות למשך 5 שנים ולפסילה למשך שנתיים, הרי בית הדין הורה על פסילה קצרה של 6 חודשים שלאחריה יוכל המערער לנסות שוב להשתלב ברשות.

לטעמה של ב"כ המערער, ענישה זו אינה מניעתית. אילו רצה בית הדין למנוע מן המערער לחזור לשורותיו היה מטיל פסילה ארוכה יותר. משמע, הענישה שגזר אמנם חמורה, אך מבטאת את רצונם האמיתי של חברי בית הדין, לפיו יוכל המערער לחזור לעבודה בשירות הציבורי בכלל, ובמערך שירותי הכבאות, בפרט. פסילה של מחצית השנה תאפשר למערער להציע את מועמדותו לתפקיד כבאי בעוד זמן קצר בלבד, תפקיד שבו רואה המערער עבודת הצלת חיים, עבודה עם סיפוק ועם שליחות.

9. מוסיפה ב"כ המערער, ששובו של המערער לשירותי הכבאות אינה וודאית וייתכן והמערער יצטרך לעבור כברת דרך ומיונים שונים ונוספים כדי לחזור ולשרת ככבאי, ואולי אחרי החלטת בית הדין תישקל עמדת שירותי הכבאות שנית, אך עצם האפשרות שניתנה למערער על ידי בית הדין לחזור לאחר תקופה קצרה יחסית למערך הכבאות, מלמדת, כי המערער יוכל לשמש ככבאי, תדמית לא תיפגע, ועצם העובדה שתִפקודו יעיל בהחלט יוכל דווקא לתרום לתפקוד השירות הציבורי.

10. ב"כ המערער בנימוקי הערעור מקרים אותם היא מציינת כחמורים יותר, כגון בעבירות אלימות במשפחה, שבהם הורו ים השונים על אמצעי משמעת שאינם (בד"מ (י-ם) 92/17 נציבות נ' סימן טוב שאזו (21.2.2018)), ולמרות חומרת המקרה הסתפק בית הדין בנזיפה חמורה, והורדה בדרגה אחת לשנה ושלושה חודשים, בציינו, בנסיבות ייחודיות אלה אינם מידתיים, מחמירים יתר על המידה, והדבר ידרדר את משפחת הנאשם אל עברי פי פחת.

כמו-כן מפנה ב"כ המערער לטבלת פסיקה בה נדונו מקרים חמורים יותר בהם הוטלו על עובדי השירות הציבורי עבודות שירות, ואף מאסר בפועל של 9 חודשים בגין עבירות אלימות קשות כלפי בת זוג וכלפי , ולמרות זאת לא הורו על .

11. עוד מלינה ב"כ המערער על כך, שבית הדין התעלם לחלוטין מעמדת המשרד שביקש להימנע המערער בהתחשב בהיותו לוחם אש מוערך, ובהתחשב בפסיקות השלום והמחוזי בעניינו, ולמעשה, כך נטען, בית הדין לא נימק מדוע נמנע מלקבל את עמדת המשרד המנוגדת לעמדת הנציבות.

אמנם, כך מאשרת ב"כ המערער, בהרשעה בעבירה הנושאת אות קלון יש חומרה, אך מסור לקבוע מהו העונש המתאים (עש"מ 4123/95 אור נ' נציבות , פ"ד מט(5) 184. כמו-כן, עש"מ 6526/03 סאלח נ' נציבות , פ"ד נז(6) 278, שם ביטל העליון את של שקבע, כי יש לפטר מורה שהורשע, ביחד עם אחיו, בעבירה של הגורמת חבלה ממש. בין היתר ציין, שם, העליון, כי מדובר בעבירת אלימות שאינה קשורה במילוי תפקידו של הנאשם, ומדובר היה במורה ששימש בתפקידו 23 שנה ובעבודתו לא הוטל דופי, וכן צוינו שיקולים נוספים שהביאו להחלטה להימנע .

שיקולים אלה, כך מלינה ב"כ המערער, לא זכו למשקל הולם של בענייננו.

כמו-כן הדגישה ב"כ המערער את התייצבות מפקדו של המערער בתחנת הכיבוי האזורית, טפסר משנה יוסף בן יוסף, לצדו של המערער לאורך כל הדרך, שהדגיש את השבחים להם זכה המערער, לרבות בצה"ל במבצע "צוק איתן", את היותו יודע להציל חיים בצורה הטובה ביותר, ואת העובדה שזהו אירוע חד-פעמי שאינו מייצג את אופיו של המערער. כמו כן הדגיש מר בן יוסף, את הודאתו של המערער בכישלונו זה ונטילת האחריות מצִדו.

לערעור מצורפת גם אסופת מכתבי המלצה ממפקדיו של המערער בצה"ל.

בסיכום הדברים, עותרת ב"כ המערער לביטול , הואיל, ולטעמה, קיים וחוסר מידתיות ביחס שבין אמצעי המשמעת שננקטו כנגד המערער לבין העבירות בהן הודה.

י"ט. שונה עמדת ב"כ המדינה, שעיקרי טענותיה בתגובתה תב הם אלה:

1. בית הדין נתן דעתוֹ, הן לעמדת שופט השלום והן לעמדת שופטי המחוזי שסברו, שיש להשיב את המערער לתפקידו ככבאי, כך שבית הדין לא התעלם מטיעון זה.

בית הדין גם ציין : "התרשמותנו הברורה היא שהאירוע בו כשל הינו זר לנוף חייו ולאורחותיו".

עוד מציינת ב"כ המדינה, המחוזי בנצרת אינו מחייב את השבת המערער לתפקידו, ואף אינו ממליץ על כך, אלא מביע תקווה שהדברים שצוינו בפסק הדין יעמדו לזכותו של המערער. המחוזי מודע, כמובן, לכך שההחלטה בנושא נתונה בידי הגורמים המוסמכים לכך.

2. מוסיפה וטוענת ב"כ המדינה, שבית הדין למשמעת הוא הערכאה המוסמכת לקבוע את הנורמות הראויות , וחזקה עליו, שהוא מבין את המשמעות של אמצעי המשמעת שהוא מטיל על נאשמים .

לכן, אין בית הדין מחויב לאותה תקווה שמביע המחוזי . יחד עם זאת, שוקל בעת גזירת הדין את מכלול השיקולים הרלוונטיים ובכלל זה גם התקווה אותה הביע המחוזי . כמו-כן התרשם בית הדין, שהאירוע שבו הורשע המערער חריג באורחותיו, ועדיין סבר, כי האיזון הראוי שבין השיקולים השונים הוא , שהם בלתי נמנעים.

3. באשר לשיקולים העומדים לזכות המערער ציינה ב"כ המדינה, שבית הדין הקל עם המערער ולא קיבל במלואה את עמדת התביעה באשר לאורך תקופת הפסילה שתוטל על המערער, הן ברשות הכבאות, והן , והעמיד את התקופה על שישה חודשים בלבד, משמע, בית הדין הותיר למערער אופק תעסוקתי ברור.

4. באשר לטענת המערער, כי שגה בית הדין בתיאור המסכת העובדתית בה הורשע המערער בפלילים, מציינת ב"כ המדינה, שמקריאה מדוקדקת של דברי בית הדין המסקנה היא, כי לא נפלה כל שגגה בדבריו.

מתואר, כי לאחר שהיכה במתלונן בעוצמה באגרוף לעבר פניו, ולאחר שהמתלונן נפל אחורנית, נשכב המערער על המתלונן תוך הנפת ידו לעבר פניו, ובהמשך אף חזר עוד פעמיים ונצמד אל פניו של המתלונן, גם לאחר שהורחק על ידי עובדי המתחם.

בית הדין ציין בתיאור מעשיו של המערער:

"הנאשם היה נתון בפרץ של אלימות ולא חדל ממעשיו גם כאשר המתלונן היה שרוע על הקרקע. הוא פעל כאיש אגרוף (תרתי משמע) ובבריונות לשמה".

טוענת ב"כ המדינה, שבית הדין היטיב לתאר את האירוע שבגינו הורשע המערער. בית הדין ציין, שהמערער לא חדל ממעשיו גם כשהמתלונן היה שרוע על הקרקע, ובכך צדק.

מוסיפה ב"כ המדינה, שבית הדין אינו כותב, כי המערער המשיך להכות במתלונן גם לאחר שהיה שרוע על הקרקע, אלא מציין, כי המערער לא חדל ממעשיו גם כאשר המתלונן נפל לאחור (שהרי האירוע לא הסתיים לאחר מכת האגרוף). כמתואר , שב המערער ונשכב על המתלונן, הניף את ידו לעבר פניו, וניסה שוב להיצמד אליו למרות ניסיונות של הנוכחים במקום להרחיקו מן המתלונן.

נוכח האמור סבורה המדינה, כי צדק בית הדין משקבע, כי המערער פעל כ"איש אגרוף" ובבריונות לשמה. כך עולה מעובדות האירוע בהן הורשע המערער לרבות תוצאות מעשיו: שנגרמה למתלונן.

לפיכך טוענת ב"כ המדינה, כי לא נפלה שגגה בתיאור העובדתי של האירוע .

5. מוסיפה ב"כ המדינה, שהתביעה רואה בחומרה כל שימוש באלימות, ובפרט אלימות הגורמת חבלה של ממש. המערער הוא לוחם אש ובתוקף תפקידו נדרש ממנו סטנדרט התנהגות גבוה מזה הנדרש מעובד אחר.

תפקידו המרכזי של המערער הוא הצלת חיים ומניעת פגיעה בגוף וברכוש, ולכן יש להקפיד עם המערער הקפדה יתרה בכל הנוגע להפרות משמעת חמורות, במיוחד כשמדובר בפגיעה בגוף, ומהקפדה זו נגזרים אמצעי המשמעת שיש להטיל עליו עקב כישלונו.

ב"כ המדינה מפנה ל-עמש"מ (מחוזי י-ם) 25050-05-16 דוד אליהו נ' נציבות (29.1.2017) ו-בד"מ (י-ם) 40/16 נציבות נ' בנימין חכם (1.8.2016), וזאת בכל הנוגע לתפקיד הרגיש שממלא כבאי, לרבות המוגברות הנדרשות ממנו בהתחשב בתפקידו.

6. עוד טוענת ב"כ המדינה, שגם אם בוצעה העבירה שלא במסגרת התפקיד, אין בכך כדי להקהות מעוצמת החומרה שדבקה במעשים, הואיל ועל להקפיד על התנהלות ראויה הן במסגרת תפקידו והן שלא בתפקידו (עש"מ 2699/01 ג'מיל חלף נ' מדינת ישראל (15.5.2001)).

כמו-כן מפנה ב"כ המדינה לעש"מ 4875/06 מדינת ישראל נ' אבו זראקי (7.11.2007) בו נקבע, כי אמור לשמש דוגמא ומופת ליכולת מקצועית לצד רמה אישית, אנושית ומוסרית גבוהה, ולגלם במעמדו את דמות העובד הראוי.

עוד מפנה ב"כ המדינה להוראת תקשי"ר – סעיף 42.222 (ב):

"התנהגותו והופעתו של עובד, בין בזמן עבודתו ובין שלא בזמן עבודתו צריכה להיות הולמת את תפקידיו ואת מעמדו כעובד".

7. מציינת ב"כ המדינה, שאין די בכך שעובד יהא עובד מקצועי ומוערך בעבודתו, אלא עליו להיות גם בעל רמה מוסרית גבוהה ונקי כפיים. דרישה זו נכונה לגבי כל ובוודאי כלפי עובד ציבור העוסק בהצלת חיים. כמו-כן מדגישה ב"כ המדינה את נסיבות ביצוע העבירה בענייננו, ואת ני החמור והטראומה הנפשית שנגרמו למתלונן, ומפנה למכתבו של המתלונן שהוגש לבית הדין.

8. בהתייחס לפסיקה שאליה הפנתה ב"כ המערער, טוענת ב"כ המדינה שכל מקרה נדון לגופו ואין מקרה אחד דומה למשנהו.

כך ביחס ל-בד"מ (י-ם) 92/17 נציבות נ' סימן טוב שאזו (21.2.2018), טוענת ב"כ המדינה, כי בעוד שבאותו מקרה מדובר במי שהועסק כרפרנט בינוי במחלקת לוגיסטיקה, הרי בענייננו מדובר בלוחם אש העוסק בהצלת חיים, ולכן מחויב הוא לסטנדרט התנהגות גבוה יותר. משום כך, גם אמצעי המשמעת שיוטלו עליו יהיו חמורים יותר. כמו-כן, באותו מקרה מדובר היה בעבירה של סתם (אם כי יצוין שכלפי בת זוג) ואילו בענייננו, מדובר בגרימת . גם באותו מקרה ביקשה התביעה להורות על ובית הדין החליט, שלא לפטר את הנאשם נוכח בעיות הבריאות של חלק מילדיו ומצבה הכלכלי של המשפחה המתקיימת בדוחק, והחשש שפיטורי הנאשם ידרדרו את משפחתו לעברי פי פחת.

לגבי בד"מ (חיפה) 60/15 נציבות שירות המדינה נ' זיד קיס (17.9.15) מציינת ב"כ המדינה, כי באותו מקרה ניתן שכיבד שהושג בין הצדדים. כמו-כן, באותו מקרה חלפו כשמונה שנים מאז ביצוע העבירות, התא המשפחתי התפרק והנאשם לא הושעה מעבודתו.

לגבי בד"מ (חיפה) 123/16 נציבות שירות המדינה נ' זאהר מפרע (28.3.17) מציינת ב"כ המדינה, שבאותו מקרה הורשע הנאשם סתם (אם כי כלפי בת זוג) ואיומים, ובית הדין הבהיר, כי חומרת העבירות מחייבת עקרונית אמצעי משמעת חמורים מאלה להם עתרה התביעה, אך נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם וניסיונו הכן לשקם את היחסים בתוך המשפחה, החליט בית הדין שלא להחמיר מעבר למה שביקשה התביעה.

לגבי בד"מ (י-ם) 17/16 נציבות שירות המדינה נ' רמי מוכתר (13.4.2016) ציינה ב"כ המדינה, כי מדובר במי שהועסק כנציג שירות ומכירה בדואר ישראל ואין להשוות תפקיד זה לכבאי העוסק בהצלת חיים. כמו-כן, מדובר שם , שבית הדין כיבד, בין היתר, נוכח מצבו הנפשי של הנאשם.

.

לגבי עש"מ 6526/03 סאלח נ' נציבות , פ"ד נז(6) 278, שם הורשע הנאשם, מורה במקצועו, ביחד עם אחיו, בעבירה של הגורמת חבלה של ממש ללא קשר למילוי תפקידו, טוענת ב"כ המדינה, כי בית המשפט העליון נמנע באותו מקרה מלפטר את הנאשם בעיקר נוכח העובדה שמאז ביצוע העבירות ועד יום שמיעת הערעור לא הורחק הנאשם מעבודתו, וכן נוכח הזמן הרב שחלף מאז בוצעו המעשים.

9. ב"כ המדינה מפנה גם לפסיקה ממנה עולה, כי משמשים אמצעי המשמעת תפקיד מניעתי כפול – מניעת פגיעה בתִפקודו של השירות הציבורי, תדמיתו ואמון הציבור בו, וכן הרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו במעשים דומים (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87, בעמ' 93; עש"מ 3666/06 אסדי נ' נציבות , פסקה 12 (7.11.2007); וכן עש"מ 5917/07 גרה נ' נציבות , פסקה 12 (19.8.2007)).

10. ב"כ המדינה מוסיפה ומפנה לפסיקה, לפיה באמצעי המשמעת שהוטלו על במסגרת תיעשה רק במקרים חריגים בהם נפלה או אם חלה בו חריגה מהותית מן הסבירות או המידתיות או שנגרם עוול ממשי אחר המחויב תיקון כמצוין בעש"מ 3666/06 אסדי נ' נציבות , פסקה 10 (7.11.2007) וכן עש"מ 5771/01 פודלובסקי נ' נציבות , פ"ד נו(1) 463.

עמדת ב"כ המדינה היא, כי בית הדין עשה את מלאכתו נאמנה, איזן כראוי בין השיקולים שעמדו לדיון, דהיינו, חומרת המעשים ונסיבות ביצוע העבירה מחד גיסא, והשיקולים העומדים לזכותו של המערער מאידך גיסא, והחליט בסופו של יום לפטר את המערער כשהוא מותיר לו אופק תעסוקתי ברור.

11. כמו-כן הפנתה ב"כ המדינה ל-בד"מ (י-ם) 64/14 נציבות נ' אחמד זייד (19.10.14), שם מדובר היה במורה שתקף מאבטחים בבניין של משרד ממשלתי, וגרם לאחד מהם חבלה של ממש (שבר ברגל). הגם שבהליך הפלילי נמנע מהרשעתו, פיטר אותו ופסל אותו משירות המדינה למשך שנה.

מעירה ב"כ המדינה, שבאותו מקרה מדובר בתקיפת , אך לטעמה יש קווי דמיון לענייננו ובית הדין עוסק שם באבחנה בין תכלית הדין הפלילי לבין תכלית , ולתוצאה השונה בשני ההליכים.

נוכח כל האמור עותרת ב"כ המדינה לדחייתו של הערעור.

כ. בדיון שהתקיים בפניי ביום 2.4.2019 חזרה ב"כ המערער על כל טענותיה כפי שהועלו הן בפני והן בנימוקי הערעור.

בין יתר דבריה, ציינה ב"כ המערער, כי תפקידו של אינו ענישתי כי אם מניעתי ועליו לפעול למניעת פגיעה בתדמית בעיני הציבור. לטעמה, עונש של חצי שנת פסילה לא בהכרח מונע מן המערער לחזור לשירות המדינה לתפקידו כלוחם וככבאי אש. למעשה, כך טוענת ב"כ המערער, בית הדין מחליט לפטר, אך בנשימה אחת אומר כי מקרה זה אינו מן החמורים ומצדיק מתן אפשרות למערער לחזור לשירות המדינה.

לפיכך, מעלה ב"כ המערער תמיהה ושואלת מדוע לנקוט בעונש החמור ביותר הקיים נוכח נסיבות ספציפיות אלה?

עוד הוסיפה ב"כ המערער (בעמ' 3 לפרוט'):

"לטעמי בית הדין לא נימק את השיקול שעליו מצביע כאן כלומר שדווקא היה עניין בכך שהמערער יצטרך לעבור לאחר חצי שנה תהליך של מיון מחדש, ואני סבורה שאם זה באמת השיקול שעמד בפני , יש אמצעי ענישה אחרים טובים יותר, יעילים יותר, כמו עיכוב בדרגה לתקופה ארוכה, וגם מרתיעים אחרים מלבצע אותו דבר… ".

בהתייחס לאפשרות שהעלה בדיון, כי יתכן שבית פסילה קצרה על-מנת שהמערער יעבור מיונים בטרם ייקלט מחדש בשירות המדינה, העירה ב"כ המערער, שאפשרות זו מביאה בחשבון את נקודת המבט של , אך לטעמה, מעיון עולה, כי צוין שם, שלאחר הפסילה יוכל המערער להשתלב שוב בשירות המדינה, ומכאן שבית הדין לקח בחשבון דווקא את נקודת המבט של האינדיווידואלית של המערער (עמ' 4 לפרוט', ש' 4-7).

בהמשך דבריה (שם, בעמ' 4 לפרוט') הסכימה ב"כ המערער עם דברי בדיון, שהדברים האמורים לעיל אינם סותרים זה את זה, הואיל ויש באמור לעיל הן התחשבות באינטרס של המערער (כך לדעת בית המשפט) והן באינטרס של , דהיינו, לערוך מיון ובדיקה בטרם קליטתו של המערער מחדש, ואולם לדעת ב"כ המערער, התוצאה בסופו של יום תהא שהמערער לא יוכל לשוב ולהיות כבאי הואיל ותהליך זה כרוך במיונים קשים, במספר רב של מועמדים לשירות המדינה, ובבעיה של תקנים, המערער אינו עובד מזה שנה ומחצה והוא יצא מן המסגרת של שירותי הכבאות. לכן, לדעת ב"כ המערער, אם החלטת תיכנס לתוקף יהא על המערער לעבור כברת דרך ארוכה מאוד מן המקום בו הוא נמצא כיום.

ב"כ המערער גם הדגישה את הוותק של המערער (כ-5 שנים) ואת העובדה שבמילוי תפקידו לא נפל רבב בהתנהלותו, ההיפך הוא הנכון. האירוע נשוא התרחש שלא במסגרת תפקידו. כמו-כן הדגישה ב"כ המערער את העובדה, שהמערער הודה בכל שלבי ההליך ונטל אחריות, מודה שנכשל, מבקש סליחה, אך מעונין להמשיך למלא את התפקיד שאותו הוא יודע לבצע בצורה הטובה ביותר.

כמו-כן הגישה ב"כ המערער אסופת פסיקה לעיון ולטענתה, אין בקובץ הפליליים והמשמעתיים מקרה כה מיוחד כמו המקרה נשוא הדיון כאן והאינטרס של השירות הציבורי הוא להחזיר את המערער, אשר כשל, לשירות המדינה.

כ"א. ב"כ המדינה חזרה על כל הטענות שפירטה בתגובתה תב והדגישה, בין היתר, את העובדה כי האירוע הוא חמור, ותוצאותיו חמורות ביותר שכן למתלונן נגרמו מספר שברים בלסת וברצפת ארובת העין והוא ייאלץ לעבור ניתוח לקיבוע השברים באמצעות פלטות.

ב"כ המדינה הפנתה גם למכתבו של המתלונן (באמצעות בא כוחו) מיום 28.3.2019 , הטוען שאין להעסיק אדם אלים בתפקיד שייעודו הצלת חיים, תפקיד המחייב עמידה בתנאי לחץ ומתח.

ב"כ המדינה ציינה, כי תפקידו של המערער כלוחם אש, שייעודו הצלת חיים, אינו מתיישב עם האירוע האלים שבו הוא תקף אדם, והיה צורך בהתערבות אנשים זרים כדי להפסיק את פרץ האלימות של המערער.

תפקיד המערער כלוחם אש מחייב, כך מציינת ב"כ המדינה, רמה גבוהה של התנהגות ומשמעת והאירוע נשוא אינו מתיישב עם תפקידו של המערער ככבאי.

ב"כ המדינה הגישה לעיון פסיקה שנועדה לתמוך בעמדתה וציינה, כי בית הדין שקל את כל השיקולים הרלוונטיים ואמנם הורה על , אך הקל עם המערער בכל הנוגע לרכיב הפסילה שכן המדינה עתרה לפסילה מן השירות למשך שנתיים (ומשירותי הכבאות למשך חמש שנים) ואילו בית הדין הורה פסילה למשך מחצית השנה בלבד.

ב"כ המדינה הוסיפה והעירה, כי בפסיקה שהוגשה מטעם הסנגוריה, שדנה שהורשעו באלימות, מדובר היה בתקיפות ברמה קלה יותר מזו שארעה במקרה נשוא הדיון, דהיינו, עם שבר בלסת.

כ"ב. בתגובתה ציינה ב"כ המערער, שמבחן התוצאה של מקרה האלימות הוא רק אחד מבין השיקולים הרלוונטיים.

בהתייחס לפסיקה שעליה הסתמכה ב"כ המדינה טענה ב"כ המערער, כי מדובר היה באותם מקרים חמורות יותר מן המקרה נשוא הדיון שבפנינו, ואין ללמוד מאותם מקרים לעניינו של המערער, והוסיפה, כי מקרה שקרוב יותר לאירוע נשוא הדיון כאן נדון ב-בד"מ 49/14 של בחיפה (מיום 12.8.14), כשמדובר היה בכבאי שהואשם בעבירות מכוערות של אלימות במשפחה, ובכלל זה גרימת חבלה של ממש ואיומים, במספר הזדמנויות. בית הדין הסתפק בנזיפה חמורה, הפקעת משכורת אחת, והורדה בדרגה אחת (באותו מקרה המדינה לא עתרה העובד).

ב"כ המערער מדגישה, כי עבירת אלימות במשפחה נחשבת כעבירה חמורה יותר, הואיל והקרבן במקרים כאלה הוא אדם מתוך התא המשפחתי עליו יש להגן ולשמור. נוכח כל האמור סברה ב"כ המערער, שיש לאבחן בין המקרים עליהם הצביעה ב"כ המדינה לעומת עניינו של המערער.

כ"ג. אחרי שמיעת טיעוני באות כוח הצדדים אמר את דברו מפקד התחנה האזורית טבריה, טפסר משנה יוסף בן יוסף, שדיבר בשבחו של המערער ותרומתו לתחנת הכיבוי ולקהילה אותה הוא משרת, וכן ציין את נטילת האחריות מצד המערער והודאתו באשמה.

לגבי האפשרות שהמערער יוכל להיקלט מחדש בשירות לאחר ציין טפסר משנה בן יוסף, שהמקצוע של לוחם אש הוא מקצוע ייחודי המחייב הכשרה ארוכה הנמשכת שנה. הקליטה לשירות היא בשים לב לתקנים הקיימים . הקליטה לשירות קשה מאוד ומינימליסטית, ומדובר במספר לוחמים זעום שנקלט. המיונים הם קשים ומסיביים ומחייבים כושר גופני, ועמידה בסיבולת. לכן, פסילת המערער מן השירות למשך כשישה חודשים לא תיטיב עם המערער ולא תעזור לו. אין לדעת האם בכלל ומתי תהא קליטתו מחדש, ופרק אז "יוציא אותו מן המעגל".

כ"ד. המערער עצמו פנה אף הוא וציין, כי לאורך כל הדרך הוא הביע את התנצלותו הכנה, וגם כיום הוא מתנצל על המעשה ועל התוצאה ומוסיף, שמדובר באירוע חד-פעמי שאינו משקף את אופיו והתנהלותו. המערער ציין, כי הוא תורם למדינה מזה כ-10 שנים, מאז שהתגייס לצה"ל, שירת ביחידה מובחרת, וכן שנה בשירות קבע, וכיום במסגרת , ולאחר מכן התגייס לשירותי הכיבוי, ומסרב להאמין שבגלל אירוע חד-פעמי כל תרומתו תיעלם.

כ"ה. לאחר שנתתי דעתי המתוקן שהוגש כנגד המערער, של השלום בטבריה, של המחוזי בנצרת בערעור שהגישה המדינה, כתב התובענה המשמעתית שהוגש בחיפה, שנשמעו בפני בית הדין, המסמכים שהוגשו לעיון בית הדין, טיעוניהם של באי כוח הצדדים בפני בית הדין, של בית הדין, המנומקת, תגובת המשיבה בכתב, הטיעונים המפורטים של באות כוח שני הצדדים, ששמעתי בדיון שהתקיים ביום 2.4.19, דבריו של מפקד התחנה טפסר משנה בן יוסף ודברי המערער עצמו, כמו גם הפסיקה שבאות כוח שני הצדדים הגישו לעיוני, מסקנתי היא שדין הערעור להידחות, ואין כל הצדקה להתערב של בית הדין.

כ"ו. האירוע אשר בגינו הורשע המערער הוא חמור עד מאד, קל וחומר משעסקינן במי שמועסק כלוחם אש ותפקידו להציל אנשים. במתלונן עומדת בניגוד משווע להתנהגות שעל המערער לפעול על פיה.

ב"כ המערער מלינה בערעורה על כך שבית הדין טעה באופן שבו תיאר את מעשה האלימות, ועל בסיסו הורה על של המערער.

ב"כ המערער מכוונת לפסקה 10 בגזר דינו של בית הדין:

"כעולה מעובדות הנאשם היה נתון בפרץ של אלימות, ולא חדל ממעשיו גם כאשר המתלונן היה שרוע על הקרקע, הוא פעל כאיש אגרוף (תרתי משמע) ובבריונות לשמה"

טוענת ב"כ המערער, שבית הדין תיאר את המערער כ"איש אגרוף תרתי משמע" בשעה שמדובר באגרוף אחד ויחיד, שמיוחס לו ובפסיקות השונים, "מכת אגרוף" ולא יותר. כמו כן, חולקת ב"כ המערער על התיאור של בית הדין, לפיו לא חדל המערער ממעשיו כשהמתלונן היה שרוע על הקרקע. טוענת ב"כ המערער, שתיאור זה שגוי, שכן המערער תקף את המתלונן במכת אגרוף אחת ויחידה ולא הוסיף לתקוף אותו יותר, ומוסיפה, שהמתלונן לא היה שרוע על הקרקע בשום שלב, ובוודאי שלא ניתן לכנות את המערער בנסיבות אלה "איש אגרוף".

כ"ז. משכך, שבתי לעיין בעובדות המתוקן שבהן הודה המערער ולפיהן הורשע. וכך נכתב בסעיף 4 של המתוקן:

"כעבור מספר דקות הגיע למקום הנאשם, פנה אל המתלונן, אחז בידו, ולאחר חילופי דברים בהם בירר אם הוא זה שקלל את אשתו, הכה את המתלונן בעוצמה באגרוף לפניו. המתלונן נפל אחורנית והנאשם נשכב עליו תוך שמניף ידו לאזור פניו. עובדי המתחם שהיו במקום הרחיקו את הנאשם מהמתלונן, אך הנאשם חזר עוד פעמיים ונצמד אל פניו של המתלונן עד שהורחק מהמקום על ידי עובדי המקום ואשתו."

עולה מן האמור, שהמערער נהג באלימות כלפי המתלונן, הגם שבהיותו , ולוחם אש בפרט, מצופה היה ממנו לפעול ובריסון, גם מחוץ למסגרת התפקיד.

אינני רואה במה חטא תיאורו של בית הדין לתיאור המופיע בעובדות המתוקן, כפי שמלינה ב"כ המערער?

משצוין בעובדות המתוקן, שהמערער היכה את המתלונן בעוצמה באגרוף לפניו, ולאחר שהמתלונן נפל אחורנית, המתלונן נשכב עליו תוך שהוא מניף את ידו לעבר פניו, רשאי היה בית הדין להגדיר זאת כ"פרץ של אלימות".

לא זו בלבד: גם לאחר שעובדי המתחם הרחיקו את המערער מן המתלונן חזר המערער עוד פעמיים ונצמד אל פניו של המתלונן עד שהמערער הורחק מן המקום על ידי עובדי המקום ואשתו, ומכאן שהתיאור של בית הדין אינו חורג מן המתואר בעובדות המתוקן בהן הודה המערער.

כ"ח. עוד יש להביא בחשבון, לא רק את תיאור התרחשות האירוע כמפורט לעיל, אלא גם את תוצאות מכת האגרוף שבעטיה נגרמו למתלונן שברים בלסת ובאזור העין, דהיינו:

1. שבר של הזיגומה בצד שמאל (הזיגומה היא עצם הלחי), ונדידה של הפרגמנטים, כשפרגמנט הוא שבר, רסיס.

2. שברים של דופן קדמי ולטרלי של סינוס מקסילרי בצד שמאל. הסינוס המקסילרי הוא גת הלסת.

3. שבר של רצפת האורביטה ודופן לטרלי של האורביטה בצד שמאל. האורביטה היא רצפת ארובת העין.

4. בנוסף, שבר ללא תזוזה בחלק קדמי של עצם טמפורלי בצד שמאל, דהיינו, שבר ללא תזוזה בעצם הרקה. זאת, בנוסף להמטומה = שטף דם פנימי, ואמפיזמה = נפחת.

לא למותר להוסיף, שעקב פגיעותיו אושפז המתלונן ונאלץ לעבור ניתוח שכלל את קיבוע השברים בפלטות.

נוכח האמור לעיל, אין כל הצדקה לטרוניתה של ב"כ המערער כנגד האמור בפסקה 10 של בית הדין.

המערער הודה בפני בית הדין בעובדות אשר פורטו בכתב התובענה, המתבססת על הרשעתו בפלילים, על יסוד העובדות שפורטו המתוקן.

בהתאם לכך, הרשיע בית הדין את המערער בעבירה לפי סעיף 17(6) של חוק (משמעת), דהיינו, "הורשע על עבירה שיש עמה קלון", זאת בנוסף להרשעתו לפי סעיף 17(2) של חוק (משמעת) – "לא קיים את המוטל עליו על פי חוק או תקנה, או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או התרשל בקיום המוטל עליו", וכמו כן, בסעיף 17(3) של החוק – "התנהג את תפקידו או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של "

כ"ט. ככלל, לא ל תתערב ערכאת הערעור בהכרעותיו של , עיינו, בעש"ם 3666/06 אסדי נ' נציבות בפסקה 10(7.11.2007) [להלן: "עניין אסדי"]:

"הלכה היא, כי זה לא ל יתערב בהכרעותיו של , שהוא הטריבונל האמון על דיני המשמעת בשירות הציבורי, ועל קביעת הנורמות במסגרתו, בשים לב לאופיו הייחודי ולנורמות ההתנהגות שראוי להטמיע בעובדיו (עש"ם 2168/01 חמני נ' נציבות , פ"ד נה(5) 949, בעמ' 960; עש"ם 5771/01 פודלובסקי נ' נציב , פ"ד נו(1) 463 בעמ' 479; עש"ם 11025/02 אייזנר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (5) 541, בעמ' 555). זה יתערב ויסטה מאמצעי המשמעת שהשית בית הדין על