ת"פ 5919-01-14 – מדינת ישראל נ' טקה מסגנה

באת כוח המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר קצר בפועל, , קנס והתחייבות. בטיעוניה ביקשה להדגיש את החומרה שבמעשים בהם הורשע הנאשם וטענה כי יש בהם לפגוע באושיות החברה ובסדרי חוק ושלטון. כמו כן טענה כי המעשים פוגעים במעמדה הדיפלומטי של ישראל בעולם ובאזרחי ישראל היוצאים לחו"ל. לטענתה הנוהגת היא כזו המחייבת הרשעה והטלת עונש הנע בין חודש ימים במקרים הקלים ועד שישה חודשי מאסר. באת כוח המאשימה הפנתה לת"פ 5919-01-14 על מנת לבסס את עמדתה העונשית. כמו כן טענה כי עמדתה העונשית מתחשבת .

בא כוח הנאשם ביקש לדחות את עמדת המאשימה ולהסתפק בהטלת עונש . בטיעוניו הדגיש כי הנאשם כבן 26 אשר נכנס לתחומי המדינה לאחר מסע תלאות וכפליט אשר ביקש למצוא גורלו בארץ אחרת. אולם כשביקש לעזוב את הארץ ולא היה בידו את המסמך המתאים נקט בדרך בה נקט, וכי יש להתחשב בכך כמו גם בכך שהנאשם לא ביצע את מעשה הזיוף עצמו.

דיון והכרעה.

הנאשם שבפני הינו נתין מדינת זרה מיבשת אפריקה אשר נכנס לתחומי מדינת ישראל, כמו רבים אחרים, בעת שנמלט ממדינת מוצאו במטרה למצוא מקום מושב ומקלט במדינה אחרת. תופעה זו של כניסת אזרחים ממדינות זרות כאמור הינה, באופן מצער, תופעה הפוקדת את המדינה בעת האחרונה. אחד מביטוייה של התופעה הוא בכך שאותם פליטים (אשר יש המכנים אותם "מסתננים") אינם זוכים למעמד מוכר וחוקי בארץ ועל כן מבקשים לצאת מתחומי הארץ אל מדינות מתקדמות אחרות, בתקווה כי שם יכירו בהם כפליטים ויקנו להם מעמד חוקי. אלא שבהעדר מעמד חוקי אין באפשרותם לצאת מן הארץ , והם עושים זאת בדרך באמצעות דרכון מזויף. מתיק זה כמו תיקים דומים עד זהים אחרים בהם דנתי לאחרונה עולה כי במקביל לכך התפתחה תופעה עבריינית של מי אשר מזייף דרכונים עבור אותם נאשמים, ואשר זהותו טרם ידועה למשטרה. אותם גורם או גורמים עבריינים מנצלים את מצוקתם של אותם מסתננים אומללים ומוכרים להם דרכונים מזויפים תמורת ממון רב אשר על פי רוב הינו כל ממונם של האחרונים.

אלה הם הנסיבות ורות בביצוע העבירות ואין להתעלם מהן. בהתאם למתווה שבתיקון 113 לחוק העונשין יש לגזור את העונש בהתאם לעקרון ההלימה ולקבוע מתחם עונש הולם בהתחשב במידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, הנוהגת ובנסיבות ורות בביצוע העבירה. אך מובן כי אין להכביר מילים אודות הפגיעה בסדרי חוק ושלטון ובסמכותה של המדינה לקבוע דרכי הכניסה והיציאה דרך גבולותיה. הנאשם תוך שהוא הפר את חוקי המדינה, ואין להקל ראש בכך. עם זאת, יש לקבוע מתחם ענישה הולם ר הנסיבתי ולא במנותק ממנו. בהקשר זה וכפי שכבר הבהרתי בהרחבה בתיקים אחרים (וראה לדוגמה ת"פ 32273-10-15 מדינת ישראל נ' גברסלסי) אין נסיבות העבירה בעניינם של הנאשמים האריתראים כמו גם נסיבות נאשמים אחרים אשר יוצאים מן הארץ לשם פולחן דתי כנסיבות מקרים בהם מדובר בנאשמים היוצאים את הארץ שלא כדין על מנת להימלט מאימת דין או חובות כלפי נושים. אני סבור שאין דין אחד מתאים לכלל המקרים, ויש להתחשב בכך כי יציאתם של אריתריאים מן הארץ נעשית משום מצוקתם ה בה הם שרויים בארץ.