ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקבי
1. לפניי ערעור על החלטת לעררים (אי כושר) מיום 12.04.22 שאישרה את החלטת הוועדה מדרג ראשון בעניינו של המערער וקבעה כי לא איבד את ביותר מ-50% (להלן: ).
2. המערער, יליד 1994, הוכר על ידי של המשיב כבעל נכות יציבה בשיעור 30% בגין פגיעה בשורש כף היד הימנית לפי פריט ליקוי 41(10)(ד), נכות קבועה בשיעור 20% בגין הפרעת הסתגלות לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) ובסך הכל 44% נכות משוקללת.
3. שהתכנסה ביום 3.12.20 קבעה למערער דרגת אי כושר זמנית בשיעור 65% עד יום 31.12.21 תוך שהיא קובעת שהמערער "מסוגל לעבודה חלקית שאינה דורשת הפעלת יד ימין ואינה דורשת מגע עם קהל" ומסכמת: "אובדן כושר זה ייקבע באופן זמני מתוך תקווה שיימצא פתרון אורתופדי למצב יד ימין ולכאביו".
4. בתום תקופת אי הכושר הזמנית שנקבע זומן המערער לוועדה מדרג ראשון אשר קבעה כי לא איבד את ביותר מ-50% ושללה את זכאותו . על החלטה זו הגיש המערער ערר. החלטת מיום 12.04.22, להותיר על כנה את החלטת הועדה מדרג ראשון היא העומדת לדיון בהליך זה.
תמצית טענות הצדדים
5. טענות המערער:
א. החלטת הוועדה סותרת החלטה קודמת של , מיום 3.12.20, אשר קבעה למערער דרגת אי כושר זמנית בשיעור 65% תוך שהיא קובעת שהמערער "מסוגל לעבודה חלקית שאינה דורשת הפעלת יד ימין ואינה דורשת מגע עם קהל" ומוסיפה כי "אובדן כושר זה ייקבע באופן זמני מתוך תקווה שיימצא פתרון אורתופדי למצב יד ימין ולכאביו". לטענת המערער ועדת הערר הייתה צריכה להתייחס להחלטת ועדת הערר הקודמת ולנמק מדוע החלטתה שונה.
ב. קביעת הוועדה לגבי סוגי העבודות שהמערער יכול לבצע היא שרירותית ולא מנומקת. העבודות שציינה הוועדה הן עבודות הכרוכות במאמצים פיזיים וחלקן דורשות שהמערער לא מחזיק.
ג. הוועדה לא התייחסה להפרעת ההסתגלות ממנה סובל המערער וכיצד היא משפיעה על יכולת העבודה שלו, לא ניתנה התייחסות לשימוש של המערער שאף הוביל לאשפוזו במוסד גמילה ולכך שהמערער כבר לא עובד תקופה של כ- 4 שנים, מאז פגיעתו. לדעת המערער סעיף הליקוי הנפשי שנקבע לו מהווה מדד אובייקטיבי לפגיעה בכושר העבודה, ובשים לב לנסיבותיו האישיות, השפעת הליקוי הנפשי יחד עם הליקוי האורתופדי צריכה להיות גדולה הרפואית.
ד. החלטת הוועדה עומדת בסתירה לשתי של פק שיקום שהמליצו על 100% ו-65% אי כושר, ולמרות זאת היא לא התייחסה אליהן כלל בהחלטתה ולא נימקה מדוע היא לא מקבלת אותן. גם אם חוות הדעת של פקידות השיקום לא מחייבות את , עדיין חובת הוועדה היא לנמק את החלטתה תוך התייחסות לעובדות שהונחו בפניה ובכלל זאת של פקידת השיקום.
6. בגין כל אלו מבקש המערער כי עניינו יושב אל הוועדה בהרכב אחר שכן דעתה של ועדה זו נעולה והחלטתה ידועה מראש.
7. טענות המשיב:
א. החלטת לאי כושר מיום 3.12.20 אינה החלטה חלוטה שלא ניתן לסטות ממנה וטענת המערער בעניין זה מנוגדת לעיקרון לפיו בתום תקופת הזמניות על פקיד התביעות או הוועדה לעררים לשוב ולדון בשאלת של בהתאם לממצאיה המקצועי.
ב. החלטת הוועדה מנומקת ודנה בהשפעת כל הליקויים הבלתי מנופים על כושרו של המערער להשתכר בציינה כי יוכל להשתלב בעבודות שאינן כרוכות בעבודת כפיים מאומצת ולחץ. בנוסף לקחה הוועדה בחשבון את הנתונים הסובייקטיביים והאובייקטיביים של המערער.
ג. התייחסות הועדה לפריט הליקוי הנפשי נמצאת בקביעתה שהמערער יכול להשתלב בעבודה שאינן כרוכות בלחץ. הוועדה אינה כבולה לתבחין כושר העבודה הקבוע בפריטי הליקוי הנפשיים וקבלת עמדה הפוכה לעניין זה תאיין את סמכותה המקצועית של הוועדה.
ד. פק השיקום הן יועצות לוועדה מדרג ראשון ועל כן הוועדה לא מחויבת להתייחס .
דיון והכרעה
8. סעיף 213 לחוק הלאומי [], התשנ"ה-1995, מסמיך את לדון בערעורים על החלטות של (אי כושר) בשאלות משפטיות בלבד.
9. ר זה נפסק כי מאחר וועדת אי כושר פועלת בתחום שאינו מחייב ידע רפואי מיוחד, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך יעשה כן רק במקרים חריגים הגובלים שכמוה כטעות שבחוק (דיון (עבודה ארצי) 01-1318/שם יצחק עטיה – לאומי, טו(1) 060 ((1983).
10. אשר של נקבע בפסיקה, כי בהיותה מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה באופן המאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה, וראוי שההחלטה תהא ברורה, ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – לאומי, פד"ע טו, 60; עב"ל 10082/97 שלמה שיה – לאומי (22.06.1999).
11. במקרה הנדון הוועדה שמעה את תלונות המערער וטענות בא כוחו אשר תועדו בפרוטוקול כך:
"לקוח: נמצא במוסד גמילה רוח בכפר סבא. אני שם חודשיים. הטיפול הוא ל 3 חודשים. אנחנו בקבוצות ומסבירים לנו על המחלה שלנו. יש לי מחלה שאני מתמכר לכל דבר אפשרי. כשהתחלתי לשתות הרבה אלכוהול כבר לא יכולתי לעצור את זה. אני שותה מגיל 10 אך באופן קבוע 4 שנים בערך. אנחנו בוילה סגורים. אין פעילות תעסוקתית. רק קבוצות. מאז התאונה לא עובד, מ8.8.2018. עבדתי עם קונגו ופתאום התנפחה לי היד. לא הכירו .
: קודמת שהתקיימה לפני כשנה נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 65% זמנית כאשר הנימוק היה לראות אם ימצא פתרון אורתופדי לבעיה ביד. הפתרון לא נמצא. אין שיפור במצבו. מבחינת התפקוד סובל מנכות אורתופדית ונכות נפשית. לפני התאונה עבד בעבודות פיזיות בלבד. בזמן התאונה עבד כאינסטלטור בעסק של אביו. לפני כן עבד בעבודות מזדמנות. אין תעודת בגרות. אין כלשהי. נוכח מצבו האורתופדי פגיעה ביד ימין דומיננטית אין לו אפשרות לעבוד בעבודה פיזית. לכל יש לצרף את המצב הנפשי שמקשה עליו לרכוש מקצוע. עקב הכאבים ושימוש התמכר בשימוש בסמים ונמצא במוסד גמילה. במסגרת מוסד גמילה מקבל טיפול פסיכיאטרי ומקבל ליריקה, רספירדל וכדורי שינה. מפנה לחוו"ד פקידת שיקום שנערכה במסגרת דרג ראשון."
12. הוועדה דחתה את ערר המערער וקבעה:
בן 28. הועדה עיינה בפרוטוקול לפיו בגין שבר עצם הסירה 30%. הפרעת הסתגלות 20% סה"כ 44%. מסמכים מתיקו הרפואי דו"ח שיקום ורופא האזינה ברוב קשב לדברי העורר. מדובר בעורר צעיר עם השכלה בסיסית, נטול הכשרה משמעותית, ניסיון תעסוקתי בלתי מקצועי. מוגבל במאמץ עבודת כפיים מאומצת עבודה תחת תנאי לחץ. לדעת הועדה יש לראות אותו כמי שלא איבד כדי 50% מכושרו לעבודה. יכול לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות. עבודות משתלה חצרנות שליחויות ללא הרמת משאות חלוקת דואר.
13. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
14. לא כפופה בהחלטותיה להחלטות של ועדת ערר קודמת. אולם, משהמערער טען בפניה ביחס להחלטה הקודמת ונימוקיה ונוכח ההתייחסות הספציפית של הוועדה הקודמת לכך שדרגת אי הכושר נקבעת למערער "מתוך תקווה שיימצא פתרון אורתופדי למצב יד ימין ולכאביו" ולכך שהמערער מסוגל לעבודה חלקית בלבד שאינה דורשת הפעלת יד ימין או מגע עם קהל, ונוכח טענות המערער בפני הוועדה כי לא חל שיפור אלא אף הוחמר מצבו, הצדק עם המערער כי על הוועדה לנמק את החלטתה גם בהתייחס לקביעת ועדת הערר הקודמת, למרות שמדובר בהחלטה בדבר אי כושר זמני (עב"ל (ארצי) 651/05 יעקב חיימוביץ – לאומי, ניתן ביום 25.9.2006), בר"ע (ארצי) 8761-12-14 אחסן נ' לאומי (17.6.2016), ב"ל (אזורי ב"ש) 58868-02-17 אביה לאה בנישו – המוסד לאומי (14.06.2018)).
15. בנסיבות אלה, קביעת הוועדה כ&
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.