29567-01 – י ב נ' המוסד לביטוח לאומי

4. ביום 18.1.2018 נערך דיון ההוכחות בתיק, במהלכו העידו העדים הבאים: מטעם התובע – התובע בעצמו, וכן מר ח מ, עובד מתקופת עבודתו של התובע במפעל (להלן: "מר מ"). מטעם הנתבע העיד מר ו פ, עובד במוסד לבטיחות וגיהות, אשר ביצע בדיקת רעש במפעל (להלן: "מר פ"), מר ע ע – אחראי המשמרת במרכז המבקרים משנת 2009 ועד היום (להלן: "מר ע' "), וכן מר י מ – מנהל תחום לוגיסטיקה וסביבת עבודה במפעל, ומנהל מרכז המבקרים משנת 2014 ואילך (להלן: "מר מ' "). לאחר הדיון הגישו הצדדים את סיכומיהם, והתיק הופנה לכתיבת .

5. התשתית הנורמטיבית – כאמור לעיל, המחלוקת העיקרית בין הצדדים במקרה שלפנינו, הינה ביחס לשאלה האם התובע נחשף לרעש מזיק, במידה העולה על המותר לפי הוראות הדין. ביחס לכך, קובע סעיף 84א(1) לחוק הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), כדלקמן: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת [], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק)".

6. בעב"ל (ארצי) 53/08 ברלכיס – המוסד לאומי, ניתן ביום 2.10.2008, עמד בהרחבה על פירוש הסעיף שבנדון, אשר הוסף לחוק בשנת 2005. לפי , התיקון נועד לקבוע הסדר ממצה של תנאים מקדמיים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון, שנגרמים כתוצאה מחשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה. בכלל זה, נקבעו התנאים הנוגעים שלהם נחשף , מידת ואופי הפגיעה בכושר השמיעה ומועד הגשת התביעה לנתבע.

7. ודוק – לפי לשון הסעיף, המדובר בקיומם של תנאי סף מצטברים, ודי באי-קיום של אחד מהם, כדי להביא לדחיית התביעה (ראו גם עב"ל (ארצי) 188/08 לאומי – אלון, ניתן ביום 12.11.2008). בנוסף, בעוד שלפי ההסדר החקיקתי הקודם, ליקוי שמיעה יכול היה להיות מוכר כתאונה בעבודה, או כמחלת מקצוע, או על פי חלופת המיקרוטראומה, הרי שההסדר הנוכחי ביטל למעשה את הדין הקודם, לעניין הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה.

8. עוד יצוין, כי בתקנות (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984, נקבע משך הזמן המירבי המותר לחשיפה לרעש, וזאת על פי דרגות שונות של "רעש מתמשך והתקפי" בתוך יום עבודה. בתוספת השנייה לתקנות נקבע, בין השאר, כי בעוצמת רעש של 85 דציבל, מותרת חשיפה מירבית של 8 שעות עבודה ביום. על פי המפורט בתוספת, ככל שעוצמת הרעש עולה, כך יורד משך החשיפה המותרת.

9. ביחס להוראה זו נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי לקיום תנאי זה מוטל על כתפי התובע. ודוק – הפסיקה אומנם הקלה בנטל זה, אך זאת אך ורק במקום שבו הונח ראשוני, שממנו יכול בית הדין להתרשם, כי אכן נחשף לרעש במקום עבודתו (ראו עב"ל (ארצי) 717/08 פאנוס – המוסד לאומי, ניתן ביום 10.12.2009, וכן עב"ל (ארצי) 31/98 סולן – המוסד לאומי, פד"ע לד 481).

10. הכרעת בית הדין בתובענה – נקדים אחרית לראשית ונפרט, כי לאחר ששמענו את העדויות בתיק, ולאחר שעברנו על כלל הראיות שהונחו בפנינו, מצאנו לנכון לדחות את התביעה. בבסיס החלטתנו מצויה המסקנה הבאה: התובע טען כי בעבודתו במרכז המבקרים הוא נחשף לרעש מזיק, ובוודאי מעבר למידה שנמדדה בבדיקות הרעש שהוגשו לתיק בית הדין. דא עקא, שטענה זו נמצאה כלא נכונה, בלשון המעטה. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו.

11. הערה מקדימה ביחס לעבודתו של התובע במפעל, טרם תחילת העבודה במרכז המבקרים – בפתח הנמקתנו נציין את העובדות הבאות, שהוכחו בפנינו: כאמור לעיל, התובע עבד במפעל החל משנת 1974, וזאת בקווי ייצור שונים. עם זאת, החל מיום 1.10.2007 התובע שינה את תפקודו במפעל, והחל לעבוד במרכז המבקרים כמדריך במשרה מלאה, וזאת עד ליום 31.7.2010. בנוסף, החל מיום 1.8.2010 ועד ליום 31.12.2014, במקביל לעבודה חלקית במרכז המבקרים, התובע עבד גם בתחום האדמיניסטרציה במפעל (ראו שאלון מעסיק – הוגש לתיק בית הדין על ידי הנתבע ביום 14.6.2017). למען הבהר ספק, איננו מתייחסים, כלל ועיקר, לעבודתו של התובע טרם שנת 2007, וזאת משלושה טעמים. תחילה נעיר, כי טענותיו של התובע ר זה לא פורטו במהלך ניהול ההליך, והועלו לראשונה בסיכומיו. כלומר, המדובר בהרחבת חזית, וללא שניתנה לנתבע ההזדמנות הנאותה להתמודד עם טענות אלה.

12. לאחר מכן נציין, כי משאלון המעסיק שהוגש לתיק בית הדין, עולה כי לא נשמר מידע מוצק ביחס לתקופת העבודה שלפני שנת 2007;לבסוף,נעיר כי התובע לא הביא כל ראיה מוצקה ביחס לעבודתו בתקופה זו. ודוק – באשר לראיות שהוצגו בהליך ביחס לרעש, כזה או אחר, שייצרו המכונות במפעל, הרי שלא ברור כי אלה קשורות בצורה ישירה לתקופת ואופן עבודתו של התובע, טרם שנת 2007. עוד נדגיש, כי כאשר התובע מילא ביום 18.10.2014 את טופס התביעה לנתבע (צורף כנספח ), הוא כתב במפורש כי תאריך הפגיעה הינו יום 1.1.2014. כלומר – אין בפנינו כל טענה מפורטת, וממילא – גם אין כל ראיה, באשר לתקופה שבה עבד התובע במפעל, ואשר הינה טרם תחילת עבודתו במרכז המבקרים.

13. עוד נעיר, כי ביום 31.7.2017 הגיש התובע לתיק בית הדין אסופת בדיקות רעש כלליות, מכל מחלקות המפעל, שהומצאו לו על ידי גורמי חברת — , אך ללא שהובהר ר הישיר שלהם לענייננו (מסמכים דומים הומצאו לתיק בית הדין על ידי הנתבע, ביום 20.12.2017). בעמ' 3 לאותו הדו"ח מיום 1.6.2011 (מועד שהינו, כאמור לעיל, לאחר סיום עבודתו של התובע בקווי הייצור), מצוין כי שנמדד במחלקת ייצור הוופלים, הינה 79.8 דציבל (במרכז מטבח הוופלים) ו-84.8 דציבל (בעמדת טחינת הסוכר). כלומר, נשוב ונדגיש כי אין המדובר במידע שמסייע לתובע. אכן, בסיכום הדו"ח מפורטת רשימת העובדים שנמדדה להם חשיפה מעל ל-85 דציבל, והעובד א.ד. שצוין כעוסק בהפעלת תנורים במחלקת הוופלים, רשום באותה רשימה (מצומצמת). אולם, לא הובא בפנינו כל מידע או ראיה שיכול להוביל למסקנה כי המדובר בעובדה שקשורה ישירות לתובע.

14. באשר לעבודת התובע במרכז המבקרים של המפעל – התובע טען כי במסגרת העבודה במרכז המבקרים, הוא הדריך סיורים שנערכו במחלקות השונות במפעל, בתדירות של 6 סיורים ביום, כאשר כל סיור נמשך בין 30 דקות לבין 45 דקות. לטענתו, במהלך הסיור הוא עמד סמוך למכונות המפעל, וההדרכה נעשתה באמצעות מכשיר הגברה, וזאת עקב הרעש הרב שהיה בסביבת ההדרכה (סעיפים 10-9 של התובע). דא עקא, שהטענה לגבי היקף הסיורים, נמצאה בפני עצמה כלא מדויקת לחלוטין. מעדותו המהימנה של מר ע' , הממונה הישיר על התובע במרכז המבקרים, שנתמכה גם במסמך שהוגש לתיק בית הדין, עלה כי התובע ערך סיורים בהיקף נמוך בהרבה, מזה שנטען על ידו. נפנה ביחס לכך לעמ' 5 לסיכומי הנתבע, שמתמצת נושא זה, בקביעה כי "המרחק בין טענתו בדבר 6 סיורים ליום במהלך כל השנים לעיל, להם טען, לבין האמת – הינו רב ביותר".

15. כך ובין היתר, עד ליום 31.7.2010, במשך ימים רבים התובע לא ערך כל סיור, במשך ימים רבים התובע ערך סיור אחד בלבד, ובימים ספורים בלבד נרשמו על שמו של התובע 3 סיורים, לכל היותר. האמור לעיל אף נבע מכך שהיו חודשים שבהם הגיעו מעט מאוד מבקרים למפעל, כגון בחודשי החגים וכן בחורפים. הלכה למעשה, לכל היותר ובתקופה הכי עמוסה, פירט מר מ' מצידו, ש"בשנת 2014 הוא עשה 2-4 סיורים ביום" (פרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 17, שורה 24). נעיר, כי מר מ' התייחס למספר ממוצע של סיורים, שהינו מעט גבוה יותר מזה שנמסר על ידי מר ע' , אולם המדובר בהערכה, וכאשר המידע המדויק , שהוצא על ידי מר ע' ממחשבי המפעל, לא עמד לנגד עיניו (ראו גם בסעיפים 24-22 לסיכומי הנתבע).

16. ביחס לכך, ראו במסמכים שהוגשו לתיק בית הדין על ידי הנתבע ביום 11.12.2017, וכן בחקירתו של מר ע' על ידי חוקר מטעם הנתבע – עמ' 4, שורות 11-4. ראו גם בחקירתו הנגדית של מר ע' , בפרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 15, שורה 19, עד עמ' 16, שורה 3. ראו גם בחקירתו של מר מ' על ידי חוקר מטעם הנתבע – עמ' 5, שורה 20, עד עמ' 6, שורה 2. לבסוף, ראו גם סעיף 8 לסיכומי הנתבע. בדומה, גם העד מטעם התובע, מר מ, העיד בעצמו ש"אני מסכים שיכולה להיות תקופה שבה לא יהיו סיורים או שיהיו מעט מאוד סיורים. לדוגמא, בחורף" (ראו בפרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 8, שורות 13-12). עוד נציין ביחס לכך, כי מר ע' אף העיר, כי המסמך שהוגש על ידו ואשר מתעד את כמות הסיורים שהועברו על ידי התובע, מדויק ב-80% (פרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 14, שורות 13-1, וכן עמ' 16, שורה 19. ראו גם בפרוטוקול דו"ח החקירה – עמ' 6, שורות 14-7). אולם, נשוב ונעיר כי התרשמנו מכלל עדותו, כי ידיעתו באשר לכמות הסיורים שהדריך התובע, הינה מהימנה בכללותה, והיא מבוססת כדבעי.

17. כך ובין היתר, פירט לעניין זה מר ע' , כאשר נחקר על ידי חוקר מטעם הנתבע, שנערכה ביום 5.12.2017, כי בפועל הוא זה ששיבץ את התובע לסיורים, חופשות וכד', כבר משנת 2009 ואילך ועד למועד סיום העסקתו כמדריך במרכז המבקרים (ראו עמ' 1, שורות 19-14). נשוב ונדגיש על כן, כי התרשמנו שהמדובר בעד רלבנטי ביותר, ביחס לכלל תנאי העבודה של התובע במפעל, בשנים הרלבנטיות לתביעה. עדותו אף לא נסתרה כלל בחקירתו הנגדית, והיא גם תאמה את המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין על ידי הנתבע, ואשר התקבלו מחברת — . עדותו אף תאמה את הדברים שנמסרו על ידי מר מ' .

18. מכל מקום, מעבר לדברים אלה, הרי שהתובע אף הסתיר עובדה מהותית וחשובה – הן מהנתבע והן מבית הדין, והיא העובדה שהחל מאמצע שנת 2012, הוא הפסיק למעשה להדריך סיורים במרכז המבקרים, היות שנשכרו על ידי חברת — מדריכים חיצוניים לתקופה מסוימת. לאחר מכן, כאשר מהלך זה הפסיק, התובע לא חזר להדריך בפועל, ועסק רק בתחומי מינהלה. כבר עתה נעיר, כי בתפקידו שבנדון, התובע לא היה חשוף כלל לתנאי רעש מזיק, והוא בעיקר עסק בהבאת כיבוד וציוד למרכז (ראו עמ' 2 לחקירתו של מר ע' , שורה 15, עד עמ' 3, שורה 4. ראו גם בחקירתו הנגדית, בפרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 15, שורות 12-11, וכן עמ' 17, שורות 3-1).

19. לעניין זה התייחס מר ע' , כאשר נחקר על ידי חוקר מטעם הנתבע, והוא פירט כי "ב-2011 הוא עבר לחצי משרה באדמיניסטרציה וחצי משרה במרכז המבקרים, אבל לא כמדריך אלא בתפקיד לוגיסטי במרכז המבקרים, כי באותה תקופה הבאנו מדריכים מחברה חיצונית ולא הדרכנו. מבדיקה שאני עושה במחשב, אני רואה שבקיץ 2012 התחלנו להעסיק מדריכים חיצוניים במרכז ההדרכה. עד 2012. אני הייתי אחראי על המדריכים האלה מטעם — . מעין אחראי תפעול של מרכז ההדרכה. ב-2012 — הפסיקה להעסיק מדריכים חיצוניים ושוב המדריכים היו עובדי — . בערך 5-6 מדריכים. ב' לא היה ביניהם. הוא המשיך לעבוד בחצי משרה בתפקיד לוגיסטי במרכז ההדרכה" (עמ' 2, שורות 9-2).

20. בחקירתו הנגדית בפנינו, העיד מר ע' כי ידיעותיו ביחס לאותו תפקיד אדמיניסטרטיבי, נבעו בין היתר מכך שב"…. 90% מהמקרים כן ראיתי אותו. אני נמצא בשער של המפעל. מרכז המבקרים הוא בשער של המפעל. אני לא יושב בשער עצמו, אלא ממש בכניסה של המפעל" (פרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 14, שורות 27-25). עוד הוא הוסיף בחקירתו על ידי הנתבע – וכאשר החוקר מטעם הנתבע ה עליו, ושאל האם אכן התובע לא עסק משנת 2011 ואילך בהדרכה – כי רק במקרים חריגים מאוד התובע כן הדריך בפועל, בהיקף של כפעם בחודש, ולכל היותר מספר פעמים ספורות בחודש.

21. ביחס לכך, הוא פירט כי "… נתנו לו הרבה כבוד במפעל. הוא ותיק. רצו לתת לו לסיים בכבוד לכן השאירו אותו במרכז המבקרים" (עמ' 2, שורות 14-11. ראו גם עמ' 3, שורות 4-2). עוד הוא העיד, כי "בכל 2014 עשה רק 8 סיורים. תוסיפי עוד 20% סטיה. זה מראה שלא הייתי צריך אותו כמעט. בתקופה האחרונה עשה מה שבא לו. ב-2015 הוא בכלל לא הדריך… " (עמ' 6, שורות 15-19). נחזור ונציין, כי האמור לעיל מראה כי לשיטתנו, גרסתו של מר ע' היתה אמינה, תוך כדי שהנ"ל השתדל לפרט את המידע השלם והמלא, גם בפני החוקר מטעם הנתבע, וגם בפני בית הדין.

22. באשר לסיורים שנערכו על ידי מדריכי מרכז המבקרים – באשר לאופן שבו נערך הסיור שהדריכו המדריכים, הוגשו לתיק בית הדין גם מסמכים מדו"ח חקירה שערך הנתבע ביום 5.12.2017. מהדו"ח עולה, כי החשיפה לרעש באולם המאפה, ולפי שנמצא שם, הינה של 85 דציבל, ובאולם ייצור השוקולד הינה בין 87 ל-91 דציבל. לעומת זאת, באולם הייצור של אריזות השוקולד, אין בנמצא כל שילוט, ובין אולם זה לאולם הייצור, ישנו קיר הפרדה מזכוכית. עוד עלה מהעדויות והראיות השונות, כי יום חמישי היה יום עבודה קצר, והסיורים היו מסתיימים בשעת צהריים. בסופי שבוע המפעל היה סגור, ולא היו נערכים סיורים.

23. את מהלך הסיור פירט מר ע' בפני חוקר מטעם הנתבע, והוא הרחיב בין היתר, כי הסיור למבקרים היה מתחיל בסרט הדרכה, ולאחר מכן היו נכנסים למפעל עצמו, כאשר הסיור ארך כ-40-30 דקות. הסיור התחיל באזור אגף המסטיקים (כ-10 דקות הדרכה), עבר לאזור אגף המאפים (כ-10 דקות הדרכה) והסתיים באגף השוקולד (כ-10 דקות הדרכה, גם כן). הסיור הסתיים בחדר הטעימות, ש"שם אין שום רעש", ובו היתה מתבצעת חלוקת הכיבוד למבקרים (ראו עמ' 5, שורה 14, עד עמ' 6, שורה 14. ראו גם בחקירה של מר מ' , עמ' 2, שורות 10-1).

24. עוד נפרט, כי המדריכים היו משתמשים במהלך הסיור במכשיר הגברה, ואכן היו מקומות שבהם מכשיר ההגברה לא סייע, בגלל הרעש שנבע ממכונות הייצור. אולם, התרשמנו כי המדובר בחשיפה מצומצמת מאוד, ובוודאי לאור ההיקף הנמוך של הסיורים שביצע התובע. כך ובין היתר, מר ע' ציין ביחס לכך, כי הסיור במחלקת השוקולד היה סיור עילי, שהתבצע כאשר המבקרים עברו בגשר שעבר מעל המחלקה, במרחק של 2 מטר בערך מעל המכונות (עמ' 5, שורות 4-1. ראו גם בחקירתו של מר מ' – עמ' 5, שורות 19-16). עוד הוא העיד, כי "אם מחשבים זמן חשיפה לרעש, אז בין ביקור בקו הייצור האחד לשני היה עובר שעתיים. אין שהייה ממושכת בתור מדריכים ברצפת הייצור" (עמ' 5, שורות 14-12).

25. באשר לתנאי הרעש ששררו בעת הסיור, נערכה ביום 21.3.2016 בדיקת רעש על ידי מר פ' , שהינו בודק רעש מוסמך (הבדיקה הוגשה לתיק בית הדין על ידי הנתבע, ביום 14.6.2017). אופן ביצוע הבדיקה פורט גם בהשלמת של מר פ' , שקבע כי "מדובר על שלבים של הדרכה באולמי היצור במפעל. מסלול ההדרכה עובר באולמות היצור. כשהוסבר לי שזה מסלול די קבוע, על ידי ממונה הבטיחות, וככה מדדתי את הרעש… זה כולל רק את ההדרכה באולמות היצור" (פרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 9, שורות 13-5). ראו גם בחקירתו הנגדית: "שבמקרה הזה במדידה אנו עשינו פעולת דמה, תוך כדי הדרכה כי הרעש העיקרי הוא באולמות הייצור מהמכונות, ואז אנו תפסנו את המצב האמיתי, זאת אומרת הרעש של המכונות באולמות היצור" (פרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 10, שורות 21-20. ראו גם עמ' 11, שורה 26, עד עמ' 12 ,שורה 18).

26. בנוסף, הוא הסביר ופירט, כי מתוקף ניסיונו המקצועי, הוא יכול לזהות מקרים שבהם גורמי המעסיק מוסרים לו מידע לא מדויק, וזהו לא המקרה שלפנינו (פרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 10, שורה 23, עד עמ' 11, שורה 3). הדו"ח שהוא הכין אף מציין, כי "בעת ביצוע הדרכת מבקרים כולל הפעלת מערכת הגברה", הינו בגובה 87 דציבל והוא אף כולל רעש רקע במפעל, לאורך מסלול ההדרכה. ודוק – הגם שמפלס הרעש הינו, כאמור לעיל, מעל ל-85 דציבל, הרי שמשך החשיפה במהלך ההדרכה הינו בהיקף של כשעה וחצי, בעוד שמשך החשיפה המותר הינו של כ-6 שעות. הדו"ח מסכם, כי מנת החשיפה המשוקללת היא של 38%, והינה שקולה לרעש של 80.8 דציבל ל-8 שעות עבודה.

27. כלומר – הדו"ח למעשה מסיק, כי לא היתה חשיפה מצטברת לפי הוראות הדין, למדריכים שהעבירו את הסיורים, וזאת לתנאי רעש מזיק. ביחס לנתון זה, הסביר ופירט בחקירתו הנגדית מר פ' , כי "זמן החשיפה זה שעה וחצי למעשה לרעש שהוא עובר את ה-85 דציבל. אבל 85 דציבל צמוד לערך המותר ל-8 שעות חשיפה. אם אנו מדברים על שעה וחצי, ואפילו שעתיים, התובע לא עובר בעוצמה הזאת את הערך המותר" (פרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018 – עמ' 10, שורות 9-6). אולם ממילא, כפי שנראה להלן, גם נתון זה – בפני עצמו, התקיים בענ&#