ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ – עו"ד הררי
1. לפנינו תביעה להכרה באירוע הידבקות בנגיף הקורונה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הלאומי [], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).
2. התביעה נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 18.3.2021 מהנימוק: ש"לא הוכח, לדעתנו, שנדבקת בוירוס הקורונה תוך כדי ועקב עבודתך".
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
3. מטעם התובע הוגש עדות ראשית שלו, של אשתו, הגב' ע' ושל שני חבריו לעבודה מר א' ומר ס' שעבדו עמו בתקופה הרלוונטית לתביעה. מר ס' לא התייצב לדיון ההוכחות והתובע ויתר על עדותו. כמו כן, התובע הגיש רפואית מטעם פרופ' אייל לשם, מומחה למחלות זיהומיות (להלן- פרופ' לשם).
הרקע העובדתי:
4. התובע, יליד 1957, שימש כ…. בנמל התעופה בן גוריון החל משנת 1988 [1].
5. במסגרת עבודתו כאחראי משמרת, התובע הסתובב באולם הנוסעים, עצר אנשים לבדיקות, נכח בזמן הבדיקה, הסתובב בין הבודקים, נתן להם הנחיות וקיבל החלטות בנוגע לסוגיות השנויות במחלוקת[2].
6. התובע שהה באולמות הנוסעים בכ-80% משעות העבודה.[3]
7. במהלך התפרצות נגיף הקורונה בישראל והסגרים שהוטלו עקב כך, התובע שהה בחופשה ללא תשלום החל מחודש מרץ ועד לחודש יוני 2020.[4]
8. בחודש יולי 2020 הוחזרו לעבודה חלק מהעובדים ששהו בחופשה ללא תשלום ובכללם התובע. התובע עבד בימים 6, 7, 9, 10 ו-12 לחודש יולי 2020.[5]
9. באותה תקופה בכל משמרת עבדו כ – 8 עובדים בלבד.[6]
10. בתקופה זו, העובדים בנתב"ג נדרשו לעטות מסכה במהלך העבודה, מבלי שניתנו להם הנחיות נוספות למיגון מפני הידבקות בנגיף הקורונה.[7] בהמשך, סופקו לעובדים אמצעי מיגון נוספים של כפפות, אלכוג'ל ומחיצות הגנה.[8]
11. התובע החל לחוש ברע ביום 11.7.2020 בשעות הבוקר[9].
12. ביום 12.7.2020, התובע לא חש בטוב במהלך המשמרת. התובע הופנה למוקד רפואי שם קיבל הפניה לביצוע בדיקת קורונה, אשר בוצעה למחרת ביום 13.7.2020. תוצאת הבדיקה הייתה חיובית[10]. בביקור במוקד אצל רופא המשפחה, ד"ר בוריס וייסמן התובע צוין באנמנזה "מזה יומיים שיעול יבש".
13. ביום 14.7.2020 התובע פנה טלפונית בשעות הבוקר ובסיכום הביקור אצל ד"ר נעמה פרנקל צוין כי התסמינים שהתבטאו בשיעול החלו ביום 11.7.2020.
14. ביום 14.7.2020, לאור התדרדרות במצבו הרפואי אושפז התובע אסותא באשדוד ולמחרת שוחרר לביתו. ביום 17.7.2020 התובע אושפז בבית החולים איכילוב כחולה קורונה קשה עם כשל נשימתי. במהלך האשפוז התובע הונשם והורדם למשך תקופה ממושכת.[11]
15. אשתו של התובע ושני ילדיו אובחנו כחולי קורונה לפי בדיקות שבוצעו בימים 15 ו-16 ליולי 2020.[12] יצוין כי ביום 8.7.2020 בנו של התובע ביצע בדיקת קורונה בעקבות חשיפה לחולה מאומת, אשר תוצאתה הייתה שלילית.[13]
16. ביום 14.7.2020 נערכה לתובע חקירה אפידמיולוגית מטעם [14], בה צוין תאריך תחילת מחלה ביום 10.7.2020 וצוין כי ביום 12.7.2020 התובע נחשף במהלך העבודה ל – 8 עובדים מתוכם 5 כבר חלו בקורונה ועם שלושת העובדים הנוספים אין מגע הדוק.
17. באישור המעסיק מיום 12.11.2020 צוין כי עובדי המכס עמם בא התובע במגע במהלך המשמרות בהן עבד בחודש יולי 2020, הם עובדים שחלו בקורונה בעבר במהלך החודשים אפריל ומאי 2020 כשנדרשו לחזור לעבודה סדירה.
18. אשתו של התובע חולה במחלת דם אוטואימונית ITPולפיכך הייתה בקבוצת סיכון לפתח סיבוכי קורונה.
תמצית טענות הצדדים
19. לטענת התובע הוא נדבק במחלת הקורונה במהלך ועקב עבודתו ולכן יש להכיר בה . התובע הוכיח כי קיימת סבירות העולה על 50% שנדבק בקורונה במהלך העבודה. במהלך תקופה הקורונה, התובע לא יצאו מביתם מחששם לבריאות אשתו, שחולה במחלת דם. עבודת התובע כרוכה בשהות באולמות הנוסעים בנתב"ג, ללא מיגון מלבד מסכה, תוך חשיפה לאנשים רבים בנוסף לעובדים והתובע נדבק בנגיף הקורונה מספר ימים לאחר חזרתו לעבודה בשדה התעופה בתום תקופת החל"ת.
20. מנגד, לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה משלא הוכח שהתובע נדבק בנגיף הקורונה במקום העבודה ואף לא הוכח מועד ההדבקה. התובע הציג מספר גרסאות לעניין מועד ההדבקה ומועד קבלת הראשון, כאשר המעסיק לא אישר פרטים אלה. העובדים שעימם עבד התובע נדבקו בנגיף הקורונה בחודש מרץ 2020 ואין עדות למקרה הידבקות נוסף בחודש יולי. אין במסמכים הרפואיים אזכור . התובע טען שהאירוע התאונתי אירע ביום 12.7.2020, אלא שהוכח כי הסימפטומים החלו כבר יומיים לפני כן, כך שלא ייתכן שהוא נדבק ביום 12.7.2020 כטענתו. בחקירה האפידמיולוגית לא צוין שהוא נחשף לחולה מאומת, ובניגוד לטענתו שנחשף לאלפי אנשים, שם צוין שהתובע נחשף לכ – 6 אנשים בלבד.
דיון והכרעה
21. סעיף 79 לחוק הלאומי [], תשנ"ה-1995 (להלן-החוק) מגדיר כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, – תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו במשלח ידו". כלומר, על הנפגע, התובע, להוכיח שני תנאים מצטברים לצורך הכרה באירוע שקדם לו בעבודה : תנאי הזמן – "תוך כדי עבודתו", ותנאי ר הסיבתי– "עקב עבודתו". באשר לכך נפסק כי הינו תנאי ר הסיבתי שבין העבודה לבין התאונה, ואילו תנאי הזמן, ה"תוך כדי עבודתו", הינו הטפל וכן כי המבחן הינו הלכה למעשה "הקשר לעבודה".
22. בעניין פרץ[15] דן בית הדין הארצי בסוגיה של ההכרה בהידבקות בנגיף הקורונה כפגיעה בעבודה, וקבע כי לצורך ההכרה על התובע להוכיח כי סביר יותר שנדבק בקורונה בסביבת העבודה מאשר במקום אחר וכדלקמן:
"תביעה להכרה במחלת הקורונה כפגיעה בעבודה, בשים לב לכך שהדבקות במחלה יכולה להתרחש בסביבות חיים שונות של ושל הגרים עימו (להלן – בני ביתו), קנה כי סביר יותר נדבק בסביבת העבודה מאשר בסביבה אחרת. באת כוח לאומי טענה בפנינו כי מקום בו יש הוכחה לכך נחשף במסגרת העבודה לחולה מאומת בטווח זמן סביר מהזמן שהוא אובחן כחולה, נוטה המוסד להכיר בתביעה.
שעה שאין ראיה אובייקטיבית לשהות במחיצת חולה מאומת בסביבת העבודה, קבלת התביעה מחייבת להישען על עדויות שיוצגו מטעם התביעה בכל הנוגע למגעים החברתיים של המבוטח ובני ביתו, כאשר לרוב יש קושי בבחינה אובייקטיבית של גרסת התביעה, בשים לב לכך שעיקרו של המידע בדבר התנהלות המבוטח ובני ביתו והיקף חשיפתם לציבור מצוי בידי המבוטח. בנסיבות אלו ובהעדר ראיות אובייקטיביות בנוגע להיקף החשיפה של המבוטח ובני ביתו, נודעת חשיבות רבה לדיוק בפירוט העובדות ולמהימנותן."
23. בענייננו, לנוכח עדות התובע והעדים מטעמו, שוכנענו כי בנסיבות הענין, סביר יותר שהתובע נדבק בקורונה בסביבת העבודה מאשר בסביבה אחרת ועל כן, יש להכיר במחלת הקורונה שאובחנה אצלו ביום 13.7.2020 כפגיעה בעבודה.
נתנו התובע ואשתו ולפיהן הם מיעטו לצאת מהבית בתקופה שקדמה למועד הידבקות התובע בנגיף הקורונה.
התובע העיד שבתקופת התפרצות נגיף הקורונה הוא מיעט לצאת מביתו והקפיד שלא להיחשף לאנשים מלבד הקרובה לנוכח היותה של אשתו בקבוצת סיכון על רקע מחלה אוטואימונית (ITP) ממנה היא סובלת. לא נעלם מאיתנו שהתובע העיד כי דווקא אשתו ערכה את הקניות בסופר וכן שהיא המשיכה לעבוד באותה תקופה בעבודתה כמנהלת [16] ואולם אשתו הבהירה בעדותה כי לאחר פרוץ מגפת הקורונה, הלימוד התנהל באמצעות הזום, ושכל העבודה בוצעה מרחוק ללא נוכחות פיזית במקום העבודה[17]. כך גם, הגב' ע' העידה כי ערכה קניות בסופר לעיתים רחוקות היות שהילדים הגדולים המתגוררים מחוץ לבית דאגו להם לקניות והם עצמם למדו לבצע הזמנות באמצעות אתר האינטרנט[18]. בנוסף, הגב' ע' העידה ונתנו ולפיה בתקופת הקורונה היא נמנעה מיציאה לצורך ביצוע בדיקות דם תקופתיות אותן היא מבצעת אחת לשלושה-ארבעה חודשים במסגרת המעקב על מחלתה[19]. כך גם, לא מצאנו כי חשיפת …, בנו של התובע, לחולה מאומת מלמדת על כך שסביר יותר שהתובע לא נדבק העבודה. הבן לא סבל מתסמינים המעידים על הידבקותו בקורונה ובדיקת PCRשביצע ביום 8.7.2020 יצאה שלילית[20]. רק לאחר מחלת התובע, הבן גל נדבק בקורונה ואובחן כחולה קורונה בבדיקת PCRמיום 15.7.2020 בדומה ליתר בני הבית, אשתו של התובע… ובנו הנוסף … שאובחנו כחולי קורונה ביום 15.7.2020 ו – 16.7.2020 בהתאמה.
24. עבודת התובע הייתה כרוכה בחשיפה לאנשים רבים. כמתואר בפרק העובדתי, התובע הועסק בתור אחראי משמרת ובודק בכיר בשדה התעופה בנתב"ג ובמסגרת זו הוא שהה במשך כ – 80% מיום העבודה באולם הנוסעים. בניגוד לנטען על ידי הנתבע, התובע לא נחשף רק ל – 6-7 אנשים במשמרת כאמור בחקירה האפידמיולוגית. התייחסות התובע למספר האנשים במשמרת כמו גם לרשימת העובדים שעבדו עמו ביום 12.7.2020 התייחסה רק לאנשים שהתובע מכיר ויכול לזהות אותם ואשר בעקבות מחלתו נדרשו להיכנס לבידוד.
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
