ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
על ידי ב"כ עו"ד בני ליבסקינד
על ידי ב"כ עו"ד איליא תיאודורי
רקע
1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת מתוקן בעבירה של תקיפת הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א)לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. מעובדות המתוקן עולה כי הנאשם היה מורה "——". א.א. יליד 1999 (להלן: המתלונן) היה תלמידו. ביום 2.2.12, במהלך שיעור, המתלונן צעק והפריע למהלך השיעור. בתגובה הכה הנאשם את המתלונן על ידיו באמצעות צינור גומי אותו החזיק שאורכו כחצי מטר. בהמשך הדברים, הוסיף המתלונן להפריע למהלך השיעור והנאשם הכה שוב את המתלונן באמצעות צינור הגומי על גבו. המתלונן פרץ בבכי ונפל על הרצפה. בנסיבות אלה הפיל הנאשם כיסא לעבר המתלונן. הכיסא פגע בראשו של המתלונן. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלונן נפיחות בראשו וכן כאבי ראש והוא נזקק . במעשיו האמורים לעיל, תקף הנאשם עליו היה אחראי וגרם לו חבלה של ממש.
3. בהתאם בין הצדדים הוסכם כי הנאשם יישלח לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו כדי שתבחן, שאלת הרשעתו של הנאשם, כאשר המאשימה הבהירה כי עמדתה היא להרשעה ולאחר מכן יטענו הצדדים לעונש באופן חופשי.
תסקיר שירות המבחן
4. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 41, נשוי ואב לשבעה ילדים בגילאי 5-16 שנים, המתגוררים ב——. הנאשם הוא בן זקונים מבין שמונה אחים בגילאים 41-60. אביו נפטר לפני כ- 14 שנים בשל בעיות בריאותיות והוא עבד במהלך חייו כטכנאי בחברת החשמל. אמו, בת 90 עבדה כתופרת וכיום היא סובלת מבעיות רפואיות. אחיו מנהלים משק בית נפרד ועובדים בעבודות מסודרות פרט לאח אחד אשר אובחן כסובל מבעיות נפשיות ונמצא במעקב פסיכיאטרי. הנאשם תיאר יחסים הדוקים בינו לבין הוריו ואחיו.
5. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם השלים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה במתכונת ירדנית. הוא למד תואר ראשון ושני ללימודי האיסלאם באוניברסיטה "אלקודס", שבאבו דיס, ומשמש משנת 1996 כשומר במסגד "אל אקצה". כמו כן משנת 2000 ועד למאי בשנה האחרונה שימש במקביל כמורה שונים. בדבריו מסר כי הוא מעבודתו כמורה בשל נסיגה במצבו הנפשי בשנה האחרונה, ובשל קושי להתמודד עם בעיות התנהגות ואלימות מצד התלמידים, אשר החריפו עם השנים. עוד מסר לקצינת המבחן כי בשל מצבו הנפשי הוא נמצא כיום במעקב פסיכיאטרי ונוטל תרופות. מדיווחו של הפסיכיאטר לשירות המבחן, עלה כי הנאשם אינו שמח, הוא בלחץ, עצבני, אינו מסוגל להתרכז, חסר אנרגיה, חסר מוטיבציה לעבודה ולחיים, בעל חשיבה דיכאונית, ולא ישן טוב.
6. אשר לביצוע העבירה, הנאשם התקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו לפני : אמנם הוא הודה כי הכה את המתלונן בידיו עם צינור גומי, עם זאת הכחיש שהיכה אותו בגבו והפיל כיסא לראשו כפי שפורט . הנאשם מסר לקצינת המבחן כי מדובר בתלמיד בעל קשיים התנהגותיים עמו התקשה הנאשם להתמודד. לדבריו, טרם מעשיו הוא ניסה להרחיק את המתלונן מהכיתה בדרכים שונות ומשלא הצליח, היכה אותו בידיו. עוד מסר שכשבוע לאחר האירוע, הנאשם פנה המתלונן ונעשתה סולחה בין הצדדים ואף הוצע למשפחתו פיצוי, אותו סרבו לקבל. לדבריו, הפנייה למשטרה בוצעה על ידי עובדת סוציאלית המלווה את המתלונן ולא על ידי הוריו. הוא שלל התנהגות אלימה בעבר כלפי סביבתו וכלפיו תלמידיו. עוד תיאר קשיים רבים עמם נאלץ להתמודד הכוללים: התנהגות התלמידים, האשמות הורים כלפי מורים והסתה של העובדת הסוציאלית נגד המורים, ועל כן מסר שבשל קשיים אלו, בשל הנסיגה במצבו הנפשי ובשל החשש כי יחזור על התנהגותו האלימה, החליט לעזוב את תחום ההוראה. קצינת המבחן התרשמה כי ברקע לביצוע העבירות, תחושות כעס, חוסר אונים עמם התקשה להתמודד והביאוהו לחוסר יכולת לשליטה עצמית ולריסון דחפיו.
7. אשר להערכת הסיכון וסיכויי השיקום, התרשמה כי הנאשם הוא אדם מופנם, חסר אנרגיה ומוטיבציה. במהלך שנות עבודתו כמורה חווה תחושות של כעס, וחוסר אונים, כאשר להערכתה, תחושות אלה וכן העדר כלים להתמודדות עמם, עמדו ברקע לקושי של הנאשם בעצמו ולרסן את דחפיו ובהמשך אף גרמו לנסיגה במצבו הנפשי. לדידה, כל אלה והיעדר בטיפול מקצועי שייתן מענה לקשייו הרגשיים, מהווים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד. לצד כל זאת, מסרה כי מדובר באדם העומד לראשונה לדין ולמרות קשייו הרגשיים, הוא מגלה יכולת תפקודית ברמה התעסוקתית והמשפחתית. זאת ועוד, קצינת המבחן התרשמה מאדם המבטא הבנה בדבר מצבו הרגשי ובדבר הנסיבות שהובילוהו להתנהגותו בעת ביצוע העבירה, והוא פועל למען מניעת הישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד, בכך שפנה לפסיכיאטר מתחום ההוראה. כל אלה מהווים להערכתה גורמי סיכוי לאי הישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד.
8. לא באה בהמלצה לביטול הרשעתו של הנאשם בדין נוכח התרשמותה כי לא קיימת פגיעה ממשית וספציפית בשיקומו של הנאשם אם יורשע. לצד זאת, נוכח העובדה כי לנאשם זוהי הפעם הראשונה בה הוא עומד לדין, לאור חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ולאור המוטיבציה שמבטא לשינוי אורחות חייו, המליצה קצינת המבחן על הטלת בהיקף של 220 שעות ומאסר מותנה. ציינה כי לא המליצה על מאחר שהנאשם פנה ביוזמתו לטיפול פסיכיאטרי.
טיעוני הצדדים
9. ב"כ המאשימה עמד על שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, שהם שלמות גופו ונפשו של המתלונן וכן שמירה על תחושת הביטחון של תלמידים המגיעים על בסיס יום יומי. ב"כ המאשימה הדגיש כי יש חומרה יתרה בכך שמי שפגע הוא מי שאמור להגן עליו ולשמש לו דמות חיובית ותומכת.
10. אשר לנסיבות ביצוע העבירה הדגיש ב"כ המאשימה את העובדה כי הנאשם החזיק כלי אשר הטיל אימה על התלמידים, כך שכלי זה היה זמין עבור הנאשם, והנאשם היה מוכן להשתמש בכלי זה במצבים של איבוד שליטה. במעשיו אלו, יש ט של תכנון. כן הדגיש ב"כ המאשימה את הנזק הפיזי והנפשי שנגרם למתלונן. עוד ציין ב"כ המאשימה את הנסיבות אשר הניעו את הנאשם לבצע את מעשיו, והם בסך הכל הפרעה של המתלונן למהלך השיעור, כאשר מדובר באיש חינוך, בעל השכלה, אשר אמור להוות דוגמא לתלמידיו ועל כן הדרישה ממנו גבוהה יותר. משכך סבר ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות האירוע נע בין ארבעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ב"כ המאשימה הגיש פסיקה לתמיכה בטענותיו.
11. אשר לעונש המתאים ציין ב"כ המאשימה כי הנאשם אומנם לקח אחריות למעשיו וחסך זמן שיפוטי, אולם מתסקיר שירות המבחן עולה כי לפני שירות המבחן, הוא סייג את הודאתו, ומסר כי הוא לא דחף את המתלונן וכי הכיסא לא פגע בראשו של המתלונן. לכך הוסיף כי זו מעידתו הראשונה ויחידה בפלילים, והאירוע אירע לפני ארבע שנים. לפיכך, סבר ב"כ המאשימה כי יש למקם את הנאשם ברף בתחתון של המתחם ולהשית עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות לתקופה של 6 חודשים, ופיצוי.
12. ב"כ הנאשם ביקש לבטל את הרשעתו של הנאשם. בנימוקיו התייחס לכך שמדובר באדם בן 42, מורה, נשוי ואב לשבעה ילדים, ללא , אשר אופי חייו והתנהגותו רחוקים מכל אלימות. עוד הוסיף ב"כ הנאשם כי זהו מקרה האלימות היחיד אשר אירע על ידו במשך שמונה שנים בהם עבד . לאחר האירוע פנה הנאשם מיוזמתו למשפחתו של המתלונן, הלך לביתו והתנצל לפניו. כן הדגיש את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, כאשר הוגש לאחר שלוש וחצי שנים מעת ביצועה, שבמהלכם המשיך הנאשם ללמד בבית הספר.
13. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי הותרת הרשעת הנאשם על כנה עלולה לגרום לו נזק בהמשך לימודיו לתואר שלישי. לפיכך ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן אשר לעונש ולהשית על הנאשם צו של"צ.
14. באחרית הדיון נשא הנאשם דברים והתנצל על מעשיו. הוא מסר כי עשה טעות, וכדי שלא תקרנה טעויות נוספות, הוא עזב את העבודה בתחום החינוך משום שלדידו לתלמידים בימנו אין כבוד ללימודים, או לאנשים מבוגרים מהם, והוא לא יכול היה להמשיך ללמד אותם. משהבין כי הוא אינו מסוגל לעשות דבר, הוא עזב את תחום החינוך ואין בכוונתו לשוב ולעסוק בכך, גם אם השכר יהיה גבוה בהרבה.
שאלת ההרשעה
15. בבוא לחרוג מהכלל לפיו יש להרשיע בפלילים על בית המשפט לבחון על פי הלכת כתב, רע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, הצטברותם של שני תנאים. התנאי הראשון הוא כי סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים לחרוג מהכלל לפיו יש להרשיע נאשם בפלילים, וזאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. שנית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.
16. ביהמ"ש העליון קבע, בשורה ארוכה של כי רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, ינקוט בחלופה של הטלת ענישה ללא הרשעה. ההימנעות מן ההרשעה הופכת לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר, שכן ניצבת השאלה בכל עוצמתה – האם, בנסיבות המיוחדות של העניין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי. (ר', ע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח' , פ"ד נ (3) 682), ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, וכן ע"פ 9893/06 אסנת אלון-לאופר נ' מדינת ישראל, (מיום31/12/07)). ר זה יוער כי לדידי ככל שמדרג העבירה ונסיבותיה חמורים יותר, כך גם על היקף הראיות הנדרשות כדי לבסס את הטענה לפגיעה חמורה בשיקום להיות משמעותי יותר.
17. בכל הנוגע לסוג העבירות ולנסיבות ביצוען – הנאשם הורשע בעבירות של תקיפת על-ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. מדובר בעבירת פשע שהעונש המרבי הקבוע לצדה בחוק הוא 7 שנות מאסר. בחינת נסיבות ביצוע העבירה מעלה כי בעת הרלוונטית היה המתלונן תלמיד כבן 13. הנאשם שימש כמורה והעביר שיעור בכיתה בה למד המתלונן. עוד עולה כי אין מדובר באירוע רגעי, אלא באירוע מתמשך כאשר הנאשם המשיך במעשיו למרות שיכול היה להפסיקם בכך שלב ושלב. האירוע החל כאשר במהלך השיעור, המתלונן צעק והפריע. בתגובה הכה הנאשם את המתלונן על ידיו באמצעות צינור גומי שאורכו כחצי מטר. בהמשך, הוסיף המתלונן להפריע למהלך השיעור והנאשם הכה שוב את המתלונן באמצעות צינור הגומי על גבו, המתלונן פרץ בבכי ונפל על הרצפה, והנאשם הפיל כיסא לעבר המתלונן והכיסא פגע בראשו של המתלונן. החזקת צינור גומי על ידי הנאשם מצביעה על כך שהנאשם לא ביצע את מעשיו בספונטניות, אלא הם היו מתוכננים. מעשיו של הנאשם, כפי שעולה חמורים ביותר, שכן אין להקל ראש בתגובה האלימה בה נקט הנאשם כמורה ואיש-חינוך כלפי תלמיד צעיר כבן 13, כאשר הדבר נעשה מול יתר התלמידים בכיתה במהלך שיעור ותהא הסיבה אשר תהא. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלונן נפיחות בראשו וכן כאבי ראש והוא נזקק . כמו כן מעשיו אלו עלולים לגרום גם לפגיעות נפשיות ולתחושות השפלה וביזיון. יש לראות בחומרה כל פעולה אלימה הגורמת , על אחת כמה וכמה כשהדבר מתבצע במערכת החינוך. הנאשם הגיב בדרך פסולה בכך שהפר את חובתו לנהוג , כפי שנדרש מאדם הנושא בתפקיד חינוכי, אשר אחראי על שלומם וביטחונם של תלמידיו. גם אם המתלונן צעק והפריע, לא ניתן לגלות הבנה למעשה זה ויש להוקיעו. ניתן היה לתת מענה לבעיה באמצעים אחרים, להביאה לפני הסגל החינוכי ניהולי ולטפל בה במישור החינוכי. מורה הוא מי נמצא באחריותו החינוכית, והוא אמור לשמש דוגמה לתלמידיו. שימוש בענישה גופנית מנוגד לכך, ועלול לפגוע בערכים אותם יש להנחיל לדור הצעיר.
18. העליון קבע זה מכבר כי אסורה נקיטה של כל אלימות פיזית כלפי תלמיד, שכן ענישה גופנית על ידי דמות מחנכת המשמשת מודל לחיקוי עלולה להשיג תוצאה הפוכה מן המצופה: "לעניין זה אין חשיבות לגבי חומרתו של העונש הגופני שהופעל כלפי ילד. ככלל, עונש גופני אינו יכול להוות אמצעי לגיטימי בידי מורים, גננות או אנשי חינוך אחרים. תפיסת עולם שגויה בעניין זה מסכנת את שלומם של הילדים, ועלולה לפגוע בערכי היסוד של חברתנו – כבוד האדם ושלמות הגוף" (ראו: ע"פ 5224/97 מדינת ישראל נ' שדה, פ"ד נב(3) 374, 383 (1998) עוד ראו: ע"פ 4405/94 מדינת ישראל נ' עבד אלגני, פ"ד מח(5) 191 (1994)).
19. על כן, אין הנאשם עומד בתנאי הראשון של הלכת כתב.
20. אשר לתנאי השני בהלכת כתב שעניינו פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם – נקודת המוצא היא כי על ההגנה לשכנע כי הרשעה בדין תוביל ליצירת נזק קונקרטי וממשי בשיקומו או בעתידו של הנאשם. הנאשם לא עמד בנטל זה להוכיח את הפגיעה בו, שכן מלבד דבריו ודברי ב"כ בעת הטיעונים לעונש לא הובאו כל ראיות בעניין. טענת הסנגור כי הרשעה עלולה להשפיע על אפשרות קבלתו ללימודי תואר שלישי, אינה מצביעה אלא על חשש תיאורטי, שלא ברור עד כמה תהיה להרשעה השפעה על היתכנותו. חשש תיאורטי זה אינו מלמד על פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. נוסף לכך, הנאשם מעבודתו בשנה האחרונה ולא ביקש למצוא עוד את עיקר פרנסתו בתחום ההוראה, כך שאין חשש לכך כי בשל הרשעתו לא יוכל להמשיך לעסוק בתחום החינוך.
21. אכן יש להניח כי הרשעת הנאשם עלולה לפגוע בו ובבני משפחתו, אלא שסבורני כי מדובר בפגיעה שהיא חלק בלתי נפרד מהענישה בפלילים ככלל ובמקרי אלימות בפרט, אך משמעות ההימנעות מהרשעת הנאשם כמוה כאמירה סלחנית להתנהלותו. לדידי חומרת נסיבות ביצוע העבירה אינן מאפשרות לוותר על ההרשעה מבל•
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.