1483-01 – ירדן מנדלסון נ' היי. קיו. בעמ ח.פ.

7. החניכים לומדים בימים ובשעות הנוחים להם וצופים בשיעורים המתקיימים בסניפים שונים.

8. במהלך ההכשרה ולאחר כל סשן, מעביר הסגל ביקורת כלפי החניכים ועוקב אחרי קצב התקדמותם.

9. קורס ההכשרה אורך חודשיים.

10. תנאי העסקתו של מורה בקורס לפסיכומטרי מסוכמים עם המורה בטרם קורס ההכשרה.

11. הקורסים להכנה לפסיכומטרי מתקיימים במתכונת של 2 קורסים, פעמיים בשבוע: אחד ביום ראשון ורביעי (בוקר וערב) וקורס שני בימי שני וחמישי (בוקר וערב). לעתים נפתח קורס בימי שלישי ושישי. אורך כל קורס הוא 11 שבועות. עיקר הביקוש של תלמידים הוא לקורסי בוקר (נספח 2 כהן).

12. התובעת הודיעה לנתבעת כי לא תוכל ללמד בקורס הכנה לפסיכומטרי (לאחר תום תקופת ההכשרה) בימי רביעי בשבוע בשל לימודיה באוניברסיטה. הוסכם בין הצדדים כי התובעת תשובץ במשרה חלקית בימים שני וחמישי בבוקר.

13. ביום 23.8.12 הודיעה התובעת על הריונה (חודש רביעי) למר רועי כהן, סמנכ"ל בנתבעת.

14. ביום 1.9.12 קיבלה התובעת מייל ממר כהן:

"היי ירדן

ארצה בבקשה לשוחח איתך (אפשרי גם בנייד).

חזרי אלי שתוכלי (ניתן גם בשבת).

תודה."

(נספח ב' ).

15. ביום 11.9.12 עזבה התובעת את שיעורי ההכשרה לפני תום השיעורים.

16. ביום 19.9.12 התקיימה שיחה בין התובעת למר כהן.

17. ביום 24.9.12 פוטרה התובעת ע"י הנתבעת.

המחלוקת:

לטענת התובעת, פוטרה היא לאחר שנודע לנתבעת על הריונה. התובעת עותרת בהריון, פיצוי בגין הפרת חוק בעבודה, הפסד דמי לידה, הפרת , פיצוי בגין הפסד , דמי הודעה מוקדמת, וללא שימוע, אי הפרשה ופיצויי .

לטענת הנתבעת, התובעת נכשלה בקורס ההכשרה ולכן הודחה ממנו.

עדויות:

מטעם התובעת העידו התובעת, ובעלה של התובעת, מר גל מנדלסון. כן העידו מטעם התובעת גב' הילה איטח, גב' דנה חן ומר אלעד אדרי שהשתתפו בקורס ההכשרה יחד עם התובעת.

מטעם הנתבעת העיד מר רועי כהן, סמנכ"ל מקצועי בחברת היי-קיו בתקופה הרלוונטית לתביעה והיה אחראי, בין היתר, על ניהול קורסי ההכשרה.

הכרעה

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים ובחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה.

ביקורת כלפי התובעת במהלך קורס ההכשרה:

1. הנתבעת ביקרה את עבודת החניכים. ביקורת זו כללה הערות ומשובים, אשר נמסרו לחניכים. הנתבעת ריכזה מסמך שנקרא "מירוץ שליחים" שכלל הערות לגבי כל חניך וחניך. כהן ערך תרשומת במהלך קורס ההכשרה ובה הערות של מכשירים אחרים (נספח 5 כהן) ותרשומת שערכה התובעת לגבי הערות שניתנו לה (נספח 6 לתצהיר כהן), מהערות אלו ניתן ללמוד כי התובעת לא הייתה מצטיינת אלא הייתה כלפיה ביקורת: שידרה קרירות, לא הייתה נגישה לתלמידים, אהבה שהכול יתנהל בדרך שלה, מרוחקת, מדברת מהר מידי.

2. התובעת אישרה זאת מספר פעמים בתמליל השיחה בינה לבין רועי כהן: "הערות כל הזמן נותנים…" (עמ' 15 שורה 19 לתמליל – נספח ד' התובעת).

וכן:

"אני מבחינתי לא שמעתי את זה יותר, ובאמת כאילו זה שכל פעם עליתי לסשן לקחתי נשימה עמוקה, התחלתי לדבר לאט, עבד. אוהד אמר לי אז את הפעם הראשונה הזאת של: את נתפסת כקרירה אז תשתפי כזה חייך האישיים, עניינים, אז כל סשן דאגתי להכניס איזה משהו אישי, טה טה טה, אני יודעת מה. בסשן מול עמוס התחלתי עם בדיחה על החתונה שלי וסידורי הישיבה. כאילו הנה, אני אומרת משהו אישי, אז הוא אומר לי: אל תספרי, אז נתפסת זקנה, נשואה וזה. כאילו אני באה ואומרת: או-קיי אתם לא רוצים? אני לא תופסת את זה כקרירות, ואני מבינה על מה אתם מדברים, כאילו אני חושבת שזה עניין מקצועי וזה עניין טוב ואני מאמינה בללמד מקצועי ולעשות דחקות וצחוקים כאילו בין לבין. אבל אני מקבלת את ההערה, אז אני באה ואני עושה ממש, כאילו ביי דה בוק, אוהד אמר תספרי על החיים שלך, אני מספרת. זה אמר תספרי בדיחות, אני מספרת בדיחות. אבל כל אחד שראה את ההערות שמישהו אחר נתן הוא לא מסכים, וכאילו אני נופלת כזה."

(עמ' 5 שורות 22-10 לתמליל)

3. התובעת מודה כי הופנתה כלפיה ביקורת, אם כי טענה כי הדבר נעשה במיוחד כלפיה:

"בהמשך ההכשרה הוסיף מר כהן לנהוג בי באופן ביקורתי במיוחד, בין אם בביקורת על אופן העברת השיעורים על ידי ובין אם ביחס להתנהגותי האישית, תוך שהוא נוהג בי בחומרה יתרה ביחס לחברי להכשרה. כך לדוגמה, "האירוע המשמעתי" שהוזכר על ידי הנתבעת , התרחש, אם אני לא טועה ביום 16.9.2012. רועי העיר לי וליובל על ששיחקנו במחשב, למיטל על שגלשה באינטרנט, לאבירם ולעידו על שישבו והעבירו ביקורת על בנות שעברו מחוץ לחלון."

(סעיף 26 התובעת)

והודתה:

"… כל דבר שנתתם לי לעשות ולשפר, אני הרגשתי שאני לוקחת ועושה. אני לא יכולה לשנות את מי שאני, את הסגנון ההוראה שלי."

(עמ' 16 שורות 7-6 לתמליל)

4. אם כן, כעולה מתמליל השיחה אכן הופנתה ביקורת כלפי התובעת וסגנון הוראתה לא השתנה. דברים אלו אינם מתיישבים עם עדויות עדי התובעת , לפיהן התובעת הייתה המצטיינת של הקורס ושכביכול לא ניתנו לה הערות:

"ובאמת, באופן יחסי ירדן קיבלה מעט מאוד הערות על מתודיקה ועמידה מול כיתה ביחס להרבה אחרים וכשקיבלה הייתה מיישמת את ההערות ודואגת לשפר לפעם הבאה וההערות המתודיות אכן הלכו והתמעט ככל שהתקדם הקורס."

(ס' 4 אלעד).

5. בחקירתם הנגדית השתנתה גרסתם:

העדה מטעם התובעת, גב' הילה איטח, הודתה כי התובעת קיבלה מהנתבעת הערות על עבודתה:

"ש. אלעד אומר שירדן קיבלה הערות מהצוות ושהיא יישמה אותן, איזה הערות קיבלה?

ת. אני לא זוכרת יותר מדי אבל נגיד העירו לך שיש לה עמידת רס"ר, עם הידיים בכיסים וזה משהו שהיא כן עבדה עליו, לפעמים "התפלק" לה. זו דוגמא שאני זוכרת."

(עמ' 13 לפ' שורות 18-16 לעדות איטח).

מר אלעד אדרי, העד מטעם התובעת, אישר כי הופנתה ביקורת כלפי התובעת:

"ת. למיטב זכרוני ההערה היחידה שהיא קיבלה זה בעניין הקרירות, ולמיטב הבנתי היא שיפרה את זה בהמשך."

(עמ' 18 לפ' שורות 2-1 לעדות אדרי)

וכן :

"ת. פעם אחת היא קיבלה הערה – שנינו קיבלנו – הערה שהיא יצאה מוקדם. למיטב זכרוני. הערה בולטת."

(עמ' 18 לפ' שורות 7-6 לעדות אדרי)

התובעת איננה מפנימה את הביקורת:

6. התובעת בעדותה בפנינו התגלתה כזחוחת דעת, דבר המתיישב עם העובדה כי התובעת לא יבה לביקורת שהופנתה כלפיה. התובעת הודתה בכך:

"ש. ונכון שרועי אמר לך שאחת הבעיות שאת לא שומעת את מה שאומרים לך בביקורת?

ת. זה מה שהוא אמר.

ש. ז"א שמבחינתו לא היתה הפנמה או הבנה של ההערות שהם מעבירים.

ת. שוב, זה מה שהוא אמר."

(עמ' 7 לפ' שורות 6-3 לעדות התובעת).

7. כך גם עולה מהתמליל:

"אבל את יודעת, שבאיזה-שהוא מקום, או שאת לא מודעת לחסרונות שלך, או שאת מודעת ולא קריטי, לא קריטי לך לשפר אותם, או שאת לא שומעת את הדברים שאת צריכה לשמוע. כלומר, מכמה שיחות שאנחנו ניהלנו איתך לגבי האיך שאת מלמדת, עלה שאת לא כל כך, כאילו לא שמעת את הדברים שאמרנו."

(עמ' 2 שורות 24-21 לתמליל)

קורס ההכשרה כקורס ממיין:

8. בראיון העבודה של התובעת ובכתב ההתחייבות נקבע מפורשות כי קורס ההכשרה שאותו עברה התובעת הוא קורס ממיין. תנאי להעסקתה בעתיד כמורה הוא שהיה עליה לעבור בהצלחה את קורס ההכשרה (כתב ההתחייבות – נספח 1 כהן).

9. הנתבעת אף לא התחייבה כלפי התובעת להורות במספר קורסים:

"ש. הנתבעת התחייבה כלפייך שתלמדי מספר מסוים של קורסים?

ת. לא."

(עמ' 9 לפ' שורה 23 לעדות התובעת)

10. הנתבעת לא התחייבה להעסיקה כמורה בעתיד. בעלה של התובעת אישר בעדותו כי הם לקחו בחשבון כי יתכן שהתובעת תודח מהקורס:

"ש. ידעת שיכול להיות שהתובעת תודח מהקורס?

ת. כן."

(עמ' 11 לפ' שורה 25 לעדות דן מנדלסון)

סיכום ביניים –

לאורך כל תקופת עבודתה, הנתבעת לא הייתה מרוצה מעבודתה של התובעת והופנתה כלפי התובעת ביקורת. התובעת ידעה בתחילת הקורס כי יתכן שלא תמשיך בעבודתה.

התובעת איננה מגלה מסירות ומחוייבות במהלך תקופת ההכשרה:

11. התובעת התחייבה כי במהלך תקופת ההכשרה תקדיש את זמנה להכשרה:

"ידוע לי כי כתנאי להעסקתי בהיי קיו יהיה עלי לעבור תקופת הכשרה אינטנסיבית ומיוחדת שתארך מספר רב של שעות מדי יום, וכי במהלכה אדרש ללמוד ולשנן חומר רב במשרדיכם ובביתי (להלן: "תקופת ההכשרה")"

(סעיף 2 (א) לכתב ההתחייבות)

אולם התובעת לא מילאה אחר התחייבות זו. הוכח בפנינו כי התובעת נעדרה מחלק מהמפגשים (ראו נספח 8 כהן: מיילים מיום 19.8.12, 26.8.12, 3.9.12, 22.9.12).

12. בין השאר ביקשה התובעת פטור מהתייצבות בשל תערוכה של סבתהּ (8ג') ובשל הכשרה מעשית בתואר (יום חמישי) (8ד'):

"ש. היו לך הרבה הקלות : לא לבוא ימי ה' בכלל, ימי ג' לטענתך שחר אישר לך לצאת מוקדם יותר ושאת לא יכולה ללמד בימי רביעי ושזה אומר גם לא ללמד בימי שני כי זה קורסים של פעמיים בשבוע ומאוד הלכו לקראתך, נראה לך הגיוני לבקש שלא להגיע לסשן מאוד חשוב שכתוב בזימון שזו נוכחות חובה, כי סבתא שלך פותחת תערוכה? (עקב בפרוטוקול הדיון נרשם "את הארוחה" – הוספה לא במקור – א.ג.כ) זה נראה לך רציני?

ת. ראיתי את זה.. ראיתי לנכון לבקש את זה ואם לא היה משהו הייתי מגיעה."

(עמ' 9 לפ' שורה 21 לעדות התובעת)

13. בעת קבלתה לעבודה הבהירה התובעת כי לא תוכל ללמד בימי רביעי בשבוע כלל, בשל מחויבותה ללימודים, אולם אמרה שתוכל לעבוד ביתר הבקרים בשבוע. התובעת הבהירה לכהן כי יכול ודרישות האוניברסיטה ישתנו והיא כן תוכל ללמד בימי רביעי. טענה שלא יכלה לעבוד רק ביום ד' בבוקר (ס' 30 התובעת). אולם התחוור כי במהלך תקופת עבודתה השתתפה התובעת בקורס רכיבה טיפולית עד לחודש ספטמבר 2001. מעדותו של בעלה של התובעת עלה כי בשל הקורס לא הייתה התובעת זמינה ללמד בימי ד' (בוקר וערב):

"ש. נכון שזה היה בימי ד' 9:00 עד 18:00?

ת. בגדול כן, היו פעמים שזה היה גם טיפה יותר מאוחר."

(עמ' 11 לפ' שורה 9 לעדות דן מנדלסון)

14. זאת ועוד, ביום שלישי ה-11.9.12 יצאו התובעת ואדרי בשעה 13:30 ולאחר 4 שעות וחצי בלבד של עבודה (עמ' 18 לפ' שורות 29-28 וכן עמ' 19 שורה 1 לעדות אדרי). התחוור כי עשתה כן ללא קבלת רשות (שחר אברמוביץ שהעביר את הסשן באותו יום לא נתן לתובעת רשות) ובוודאי שלא קיבלה רשות לצאת כל יום שלישי מוקדם יותר כדי לאסוף את בתהּ.

15. התובעת טענה כי לאחר מכן לא יצאה מוקדם יותר בימי שלישי כיוון שמצאה סידור לבתהּ:

"ביום 11.9.2012 החליט מר כהן "להתלבש על עובדה זו, הוא התקשר מעט אחרי שכבר יצאתי מתל אביב לירושלים, ונזף בי על כך. לאחר שאמרתי לו שיציאתי מאושרת על ידי מר אברמוביץ', ניסה אף להציג את תשובתי כחסרת אמינות (ובהמשך גם מר אברמוביץ' התקשר אלי וטען שלא אישר לי לצאת בימי שלישי – וזאת כאמור, לאחר שיצאתי מוקדם בהסכמתו כבר מתחילת ההכשרה). לאור עמדתו של מר כהן, ציינתי בפניו כי מעתה והלאה אמצא סידור לבתי לימי שלישי, וכך עשיתי בפועל."

(ס' 19 התובעת)

16. התברר כי אין יסוד לטענה זו שכן מהראיות עלה, כי התובעת הבטיחה לנתבעת כי תעשה מאמץ על מנת שתוכל להישאר בימי שלישי (עמ' 5 שורות 16-14 לעדות התובעת). על פי עדותה של התובעת אכן נשארה בימי שלישי באופן מלא, אולם התברר כי כלל לא היו עוד ימי שלישי שבהם עבדה התובעת:

"ש. אם אגיד לך שיום שלישי לאחר מכן לא היה אף יום שלישי ויום שלישי לאחר מכן היה ראש השנה ושלישי לאחר מכן פוטרת – את מספרת לנו סיפורים פה

ת. לא, אמרתי לו שמאותו רגע בימי שלישי… לא יצאתי מוקדם יותר בימי שלישי אח"כ. כי כנראה לא היו ימי שלישי."

(עמ' 5 לפ' שורות 23-20 לעדות התובעת).

17. העדה מטעם התובעת, גב' דנה חן, ניסתה בכל מאודה לעזור לתביעת התובעת. כשנשאלה האם התובעת נשארה בימי שלישי, במקום להשיב בהן או בלאו השיבה שגם היא לא נשארה (עמ' 15 לפ' שורות 2-1 לעדות חן).

18. התובעת אכן קיבלה רשות מכהן להיעדר מההכשרה בימי חמישי בשל לימודיה לתואר שני, שכן הלימודים ביום חמישי היו ימי "לימוד עצמי" בהכשרה. גם אם אישרו לצאת באופן חד פעמי, הדעת נותנת, כי לא יתכן שיתנו לה לצאת מוקדם בימי שלישי וגם להיעדר בימי חמישי.

19. זאת ועוד, בכתב ההתחייבות (נספח 1) התחייבה התובעת לעבוד "לכל הפחות" בימים ב', ה' בוקר לאחר סיום ההכשרה. התחייבות זו מתיישבת עם צרכי הנתבעת נוכח הביקוש לקורסי בוקר. הנתבעת לא התחייבה בפני התובעת כי תלמד שני קורסים, שכן הדבר לא נכתב בכתב ההתחייבות.

20. מר כהן סיכם עם התובעת כי אם תעבור את קורס ההכשרה, תלמד בימי שני וחמישי בוקר וכך גם התחייבה התובעת בכתב ההתחייבות והוסיפה מילים אלו בכתב ידה. התובעת התחייבה למעשה לעבוד בקורס אחד בלבד.

21. ברי כי הנתבעת לא יכלה לתת לתובעת ימי ב' ו-ה' ערב שכן המשמעות שהיא תעבוד משמרת כפולה (בוקר ואחר כך ערב), שאין מחלוקת שהיא משמרת קשה מהבחינה האובייקטיבית. התובעת התחייבה לעבודה בקורס של שני וחמישי בוקר. לכן עדותה של התובעת בדבר התחייבות הנתבעת כי תלמד בשני קורסים, אין לה על מה להתבסס. טענתה זו של התובעת מצטרפת לשאר טענותיה אשר אין להן אחיזה בראיות שהיא בעצמה הגישה.

סיכום ביניים:

במהלך תקופת ההכשרה לא גילתה התובעת מחויבות ומסירות כפי התחייבה בהסכם. התובעת נעדרה והחסירה שעות.

אי שיבוץ התובעת במכינות

22. בתחילת חודש ספטמבר 2012 שובצו החניכים במכינות שנועדו לתלמידי קורס פסיכומטרי חלשים שנרשמו לקורסי הכנה לבחינה הפסיכומטרית, על מנת שישלימו פערים לפני תחילת הקורס.

23. טענה התובעת כי:

"ביום 6.9.2012 חולקו לכל חניכי ההכשרה, פרט לי, שיבוצים להדרכה במכינות. חלק מחניכי ההכשרה אף קיבלו שתי מכינות להדרכה. כששאלתי את מר אברמוביץ' למחרת השיבוצים מדוע לא שובצתי, ענה לי כי סברו שאינני פנויה לכך עקב הטיפול בבתי. חברתי לקרוס, דנה חן, הייתה עדה לשיחה הנ"ל עם מר אברמוביץ'."

(ס' 16 התובעת)

24. אולם התברר שהתובעת לא הביעה כל מחאה שלא שובצה למכינות בערב:

"ש. היית נוכחת בכל המפגש, בכל השיחה הזאת?

ת. הייתי נוכחת בכל השיחה. …

ש. האם התובעת הביעה מחאה כלשהי על כך שלא שובצה לאותן מכינות בערב, באותו מעמד?

ת. באותו מעמד עם שחר, אני באמת לא זוכרת, שנתיים אחורה. מה שאני זוכרת זה מה שכתוב."

(עמ' 16 לפ' שורות 2-1 ו-16-14 לעדות דנה חן)

25. זאת ועוד, למרות טענתה כי יכלה לעבוד בערבים, המציאות הייתה שונה:

"ש. והוא אמר לך שזה בגלל שהוא חשב שיש לך מגבלה עם בתך שאת לא יכולה לעשות מכינות בערב?

ת. הוא אמר ששאלו אותי ואמרתי שאני צריכה לטפל בבת בערב ואני לא יכולה לעשות ערבים.

ש. ויכולת לעשות ערבים?

ת. בוודאי."

(עמ' 5 לפ' שורות 31-27 לעדות התובעת)

26. לא זו אף זו, ראיה לכך כי התובעת לא יכלה לעבוד בערבים היא העובדה כי גם בחוזה התחייבה לעבוד רק בבקרים.

27. התובעת לא שובצה במכינות לא בשל הריונה אלא משום שלא הייתה זמינה לעבוד בשעות הערב.

טענת האפליה:

28. בבחינת סוגיית מחמת הריון, יש לסמיכות הזמנים בין יום ההודעה על ההיריון לבין משקל רב. אולם, במקרה דנא, מאחר שקורס ההכשרה ארך פרק זמן של חודשיים בלבד, קשה לבחון את סמיכות הזמנים, ולכן כאן אין לייחס משקל לסמיכות הזמנים. אי לכך, נפנה לבחון אדנים אחרים עליהם עשויה להתבסס התביעה.

29. לטענת התובעת כאשר הודיעה לרועי כהן על הריונה (סעיף 13 התובעת) נזף בה כהן על שלא הודיעה לו בזמן הריאיון:

"חזרתי אליו באותו היום ובשיחת הטלפון נזף בי מר כהן על כך שסיפרתי לו רק עתה על דבר ההיריון, אמר לי שהוא לא מאמין לי שלא ידעתי על ההיריון בזמן ראיון העבודה וכי הייתי צריכה לגלות לו כבר אז. הוא התחיל לשאול שאלות שלא הבנתי את פשרן והמתאימות לראיון עבודה (ובין היתר ציוני בתארים קודמים, ידע בשפות, סטטיסטיקה וכיו"ב), הוא חזר ושאל אם אוכל "במצבי" לעמוד בהתחייבותי ללמד שיעורים כפולים (קרי ללמד שני קורסים באותו יום) וחזר על שאמר