ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
תמצית טענות התובעת
1. התובעת, שותפות , הגישה תביעה כספית על סך 318,750 ₪ שלטענתה על הנתבעים לשלם לה , בגין טיפולה בזכויות בנכס הידוע כמגרש זמני 62 גוש 6191 חלקה 7.
הנתבעים פנו אל התובעת בשנת 2003 לקבלת הטיפול המשפטי וביום 13.4.03 הועלתה על הכתב, בהסכם שכ"ט, בו נקבע, כי שכ"ט התובעת יהיה 25% כולל מע"מ מערך כל הזכויות שהנתבעים יקבלו.
טוענת התובעת שלשון ההסכם הינה, ששכ"ט יתקבל עבור "טיפולנו המשפטי" – דהיינו בלשון רבים, כך עליו חתמו הנתבעים הינו לטובת התובעת מטעמה, ולא לטובת עו"ד וינברג בלבד.
2. הנתבעים טענו בפני התובעת, שמורישיהם- צבי, משה וזלמן הופמן, ביחד עם נפתלי ריגר וחיים יפה, ביצעו 2 בשנת 1930 או בסמוך לה, במסגרתה רכשו חלקה היסטורית 3 בגוש 6191 בפתח תקווה. ביום 15.1.1936 נוצרו מהחלקה ההיסטורית חלקות 6-10. חלקה 7 נרשמה ע"ש חיים יפה ז"ל, חלקה 8 ע"ש נפתלי ריגר ז"ל, חלקה 9 ע"ש האחים הופמן ז"ל וחלקה 10 ע"ש כל השותפים בחלקים שווים.
בשנת 1939 התקשרו השותפים עם שותפות "מעונות" שאמורה הייתה לחלק את החלקה ההיסטורית ל- 88 מגרשים למגורים ושטחי ציבור ואף החלה בהליכי תכנון. לאחר שמעונות גבתה מהשותפים את התמורה והחלה בתכנון הנכס, היא הפסיקה את פעילותה העסקית ולא השלימה את הליכי התכנון ורישום הנכס בחלקים שווים ע"ש השותפים. כיוון שהשותפים סיכמו ביניהם שהם יירשמו כבעלי זכויות שוות בנכס, לא נרשמו .
3. השותפים סברו שהנכס ממוקם על חלקה 7 שבבעלות חיים יפה ז"ל ולכן מינו אותו כנאמן על חלקי השותפים האחרים. הוסכם ביניהם מהחנויות שבנכס יחולקו ביניהם. כך פעל הנכס עשרות שנים, גם לאחר מות השותפים וכניסת יורשיהם בנעליהם עד לחודש מאי 1998.
בחודש מאי 1998 הודיעו יורשי חיים יפה ז"ל לנתבעים, שהם אינם מכירים בהסכמי השותפים בנכס.
הנתבעים פנו לתובעת שתיתן להם שירות משפטי בטיפול בזכויות הבעלות שלהם בנכס.
4. ביום 28.4.03 הגישה התובעת תביעה לביהמ"ש המחוזי ופסה"ד ניתן בשנת 2010 במסגרתו, נדחתה התביעה. התובעת ניתחה את המצב המשפטי והודיעו לנתבעים שהסיכויים נמוכים, כיוון שלדעתה, פסה"ד נסמך על התרשמות ביהמ"ש מהעובדות והראיות שהובאו בפניו וביהמ"ש העליון לא יתערב בקביעות אלה.
הנתבעים ביקשו לדעת מהתובעת, אם יוגש ערעור באמצעות משרד עו"ד אחר והוא יתקבל, האם התובעת תדרוש את חלקה בהתאם להסכם שכה"ט. התובעת השיבה מפורשות שבמקרה כזה היא תעמוד על קבלת שכר טרחתה, לאור העבודה הרבה שהשקיעה במהלך 7 שנים בהם התיק התנהל. הנתבעים דרשו מהתובעת להחליט את תייצגם בערעור וטענו שככל שתסרב היא תחשב כמי שוויתרה על שכר טרחתה והתובעת דחתה טענתם זו בהודעת דוא"ל מיום 12.12.10.
5. ביום 26.12.10 הנתבעים הגישו ערעור לביהמ"ש העליון באמצעות עו"ד טל מור, לא עדכנו את התובעת על כך ולא שתפו אותה בהחלטתם זו. בנוסף, כתב הערעור שהוגש לעליון הושתת כולו על טענות התובעת בכתב התביעה שהוגש למחוזי. בעבודת התובעת בהליך במחוזי במשך 7 שנים, היא השקיעה מאות שעות עבודה שמסתכמות בסך 717,279 ₪.
ביום 15.7.13 ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור, לאחר שהפך את קביעת ביהמ"ש המחוזי, וקיבל את טענות הנתבעים. הוקנו לנתבעים 1/3 מזכויות הבעלות בנכס ונפסקו לטובת הנתבעים וריגר במשותף 150,000 ₪ ( 75,000 ₪ לכ"א), הוצאות בגין שתי הערכאות. לטענת התובעת ביהמ"ש העליון קבע שביהמ"ש המחוזי שגה כאשר דחה את התביעה שהגישו הנתבעים.
6.טוענת התובעת, שכתב הערעור לביהמ"ש העליון הושתת כולו על טענות שהעלתה התובעת בפני ביהמ"ש המחוזי, והזכייה בערעור הושגה בזכות עבודתה המשפטית, כאשר ביהמ"ש העליון קיבל את כל הטענות שהעלתה בפני ביהמ"ש המחוזי.
לטענתה, כיוון שהוקנו לנתבעים זכויותיהם בנכס, עליהם לשלם לה את שכר טרחתה בהתאם להסכם שכה"ט.
7. התובעת דוחה את כל טענות הנתבעים לרשלנות מצידה. לטענתה, היא הציעה לנתבעים להגיש בר"ע על ההחלטה לחייבם בהוצאות בגין , אך הם סרבו לכך. לטענת התובעת, הנתבעים לא מסרו לה טרם הגשת למחוזי, שקיים דור שלישי למשפחת יפה, והבקשה הוגשה לאחר שנודע על קיומם. לטענתה, מכתבו של חיים יפה ז"ל מיום 26.12.63 צורף כנספח במחוזי, אך ביהמ"ש המחוזי לא יחס לה משקל. לגבי טענת הנתבעים שהתובעת ייעצה להם לוותר על מחצית מתביעתם, טוענת התובעת שמדובר בהמלצת ביהמ"ש שעו"ד כהן מטעם התובעת יעצה שלא להיענות לה, והנתבעים הם אלה שסברו שיש לקבל את הצעת ביהמ"ש.
התובעת טוענת שכל מטעמה שטיפל בתיק הינו בעל ניסיון וכי ביצעה עבודה מקצועית, הראיה, שטענותיה התקבלו בעליון.
8. טוענת התובעת שהחלטתה לא להגיש ערעור נבעה משיקולים מקצועיים גרידא, וטענת הנתבעים לאחר הזכייה בערעור הינה "חכמה בדיעבד". החלטת התובעת שלא להגיש ערעור נבעה על ההלכה הידועה שערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. התובעת בחנה את השיקולים המקצועיים ומחובתה שלה ולא לדחות את שיקול דעתה מפני רצון והוראות הלקוח.
לטענת התובעת לא מדובר בהסכם תלוי תוצאת ההליך, אלא בהסכם שכר טרחה מותנה, בכך שהלקוח יקבל זכויות בנכס, לאחר שהתובעת מילאה את התחייבותה בכך שסיפקה לנתבעים טיפול משפטי הולם בהתאם לשיקוליה המקצועיים במשך 7 שנים.
התובעת טוענת שהיא לא הפרה את ההסכם ולא ביטלה אותו , אלא שנתגלעו בינה לבין הנתבעים חילוקי דעות מקצועיים בעניין הגשת הערעור. אך הפסקת הייצוג לטענתה, אינה שוללת את זכאותה לקבלת שכר טרחתה.
טוענת התובעת, ששמאי מטעמה קבע ששווי חלקם של הנתבעים ב נכס הינו 1,050,000 ₪ ושיעור שכר טרחתה הינו 25% – דהיינו 262,500 ₪ כולל מע"מ.
לטענת התובעת, גם כאשר מתחלף עו"ד מייצג לא ניתן להתעלם מעבודת העו"ד הראשון שעל בסיסה הושגה התוצאה.
תמצית טענות הנתבעים
9. בשנת 2003 נכרת בין הצדדים הסכם שכ"ט תלוי תוצאות, לפיו ככל שבגין ייצוג משפטי של עו"ד וינברג הנתבעים יקבלו זכויות במגרש, עו"ד וינברג יהיה זכאי ל- 25% כולל מע"מ מערך אותן זכויות. לטענת הנתבעים, הצדדים להסכם שכה"ט הסכימו שרק עם בעקבות ההליך שעו"ד וינברג ינקוט, הם יקבלו את זכויותיהם בנכס, הוא יהיה זכאי לשכה"ט.
טוענים הנתבעים שהתובעת ניהלה במשך 7 שנים הליך בביהמ"ש המחוזי באופן רשלני ונכשלה בו. כתוצאה מרשלנותה, תביעת הנתבעים במחוזי נדחתה. בנוסף, כתוצאה מרשלנות זו הם חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 ₪, בגין תיקון .
10. הנתבעים בס' 66 -101 לכתב ההגנה, מה שלטענתם הם של התובעת, בין היתר באי רלוונטיים ולאחר מכן ביקשה להוסיפם, בתיקון התביעה, רשלנות בכך שהתובעת נמנעה מלהעלות טענות מהותיות, כגון מכתבו של חיים יפה ז"ל מיום 26.12.63 המאשר שהבעלות בנכס הינה של 3 השותפים. היא התרשלה בכל ור לדרך הוכחת כשרותו ותוקפו של אותו מסמך בהתאם לנדרש כדי להוכיח תעודה נושנה. עוד טוענים הנתבעים שבהמלצתה הרשלנית של התובעת הם ויתרו על מחצית מתביעתם בהליך במחוזי.
11. לטענתם, מיד לאחר חתימת הסכם שכה"ט עו"ד וינברג נמנע מלייצג את הנתבעים ומינה תחתיו בלתי מנוסים ממשרדו. זאת, למרות שהנתבעים קיבלו את טענתו, שאם הוא ייצגם, סיכויי תביעתם טובים. לטענתם, בתיק טיפלו 7 עורכי דין ממשרד התובעת, כאשר פנו אל עו"ד וינ ג די שיגיש בשמם ערעור לביהמ"ש העליון, הוא אמר נחרצות שסיכויי הערעור אפסיים, שאינו מעוניין להמשיך לייצגם והוא סירב להגיש בשמם ערעור. לאור קוצר הזמן להגשת הערעור, פנו הנתבעים לעו"ד טל מור, אשר היה ייצג את יורשי נפתלי ריגר ז"ל, כדי שיגיש בשמם ערעור והתחייבו לשלם שכ"ט מותנה בתוצאות, בשיעור 18% בצירוף מע"מ. הערעור התקבל והנתבעים זכו ב- 1/3 מהמגרש.
12. הנתבעים טוענים שעבודתה הכושלת של התובעת לא היוותה תשתית לזכייה בערעור בביהמ"ש העליון, ואין כל בין הייצוג הרשלני של התובעת בהליך בביהמ"ש המחוזי לבין פסה"ד בעליון. לטענתם, עו"ד וינברג הפר את ההסכם עמם באופן יסודי, וההסכם פקע עם סיום הטיפול ע"י התובעת, ועם דחיית התביעה שם, נשמטת הקרקע מתחת להסכם שכה"ט.
הנתבעים טוענים טענת קיזוז לגבי שווי 1/3 מהזכויות בנכס שנמנע מהם בשל הטיפול הכושל של התובעת, לקזז 30,000 ₪ שחויבה במחוזי בתשלום הוצאות בגין , 133,153 ₪ ששילמה לעו"ד טל מור, 20,000 ₪ למי שמטפל ברישום הזכויות.
דיון
13. השאלה הצריכה הכרעה הינה, האם על הנתבעים לשלם את הסכום שנקבע בהסכם .
אין חולק שנספח א' של גיא וינברג הינו הסכם , שהצדדים הסכימו לו. הנתבעים טוענים זאת בס' 11 .
הסכם מיום 13.4.03 מופנה לנתבעים ועליו חתום "ד"ר משה וינברג, עו"ד וינברג – דורון ושות' עו"ד"
דהיינו, ההסכם נחתם בין הנתבעים לשותפות, ולא ע"י עו"ד משה וינברג באופן אישי. אין בהסכם התחייבות לטיפול אישי של עו"ד משה וינברג. ההסכם נוסח בלשון "טיפולנו" (ס' 1) "שכר טרחתנו….אנו נוציא"(ס' 2), "לשכר טרחתנו והוצאותינו…"(ס' 3)" עפ"י שיקול דעתנו…….לשביעות רצוננו המלאה" (ס' 5) .
הסכם קובע בס' 1 "בגין טיפולנו המשפטי בעניין קבלת זכויות הבעלות במסגרת חלקה 7, שכר טרחתנו יהא 25% כולל מע"מ מערך כל הזכויות שיתקבלו על ידכם בפועל, בין בתשלום כספי ובין בעין, לפי בחירתכם….". דהיינו מדובר קבוע, מו
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
