ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ – עו"ד רבקה פקרמן
ע"י ב"כ – עו"ד חליחל ועו"ד חאיק
1. זהו ערעור על החלטת לאי כושר, מיום 19/12/16 ("הוועדה"), אשר קבעה, כי המערער לא איבד כדי 50% מיום 1/11/15.
הרקע העובדתי
2. בענף קבעה למערער, ביום 16/516, דרגת יציבה בשיעור 53%, מיום 1/11/15.
3. לפי רופא מוסמך לעניין, מיום 30/11/16, המערער מסוגל לעבודה מלאה ללא מגבלה.
4. בדו"ח של עובד שיקום, מיום 24/5/16, הומלץ לראות את המערער "כבעל כושר עבודה מלא", וזאת מהטעם ש"אין שינויים באחוזים הרפואיים ובמצבו בהמשך לדו"ח קודם, ולא נקבעו אחוזים על סעיף נפשי כאשר בהערכה הפסיכיאטרית של המוסד, שאין דיכאון מג'ורי או סימנים פסיכוטיים ובדיקה קוגניטיבית טובה".
5. לאי כושר התכנסה ביום 19/12/16, יבה לתלונות המערער ולטעוני באת כוחו שהתלוותה אליו. לאחר שראיינה את המערער ועיינה במסמכים הרפואייים, ציינה הוועדה, כי המערער בן 36, אשר אובחן כסובל מעודף משקל (20%), אורטיקריה כרונית (15%), ליקוי שמיעה (30%), כך שנכותו הרפואית היציבה הינה בשיעור 53%. הוועדה התייחסה להשכלתו ולעברו התעסוקתי של המערער, וציינה, כי לפי דו"ח השיקום, המערער סיים 12 שנות לימוד; עבד בעבודות פיזיות מזדמנות; עבד מספר שנים כפועל ייצור; כיום עובד בהסעות תלמידים בהיקף של 4 שעות ביום.
לאחר ששקלה את נכותו הרפואית של המערער, שוחחה עמו ונתנה דעתה לדברי המערער לפיהם אינו רואה עצמו כמי שמסוגל לעבודה במשרה מלאה – קבעה הוועדה, כי המערער "בהחלט מסוגל לעבוד בעבודה מפרנס יום עבודה מלא, במגבלות של: ללא חשיפה לרעש מזיק, לא בתנאי אקלים קיצוניים וללא חשיפה לחומרים המגרים את העור". על יסוד האמור, קבעה הוועדה, כי המערער מסוגל לעבוד בעבודתו הנוכחית או בעבודה חרושתית קלה מסוג עבודות הרכבה, אריזה ומיון, אשר אינן מצריכות מיוחדת וניתן ללמוד אותן תוך כדי עבודה. לפיכך, לדעת הוועדה, גם אם המערער איבד מכושרו לעבוד, הוא לא איבד כדי 50% מכושרו לעבוד.
טענות הצדדים
6. טענת הערעור העיקרית היא, שהחלטת הוועדה שגויה, אינה מנומקת ובמסקנתה לא התייחסה לטענות המערער במלואן ולמסמכים הרלבנטיים שהונחו לעיונה. לפי הטענה, הוועדה לא התייחסה למכלול ליקוייו ונתוניו האישיים.
7. לטענת המשיב, לא נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין. נטען, כי הוועדה נימקה את קביעתה בעניין דרגת אי הכושר של המערער תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות, השכלתו, עברו התעסוקתי וגילו. לסיום טען המשיב, כי דרגת תואמת את נכותו הרפואית של המערער.
דיון והכרעה
8. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הלאומי [], התשנ"ה-1995).
עמד על מורכבות מלאכתה של לאי כושר, וקבע:
"כידוע, המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן" (בר"ע 39263-03-15 רוחמה אופנר – לאומי, מיום 6/7/16, פסקה 8 לפסק הדין) (ההדגשה במקור – א.ק.).
על יסוד האמור נקבע, כי רק במקרים קיצוניים של בהחלטה של לאי כושר, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הס
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
