ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ עו"ד רן אבינועם
רקע
1. הנאשם הורשע מיום 9.9.24 בארבעה אישומים הכוללים חמש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וזוכה מעבירה אחת של איומים.
2. כתב האישום כולל חמישה אישומים, שעניינם שש עבירות של איומים על סוהרים. על פי עובדות האישום הראשון, ביום 02.05.2019 סמוך לשעה 12:50, עת שהה הנאשם בתא בידוד בבית הכלא אלה, נקרא לצאת מתאו, וזאת לשם שפיטתו ע"י הקצין אלפרד מוט (להלן: "הקצין ביסמוט"). הנאשם מיאן לצאת מתאו וכתוצאה מכך נשפט בהיעדר. במועד האמור, בסמוך לשעה 13:00, הגיע הקצין יחד עם מפקדת האגף הסוהרת רותם קדושים (להלן: "הסוהרת רותם"), ועדכן את הנאשם בתוצאות . או אז, איים הנאשם בפגיעה באזני הקצין והסוהרת רותם, בכך שאמר "אם החלטתך סופית, אני לא מקנא בסוהר הראשון שייכנס לפה, אני אפרק אותו", וזאת בכוונה להפחידם או להקניטם.
על פי עובדות האישום השני, ביום 20.04.2019 סמוך לשעה 16:15, בכלא "אלה", איים הנאשם על הסוהר מאור דנינו (להלן: "הסוהר דנינו"), בכך שאמר לו "פגעת לי בכבוד, פעם הבאה שאני אהיה פתוח ותהיה באגף אני אשבור אותך ואפרק אותך", זאת מאחר ובשעה מוקדמת יותר, באותו המועד, בסמוך לשעה 12:00, ביקש הנאשם מהסוהר דנינו לפתוח לו את התא אך הסוהר דנינו סירב מאחר שהדבר נוגד את לוח הזמנים (להלן: "האירוע הראשון"). בהמשך למתואר לעיל, ביום 23.04.2019 בסמוך לשעה 15:30, בכלא "אלה", ניגש החשוד אל הסוהר שפי בוז (להלן: "הסוהר בוז"), ואיים עליו, בכך שאמר לו "אני צריך שתלך לסוהר דנינו ולקצינים ולמי שצריך ותגיד להם שהסוהר מאור דנינו יגיע לאגף להתנצל בפניי ואני בפניו ולסגור את העניין פה כמו גברים ואם לא אני אקיים את מה שהבטחתי" (להלן: "האירוע השני").
על פי עובדות האישום השלישי, ביום 24.04.2019 בכלא "אלה" סמוך לשעה 09:30, איים הנאשם על הסוהר קובי שם טוב בפגיעה שלא כדין בגופו של הסוהר דנינו באומרו "חבל שאיימתי הייתי צריך לבצע", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.
על פי עובדות האישום הרביעי, ביום 10.03.2019 בשעה 08:40 בכלא "אשל" באגף הבידוד, איים הנאשם על מפקדת האגף טל פרטוק (להלן: "הסוהרת טל"), בפגיעה בבעלה, בכך שאמר לה "תמסרי ד"ש אישי לבעלך ממני", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.
על פי עובדות האישום החמישי, ביום 07.05.2019 סמוך לשעה 14:45, עת שהה הנאשם בתא מס' 11, באגף הבידוד, בבית הכלא "אלה", ערכה רותם, המשמשת כמנהלת האגף, סיור וכאשר עברה בסמוך לתאו של הנאשם, שמעה אותו מאיים בפגיעה בגופו של קצין בכלא באומרו: "אם מפקד לא חונן אותי על הקנסות אני מתחיל שביתת רעב ותוקף קצין".
3. קבעתי כי לאחר שבחנתי את עדויות הסוהרים, ומנגד את עדות הנאשם וחקירותיו במשטרה, מצאתי להעדיף את עדויות הסוהרים, אותן מצאתי כמהימנות, על פני גרסתו הכבושה והפתלתלה של הנאשם. עם זאת באישום השלישי מצאתי כי אין באמרת הנאשם, "חבל שאיימתי הייתי צריך לבצע", על אף הכיעור שבה, לשכלל את יסודות עבירת האיומים, שכן לא מקופלת בה פגיעה צפויה במי מהסוהרים או בכל גורם אחר, ומשכך מצאתי לזכות את הנאשם מאישום זה.
ראיות לעונש
4. כראייה לעונש הגישה המאשימה את רישומו הפלילי של הנאשם ואת מת"פ 9885-10-15 הכולל מאסר מותנה בן 3 חודשים.
טיעוני הצדדים
5. המאשימה בטיעוניה עמדה על הפגיעה , בזכותו של אדם לכבוד ושלמות גופו, בתחושת הביטחון של אדם במקום עבודתו, הבטחת תפקודם התקין של בכלל, ושמירה על שלומם של סוהרים בפרט. נטען כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, שכן מדובר באיומים ברף גבוה, לפגיעה בגופם של סוהרים שונים במספר הזדמנויות. לעמדת המאשימה, בהתאם למבחן "ר ההדוק" יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות, הנע בין 20 ל-40 חודשי . בשים לב של הנאשם, בין השאר, בעבירות אלימות, ומשהנאשם לא הביע חרטה, ואף ביצע את העבירות כאשר מעל ראשו מרחף מאסר מותנה, עתרה המאשימה לגזור על הנאשם עונש המצוי בחלקו הבינוני – גבוה של המתחם, תוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר לעונש שייגזר עליו ובצירוף ענישה נלווית.
6. ב"כ הנאשם בטיעוניו עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר מגדל לבדו את בנו בן השלוש, המצוי בחזקתו הבלעדית. אשר לנסיבות ביצוע העבירות, נטען כי מדובר באירועים ספונטניים, האיומים אינם ברף גבוה, וברוב המוחלט של המקרים, שהה הנאשם מאחורי דלת ולא היה במגע ישיר עם הסוהרים. עוד נטען כי הנאשם כבר נשפט בגין האירועים המיוחסים לו ונדון להארכת הבידוד, לצינוק ולקנסות, והגם שהפסיקה מאפשרת לדון את הנאשם גם במישור הפלילי, יש לתת לכך ביטוי בענישה. לטענת ההגנה, אין לזקוף לחובתו של הנאשם את ניהול ההליך, אמנם לא נחסך זמן שיפוטי אך ההליך לא נוהל לשווא והנאשם אף זוכה מאחד האישומים. עוד נטען כי הנאשם שיקם את חייו, ועונש של עלול לגרום לו לחזור לאחור. ב"כ הנאשם עתר למתחם ענישה הנע בין מאסר צופה פני עתיד למאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, וביקש להסתפק בענישה צופה פני עתיד, ולהורות על הארכת התנאי.
דברי הנאשם
7. בדבריו מסר הנאשם כי כיום יש לו עבודה קבועה והוא מגדל את בנו לבדו, שכן אמו לא יכולה לגדלו. עוד הוסיף כי הוא חושב שמגיע לו עונש, אך לא כי הדבר יחזירו לאחור.
דיון והכרעה
קביעת מתחם העונש ההולם
8. מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נקבע בהתאם לעקרון ההלימה, ולפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש המוטל עליו ומידתו. ביישום עקרון ההלימה וקביעת מתחם העונש במקרה קונקרטי יתחשב בשלושת אלה: הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, הנהוגה ונסיבות ורות בביצוע העבירה.
9. בהתאם לעתירת הצדדים, ועל פי המבחנים שנקבעו בפסיקה יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל האישומים בהם הורשע הנאשם.
10. עבירת האיומים חולשת על של השמירה על שלוות נפשו של האדם בעבור האפשרות לחיים חופשיים מלחצים, היינו שמירה על אוטונומיית הפרט ועל תחושת הביטחון האישית.
11. יפים לעניינו דברים שנאמרו ר זה בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל:
"מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת וד האינטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט (person's peace of mind) מפני מעשי הפחדה והקנטה . אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט. כי גם אם אמרנו, שאין בסעיף 192, בהבדל מסעיף 428, דרישה, שמטרת האיום תהא להניע את המאוים לעשות מעשה או להימנע ממעשה, בידוע הוא, שבמקרים רבים מושמעים איומים Per seכמסר מוסווה להתנהגות המצופה מן המאוים. נמצא, כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת…"
12. לפגיעה בערך זה משקל מוגבר כאשר מדובר באיום מצד עצור או אסיר על סוהר הממלא את תפקידו. יש אינטרס ציבורי ברור במתן האפשרות לסוהרים לעשות את עבודתם בצורה חופשית ולשמור על הסדר בתוך בלי שאסירים ועצורים יהלכו עליהם אימים. בעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט ג'ובראן ברע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל:
"יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. כאמור על מול אלימות מילולית שכזו המכרסמת ודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה. הציבור נותן את ונציגי החוק, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד […] מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו" (ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל ([לא פורסם], 8.3.1988)). בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי , שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם (רע"פ2660/05 אונגרפלד נ' מדינת ישראל ([לא פורסם], 13.8.2008)). על כן מחויבים להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים (רע"פ 1860/07 נחמני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.6.2007)).
וכן ברע"פ 1922/11 רחמימוב נ' מדינת ישראל (17.3.11):
"הציבור נותן את ונציגי החוק, מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו… בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם… על כן מחויבים להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים".
13. בבחינת הנסיבות ורות לביצוע העבירה נתתי דעתי להבחנה בין איום מילולי לבין איום באמצעות אמצעי מדגים כגון סכין וכדומה, או אז מתחם העונש ההולם גבוה יותר. עם זאת, כפי שציינתי לעיל, חומרה מיוחדת יש באיומים על עובדי ציבור. ממלא את תפקידו עבור הציבור, אך מוצא עצמו חשוף לתגובות קשות מצד אזרחים, שמטרתן להטיל אימה בליבו ולמנוע ממנו לעשות את עבודתו. הנאשם איים מספר פעמים על סוהרים שונים, בהזדמנויות שונות על לא עוול בכפם, ורק כי לא נענו לבקשותיו. תוכן האיומים אינו ברף הנמוך. מדובר באמירות בהן איים הנאשם לנקוט באלימות של ממש כלפי הסוהרים, ובאיום כלפי הסוהרת טל ביקש "להעתיק" את העימות שבין סוהר ועצור אל המגרש הביתי, אל מחוץ למסגרת עבודתו של הסוהר ואל חייו הפרטיים, והדבר מחמיר שבעתיים את הפגיעה בתחושותיו של הסוהר. הגם שהעבירות לא בוצעו כאשר הנאשם מצוי במגע ישיר עם הסוהרים, בחלק מן המקרים האיומים נאמרו ישירות לאוזניהם, ויש בדבר כדי להביא לפגיעה בהמשך תפקודם התקין ולחשש מהמפגש הצפוי, הישיר, עם הנאשם.
14. נוכח כל האמור לעיל, סבורתני כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה משמעותית.
הנהוגה
15. בחינת הנוהגת מלמדת כי בעבירות איומים בודדות כלפי סוהרים או אנשי מרות אחרים מוצג מנעד של עונשים, אשר נע בין תקופות מאסר בפועל של חודשים אחדים (ובמקרים חמורים במיוחד גם למעלה מזה), ובין מקרים שבהם נגזר לצד קנס או התחייבות. להלן פסיקה שיש בה כדי להצביע על הענישה הנוהגת במקרים דומים:
א. רע"פ 4935/17 סימנדויב נ' מדינת ישראל (24.08.17) – הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע ארבע עבירות איומים ועבירת הפרעה , בכך שבהיותו אסיר, איים על קצין המודיעין שירצח את מפקד האגף, בו ביום, איים על מפקד האגף ישירות ואף על רופא שסירב לאפשר לו תוספת מזון. כמה ימים לאחר מכן, הנאשם איים על מפקד האגף בשנית. נקבע מתחם הנע בין מספר חודשי לבין 18 חודשי מאסר. בשל המכביד הכולל עבירות איומים מרובות, נגזרו על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר מותנים. ערעורו של הנאשם נדחה, העליון נדחתה אף היא.
ב. רע"פ 4902/14 צבאן נ' מדינת ישראל (16.7.14) – הנאשם הורשע השלום, על יסוד הודאתו, בעבירות של איומים כלפי סוהרים. השלום השית על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר 3 מתוכם במצטבר וכן הפעיל עונש למשך 5 חודשים מתיק קודם. בערעור הקל המחוזי בעונש, כך שתקופת המאסר תקוצר ותרוצה כולה בחופף להפעלת עונש המאסר המותנה, בן 5 חודשים. נדחתה.
ג. ע"פ (מחוזי ב"ש) 38759-05-14 זגורי נ' מדינת ישראל (21.1.15) – לאחר ניהול הוכחות הורשע הנאשם בעבירת איומים. המערער מסר "דרישת שלום" לבעלה של סוהרת שהיה עד במשפטו ולדבריו מנע ממנו לצאת לחופשות. קבע מתחם הנע בין מספר חודשי מאסר לתקופה ארוכה יותר, ועל הנאשם נגזרו 6 חודשי , מהם רק חודשיים במצטבר, וכן , התחייבות בסך של ₪10,000 ופיצוי בסך ₪5,000. ערעורו נדחה.
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
