4062-12 – מדינת ישראל נ' אחמד סוואחרה

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד גלעד משולם

הנאשם בעצמו

ב"כ הנאשם עו"ד נאיל מהנה

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

אני פוסק לגב' אלקיים שכר בטלה בסך  90 ₪ והוצאות בסך 100 ₪ ובסך הכל 190 ₪. 

ניתנה והודעה היום ב'  אדר ב תשע"א, 08/03/2011 במעמד הנוכחים.

[פרוטוקול הושמט]

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם  מייחס לו עבירות של רשלנות, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את החציה בבטחה במעבר חציה, גרם נזק, גרם חבלה של ממש ואי האטה ליד מעבר חציה.

הנאשם כפר באישום. הנאשם הודה בנהיגה, בזמן ובמקום, אך טען כי קודם לאירוע עצר את רכבו עצירה מוחלטת והולכת הרגל המעורבת היא זו שקפצה על הרכב בו נהג.

מטעם המאשימה העידו בוחן המשטרה דוד בן זקן (להלן: הבוחן), והולכת הרגל מעורבת גב' אלגרה אלקיים (להלן: המעורבת).

הנאשם העיד לעצמו.

לאחר ששקלתי את ראיות הצדדים באתי לידי מסקנה כי המאשימה הוכיחה את האישומים המיוחסים לנאשם מעבר לכל ספק סביר. 

בפתח הדברים אבהיר כי די בהערכת עדויותיהם של המעורבת ושל הנאשם כדי להביא לקבלת גרסתה של המעורבת, ודחיית גרסתו של הנאשם. חיזוק גרסתה של המעורבת, באמצעות חוות דעתו של הבוחן, לא מותירה ספק סביר בדבר האשמה המיוחסת לנאשם.

המעורבת העידה כי חצתה את הכביש בהליכה רגילה במעבר חציה ולפתע פגע בה רכב הנאשם אשר הגיע משמאלה. המעורבת הבהירה בחקירתה הנגדית באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים כי הנאשם פגע בה בחזית הקדמית של רכבו ושללה את האפשרות כי נפגעה מדופן ימין של רכב הנאשם.

גרסתה זו של המעורבת סבירה ומתקבלת על הדעת. אין זה סביר כי המעורבת פגעה תוך כדי הליכה ברכב הנאשם כאשר זה עצר עצירה מוחלטת, כגרסת הנאשם, ובעקבות פגיעה זו תיפול באופן שיגרמו לה חבלות כה חמורות, כפי שנגרמו לה. כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו נגרמו למעורבת מספר שברים בפלג גופה השמאלי, אשר הצריכו אשפוז ממושך לצורך טיפול ושיקום בביה"ח שערי צדק ובביה"ח הרצוג. על פי עדותה של המעורבת היא סובלת עד היום מהגבלות בתנועת ידה הימנית.

גרסתו של הנאשם נשללת עוד מעדותו של הבוחן, אשר לפיה לא מצא סימני ניגוב אבק בדופן ימין של רכב הנאשם, סימנים שניתן היה לצפות שימצאו אילו היה ממש בגרסת הנאשם.

זאת ועוד, תמיכה נוספת לגרסת המעורבת מתקבלת ממצאיו של הבוחן, אשר לפי סימני ניגוב האבק על גבי מכסה המנוע של רכב הנאשם הסיק כי רכב הנאשם היה בתנועה במועד התאונה, ולא בעצירה.

כמו כן, המעורבת העידה כי היתה הולכת רגל יחידה במעבר החציה, גרסה אשר שוללת את גרסת הנאשם לפיה עצר את רכבו על מנת לאפשר למספר הולכי רגל חצות את הכביש במעבר החציה.

לעומת זאת, גרסתו של הנאשם קשה, ואין בידי לקבלה.

הנאשם מסר בעדותו במשטרה כי הולכת הרגל הגיחה למעבר החציה מאחרי עץ, וכי הבחין בה לראשונה כאשר היתה במרחק של 60 סנטימטר ממנו.

לעומת זאת, בעדותו לפניי טען כי לא הבחין במעורבת עד להתרחשות התאונה (עמ' 9 לפרו' ש' 19).

ניתן היה להניח כי אילו היה ממש בגרסת הנאשם היה הדבר נשמע מפיו במועד ביצוע ההצבעה בשטח. דא עקא, הנאשם לא טען לפני הבוחן המשטרתי את טענתו במועד ההצבעה.

הנאשם טען בחקירתו במשטרה כי ברגע שעצר את רכבו השמש סינוורה אותו. בעדותו לפניי טען הנאשם כי השמש לא הפריעה לו בכלל (עמ' 9 לפרו' ש' 25).

לא נעלמו מעיניי טענות הסניגור כנגד חוות דעתו של הבוחן. אולם לא מצאתי כי יש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת חוות הדעת, מה גם שמרביתם ככולם של הליקויים בחוות הדעת הושלמו או תוקנו, ונמצא כי יש בסיס למסקנותיו של הבוחן.

כך, הנחתו של הבוחן כי הולכת הרגל הלכה בהליכה רגילה ולא בהליכה מהירה, אושרה בעדותה של המעורבת (עמ' 7 לפרו' ש' 7).

הבוחן הניח כי הולכת הרגל החלה לחצות את הכביש מנקודה במדרכה המצויה בקו ישר ביחס למקום התרחשות התאונה. הנחה זו קיבלה זו אוששה בעדותו של הנאשם אשר ציין על גבי ת/8 את מקום תחילת החציה של הולכת הרגל באותה נקודה.

אמנם, הבוחן העיד כי אין באפשרותו לקבוע באופן חד משמעי, על פי הממצאים, כי התאונה התרחשה בעת שרכב הנאשם היה בתנועה. אולם, המסקנה שהרכב היה בתנועה מתקבלת לאור עדותה של המעורבת, סימני ניגוב האבק ודבריו של הנאשם, הכל כמפורט לעיל.

העובדה שהמעורבת העידה כי לא הושיטה את ידיה לפנים במועד התאונה אינה שוללת לטעמי את הנחתו של הבוחן כי סימני ניגוב האבק נוצרו כתוצאה מהושטת ידיה של המעורבת. אין לצפות כי המעורבת, אשר לא הבחינה ברכב קודם התאונה, נפגעה על ידי רכב ונגרמו לה חבלות של ממש, תצליח לזכור את המתרחש בשברירי השניות לאחר שפגע בה רכב הנאשם.

גם העובדה שהמעורבת לא מסרה הודעה במשטרה אינה שומטת את הקרקע מתחת המסקנה הנ"ל.

מעבר לצורך אעיר כי גם אילו היה בידי לקבל את טענת הנאשם לפיה ה מעורבת הגיחה למעבר החציה, לא היה בדבר כדי לסייע בידי הנאשם. הלכה מושרשת היא כי על נהג לצפות את התנהגותו של הולך הרגל גם אם זו רשלנית וגם אם נוצר אצלו ספק באשר לכוונת הולך הרגל לחצות את הכביש עליו ל