ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ מתמחה גב' דפנה גסנר
ע"י ב"כ עו"ד אלי בניה
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של היזק לרכוש במזיד מתוך מניע גזעני – עבירה לפי סעיף 452 +144ו לחוק העונשין התשל"ז-1977. ; ניסיון סתם מתוך מניע גזעני – עבירה לפי סעיף 379 וסעיף 25 ביחד עם סעיף 144ו' לחוק .
כנטען , ביום 30.4.13, זמן קצר לאחר שנודע דבר מותו של תושב היישוב בו מתגוררים הנאשמים, בצמת תפוח, ע"י אדם שסברו כי הוא פלסטיני, התקהלו בצומת יצהר מספר אנשים שזהותם אינה ידועה למאשימה והחלו לי אבנים לעבר פלסטינים שעברו במקום.
באותה עת יצא אוטובוס בעל לוחית זיהוי פלסטינית (להלן: "האוטובוס") מהכפר קביא לכיוון שכם וג'נין, כשהוא מסיע תלמ פלסטיניות בגילאי 13-14 במסגרת טיול י, כשלפניו נסע אוטובוס נוסף שהסיע אף הוא תלמ. בנסיבות אלו, הגיעו האוטובוסים לאזור צומת יצהר ונרגמו ע"י בני הקבוצה. בתגובה עזב האוטובוס הראשון את הצומת והאוטובוס השני נותר במקום.
בעוד שהאוטובוס עומד ורב שמשותיו מנופצות, התקרבו הנאשמים, בצוותא חדא, לעברו במרחק שניתן היה להבחין כי רוב נוסעיו הן , וכשבידיהם אבנים גדולות אותן החלו ל לעבר האוטובוס ונוסעיו. בהמשך, נשכב הנאשם מתחת לגלגלי האוטובוס, על מנת למנוע ממנו לנסוע. השוטר טמנו שנכח במקום, ניגש אל הנאשם וביקש ממנו לעזוב, והנאשם בתגובה השיב לו "אני לא יוצא, תעצרו את הערבים במקום אותי". משהתנגד להתפנות, נאלצו מספר שוטרים לאחוז בו ולהזיזו. במקביל יידו הנאשמים האחרים אבנים לעבר האוטובוס.
הנאשם, מלכתחילה, לא חלק על עצם נוכחותו במקום אך כפר בידוי אבנים לעבר האוטובוס ובהפרעתו לעבודת השוטרים.
במסגרת פרשת ההוכחות, נשמעו בתיק זה עדים רבים, אנשי צבא ושוטרים שנכחו בשטח וכן נהג האוטובוס הפלשתיני, אחת שנסעה באוטובוס וצילמה סרטון שתעד חלק מהאירוע ומנהלת ה.
במסגרת מצאתי ליתן אמון מלא בעדויות עדי התביעה ובראשם, מפקד הגדוד שנכח בשטח ואחד מחייליו (ראה בהרחבה פ' 12-34 להכ"ד). על בסיסן, קבעתי כי הנאשם יידה אבן גדולה לעבר שמשתו הקדמית של האוטובוס, בניסיון לתקוף את יושביו ולפגוע בהם, וכן שלאחר מכן, נשכב מתחת לאוטובוס במטרה למנוע נסיעתו, סירב לבקשת החיילים לקום ובכך הכשיל עבודתם. עוד דחיתי גרסת ההגנה, לפיה האחראים כביכול לניפוץ שמשת האוטובוס הפלשתיני היו החיילים עצמם.
קבעתי, כי המעשים בוצעו על רקע גזעני – לאומני, שלא לשם כטענת הנאשם, אלא כפעולת נקם מובהקת כלפי יושבי האוטובוס, על לא עוול בכפם.
זהו המקום לציין, כי שותפיו של הנאשם לכתב האישום, נאשמים 2 ו-3, הודו בסיום פרשת התביעה מתוקן, ולאחר שהתקבלו בעניינם תסקירים, גזרתי דינם לעונשי מאסר קצרים בדרך של עבודות שירות.
ביום 25.10.17 התקיימה ישיבת הטיעונים לעונש. בפתחה, עתר ב"כ הנאשם לקבלת תסקיר. בהחלטתי מצאתי לדחות הבקשה, בין היתר נוכח כפירת הנאשם, אך אפשרתי לנאשם להציג דבריו בהרחבה (ראו החלטתי מיום 25.10.17). במועד זה נשמעו טיעוני המאשימה לעונש. ביום 27.12.17 נשמעו טיעוני הסניגוריה והנאשם עצמו הגיש טיעונים מפורטים בכתב.
טיעוני הצדדים
המאשימה עמדה בטיעוניה על חומרת מעשי הנאשם וסבורה שמעשיו חמורים באופן משמעותי מאלו של חבריו. עוד סבורה שיש להעביר מסר חד משמעי ונוקב ולהעדיף את שיקולי ההרתעה על פני האינטרסים האישיים של הנאשם. עוד הפנתה לעברו הפלילי ולכך שלא נטל אחריות על המיוחס לו. על כן עותרת למאסר בתחתית טווח שבין 8-20 חודשי מאסר.
ב"כ הנאשם, עו"ד בניה, עמד על נסיבות הנאשם שמתגורר בסמוך לאירועים ועל סערת הנפש שהתחוללה בו, באותו בוקר, עם היוודע דבר הרצחו של חברו הטוב. על אף זאת, נטען, שהנאשם אינו באידאולוגיה גזענית או אלימה. עוד עמד על חלוף הזמן, על ההכרה של הנאשם בכך ששגה בהתנהלותו ובהבנת האירועים. עוד סבור שמעשיו אינם חמורים באופן משמעותי ועל כן אין מקום לאבחנה שערכה המאשימה, בין הנאשמים, בעתירתה לעונש. ב"כ הנאשם סבור שניתן להסתפק בענישה בדרך של עבודות שירות ברף מתון והוסיף שהנאשם אב לששה ילדים, סב לשני אינו מכביד. עוד הוגשו מכתבי עדי אופי (3 מכתבים) מחבריו של הנאשם. כך אציין את מכתבו של יו"ר מזכירות הישוב יצהר, בו מתגורר הנאשם, המספר על התנדבות הנאשם במשך שנים רבות בכיתת הכוננות היישובית וכי הנאשם שימש כארבע שנים, יו"ר ועדת הביטחון של הישוב ומילא תפקידו במסירות רבה.
במכתבו (נ/3) סיפר הנאשם באריכות את סיפור חייו. הנאשם גדל בבית אידיאולוגי, שירת בצבא כלוחם בחטיבת גבעתי. בהמשך נישא ועבר עם משפחתו להתגורר בישוב יצהר, שם במשך שנים התנדב בכיתת הכוננות ואף שירת בשירות מילואים פעיל. עוד שימש כחבר מזכירות היישוב, עסק רבות בנושאים חברתיים והיה אחראי על בניית ר עם גורמי הצבא במקום. לנאשם כרם רחב ידיים ובמקביל מתפרנס מעבודות בנייה.
באשר לאירועי תיק זה, הנאשם הסביר את הרקע למעשיו, הגם שלא הודה במיוחס לו, מבין בדיעבד ששגה ואינו מקל ראש במעשיו. הנאשם הסביר כי בנו נפגע מיידוי אבן ועל כן מבין את החומרה הגלומה במעשה. עוד מגלה אמפתיה לנערות יושבות האוטובוס (הנאשם אף הציע להשתלב בהליך גפ"מ) ומבקש לפצותן.
דיון והכרעה
מעשיהם של הנאשם ושותפיו חמורים. מהתמונה שנפרשה לפניי במסגרת שמיעת ראיות התביעה בתיק זה, עלה במפורש שמדובר במעשים שבוצעו ע"י הנאשמים בצוותא ומתוך מטרה אחת- פעולת נקם כנגד פלסטינים, באשר הם, מחמת מוצאם ועל אף שעלה שהבחינו היטב בזהות נוסעי הרכב, שמעו צעקותיהן המבוהלות של התלמ היושבות באוטובוס וידעו היטב כי בנות צעירות אלו אינן קשורות למעשי הרצח וניסיון לתקיפתן כמו גם היזק לאוטובוס בו הן נוסעות, נעשה על לא עוול בכפן.
הגם שבמזל לא נגרמו פגיעות בנפש לא ניתן להתעלם מהטראומה ה שחוו התלמ נוסעות האוטובוס, נהגם וצוות המורים.
כך תיארה בעדותה את קורות האירוע הגב' ח א, מנהלת (עת/)9:
"היה יום מאד קשה, ראינו את המוות בעיניים שלנו. יש הרבה בנות שנכנסו לטראומה. גם אני נכנסתי לטראומה, לא יכולתי לדבר..יש בנות שנפצעו..הנזק שהיה באוטובוסים לא נתן לנו להמשיך בנסיעה" (פרוטוקול מיום 23.5.16, עמ' 66).
עדה אחרת, תלמידה בשם ס ג, שהייתה במועד הארוע בת 13 ואף צילמה את הסרטון המתעד חלק מהארוע (ת/18) ביקשה בעדותה שלא לחזור ולצפות בו מאחר ש"זה לא עושה לי טוב מבחינה נפשית..היינו קטנים פחדנו שנמות" (פרוטוקול מיום , עמ' 70). בסרטון עצמו, ה להאזנה, בוקעים קולות ההיסטריה של התלמ והצרחות הקשות מבהירים היטב מדוע ביקשה להימנע מצפייה חוזרת בו.
הנאשם שלפניי הרהיב עוז יותר מחבריו, ויידה אבן גדולת מימדים לעבר שמשת האוטובוס הקדמית וניפצה. בהמשך, נשכב מתחת לאוטובוס וסירב להתפנות, על אף בקשת החיילים. הנאשם טען, לאורך כל הדרך, שחשש לחייו וכי סבר שמטרת הנהג הייתה לפגע בחיילים ובאזרחים שנאספו במקום. כפי שקבעתי , לא היה לחשש זה כל וס. הגם שמדובר באירוע שטופל היטב ע"י גורמי הצבא, מהדרגים הגבוהים ביותר, שנכחו במקום, עשה הנאשם דין לעצמו, "מינה" עצמו (מטעם עצמו) למפקד האירוע ואף ניסה להורות לחיילים כיצד לפעול.
הגם שהרקע לאירועים מובן, וכן סערת הנפש שאחזה בו, התנהלותו האלימה והעדר מרות להנחיות אנשי הצבא במקום, פסולה וחמורה.
פעם אחר פעם, עמד העליון, בפסיקותיו, על כוחה ההרסני של האבן ופוטנציאל הנזק שקיים ביידוי אבנים. חומרתו של המעשה אינו נעוץ רק בסיכון הר
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
