6576/06 – מדינת ישראל נ' יורי נגה ואח'

2. הנאשם 1 כתב אישום מתוקן, הורשע בעבירות של פריצה בצוותא, היזק לרכוש בזדון וגניבה, ונדון בשל אלו ל-5 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ופיצוי למתלוננת ( מיום 27.5.07).

3. הנאשמים האחרים כפרו בעובדות , כשלטענתם הם לא היו שותפים להתפרצות בה הודה נאשם 1, ולמרות שרכושה של המתלוננת נתפס ברכבו של הנאשם 1, אין להם כל קשר לכך.

נאשם 3 אף הוסיף כי הכסף שנתפס ברשותו נמשך מחשבונו באמצעות מכשיר כספומט.

4. טרם שמיעת הראיות, הודיעו הצדדים כי:

"אין מחלוקת לענין קיום ההתפרצות, שעות ההתפרצות, אופן ההתפרצות, מחוסר ידיעה, הנזק שנגרם, הרכוש שנגנב. אין מחלוקת שברכב שבו נתפסו הנאשמים נמצאו כלי פריצה", כשב"כ הנאשמים הסבירו כי ההסכמות נובעות מכך שהנאשמים מכחישים את מעורבותם בעבירות אלו.

בנסיבות אלו התקבלו בהסכמה וללא חקירה נגדית, הודעות המתלוננת המז"פ בנוגע למברג ככלי פריצה (עמודים 20- 21 לפרוטוקול, ת/3

ו-ת/4).

המחלוקת בין הצדדים –

5. מתוך הודעות המתלוננת ניתן ללמוד כי ההתפרצות לביתה אירעה ביום 3.10.06 בין שעת חצות לערך – שאז שכבו בני הבית לישון, לבין סביבות השעה חמש בבוקר – עת העירה אותה המשטרה ודיווחה לה על הפריצה לביתה.

אין מחלוקת כי מבית המתלוננת נגנבו פריטי הרכוש המפורטים בהודעותיה, שהוחזרו לה ע"י המשטרה.

אין גם מחלוקת שביום 3.10.06 נסעו הנאשמים ברכבו של נאשם 1, ובסביבות השעה 4:50 לפנות בוקר נעצרו ע"י מחסום משטרתי, ובחיפוש שנערך ברכב נתפס הרכוש שנגנב מדירת המתלוננת, וכן נמצאו שם סמים ומברג.

הנאשמים כפרו בזיקה שלהם לסמים , ובעבירות הכרוכות בהשגתו של רכוש זה, והשאלה היא האם ניתן לייחס גם להם את ביצוע העבירות המפורטות , שלטענתם לא בוצעו על ידם (עמוד 21 לפרוטוקול).

ב"כ התביעה טען כי שיוחסה לנאשם 1, מיוחסת גם לנאשמים 2 ו-3, ומכוחה עליהם ליתן הסבר להחזקתם ברכושה של המתלוננת סמוך לאחר גניבתו, בעוד שבאי כוחם טענו כי לא ניתן להחיל עליהם את החזקה התכופה, בשעה שהם רק היו נוסעים ברכב ואין הם יודעים מנין הגיעו לשם הרכוש והסמים.

6. כלל קובע, כי אם נמצאו אצל אדם חפצים גנובים זמן קצר לאחר שנגנבו מבעליהם, נוצרת הנחה שהמחזיק הוא זה שגנב את החפצים הללו, וניתן להשתמש בהנחה זו במקום שבו אין לביצוע עבירת גניבה או התפרצות.

כדי להחיל את החזקה יש צורך בקיום מבחני שליטה ופיקוח על פי ההגדרה המצויה בסעיף 34 כ"ד לחוק העונשין:

"שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקת של כל אחד מהם ושל כולם כאחד".

השופט קדמי בספרו "על הראיות" מסביר :

"…"ידיעה" בלבד, בדבר המצאותו של בדירה שאינה בחזקתו של החשוד – אינה מספקת להוכחת "החזקה ברכוש"; והוא הדין אם זיקתו של החשוד לחפץ הינה זיקת מתווך גרידא".

("על הראיות – חלק שלישי הדין בראי הפסיקה", מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד – 2003, עמודים 1482-1483, ראה גם בע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ה (4), 85).

אין מחלוקת כי הרכב שייך לנאשם 1 ונמצא בשליטתו, ולפיכך הגדרת ההחזקה שבחוק העונשין חלה עליו, וקושרת אותו להמצאות הרכוש והסמים ברכב.

מכח אותה הגדרה ניתן לייחס את ההחזקה גם לנאשמים האחרים, אם נמצא כי החזקת הרכוש היתה בידיעתם ובהסכמתם.

מכאן, שיש לבחון מתוך הראיות, האם הוכחה ידיעתם של הנאשמים האחרים לגבי המצאותם של הסמים והרכוש ברכבו של הנאשם 1, כדי להחיל גם עליהם את החזקת הסמים ואת כלל , בשעה שהם מכחישים כל קשר לכך.

ראיות התביעה

7. פזית יוסף הינה שוטרת, אשר ביום האירוע היתה במחסום משטרתי שעצר את הרכב בו נסעו הנאשמים.

הרכב שייך לנאשם 1 (שכזכור הודה, הורשע ונדון), ולצידו ישב נאשם 2 ארתור ניסימוב, ובמושב האחורי נאשם 3 – זלי מסנדילוב.

השוטרת ביקשה מהנאשמים לצאת מהרכב, ובהסכמת בעל הרכב בוצע חיפוש, כאשר בתא הדלת של הנוסע מצד ימין מלפנים נמצא פנקס שיקים ובו רשומים פרטיה של המתלוננת, מתחת לכסא הקדמי הימני בתוך דף נייר מקופל נמצא חומר החשוד כסם, וכן ארנק עשוי עור בצבע חום, ובו מסמכים שונים על שמה של המתלוננת, וכסף מזומן. בתא בשבין שני המושבים הקדמיים נמצא שטר של דולר אחד. בתא הכפפות נמצאה מצלמה מסוג אולימפוס ומכשיר טלפון נייד השייך לחברת סימנס, ששניהם נגנבו מבית המתלוננת, וכן נמצאו שני מברגים. על רצפת המושב האחורי נמצאה שקית ובה בנג המשמש לעישון סמים (ללא סמים).

בחיפוש שנערך על גופו של נאשם 3 נמצא , וסכום של 400 ₪ במזומן (ת/6).

השוטרת הפרידה בין הנאשמים, ותחקרה כל אחד מהם בנפרד בנוגע לרכוש שנתפס, והם הכחישו כל קשר אליו. ע"פ התרשמותה התנהגו הנאשמים באופן מחשיד, נראו לחוצים, ולא הסתכלו בעיניה כשחקרה אותם.

לאחר החיפוש והתחקור הראשוני, עצרה השוטרת את הנאשמים והם נלקחו לתחנת המשטרה (עמודים 21-22, ת/6 – ת/9).

השוטרת פזית הוסיפה כי כשנשאל הנאשם 1 לגבי פנקס השיקים שנתפס, הוא השיב כי הפנקס שייך לאימו של הנאשם 2 שישב לידו, וכשאמרה לו שהשמות אינם תואמים, השיב כי יתכן שהפנקס שייך לדודתו של נאשם 2, ולא היה לו הסבר ממשי להמצאות פנקס השיקים ברשותו.

השוטרת חקרה את נאשם 2 בענין זה, והוא השיב שאין לו מושג למי שייך פנקס השיקים והוא אינו קשור אליו (עמוד 22).

8. השוטר איגור שלפמן, היה החוקר האחראי על התיק, ובין היתר חקר את הנאשמים וטיפל הסמים לבדיקה במז"פ (ת/13-ת/17).

העד נשאל האם הדבר היחיד הקושר את הנאשמים לעבירות הוא המצאותם ברכב בעת החיפוש, ועל כך השיב שאינו זוכר אך אין זה משנה מבחינתו (עמודים 37-38).

9. עדי תביעה נוספים היו השוטרים גיא אביטן ומאיר אפריאט, אשר טיפלו בהעברת הסמים למז"פ. עדים אלו נחקרו לגבי שרשרת הסם והעובדה כי המספר המופיע על גבי השקית אינו זהה בכל המזכרים שרשמו, באופן הפוגם בשרשרת הסם, והם הסבירו כי מדובר בטעות בספרה האחרונה בלבד, בין 0 ל-6 שהן ספרות דומות, והדבר נובע מכך שהשקית היתה מקופלת והמספר רשום בצורה בלתי ברורה (עמודים 31-32, ת/10, ת/11,

ת/12, ת/18, ת/19).

10. אלו הן ראיות התביעה, ויש לבחון האם הן מספיקות כדי להוכיח את ידיעתם של הנאשמים לגבי המצאותם של הסמים ברכב, וכדי לקבוע שמתקיים כלל .

הפסיקה קבעה כי כשבוחנים את "ידיעתו" של נאשם לגבי עובדות ניתן ללמוד על כך מהתנהגותו ומתוך הנסיבות הכלליות של המקרה (ראה לדוגמה בע"פ 384/80 מדינת ישראל נ' לוי דוד, פד"י ל"ה (1), 589).

מתוך הראיות עולה כי הנסיעה היתה בשעות הלילה, והרכוש שהיה ברכב לא היה גלוי לעין, אלא מוסתר בתוך תא הדלת, תא הכפפות, התא שבין המושבים ומתחת לכסא הנוסע, באופן שלא ניתן היה להבחין ברכוש ללא חיפוש באותם מקומות ובלא שקיימת ידיעה בדבר המצאות הרכוש שם.

האמירה היחידה היכולה לבסס את ידיעתם של הנאשמים, הינה של השוטרת