5126-07 – א.ג.צ. נ' מדינת ישראל – משרד הפנים

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. העותרים 1 ו-2 נתיני אריתריאה אשר הסתננו לישראל בשנת 2008 וביום הגשת העתירה נמצאו שוהים במתקן השהייה "חולות", על פי הוראת שהייה של הממונה על ביקורת הגבולות.

לעותר 1 הוצאה הוראת שהייה במתקן "חולות" עד ליום 16.10.15 ולעותר 2 הוצאה הוראת שהייה במתקן חולות עד ליום 25.10.15.

שני העותרים הגישו בקשות למקלט מדיני ובקשותיהם נדחו.

העותרים לא הגישו ערר על ההחלטה הדוחה את בקשת המקלט.

ביום 20.4.15 נערך לעותר 1 ראיון בדבר יציאתו מישראל למדינה שלישית. כחלק מהריאיון הוסבר לו, כי עומדים לרשותו 30 ימים לגבש עמדתו בסוגיה וככל שיסרב עלול להיחשב כמי שאינו משתף פעולה, בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק ") והוא עלול להיות מושם במשמורת.

העותר 1 התנגד להרחקתו וטען, כי על פי מידע שהגיע אליו כל אלה אשר עזבו למדינה שלישית לא קיבלו כל זכויות באותה מדינה וחלקם אף נכנסו לכלא.

ביום 22.6.15 נערך לעותר 1 שימוע נוסף ובמהלכו הביע עמדתו, כי אינו מעוניין לצאת למדינה שלישית. בנסיבות אלו, הודיע לו הממונה כי בהתאם להוראות חוק יש בהתנהגותו משום חוסר שיתוף פעולה עם הליכי הרחקתו ולפיכך הוא יועבר למשמורת.

בהתאם, הוצא כנגדו צו העברה למשמורת והודע לו כי עומד לרשותו פרק זמן של 14 ימים להתארגנות לפני העברתו למשמורת.

אשר לעותר 2, אף הוא לאחר שנדחתה בקשתו למקלט מדיני, זומן לשימוע שהתקיים ביום 21.4.15, בדבר יציאתו למדינה שלישית. הוסברו לו זכויותיו וכן תהליך העזיבה והועמד לרשותו פרק זמן של 30 יום כדי לגבש עמדה בנדון.

העותר 2 חזר וציין, כי אינו מעוניין להיות מורחק למדינה שלישית מאחר והגיע לישראל כדי לבקש מקלט בנסיבות פוליטיות.

בשימוע נוסף שהתקיים לו ביום 23.6.15 חזר העותר 2 וציין כי אין שינוי בעמדתו וכי אינו מעוניין לצאת למדינה אחרת.

הוסבר לעותר 2, כי ניתן לראות בסירובו כחוסר שיתוף פעולה ומשכך הממונה הורה על העברתו למשמורת. לרשות העותר 2 הוקצב פרק זמן של 14 ימים להתארגנות לפני העברתו למשמורת.

נכון להיום העותרים 1-2 משוחררים נוכח החלטת העליון, מפי כב' השופטת פוגלמן, קיבל את של העותרים והוציא תחת ידיו המורה למשיבים להימנע מהשמתם של המבקשים 1 ו-2 במשמורת עד למתן בעתירה.

3. העותרים 3 עד 8 הם ארגוני הפועלים בין היתר להגנה על זכויותיהם של פליטים, מבקשי מקלט ואנשים הזכאים להגנות בינלאומיות בישראל.

4. המשיבים 1 ו-2 מופקדים על ביצוע מדיניות ההגירה.

המשיב 1 – – החליט על באישורו של המשיב 3 – היועמ"ש, כאשר בידי פקידי המשיבה 2 – רשות האוכלוסין וההגירה – הסמכות להפעיל את סמכויות חוק .

ההסדר נשוא העתירה הובא בפני היועמ"ש, שאף הציב מספר תנאים מוקדמים לביצועו (יפורט בהמשך) ולאחר שקיבל הבהרות מהמשיב 4 – – ומשליחו המיוחד של , בנוגע למצב במדינות היעד, אליהן נדרשו העותרים 1 ו-2 לצאת, ועל בסיסם, אישר את המשך יישום ההסדר.

וביתר פירוט –

5. אין חולק כי כחלק מהתמודדות מדינת ישראל עם תופעת המסתננים ממדינות אפריקה לתחומי ריבונותה, חתמה מדינת ישראל על הסכמים עם שתי מדינות שונות באפריקה, שהסכימו לקלוט לתחומן נתינים זרים אשר הסתננו לישראל באופן לא חוקי. (להלן: "מדינה שלישית" ו/או "מדינות שלישיות")

על פרטי ההסכמים, זהותן של המדינות השלישיות ונכונותן לסייע למדינת ישראל בקליטה לתחומן מסתננים אשר הסתננו לישראל , הוצאה, ביום 30.3.14, תעודת חיסיון החתומה בידי , בהתאם להוראת סעיף 44 לפקודת הראיות [] התשל"א – 1971.

עתירה אותה הגישו העותרים העליון (בש"ם 5164/15), במקביל לעתירה זו, במסגרתה נתבקשה חשיפת ההסכמים, נדחתה בהחלטה מיום 8.9.15.

יצוין, כי תעודת החיסיון נחתמה אך בשל הרגישות המדינית והפוליטית הגבוהה והתחייבות הצדדים להסדרים להימנע מפרסום זהות המדינות, כמו גם הנוגעים להסכמים, וזאת בשל בקשתן המפורשת של אותן מדינות באפריקה כי זהותן ופרטי ההסכמים עמן לא יפורסמו.

בהינתן האמור, ובשל החיסיון החל, ומבלי שיש באמור כדי להוות הודאה מצד המשיבים באשר לזהותן של המדינות השלישיות הנטענות, תקראנה המדינות השלישיות להן טוענים העותרים – "מדינה ר" ו – "מדינה א".

ההסדרים שנערכו עם המדינות השלישיות, נערכו בתיאום מלא עם ובין השאר על בסיס שהוצאו מטעמו, שבחנו את המצב המדיני, כלכלי וחברתי במדינות אלו ומצאו שהמצב באותן מדינות מאפשר יציאה ה אליהן.

לממשלה אישר את ההיבטים המשפטיים העולים מכל אחד מההסדרים, לאחר שנמצא כי מתקיימים במדינות השלישיות ששת התנאים הבאים:

א. לא מתנהלות במדינות אלה מלחמה/מהומות כלליות.

ב. אין של נציבות האו"ם לפליטים שלפיה אין להרחיק למדינות אלה.

ג. ככלל, לא תשקף באותן מדינות סכנה לחייו או לחירותו של המסתנן על בסיס גזע, דת, לאום או השתייכות לקבוצה חברתית או פוליטית כלשהי.

ד. ניתן לבקש באותן מדינות מעמד של פליט או ליהנות מהגנה זמנית או למצער המדינות הללו מחויבות לעיקרון אי ההרחקה והן לא תעברנה את המסתנן למדינה אחרת שבה תשקף סכנה לחייו או לחירותו.

ה. קיים במדינות אלה איסור על עינויים או יחס אכזרי או משפיל אחר.

ו. המדינות האלה מתחייבות לאפשר למסתנן חיים בכבוד (לפחות אופק שהייה ואפשרות לעבוד ולהתפרנס).

6. לאחר החתימה על הסכמים אלו עם מדינות שלישיות באפריקה, פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הרשות"), "נוהל יציאה למדינה שלישית" ולפיו קידמה מתווה של "עזיבה מרצון" במסגרתו הורחקו ומורחקים גם כיום מן הארץ מסתננים ממדינות סודן ואריתריאה, אשר לא ניתן להחזירם לארץ מוצאם, ואשר הסכימו לעזיבה, למדינה שלישית באפריקה.

על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בתגובתה , עד כה הורחקו כ- 3000 איש לאותן שתי מדינות שלישיות באפריקה וגם בחודשים האחרונים, בהן העתירה תלויה ועומדת מורחקים מידי חודש בחודשו מסתננים במסגרת המתווה של "עזיבה מרצון".

7. בסוף חודש מרץ 2015 הודיעה המדינה על כוונתה להרחיב את היקף ההרחקה של מסתננים למדינה שלישית, במובן זה שיוצע למסתנן – שבקשת מקלט בעניינו נדחתה – לצאת לאחת מן המדינות השלישיות, עמן הגיעה המדינה להסדר, ובהעדר עילת סירוב פרטנית לצאת לאחת מאותן המדינות יראה הסירוב כחוסר שיתוף פעולה בהרחקת המסתנן מן הארץ, דבר אשר יאפשר השמת המסתנן במשמורת, בהתאם להוראת סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל.

יודגש כי אם קודם למתווה החדש פעלה הרשות להרחקת מסתננים תחת מתווה של "עזיבה מרצון" אזי כעת, על פי המתווה החדש – מי שיסרב להרחקה יושם במשמורת. אמנם, אין המדובר בגירוש אך בהחלט ניתן לראות במתווה החדש ככזה המפעיל לחץ על המסתנן לשתף פעולה עם הרחקתו, אחרת, בהעדר סיבה פרטנית מוצדקת ימצא כמי שאינו משתף פעולה ועל כן תישלל חירותו והוא יועבר להחזקה במשמורת.

בעתירה זו נעשה שימוש במינוח "מסתנן", כלפי אותה אוכלוסיה אליה מכוון המתווה החדש, בשל העובדה כי המתווה החדש מיושם כלפי מי שהסתנן לישראל ובקשת מקלט בעניינו נדחתה.

8. כנגד מתווה זה ביקשו העותרים לצאת כשעיקר טענתם הינה, כי ממידע, שלטענתם נצבר עד כה, אודות גורלם של מי שעזבו לאותן מדינות, עולה כי מי שעזב ל"מדינה ר", בהיותה לטענתם מדינה שלישית, לא הורשה לשהות בה מעבר למספר ימים, לא קיבל היתר שהייה ו/או היתר עבודה, הושם ואולץ לברוח ממנה למדינות אחרות בטרם יגורש. בהמשך אף נטען, כי גורשו בפועל על ידי אנשי השלטונות של אותה מדינה.

כן נטען, כי ממידע שהתקבל מאחרים שעזבו את ישראל ל"מדינה א", שלטענתם הינה המדינה השלישית האחרת אליה מורחקים המסתננים, אין הם מקבלים שם היתרי שהייה.

בהינתן האמור טענו, כי אין המדובר באפיק יציאה וכי סירובם של העותרים 1 ו-2 ואחרים כמותם לצאת למדינה שלישית הינו מוצדק ועל פי דין ולא ניתן לדרוש מהם לשתף פעולה עם הליך ההרחקה לאותן מדינות ובוודאי שאין לכלוא אותם במשמורת בגין אי שיתוף פעולה.

העותרים לא טענו לסכנה אישית פרטנית במדינת היעד אליה יורחקו אלא טענו לחשש כללי, בהתאם למידע שהצטבר ברשותם.

עוד הוסיפו וטענו, כי חשאיות ההסכמים יוצרת כר נרחב להפרתם, ללא קשר לתוכנם וכי גם אם הושגו הבנות המבטיחות את זכויות העותרים באותן מדינות, אזי העדר כל יכולת לקיים פיקוח וביקורת גלויים על ההבנות שגובשו עם אותן מדינות שלישיות, על יישומן יוצר חשש ממשי כי ההבנות לא יכובדו על ידי אותן מדינות.

לטענתם, בהעדר מנגנון פיקוח ושקיפות מלאים נגועים הסכמים אלו בחשש לפגיעה ועל כן לא ניתן לכפות על העותרים ואחרים במצבם הרחקה למדינה שלישית וכפועל יוצא מכך גם לא ניתן להחזיקם בגין אי שיתוף פעולה לקידום הרחקתם.

9. וס טענותיהם בדבר מצבם של המורחקים למדינות שלישיות ובפרט החשש לפגיעה בחירותם ובשלומם, הפנו העותרים שהוכנה על ידי פרופ' גליה צבר, מן התוכנית הבין אוניברסיטאית ללימודי אפריקה, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב.

פרופ' צבר, אשר במסגרת מחקרה נסעה לשתי מדינות באפריקה – ("מדינה א" ו "מדינה ר", שלטענתה אלה הן המדינות השלישיות) – כדי להתחקות אחר גורלם של מי שנשלח לאותן מדינות, במסגרת תכנית "עזיבה מרצון" שהנהיגה המדינה, ביקשה להציג עמדה, בהתבסס על ראיונות עם 17 איש, לפיה המורחקים לאותן מדינות מוצאים עצמם ללא אופק שהייה. כך טענה, כי "מדינה ר" איננה מניחה לאנשים שנשלחים מישראל אליה לשהות בתחומה ואלה מוברחים ל"מדינה א". כמו כן, מצאה שאלה שהגיעו ל"מדינה א" מתקשים להתקיים, אינם לעבוד ואינם ים באשר לעתידם או להמשך שהייתם במקום.

עוד התייחסה פרופ' צבר, באופן כללי, למצב המדיני ב"מדינה ר" ו"מדינה א", מדינות שלטענת העותרים הן המדינות השלישיות אליהן צפויים הם להיות מורחקים, באופן המלמד לכאורה, כי מדובר במדינות בעלות משטר בלתי יציב אשר בספק אם מצב באותן מדינות מכובד בהתאם .

כמו כן, הפנו העותרים של נתין מאריתריאה אשר עזב את ישראל לאחרונה, לאחר שהייה של כשנה במתקן "חולות", ועזב ל"מדינה ר". על פי תצהירו עם הגעתו ל"מדינה ר" נלקחה ממנו תעודת המסע הישראלית ויחד עם שלושה אחרים הוא נלקח לבית שם שהה במשך יומיים, כשלאחר מכן נאמר להם כי עליהם לעזוב והוצעו להם שירותי הברחה ל"מדינה א".

בנוסף סו העותרים עמדתם על מידע שנאסף על ידי נציבות האו"ם לפליטים (מכתב מיום – 12.7.15 ומיום – 8.9.15) ממנו עולה לכאורה, כי מרבית המורחקים ל"מדינה ר" אינם נשארים בה נוכח עמדת הרשויות המעודדת אותם לעזוב והם מוברחים ל"מדינה א", שם הם נמצאים תחת סכנת עקב הברחת הגבול והעדר מסמכים, וכי אלה שנשארו מתקשים לקבל היתרי שהייה או עבודה. עוד צוין, כי ידוע לנציבות האו"ם לפליטים על שלושה אריתריאים אשר עזבו את ישראל והורחקו ל"מדינה ר", שם שהו במעצר. עוד נאמר, כי אלה שהורחקו ל"מדינה א" מתקשים לקדם הליכי בקשת מקלט ועל כן מתקשים למצוא עבודה ונזקקים לתמיכה של גופי האו"ם.

העותרים בכתב העתירה חזרו והדגישו כי האוכלוסייה המורחקת מישראל לאותן מדינות באפריקה – נתינים סודנים ואריתריאים- הינה אוכלוסייה מוחלשת אשר סבלה רבות הן במסע המפרך אותו עשתה מאפריקה לישראל, מסע שהינו בריחה ממדינת נתינותם בשל פגיעה של אזרחים וקיומו של שלטון דיקטטורי, והן בישראל עת נדרשה אוכלוסיה זו להתמודד עם , שבדיעבד, נוכח פסיקותיו של העליון, היה בה כדי להעיד על מדיניות שפגעה בחירותם.

לטענת העותרים, כל מי שעזב את ישראל עד היום, במסגרת המתווה של "עזיבה מרצון", עזב בשל ההבנה כי לא יזכה לקבל בה כל הגנה ונוכח הלחץ לעזוב, הן בעקבות הקמת מתקן השהייה "חולות" והן בשל החשש להחזקה במשמורת, אם יסרב לשתף פעולה להרחקתו למדינה השלישית. וכי המתווה החדש, נגוע בפגיעה נוכח העובדה כי במהותו כופה על המסתננים מאריתריאה וסודן הרחקה למדינות שלישיות, על דרך של שלילת חירותם (השמתם במשמורת) עקב סירובם לשתף פעולה להרחקתם.

10. לקראת הדיון בעתירה גופה (דיון שהתקיים ביום 9.9.15) צרפו העותרים, ברשות , 10 – 7 תצהירים של נתינים אריתריאים אשר הורחקו לטענתם מישראל ל"מדינה ר", בין התאריכים 2.6.15 ועד 12.8.15, תצהיר של נתין אריתראי השוהה ב"מדינה א" (אשר לא שהה קודם לכן בישראל) ומסייע בקליטתם של אריתריאים וכן שני תצהירים נוספים – האחד של הגב' עדי דרורי אברהם והשני של הגב' ענת גוטמן – שתיהן מהמוקד לפליטים ומהגרים.

כעולה מהבקשה להגשת , נמצא כי ב"כ העותרים, יחד עם תחקירנית מהמוקד לפליטים ומהגרים, הגב' עדי דרורי אברהם, הרחיקו ונסעו ל"מדינה א", לטענת העותרים אחת מהמדינות השלישיות עמן חתמה מדינת ישראל על הסכם, וגבו עדויות מנתינים אריתריאים שהורחקו מישראל ל"מדינה ר" ומשם הוברחו ל"מדינה א".

לטענת ב"כ העותרים במילותיה, (כמפורט בסעיף 2 לבקשה):

"כולם העידו שעם הגעתם ל"מדינה ר" נלקחו מהם כל המסמכים אשר היו ברשותם (לרבות תעודות המסע); הם נלקחו שבפתחו הוצב שומר; נאסר עליהם לעזוב את המלון והם הוזהרו שיהיו חשופים אם ייצאו לרחוב ללא תיעוד; ה"פתרון" היחיד שהוצע להם היה לשלם 250$ ולהיות מוברחים על ידי האנשים שקיבלו את פניהם ב"מדינה ר", באופן , לשטחה של "מדינה א"." ( שמות המדינות אינו במקור- הבהרה שלי ר.ב)

ב"כ העותרים טענה, כי יש לראות בכך משום נקיטת הליכי וגירוש מצד השלטונות באותה מדינה כלפי המורחקים מישראל אליה. ועוד הוסיפה והדגישה כי עדויות אלה אינן מסתכמות בקורותיהם של שבעת המצהירים כי אם בגורלם של עוד 63 אנשים אשר היו עימם, וזאת נוכח העובדה כי כל מצהיר מספר על קבוצת אנשים דומה אשר היתה עמו וחוותה חוויות אלה.

לטענתה, מספקים עדות עדכנית ופרטנית אודות קורות אחרים רבים כמותם, אשר עוזבים את ישראל למדינה שלישית שאינה ה עבורם ואינה מספקת להם אופק שהייה ועל כן נאלצים לעזוב למדינה אחרת.

בהמשך הדיון הגמישה טיעוניה וטענה, כי אמנם אין המורחקים ל"מדינה ר" חשופים וגירוש אולם, לטענתה, הם נאלצים לעזוב ולנדוד למדינה אחרת בשל העדר אופק שהייה מאחר ואין הם מקבלים היתרי שהייה ועבודה. בכך ביקשה לראות פגיעה באפשרות לחיים בכבוד של המורחקים לאותן מדינות, ובהתאם, כנסיבות המע שהתנאים שקבע היועמ"ש כתנאי ליישום מתווה ההרחקה למדינות שלישיות, אינם מתקיימים במלואם.

בנושא המעקב והפיקוח אחר גורלם של העוזבים – נטען, באמצעות שהוגש, כי נציגה מטעם המוקד לפליטים ומהגרים ניסתה ליצור קשר טלפוני עם מספרי טלפון המופיעים בתדריך המחולק לעוזבים את הארץ לפני עזיבתם, כדי שיוכלו להתקשר במקרה של בעיה, ובשיחות שנענתה נאמר לה כי אין רשות האוכלוסין יכולה לסייע בפתרון בעיות המתרחשות במדינה השלישית וכי פרטי ר נועדו רק כדי לסייע במקרה שמתרחשת בעיה בטיסה או לפני הכניסה למדינה, וככל שיש לעוזב בעיה באותה מדינה, אליה הוא מגיע, עליו לפנות אל הרשויות באותה מדינה.

בהינתן האמור חזרו וטענו העותרים, כי מנגנון הפיקוח שהמדינה טענה לו חסר ערך לחלוטין וכי העוזבים את הארץ לאותה מדינה שלישית, נותרים חסרי אונים באין אוזן קשבת ויד מושטת לעזרה והכוונה, ומאולצים לעזוב את "מדינה ר" למדינה אחרת מבלי שיש להם כל דרך להודיע לרשות ההגירה בארץ, בזמן אמת, שכך נוהגים בהם. כן נטען, כי אלה המצליחים להגיע ל"מדינה א" אינם מקבלים מסמכים המתירים המשך שהייתם שם.

11. מנגד, נטען על ידי המשיבים, כי המדינות השלישיות, עמן חתמה המדינה על הסכמים, הן מדינות ות וכי לא עלה בידי העותרים להוכיח כי צפויה סכנה לחייהם או לחירותם של העותרים 1 ו-2 ושל היוצאים לאותן מדינות וכי אין בהרחקה למדינות השלישיות כדי הפרה של עיקרון "אי ההחזרה" (Non Refoulement) – המקובל במשפט הבינלאומי ובמשפט הישראלי וכי לא קמה כל עילה להתערבות שיפוטית במדיניות שגובשה במסגרת המתווה החדש הנדון בכלל ובהחלטות שהתקבלו בעניינם של העותרים 1 ו-2 ואחרים במצבם, בפרט.

עוד נטען, כי העוזבים מקבלים תדרוך מלא בטרם יציאתם את הארץ וכן מידע אודות אנשי קשר עימם ניתן ליצור קשר במקרה של תקלה או קושי, וכן כי מתקיים מנגנון פיקוח, מטעם המדינה, על יישום ההסדרים מצד אותן מדינות, הן באמצעות השליח המיוחד מטעם והן על ידי עובד בראשות האוכלוסין וההגירה אשר מונה לצורך ביצוע מעקב אחר העוזבים.

12. במסגרת הדיון הראשון בעתירה שהתקיים בפני ביום 9.9.15, ונוכח החלטת העליון בדבר דחיית עתירת העותרים , הם ההסכמים עליהם חתמה מדינת ישראל עם מדינות שלישיות ואמצעי הפיקוח הננקטים, הסכימו העותרים, בשונה מן הדיון שהתקיים בפני במסגרת הבקשה , כי יובא בפני הרלבנטי הנוגע להסכמים עליהם חתמה מדינת ישראל עם מדיניות שלישיות, לרבות מנגנון הפיקוח עליו הצהירה המדינה וכן יתקיים דיון במעמד המשיבים בלבד על מנת שניתן יהיה לקבל את התייחסות המדינה לטענות העותרים, שאין היא יכולה לאומרם בדלתיים פתוחות בשל החיסיון החל.

בתום הדיון החסוי שהתקיים בלשכתי, במעמד המשיבים בלבד, ביקשה ב"כ המדינה לקיים דיון המשך במועד נדחה והדיון נדחה בהתאם ליום 12.10.15.

13. לקראת הדיון הנדחה הציגה המדינה בפני דו"ח חסוי נוסף ממנו ניתן ללמוד, כי בעקבות הדיון הקודם, שהתקיים בפני , החליטה המדינה לבצע שינויים בכל הנוגע ליישום המתווה החדש של ההרחקה לרבות הליכי הפיקוח על יישומו.

יצוין, כי עד היום לא יושם בפועל המתווה החדש של ההרחקה וכי כל אלה שעזבו וממשיכים בימים אלו לעזוב את הארץ, עוזבים במסגרת המתווה של "עזיבה מרצון".

14. במסגרת הדיון הפתוח חזרה ב"כ המשיבים וביקשה להצדיק את מדיניות ההרחקה למדינות שלישיות, הננקטת על ידי מדינת ישראל כשהיא מציינת, כי על אף בניית גדר הגבול לאורך גבול מצרים – ישראל, מחסום פיסי אשר נועד למזער את תופעת ההסתננות מגבול מצרים, ממשיכה תופעת ההסתננות ועל אף שאין המדובר בממדים עצומים, כפי שהיה בעבר, עדיין נמצא כי בחודשים האחרונים הסתננו לישראל כ -171 איש.

לגופן של טענות דבקה בחוקיות המתווה התואם, לטענתה, את סמכויות המדינה על פי חוק ובהינתן העובדה, כי יישומו קיבל את אישור היועמ"ש, לאחר שנבחנו מקרוב היבטים שונים של ההסדר שנועדו להבטיח הגנה על חייהם ושלומם של המסתננים המורחקים לאותן מדינות.

ב"כ המשיבים חזרה וטענה, כי בניגוד לנטען בבקשה, אין כל עדות שהוגשו מטעם העותרים, כי אותם מצהירים גורשו ממדינה אחת לאחרת, או כי אולצו לעזוב וכי כעולה מהתצהירים עצמם ומבדיקות שנעשו על ידי המשיבים המדובר באנשים אשר עזבו מרצונם ממדינה אחת לאחרת. עוד ציינה כי חלק מאותם מצהירים אף אמרו בהזדמנויות שונות, ערב יציאתם מן הארץ, כי יש להם כוונה להגיע למדינות אחרות.

במסגרת המגבלות החלות נוכח צו החיסיון החל, הוסיפה וציינה ב"כ המשיבים, כי במסגרת המעקב השוטף של רשות האוכלוסין וההגירה נערכה שיחת טלפון עם אחד המצהירים (המצהיר בנספח א' 3 העותרים) וזה סיפר כי עזב את המדינה השלישית, אליה הורחק, למדינה אחרת וכי הוא ממתין לטיסה לגרמניה, כחלק מהליך שהוא ניהל מהרגע שהוא הגיע לאותה מדינה בה הוא שוהה כיום. כאשר נשאל מדוע אינו נשאר במדינה השלישית השיב, כי אין לו מה לחפש שם וכי בכוונתו לנהל הליך קצר ומהיר לאיחוד משפחות בגרמניה. לדבריה, הוא לא ציין כי הוא אולץ על ידי הרשויות לעזוב אל המדינה אליה הורחק.

כן ציינה, כי בשיחה שנערכה עם אחיו של מצהיר אחר מטעם העותרים ( נספח א' 6 לנספח תצהירי העותרים), סיפר האח, המתגורר כיום בשוויץ, כי אחיו אשר עזב את ישראל למדינה שלישית, עבר למדינה אחרת וכי הוא ממתין שם להליך לשוודיה שם נמצאת אשתו, מבלי שנשמעה מפיו כל תלונה אודות המדינה השלישית.

עוד בקשה להדגיש ב"כ המשיבים, כי הסתננות ממדינה אחת למדינה אחרת הינה עבירה פלילית ואנשים המסתכנים ועוברים ממדינה שלישית, אליה הגיעו כחוק, אל מדינה אחרת חשופים מצד הרשויות במדינה האחרת.

אשר למסמך נציבות האו"ם לפליטים שהוצג על ידי העותרים, בהתייחס לשלושה אנשים שהיו נתונים באחת המדינות אליה הורחקו, הציגה בפני ב"כ המשיבים דו"ח חסוי בנדון וטענה בדיון הפתוח, כי מבדיקה שנעשתה אל מול רשויות המדינה השלישית, נמצא כי אותן שלושה נעצרו בשל עבירות פליליות ולא בשל עבירה על דיני ההגירה.

אשר למנגנון הפיקוח על המדינות השלישיות – במטרה להבטיח כי הן מקיימות חלקן בהסדרים, ציינה ב"כ המשיבים כי מנגנון זה קיים ואולם, ראתה לנכון להוסיף ולציין, כי בעקבות הדיון הקודם אשר התקיים והערותיו של בנדון החליטה המדינה להוסיף ולעבות את מנגנון הפיקוח על יישום ההסכמים, אל מול המדינות השלישיות, לרבות הרחבת דרכי ההנגשה של המורחקים אל רשות האוכלוסין בארץ, אשר פקידיה יתודרכו ליתן מענה הולם, במקרים של תקלות או צורך בקבלת עזרה וכן מתן הסבר ותדרוך מתאים למורחקים, שיינתן על ידי נציגי השלטונות במדינת היעד אליה יגיעו.

15. לאחר הדיון פנו העותרים והגישו בקשה נוסף מטעם נציבות האו"ם לפליטים, מסמך מיום 13.10.15. ממנו עולה, כי בניגוד להצהרת ב"כ המשיבים, לפיה של מורחקים מישראל בוצעו במדינה שלישית על רקע ביצוע עבירות פליליות, אזי בפועל וכעולה מהמסמך מטעם נציבות האו"ם לפליטים, כי לפחות במקרה אחד של מר Berhaneנמצא כי הוא נעצר לפחות פעמיים ב"מדינה ר" בשל אי החזקת היתרי שהייה וכי הוא שוחרר פעם אחת בסיוע נציבות האו"ם לפליטים ובפעם אחרת על ידי שלטונות ההגירה.

כמו כן עולה ממסמך זה כי בחודש מרץ 2014 שלושה אחרים שהורחקו מישראל לאותה מדינה נעצרו בשל העדר היתרי שהייה. כאשר לפי עמדת נציבות האו"ם לפליטים עד היום לא קיבל איש מהם היתר שהייה ב"מדינה ר".

בתגובה לראיה זו הגישו המשיבים דו"ח סודי נוסף שממנו עולה בתמצית, כי עניינם של השלושה ידוע ומוכר למשיבים והוא מטופל עניינית אל מול הרשויות הרלבנטיות במדינה אליה הורחקו אותם ארבעה, ובכל מקרה אין הנסיבות מצביעות על הפרה של ההסכמים מצד אותה מדינה שלישית כי אם נסיבות הנוגעות להתנהלותם האישית באותה מדינה וכי על אף זאת פועלת מדינת ישראל כדי לסייע להם.

דיון:

16. על רקע הדברים לעיל הכרעתי להלן:-

אין חולק, כי עד מחצית שנת 2012 התמודדה מדינת ישראל עם גל גדל והולך של מבקשי מקלט ו/או מהגרי עבודה שאר הסתננו לישראל באופן ושלא דרך מעבר גבול וחלקם אף ללא תיעוד.

במרבית המקרים, המסתננים הגיעו לתחומי מדינת ישראל דרך הגבול הדרומי של המדינה, תוך חציית הגבול עם מצריים, גבול המשתרע על פני כ-220 ק"מ, שעד לפני מספר שנים היה ברובו פרוץ. כעולה מנתונים שמסרו המשיבים, בשנים אלו הסתננו לישראל כ-64,000 מסתננים. כיום שוהים בישראל כ-45,000 איש.

התגברות תופעת ההסתננות וההשלכות ות הנלוות לה הובילו את מדינת ישראל למסקנה, כי קיים צורך יטת מכלול צעדים כדי לבלום תופעה זו.

צעד אחד שננקט, לפי החלטת הממשלה מספר 1506, מיום 14.3.10, הינו הקמת מכשול פיזי על גבולה המערבי של מדינת ישראל, בניית גדר לאורך גבול ישראל מצרים, מתוך כוונה לבלום את גל ההגירה מהגבול הדרומי. מכשול זה, שהקמתו הושלמה, מערים קשיים על מסתננים המבקשים לחדור מתחומי סיני לישראל דרך גבולה המערבי.

יצוין, כי על אף קיומו של המכשול הפיזי נוכחים אנו לדעת, כי בחודשים האחרונים מתמודדת המדינה שוב עם עלייה בהיקף מספר המסתננים המגיעים לגדר הגבול ומצליחים לעבור אותה בדרך לא דרך.

לצד חשיבותו וחיוניותו של מכשול פיזי זה, שהיה בו כדי להקים מחסום מידי מפני הגירה חדשה נדרשה המדינה להתמודד עם עשרות אלפי המסתננים המצויים כבר בתוך שטחי מדינת ישראל, במרכזי הערים. לפיכך, לצד הקמת המכשול הפיזי קיבלה ממשלת ישראל החלטה בדבר ההזדקקות לצעדים נוספים משלימים שיש לנקוט אל מול אלפי המסתננים שכבר עו בישראל, והכל לצד מדיניות שיהא בה כדי לצמצם את המוטיבציה הכללית של מסתננים פוטנציאלים השוקלים להגר ממדינתם לתחומי מדינת ישראל. הדבר נעשה במסגרת מספר תיקונים בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד 1949.

ביום 11.8.15, ניתן בבג"צ 8665/14 טשומה דסטה נ' הכנסת, במסגרתו קבע העליון כי הוראות פרק א' לחוק למניעת הסתננות ולהבטחתם יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה), תשע"ה 2015, (להלן: "תיקון מס' 5 לחוק למניעת הסתננות"), צולחות את מבחן החוקתיות, פרט להוראות סעיפים 32 ד' (א) ו-32 כא, הקובעים את התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה "חולות" , שדינם להתבטל. על פי הכרעת שופטי הרוב תושהה הכרזת הבטלות לגבי סעיפים אלו למשך 6 חודשים, כאשר בתקופה זו תעמוד התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה על 12 חודשים.

צעד נוסף שננקט לשם מתן מענה לתופעת ההסתננות, הינו חתימה על הסדרים עם שתי מדינות שונות באפריקה, שהסכימו לקלוט לתחומן את אותם מסתננים שאין ישראל יכולה להרחיקם למדינתם, אם בשל המצב המדיני השורר שם (אריתריאה) או בשל העדר קשרים עם המדינה (סודן). הסדרים אלו העניקו בידי המדינה את האפשרות להעמיד בפני המסתנן את האפיק הדרוש לו לשם יציאתו ה מישראל והם מבטיחים, בין היתר, את אי הרחקת המסתנן מהמדינה השלישית למדינת מוצאו או לכל מדינה אחרת.

17. אין חולק, כי הסכמים בילטראליים ומולטילטראליים שעניינם העברת מבקשי מקלט ממדינה אחת לאחרת, הינם אפשריים, על פי המשפט הבינלאומי ובלבד שהסכמים אלו יגובשו בהסכם כתוב המפרש באופן ברור את חובות וזכויות הצדדים ומבטיח למורחקים הגנה על חיים, חירות, שלמות הגוף וזכותם לקיום בסיסי במדינת היעד, וכי אותה מדינה, המוכנה לקבלו, עומדת בעיקרון "אי ההחזרה" (Non Refoulement), של המשפט הבינלאומי, לפיו לא יורחקו אנשים השוהים בתחומי המדינה למקום שנשקפת להם בו סכנת חיים או סכנה לחירותם. (ראה לעניין זה הנחיית נציבות האו"ם לפליטים בדבר הסכמים בילטראליים – UNHCR, Guidance Note on Bilateral and/or Multilateral transfer arrangements of asylum seekers, May 2013)

18. לצד זאת, אין לנתין הזר המסתנן למדינה על זהותה של מדינת היעד אליה יורחק והוא אינו זכאי להחליט או לבחור לאן הוא רוצה להיות מורחק. זכותו של המגורש הינה כי חייו וחירותו לא יעמדו בסכנה עקב הגירוש (ראה בג"צ 4702/94 קאדם אל טאיי ואח' נ' ואח', פד"י מט (3) 843).

לפיכך, כאשר ניתן להרחיק אדם למדינה ה, אזי ככל שיסרב אותו אדם לשתף פעולה עם הרחקתו למדינה הבטוחה, ניתן להשימו במשמורת עד ליציאתו וזאת בהתאם להוראת סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הקובע, כי לא ישוחרר בערובה מי שהרחקתו מישראל נמנעת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לעניין הבהרת זהותו או הסדרת הליכי הרחקתו מישראל.

שאלת חוקתיות הוראת סעיף 13ו(ב)(1) לחוק , המאפשרת החזקה במשמורת של שוהה שאינו משתף פעולה עם הרחקתו, אושרה על ידי העליון בבר"מ 696/06 זורב אלקנוב נ' בית הדין לביקורת משמורת (ניתן ביום 18.12.06) וכן בדנ"מ 73/07 זורב אלקנוב נ' בית הדין לביקורת משמורת (ניתן ביום 23.9.07)

(יוער בנדון – כי הסתמכותם של העותרים על בג"צ 1468/90 גדעון בן ישראל נ' , פ"ד (4) 149 איננה רלבנטית נוכח השינויים המשמעותיים בחקיקת חוק בשנים האחרונות וההלכות המשפטיות בנדון כמפורט לעיל).

19. עולה מן האמור, כי מעת שנמצאה מדינה שלישית ה, לכאורה, להראות כי נשקפת סכנה בהרחקה אליה מוטל על הנתין הזר שהרחקתו מבוקשת, ועליו לשכנע ולבסס מבחינה עובדתית כי נשקפת לו סכנת חיים פרטנית או פגיעה בחירותו באותה מדינה. (ראה עע"מ 7466/12 מ"י נ' אסמארה אהונום גרמאי (ניתן ביום 10.12.12) וכן עע"מ 6694/13 פיסו גבראי גידאי נ' (ניתן ביום 15.2.15)).

20. המחלוקת המתעוררת, אפוא, נוגעת לשאלה האם בהרחקה למדינה השלישית, מובטח שלומם של המורחקים במובן של אי סכנת חיים או פגיעה בשלומם, עד כי ניתן לראות בסירובו של הנתין הזר להסכים להרחקתו לאותה מדינה בבחינת "העדר שיתוף פעולה מלא מצדו", המצדיק השמתו במשמורת, על פי הוראת סעיף 13ו(ב)(1) לחוק , או שמא המדובר בנסיבות, כנטען על ידי העותרים, שאין בהן כדי להעיד על חוסר שיתוף פעולה כי אם סירוב מוצדק.

אמנם, אין חולק כי מדינת ישראל אינה כופה גירוש על דרך של העלאת המסתננים למטוס כשהם אזוקים בידיהם ורגליהם ואולם, עצם השימוש בסנקציה של משמורת, בנסיבות של סירוב יציאה למדינה שלישית מחשש לפגיעה בחירות, גם בהעדר סכנה פרטנית, משנה את נקודת האיזון ומחייבת הקפדה יתרה מצד מדינת ישראל בבחינת ביטחונם ואופק שהייתם של המורחקים לאותן מדינות.

21. את טענתם בדבר היות המדינות השלישיות בלתי ות, ביקשו העותרים לבסס על דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית בדבר מצב ב"מדינה ר" המתאר תמונה עגומה של כוחות ביטחון הפועלים תוך מלאה ומבצעים חיסולים, שרירותיים, אלימות ועינויים וכי יכולתם של לפעול ב"מדינה ר" מוגבלת. ראה –

United State Department of State, 2013 Country Reports on Human Rights Practices – Rwanda, 27 February 2014, available at

ובהינתן של פרופ' צבר, אשר ביקשה לטעון כי אמנם נשיא "מדינה ר" משקם את המדינה מהריסותיה אך במחיר של פגיעה .

יחד עם זאת ובאותה נשימה נאמר, כי "מדינה ר" חתומה על אמנת הפליטים וכן על אמנות וכי היא מארחת בתחומה אלפי פליטים במחנות פליטים, כאשר דו"ח זכויות האדם של מחלקת המדינה האמריקאית לשנת 2013 מראה כי קיים שיפור בביטחון יושבי המחנות.

אשר ל"מדינה א" נטען, כי על פי דוחות מחלקת המדינה האמריקאית, אחראים כוחות להפרות רבות, הבאות לידי ביטוי בעינויים ופגיעה בעצורים ואסירים, הגבלת חירויות יסוד כגון: חופש הביטוי ואלימות והפליה כלפי קבוצות מודרות – נשים, נטיות מיניות, ילדים ועוד. לצד זאת צוין, כי "מדינה א" חתומה על אמנת האו"ם לפליטים ועל אמנות לזכויות אדם וכי על פי דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית לעניין מצב זכויות אדם ב"מדינה א" לשנת 2013 הערכה הינה, כי "מדינה א" מעניקה טיפול נאות לפליטים השוהים בתחומה.

אל מול טענות אלו, אשר עומעמו במהלך הדיונים בפני, על ידי העותרים עצמם – בא בפני רב המלמד, כי בטרם אושר מתווה ההרחקה הנדון למדינות שלישיות באפריקה ובטרם נחתמו ההסכמים עם אותן מדינות, ומבלי לאשר שמדובר במדינות ספציפיות כנטען על ידי העותרים, נעשתה בדיקה יסודית וקפדנית אודות המדינות השלישיות – הן במישור המדיני, החברתי, והן במישור המשפטי כלכלי, ורק לאחר שנתקבלו תשובות ענייניות לגבי מצבן של אותן מדינות באותם נושאים ונמצא כי התקיימו כל ששת התנאים אותם העמיד לממשלה כתנאי לאישור מתווה ההרחקה לאותן מדיניות שלישיות, ניתן האישור המאפשר ביצוע מתווה ההרחקה לאותן מדינות.

במסגרת המוגבל המסור בידי במסגרת , והכלים המדודים לבחינת בטיחותן של אותן מדינות שלישיות, לא מצאתי בטענות העותרים תשתית המצדיקה קביעה כי נפל פגם או פסול בעמדת המשיבים בכל הנוגע להיותן של המדינות השלישיות ות.

כפי שציינתי לעיל, גם העותרים במסגרת הדיונים בפני, לא עמדו עוד על הטענה כי אין המדובר במדינות ות או כי קיימת סכנת חיים למורחקים באותן מדינות, ומיקדו טענותיהם בדבר העדר אופק שהייה במדינות השלישיות וכן בסוגיית הפיקוח על יישום ההסדרים.

בנוסף, לא נמצאה בפני כל קביעה מפורשת של נציבות האו"ם לפליטים כי מדובר במדינות שאינן ות ושאין להרחיק אליהן.

בהינתן כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לדחות את טענת העותרים כי המדינות השלישיות אליהן מרחיקה ישראל אינן ות.

22. השאלה הנוספת שיש להידרש לה הינה, האם הוכיחו העותרים כי אין למורחקים למדינות השלישיות כל אופק שהייה, נוכח הטענה כי המורחקים אינם מקבלים היתרי שהייה ו/או עבודה ועל כן נאלצים לעזוב למדינה אחרת, עד כי ניתן לקבוע כי מדובר בפגיעה בשלומם וכבודם של המורחקים, גם אם אין המדובר בסכנת חיים.

בעניין זה ביקשו העותרים לבסס טענתם על של פרופ' צבר, של מורחקים למדינה אחת ממנה נדדו למדינה אחרת וכן מכתבים של נציבות האו"ם לפליטים.

אשר של פרופ' צבר אשר טרחה והכינה מסמך זה מתקשה אנכי לראות במסמך זה משום חוות דעת שהרי, פרופ' צבר מביאה בחוות דעתה עדויות, שכל כולן בבחינת של אנשים אשר טענו בפניה כי הורחקו מישראל ל"מדינה ר" וכי אולצו לגנוב הגבול ועברו ל"מדינה א", שם פגשה בהם.

אך מובן, כי ככל שמדובר בטענות שבעובדה אין המדובר בעניין שבמומחיות, ועל כן מן הראוי להציגן על דרך של , כפי שעשו העותרים מאוחר יותר, עת הותר להם להגיש תצהירים של מורחקים, בהם פגשה ב"כ העותרים.

מעבר לאמור, אין במחקר שערכה פרופ' צבר כל בדיקה מקיפה אודות מצבם של כלל או מרבית המורחקים לשתי המדינות השלישיות, כ- 3000 איש עד היום – כי אם התייחסות נקודתית, במידת מה מגמתית, המתייחסת לקבוצה מצומצמת של אנשים – כ- 17 במספר – אשר נטען כי הורחקו למדינה אחת ואולצו, לטענתם, לגנוב הגבול למדינה אחרת. אין במחקר כל התייחסות לכל אלה אשר נותרו באותה מדינה אליה הורחקו.

גם לגופן של טענות, בהינתן שבא בפני, אציין בזהירות כי חלק מהמידע שהובא בפני פרופ' צבר אינו אמין.

בהינתן האמור, התקשיתי ליתן משקל לחוות הדעת שהוגשה מטעם פרופ' צבר, בכל הנוגע לעניינים שבעובדה אותם שמעה מאנשים שפגשה בביקורה באותן מדינות.

אשר אותם הגישו העותרים, והכוונה לשבעה תצהירים של אזרחים אריתראים שיצאו מישראל, בהם פגשה ב"כ העותרים ב"מדינה א", אזי גם בהינתן הקושי המובנה שענינו העדר יכולת לחקור את המצהירים ולברר לעומק את הנטען על ידם ובפרט באותם נושאים לגביהם מתבקשת הבהרה וחקירה מעמיקה, והכוונה לנושא הגבלת תנועתם ודבר אילוצם – כטענתם – לעזוב את המדינה אליה הורחקו והברחתם למדינה אחרת, ולקבל מהם מידע מדויק ומפורט אודות קורות אותם מאז רגע עזיבתם את הארץ ועד הגעתם ל"מדינה א", אזי עולה בבירור מן התצהירים כי אין בהם כל עדות לרדיפה או להתנכלויות מצד השלטונות במדינה השלישית אליה הורחקו וכי על פניו לא הופר בעניינם עיקרון "אי ההחזרה", כפי שנטען על ידי ב"כ העותרים.

קריאת בקפידה מלמדת, כי אף לא אחד מהם טען, כי נעצר באותה מדינה שלישית בשל שהייה לא חוקית ולא נטען, כי שהייתם באותה מדינה עלולה לחשוף אותם לסכנת חיים או לחירות. אמנם נטען, כי נלקחו מהם המסמכים עמם הגיעו לאותה מדינה אבל לא נאמר בהמשך דבר בנדון ויש להניח שהוסבר להם כי עליהם להגיש בקשה לקבלת היתר שהייה.

כמו כן, לא ניתן להסיק מדבריהם את שמבקשת באת כוחם להסיק, כי עם הגעתם למדינת היעד גורשו למדינה אחרת, והרי הם עצמם מספרים כי שילמו כסף עבור הברחתם ל"מדינה א" באופן המלמד כי הגורמים המבריחים אינם הגורמים הרשמיים של אותה מדינה כי אם רשת הברחה מקצועית המסייעת בהברחת הגבול.

אם לא די בכך אזי, גם מראיות חסויות שהוצגו בפני על ידי ב"כ המשיבים וגם מדברים שבאו בפני במהלך הדיון עולה, כי רבים שעזבו לאותה מדינה שלישית עזבו מרצונם החופשי למדינה אחרת, אף בטרם הגשת בקשה לקבלת מעמד באותה מדינה שלישית, בדרכם לאירופה או למדינות אחרות וכי לא היתה בכוונתם להישאר באותה מדינה שלישית אליה הורחקו.

מובן כי ככל שאותם מצהירים הסתננו שלא כדין מהמדינה אליה הורחקו אל המדינה בה הם שוהים, ושם פגשו ורואיינו על ידי ב"כ העותרים, הם נחשבים באותה מדינה בה הם שוהים כעת לשוהים , על כל המשתמע מכך, וממילא חשופים מצד הרשויות בגין הסתננותם לאותה מדינה.

עוד ובנוסף, ארשה לעצמי להעיר, כי לא נעלם מעיני האינטרס של אותם מצהירים שהסתננו למדינה בה הם שוהים כעת, לטעון כי אולצו לעבור את הגבול, שכן יש בכך כדי לקדם עניינם בכל ור לקבלת יחס סלחני מצד המדינה אליה עברו, על דרך של קבלת היתרי שהייה מתאימים.

אשר למכתבים שהוגשו מטעם נציבות האו"ם לפליטים – אין באף לא אחד מהם אמירה מפורשת כי אין להרחיק לאותן מדינות מאחר וקיים חשש לחייהם של אותם מורחקים. התייחסות הנציבות לעניינם של שלושה אנשים אשר הורחקו מישראל לאחת המדינות ואשר נעצרו שם בשל העדר מסמכים קיבל התייחסות ותשובה מלאה במסגרת הדו"ח הסודי שהונח בפני. כפי שצוין לעיל, מדינת ישראל מודעת לעניינם ואין המדובר בנסיבות המלמדות על הפרת הסכם עם המדינה מצד אותה מדינה שלישית כי אם נסיבות הנוגעות להתנהלותם האישית של אותם שלושה באותה מדינה ובכל מקרה מדינת ישראל המודעת לעניינם פועלת כדי לסייע להם. אין חולק כי כיום הם אינם שוהים . גם אם היתה "תקלה" נקודתית של עיכוב אדם עקב העדר מסמכים העניין טופל והוסדר והוא מקבל מענה בהסדר הפיקוח החדש עליו הצהירה ב"כ המשיבים, במטרה שלא ישנה.

לאור כל האמור לעיל, וגם בהינתן הגמשת הרובץ על כתפי העותרים בדומה לנטל ההוכחה הנדרש ממבקש מקלט (ראה עע"ם 8870/11 גונזלס נ' (ניתן ביום 25.4.13)), סבורה אני כי לא הונחה המבססת חשש לסכנה לחירותם ולשלומם של מסתננים המורחקים למדינות השלישיות.

23. כפי שציינתי לעיל, לצד קיומו של מתווה המבטיח את שלומם וחירותם של המסתננים המורחקים למדינות בטוחות, מתחייב, מטבע הדברים, כי מדינת ישראל תעמיד לרשות המורחקים מידע זמין, ברור ומפורט, ובשפתם, הן בארץ והן במדינות היעד, וכן תנהל פיקוח קפדני אחר יישום ההסכמים מצד אותן מדינות שלישיות, גם כדי לוודא קיום חלקן בהסכם אל מול מדינת ישראל וגם, ואולי אף חשוב יותר, כדי להבטיח את שלומם וחירותם של אותם מורחקים למדינות השלישיות, באופן המבטיח למורחקים אופק שהייה בטוח.

ואכן, כבר בדיון בבקשה , על אף צו החיסיון הרחב החל, נכונה ב"כ המשיבים לומר, כי מתנהל מעקב ופיקוח אחר יישום ההסכמים מצד המדינות השלישיות בנוסף לתדריכים המפורטים הניתנים לעוזבים הוסיפה והרחיבה ידע בנדון.

נוכח חשיבות הדברים ראיתי לנכון להביאם הדברים במלואם –

כך נמצא, כי כחלק מתהליך ההרחקה בו מוצעת המדינה השלישית למי שמבקשים להרחיקו, מקבל הוא הסבר מפורט אודות זהות המדינה השלישית, לרבות הליך היציאה והסדרי השהייה באותה מדינה שלישית. מתן המידע מאפשר לכל מסתנן לטעון, במסגרת הליך שימוע, את כלל טענותיו באשר לשאלה האם נשקפת לו סכנה פרטנית באותה מדינה שלישית ואם לאו.

המדובר בהליך שימוע דו שלבי המתועד באופן מלא ומאפשר למרואיין לשקול עמדתו בהתאם. תחילה נערך לו ראיון ובמסגרתו מוצגת לו מדינת היעד וכן מקבל הוא דף הסבר על הליכי קליטתו במדינה השלישית ומובהר לו כי ככל שלא יסכים לצאת לאותה מדינה ניתן יהיה לראות בסירובו משום חוסר שיתוף פעולה עם הליכי הרחקתו וכי ייתכן במצב דברים זה יוצא בעניינו צו משמורת, לפי חוק .

בתום הריאיון מובהר לו כי נתונה לו שהות של 30 ימים לשקול בדבר ולהודיע את תשובתו. החלק השני של השימוע, הנעשה בתום 30 ימים, נועד כדי לשמוע עמדתו.

ככל שהוא מסרב לצאת למדינה השלישית שהוצעה לו ניתנת בידו את מכלול טענותיו ונימוקיו בדבר סירובו לצאת לאותה מדינה ורק לאחר מכן, נדרש הממונה על ביקורות הגבולות לשאלת מכוח סעיף 13ו(ב)(1) לחוק .

אלה המסכימים לעזוב ומורחקים למדינה השלישית, מקבלים יציאה מן הארץ (3,500 $) וכל הוצאות הטיסה מכוסות על ידי המדינה, כאשר עם הגעתם למדינה השלישית שוהים הם ביומיים הראשונים בבית , שהייה הממומנת על ידי מדינת ישראל ובהמשך, לאחר הגעתם למדינת היעד, מקבלים הם מנציגי השלטונות באותה מדינה הסבר כיצד עליהם לפנות אל הגורמים המוסמכים באותן מדינות ולבקש ו/או עבודה. ככל שהם מקדמים את הפניה לקבלת אשרת שהייה ניתנים בידיהם מסמכים רשמיים המבטיחים להם אופק שהייה ואפשרות לעבוד ולהתפרנס באותן מדינות.

מדינת ישראל מקיימת מעקב ובקרה שוטפים אחר יישום ההסדרים אל מול הרשויות במדינות השלישיות במספר אופנים: על דרך של שליח מיוחד מטעם המקיים קשר שוטף עם בכל אחת מהמדינות השלישיות ומוודא את יישום ההסדרים הלכה למעשה ועל דרך של מינוי עובד ייעודי ברשות האוכלוסין וההגירה שאחראי על תיעוד ומעקב אחר תהליך קליטת היוצאים למדינות השלישיות כדי לבחון את אופן קליטתם והסתגלותם במדינה השלישית הקולטת.

בהתאם לאמור, מסתנן היוצא למדינה שלישית מתבקש למסור פרטי קשר על מנת להבטיח קיומו של קשר עמו ולוודא כי נקלט במדינה השלישית. על יסוד פרטי קשר אלו ובמהלך תקופה של בין שבוע ל-3 חודשים לאחר יציאת המסתנן מישראל יוזם נציג רשות האוכלוסין קשר עם אותו אדם ומוודא הגעתו למדינת היעד, למשך הימים הראשונים במדינת היעד, הסדרת שהייתו במדינת היעד, עבודתו, מגוריו ותנאי מגוריו, קיומם של אירועים חריגים בעת שהייתו באותה מדינה, חיוב בתשלומים חריגים וככל שעזב המסתנן את המדינה השלישית ויצא למדינה אחרת, בירור פשר הדבר ומה הניע אותו לכך.

צוין, כי נציג רשות האוכלוסין וההגירה, האמון על מעקב אחר היוצאים למדינות השלישיות, החל בעבודתו זו כבר בחודש אפריל האחרון והחל מחודש אפריל 2015 ניסתה הרשות ליצור קשר עם 163 מסתננים מתוכם נוצר קשר עם 48 ואיש מהם לא התלונן על בעיות מיוחדות וכי מעט מהתלונות היו אודות איכות המזון ותלונות בודדות שהוצגו ביחס למסמכים שניתנו בידיהם הועברו לבחינת הגורמים המצויים בקשר עם הרשויות במדינות השלישיות.

בנוסף, הוציאה מדינת ישראל שתי משלחות לכל אחת מהמדינות השלישיות כדי לבצע מעקב מקרוב אחר יישום ההסדר עם אותן מדינות. הבדיקות כללו מפגשים של נציגי המשלחות עם נציגי הממשל המוסמכים במדינות השלישיות וכן מפגשים עם 18 אנשים שיצאו מישראל ומתגוררים במדינות השלישיות. הדיווחים שהתקבלו מלמדים על תמונה חיובית לגבי תהליך הקליטה במדינות השלישיות ואין בנמצא כל עדות לרדיפה או התנכלויות מצד השלטונות של אותן מדינות כלפי אלה שהגיעו מישראל העולה כדי הפרה של עיקרון "אי ההחזרה" (Non Refoulement).

לצד כל זאת, בהינתן המתווה החדש עליו הצהירה מדינת ישראל בחודש מרץ 2015, שאינו מהווה עוד עזיבה מרצון חופשי, במלוא מובן המילה, וכפי שכבר ציינתי לעיל, אך מן הראוי כי מדינת ישראל תקיים פיקוח צמוד וקפדני יותר על יישום ההסכמים מצד המדינות השלישיות, והכל במטרה להבטיח שלומם וחירותם של המורחקים לאותן מדינות.

במילים אחרות בנסיבות בהן, על פי המתווה החדש, חל כרסום וד "הרצון החופשי" וניתן לומר, כי התווסף ט "כפייה", נוכח הסנקציה של השמה במשמורת בהעדר שיתוף פעולה בהרחקה מישראל, חלה על מדינת ישראל אחריות מוגברת להבטיח את שלומם של אלה המורחקים לאותן מדינות ובהתאם אך מתחייבת הקפדה יתרה על יישום ההסכמים אל מול אותן מדינות שלישיות כדי להבטיח כי הן מקיימות התחייבויותיהן על פי ההסכמים, בפרט בכל הנוגע להבטחת שלומם של המורחקים אל אותן מדינות.

ואכן, ב"כ המשיבים היתה קשובה להערותיו של בנדון, במסגרת הדיון החסוי שהתקיים ולקראת דיון ההמשך, אשר התקיים בפני ביום 12.10.15, הקדימה והצהירה כי מדינת ישראל החליטה להוסיף ולהטמיע שינויים בנהלים, במטרה להרחיב בקרה ופיקוח על ביצועו ויישומו של המתווה החדש, לרבות התדרוך אשר יינתן לעוזבים בארץ ובמדינות היעד.

בהתאם הצהירה אודות השינויים הבאים:

א. יימסר למורחקים דף מידע מעודכן ובו, בשונה מן העבר, ימצא מידע מפורט יותר וכן מספר טלפון אשר יהיה זמין לפניות היוצאים בשעות העבודה של המשרד וכי מענה טלפוני זה נועד לתת מענה גם לבעיות המתעוררות במדינת היעד.

ב. בשונה מן העבר – המורחקים ידרשו להשאיר אמצעי קשר שבאמצעותו יבוצע קשר פיקוח טלפוני הדוק ישירות בין רשות האוכלוסין לבין כל אדם העוזב את הארץ למדינה שלישית, בתוך פרק זמן של עד 30 יום מיום העזיבה.

ג. בשונה מן העבר, תעודת המעבר המונפקת לעוזב את הארץ תישאר בידיו גם לאחר הגעתו למדינה השלישית ולא תילקח ממנו כפי שהיה בעבר, באופן המבטיח לו כי יוכל להסתובב ללא חשש במדינה השלישית, עד לקבלת היתר שהייה באותה מדינה, כאשר הליך קבלת היתר השהייה ו/או עבודה ייקח כ- 10 ימים מיום הגשת הבקשה להיתר שהייה.

ד. יתקיים מפגש אוריינטציה של המורחקים בעת הגעתם למדינה השלישית, במסגרתו יקבלו מידע על החיים באותה מדינה והם יתודרכו כיצד לקדם קבלת היתרי עבודה או היתרי שהייה באותה מדינה וכל מידע חשובה אחר שיקל על קליטתם באותה מדינה.

ה. תקוים בקרה עיתית של גורמים ברשות האוכלוסין אל מול אותן מדינות שלישיות.

עוד ציינה ב"כ המשיבים כי הוחלט לבחון הוצאת משלחת נוספת למדינות השלישיות – במהלך שנת 2016 וכן הצביעה על פיקוח נוסף לגביו ביקשה כי יוותר חסוי, פיקוח המבטיח מעקב צמוד והדוק אחר המורחקים במסגרת המתווה החדש, אל מול הרשויות באותן מדינות.

24. ב"כ העותרים גילתה שביעות רצון לשמע השינויים במנגנוני הפיקוח עליהם הצהירה ב"כ המשיבים. יחד עם זאת טענה, כי מן הראוי לקבוע תקופת מבחן שבמסגרתה יתקיים פיקוח צמוד של אחר יישום הנהלים החדשים.

לטענתה, בתואם להצהרת המשיבים ממשיך הנוהל של "עזיבה מרצון" ובכל חודש עוזבים למעלה מ-100 מסתננים את ישראל לאחת מהמדינות השלישיות ועל כן ניתן לבחון יישום השינויים אל מול אותם עוזבים מרצון בטרם יקודם המתווה החדש שמכיל ט של .

25. כפי שקבעתי לעיל, העותרים לא הרימו הנטל להוכיח, כי המדינות השלישיות הן מדינות בהן נשקפת סכנה לחירותם ושלומם והמקרים שהובאו בפני אינם משקפים מצב אובייקטיבי של מורחקים הנחשפים להתעמרות או רדיפה מצד אותן מדינות.

מן שבאה בפני ניתן להסיק ברמת וודאות גבוהה, כי המצהירים אשר הגישו בתמיכה לעתירת העותרים בחרו מרצונם החופשי שלא לקבל מעמד באותה מדינה שלישית, אליה הורחקו ועל דעת עצמם השיגו גבול למדינה אחרת.

העותרים אשר התמקדו בביקורת נוקבת כלפי אחת מן המדינות השלישיות, שלטענתם אינה מבטיחה את שלומם של המורחקים מישראל המגיעים אליה, במובן זה שאינה מעניקה להם אשרות שהייה ואף העבירה להם מסר ברור המאלץ אותם לעזוב למדינה אחרת, לא מצאו לנכון לבקר באותה מדינה ולברר מקרוב מצבם של אלה אשר בחרו דווקא להישאר באותה מדינה, כי אם הסתפקו בעדות שעל פניה הינה עדות מגמתית של אלה אשר בדיעבד ניתן לומר כי עזבו את אותה מדינה מבחירתם החופשית ואף שילמו על כך לאותם מבריחי גבול המתעשרים מכך.

הרלבנטית מאותה מדינה, באה מנציבות האו"ם לפליטים וכל כולה מצביעה על מקרה נקודתי שלגביו נמצאה התייחסות מפורטת במידע הסודי שהובא בפני, ממנו ניתן ללמוד כי אין המדובר במקרה היכול להעיד על הכלל.

גם אם הצביעו העותרים על נושאים שמן הראוי היה ליתן להם הדעת – כגון הותרת מסמכי המעבר המונפקים בארץ בידי המורחקים לאותן מדינות, עד לקבלת מסמכי שהייה על ידי אותן מדינות, כדי למנוע מפגשים בלתי נעימים עם אנשי החוק באותה מדינה, הרי שנמצאנו למדים כי נקודה זו זכתה להבהרה והתייחסות וכי מכאן ואילך הדברים מוסדרים אל מול אותן מדינות.

אדגיש, כי אינני פוסלת על הסף את האפשרות, כי בתקופה הראשונה בה החלה מדינת ישראל ביישום מדיניות ההרחקה למדינות שלישיות, התעוררו תקלות נקודתיות ביישום ההסדר באותן מדינות שלישיות – תקלות אלו טופלו, נלמדו הלקחים, הוסקו המסקנות לגביהן וייושמו השינויים המתאימים.

גם אין לפסול האפשרות, כי המורחקים לאותן מדינות התקשו להבין את שעליהם לעשות באותן מדינות שלישיות אליהן הורחקו, כדי לקדם קבלת היתרי שהייה ועבודה ועל כן חשיבות רבה יש ליחס להסברים הניתנים למורחקים מן הארץ לאותן מדינות שלישיות – הסברים שיש להבטיח כי יינתנו בשפה המובנת להם, הן בארץ בטרם עזיבה והן בעת הגעתם למדינת היעד והכל כדי למזער חשש לחוסר וודאות.

המדינה מודעת לאחריותה זו כלפי המורחקים ובמסגרת הצהרותיה האחרונות וההנחיות החדשות שהוציאה תחת ידיה גילתה דעתה, כי נלמדו הבעיות, הופקו הלקחים וכעת עושה ותעשה כל שלאל ידה כדי להבטיח שלומם של המורחקים לאותן מדינות, על דרך של הטמעת מנגנון פיקוח ובקרה צמוד ויעיל מזה שהיה קיים בעבר, שמהותו שמירה על קשר עם המורחקים לאותן מדינות שלישיות וביצוע מעקב צמוד אחר קיום ההסכמים מצד אותן מדינות, והכל במטרה להבטיח למורחקים לאותן מדינות אופק שהייה .

מובן, כי אך עדיף אילו היה מבוצע הפיקוח באופן גלוי ובשקיפות מלאה כדי למנוע מצב של הפרת זכויות המורחקים למדינות שלישיות שעל כך נאמר כי "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" ואולם, בהינתן תעודת החיסיון והחלטת העליון המותירה החיסיון בעינו אין אלא להשלים עם מצב זה.

בהינתן כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי המתווה החדש לאחר התיקונים שנעשו בו, בכל הנוגע להליכי המעקב והפיקוח על יישומם של ההסדרים על ידי המדינות השלישיות, עומד במבחן התקינות ולא מצאתי בו פגם או פסול אשר יצדיק התערבות של .

הצהרת המדינה, כפי שבאה בפני בדיון החסוי, אודות הידוק הפיקוח באפיק מקביל לאפיקים שהוצהר עליהם בדיון פתוח, מהווה מענה הולם לדרישת הפיקוח הצמוד, לצורך הבטחת קבלת תמונת מצב אובייקטיבית אודות גורלם של המורחקים, לפחות לאורך תקופה בת מספר חודשים לאחר שהורחקו מישראל.

מששוכנעתי כי מדינת ישראל מרחיבה ומעמיקה את מנגנון הפיקוח והביקורת כדי להבטיח את שלומם של המורחקים למדינות השלישיות, לא ראיתי לנכון להוסיף ולהכביד ביצירת מנגנון פיקוח נוסף בדמות , כפי שביקשה ב"כ העותרים בסיום דבריה, יש להותיר מלאכה זו בידי .

אך מובן, כי שעריו של נותרים פתוחים תמיד, ככל שיידרש.

26. סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, ובהעדר נסיבות פרטניות של העותרים המצדיקות אי הרחקה, ובכפוף לשינויים המוצהרים על ידי המשיבים, לא נותר לי אלא לדחות העתירה.

יחד עם זאת, ועל אף התוצאה אליה הגעתי, ראיתי לנכון להוסיף ולהעיר, כי נוכח מורכבות הליך הפיקוח החדש, עליו הצהירה ב"כ המשיבים ויישומו, מן הראוי כי המשיבים ישקלו עיכוב המתווה החדש למספר בודד של חודשים, כשבאותה תקופה יבחן יישומו של מנגנון הפיקוח החדש על ה"עוזבים מרצון", ורק לאחר שתתקבל תמונה המבססת סדירות הליך הפיקוח החדש ותקינותו, יחל ביישום המתווה החדש.

כאמור, עניין זה ראיתי לנכון להותיר לשיקול דעת המשיבים.

בנסיבות עתירה זו לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות.

מאחר והחלטה זו ניתנת בהעדר הצדדים אני מורה על עיכוב החלטתי זו כדי לאפשר לעותרים לשקול המשך צעדיהם, וזאת ל- 21 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.