ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ עו"ד ראזי בטשיש
ב"כ המאשימה עו"ד רוית שפיר
הנאשם בעצמו, ב"כ עו"ד לבנה קציר
רקע
1. הנאשם הורשע בהתאם המתוקן בתיק דנא בעבירה של הסעת שישה או יותר שוהים לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק התשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), נהיגה עם שאינו תקף לסוג הרכב — עבירה לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה () תשכ"א-1961 והסעת נוסעים בשכר במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב- עבירה על תקנה 84א לת"ת, תשכ"א -1961.
2. כמפורט המתוקן, חודש וחצי עובר 14.2.16 רכש הנאשם רכב טרנזיט להובלות צבע. במועד הנקוב, אסף ברכבו 43 תושבי אזור שהמתינו לו בסמוך לפרצה בגדר בסמוך לקו התפר והסיעם תמורת 1200 ₪, כש-41 מהם אינם לשהות או לעבוד בתחומי המדינה. הנאשם נעצר בסמוך למחלף חורשים בדרך כביש 6. לנאשם לא היה רישיון מתאים להסעת ריבוי הנוסעים ואף רכבו לא מותאם להסעת נוסעים בהיקף זה.
3. ביום 9.10.16, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיו יופנה לתסקיר כשהמאשימה הצהירה, כי תעתור למאסר ממושך.
תסקיר שירות המבחן
4. מהתסקיר עולה, שהנאשם כבן 27, שנסיבותיה מורכבות, גדל בצל העדר דמות אב, כשהוא ממלא תפקידים הוריים במשפחה מעבר ליכולתו, וביניהם, סיוע בפרנסת אחיו הקטנים. לחובת הנאשם הרשעה אחת בעבירת סם. הנאשם שולב בקבוצה טיפולית במסגרת פיקוח בתיק זה, שיתף פעולה וקיבל כלים להתמודדות עם מצבי לחץ ומצוקה. הנאשם נטל אחריות והביע חרטה על מעשיו ולהתרשמות שירות המבחן אינו מאופיין בדפוסים עברייניים אלא ביצע המעשים על רקע מצוקה כלכלית ומשפחתית. שירות המבחן רואה חשיבות בהימנעות ממאסר ממש וממליץ על ענישה בדרך של עבודות שירות לצד .
תמצית טיעוני הצדדים לעונש
5. ב"כ המאשימה, עו"ד שפיר, הדגישה בטיעוניה את חומרת מעשיו של הנאשם . לשיטתה, מתחם הענישה ההולם הינו בין 18-36 חודשי מאסר וכי במעשי הנאשם פגיעה מובהקת והמשתמשים בדרך. עוד מדגישה שמדובר במעשים שבוצעו למטרת רווח כספי, לארבעה מתושבי האזור ושירות המבחן אינו נתן משקל לאינטרסים הציבוריים הנדרשים. על כן עותרת למקם עונשו במרכז המתחם לצד ענישה נלווית.
6. ב"כ הנאשם, עו"ד בטשיש, עמד על נסיבות חייו המורכבות, מצוקתה הכלכלית של משפחתו וסבור שהמעשים לא בוצעו מתאוות בצע טהורה. עוד עותר למתחם שנע בין של"צ למספר חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, ומבקש להפנותו ממונה. ב"כ הנאשם ציין שהנאשם שהה 3 חודשים, כשלאחר מכן היה מצוי בתנאי איזוק אלקטרוני, כיום מצוי בתנאי מעצר בית לילי ועובד לפרנסתו בעבודות שיפוצים באוניברסיטה העברית.
7. הנאשם הביע חרטה על המיוחס לו והבטיח שלמד את לקחו.
דיון והכרעה
8. מעשיו של הנאשם חמורים וקשים. מעשים אלו גרמו לפגיעה ממשית ובסמכות המדינה לקבוע מי בא בשעריה, "ונזכור, כי גם אם אין בכוונת המסיע לגרום נזק בטחוני, לעולם אינו יכול לדעת בוודאות מי כל נוסעיו, ומה זומם מי מהם" (ראו ע"פ 617/15, רשק מונתסר נ' מדינת ישראל, מיום 2.4.15). זאת ועוד, מדובר במעשים המעודדים, אם במישרין ואם בעקיפין כניסה בלתי מבוקרת של תושבי אזור לתחומי המדינה, המונעת מטעמים כלכליים ורצון לרווחים קלים. לא בכדי מכונים מסיעי השב"ח, כמו גם מעסיקיהם, כמחוללי העבירות.
9. שבו והדגישו את צורך השעה לנקוט בגישה מחמירה כלפי מסיעים, מעסיקים ומלינים, וכי חטאם עולה על של השוהים "שכן חוטאים הם ומחטיאים את הרבים" (ראו רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו (1) 769.
10. באשר לנסיבות ורות בביצוע העבירות (סעיף 40ט' לחוק העונשין)- הנאשם הורשע בעבירת ההסעה לפי סעיף 12א(ג)(ב) לחוק, כשלצידה קבע המחוקק עונש חמור של שלוש שנים, ובענייננו הנאשם הסיע נוסעים, במספר העולה משמעותית, מהכמות המפורטת בהוראת החוק.
11. דומה שאין מקום להכביר מילים ביחס לפוטנציאל הנזק הרב שעלול היה להיגרם כתוצאה ממעשי הנאשם, שמצא פרנסתו בהסעת תושבי אזור, מבלי שגילה כל אחריות או מידת זהירות לבחינת זהות האנשים שמסיע ברכבו. מספר נסיבות לחומרה ניתן למנות במקרה שלפנינו: הראשונה, ריבוי הנוסעים- מדובר במספר חריג של 43 נוסעים, מתוכם 41 נוסעים שאינם כניסה לתחומי המדינה; השנייה- מדובר במעשה מתוכנן, כשהנאשם הגיע עם רכבו למקום מפגש באזור קו התפר, שככל הנראה תואם מראש; השלישית- המדובר בהסעה בתשלום למטרת רווח כספי, והרביעית- הסעתם מכיוון קו התפר לתוך המדינה.
12. נופך נוסף של חומרה נעוץ בהסעתו נוסעים רבים ברכב שאינו מותאם לכך ומבלי שקיבל הכשרה מתאימה. מעשים אלו פגעו בציבור המשתמשים בדרך, ובין היתר, בתושבי האזור עצמם, שנסעו ברכב צפופים וסביר שלא חגורים. על כן מצאתי לקבוע שמעשי הנאשם פגעו פגיעה גבוהה .
13. באשר הנוהגת, נפסק כי על דרך הכלל, הענישה הראויה בגין עבירה של הסעת שוהים הינה . לצד זאת, נקבע כי בכל מקרה יש לשקול את נסיבות המעשים ונסיבות הנאשם הקונקרטי. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה, כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר בפועל לתקופות קצרות וממושכות.
14. כך בע"פ 617/15(שם) הושתו על המערער בגין הסעת 23 שוהים – 7 חודשי וענישה נלווית; ברע"פ 7726/13 נסאסרה נ' מדינת ישראל, נדון המערער בגין הסעת ארבעה שוהים , ל-7 חודשי וקנס בסך 5,000 ₪. ערעורו נדחה; ברע"פ 3901/16 דעיף נ' מדינת ישראל (5.6.16) נדחה ערעורו של נאשם שנדון במספר תיקים, העיקרי ביניהם הסעת 34 תושבי אזור, ל-9 חודשי מאסר ועונשו הוחמר ע"י ערכאת הערעור והועמד על 15 חודשי מאסר. בע"פ 2789/13 מדינת ישראל נ' חמדי (4.8.13), נדון נאשם שהסיע 25 תושבי אזור והורשע גם בעבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה ל-13 חודשי מאסר. העליון החמיר עונשו והעמידו על 20 חודשי מאסר כשהדגיש שמעשיו נעשו תוך זלזול בוטה בחוק ולמען הכנסה כספית (שם, פ' יג).
15. עוד אפנה לעפ"ג 8561-11-11 (מח' מרכז) גית נ' מדינת ישראל, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של ניסיון הסעת תושב זר ונדון ל-8 חודשי מאסר; בעפ"ג 4217-09-11 (מח' מרכז) ג'ברין נ' מדינת ישראל, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע ב
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
