ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
,
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי
1. לפנינו תביעת התובעת להכיר באירוע שאירע לה לדבריה ביום 2.4.19 כאירוע תאונתי בעבודה, שהוביל לטענתה, לפגיעה בגבה.
רקע עובדתי:
2. התובעת, ילידת 1976, מורה ומדריכת טיולים במקצועה.
3. בתקופה הרלבנטית לתביעה, עבדה התובעת כרכזת הדרכה בחברת XXXבע"מ'.
4. ביום 16.7.19 הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה באירוע תאונתי שאירע לה לדבריה ביום 2.4.19 כפגיעה בעבודה. ביום 15.9.19 דחה הנתבע את תביעתה.
על רקע האמור הוגשה התביעה שלפנינו.
עיקר טענות הצדדים:
5. לטענת התובעת: א. מהעדויות שנגבו על ידי חוקר הנתבע ואלה שנשמעו בבית הדין עולה גרסה אחת קוהרנטית והיא שביום 2.4.19, בעת הרמת שק עצים כבד במהלך העבודה, חשה התובעת בכאב חד בגבה. הכאב שבתחילה נחזה על ידי התובעת ככאב חולף, הלך והתעצם ועמו החלו תופעות לוואי שונות. התובעת סברה כי מדובר בתופעה חולפת, נמנעה מלהיעדר מעבודתה במהלך תקופה עמוסה ודחתה את קבלת עד שהכאב הכריע אותה. ביום 2.6.19, במהלך אשפוז , לאחר שהתברר כי מדובר בחבלה של ממש עברה התובעת תשאול מקיף, במהלכו נמצאה הסיבה למחלת הגב ה והפתאומית והיא הרמת שק עצים כבד במהלך העבודה ביום 2.4.19.
ב. גרסתה של התובעת נתמכה בעדותו של מר אפרים כחלון (להלן – מר כחלון), מי שהיה המחסנאי בעת התאונה. גם מנכ"ל החברה בה הועסקה התובעת, מר איתי רכט (להלן – מר רכט), העיד כי הוא מאמין לדבריו של מר כחלון שהיה עד לתאונה.
ג. עובר להרמת המשקל ביום 2.4.19, התובעת לא סבלה מכאבי גב, מעבר למקובל ולרגיל בקרב בני גילה באוכלוסייה. הליקוי בגבה ממנו היא סובלת כיום, נובע כולו מהרמת המשקל הכבד ביום 2.4.19.
ד. לאור האמור, מבוקש לקבל את התביעה, לקבוע כי התובעת נפגעה בגבה במהלך עבודתה ביום 2.4.19 ולמנות לבחינת שאלת ר הסיבתי.
6. בתמיכה לטענות התובעת, הוגש עדות ראשית מטעמה וכן, תצהירו של מר כחלון. התובעת ומר כחלון נחקרו על תצהיריהם.
7. לטענת הנתבע: א. התובעת לא הוכיחה קרות אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה ולא הוכיחה מועדו.
ב. טופס התביעה הוגש לנתבע ביום 16.7.19 כשאין בו תיאור של האירוע, אלא הפנייה למכתב מצורף, אותו בחרה התובעת שלא להגיש באופן שלא ברור היה כיצד נפגעה. התובעת גם לא מילאה את החלק בטופס הנוגע להודעה למעסיק על האירוע הנטען באופן שגם לא ניתן היה לדעת אם הודיעה לו על כך ומתי.
אשר למעסיקה של התובעת, הוא חתם על הטופס אולם לא אישר פרט כלשהו מתוכו, כשהוא מסתייג מטענות התובעת. הוא ציין כי התובעת מעבודתה ולפני כן כלל לא טענה לאירוע כלשהו בעבודה ואף לא שהתה בחופשת מחלה. עוד ציין המעסיק כי התובעת העבירה לו טפסים לתביעה , דבר המהווה של התובעת בדבר היעדר אירוע תאונתי בעבודה. כן ציין המעסיק כי התובעת סבלה מבעיות רפואיות שהגבילו אותה בעבודה כבר בעת שנכנסה לתפקידה. ובנוסף צוין על ידו, כי החברה העסיקה מחסנאי לביצוע עבודה פיזית שלא הייתה חלק מתפקידה של התובעת.
החסרים בטופס התביעה ודברי המעסיק בטופס ובמכתב מטעמו מחלישים מאוד את מהימנות גרסת התובעת כבר מראשית הטיפול בתביעתה.
ג. המסמכים הרפואיים מ'זמן אמת' סותרים לחלוטין את גרסת התובעת, הן לעניין קרות אירוע תאונתי, הן לעניין קשר לעבודה והן לעניין המועד לו היא טוענת. מעיון בהם עולה כי אין בהם כל אזכור לאירוע לו טוענת התובעת בתביעתה וכי היא אף שוללת לפי האמור בהם את האפשרות לחבלה.
ד. גרסתה הנוכחית של התובעת היא גרסה מאוחרת, שהועלתה בדיעבד לאחר שהתובעת מעבודתה. התובעת גם שינתה גרסאותיה בקשר לאותו אירוע. אשר לעדותו של מר כחלון, הוא לא ידע מה היה מועד האירוע הנטען והוא סתר את גרסת התובעת לגבי מספר השקים והארגזים שהיו בשליחות כביכול לה טענה מיום האירוע.
8. לבקשת הנתבע, מר רכט שנחקר בפנינו.
המסגרת הנורמטיבית:
9. לאחרונה, בעב"ל (ארצי) 63762-06-19 רוזה קוצ'רו – לאומי (14.4.21), עמד בהרחבה על המרכיבים אותם נדרש להוכיח עת מוגשת על ידו תביעה להכרה בפגיעה כ". אלה הם בין היתר הדברים שצוינו על ידו שם:
"26. הוגדרה בחוק באופן הבא: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו במשלח ידו;". להגדרה זו שני מרכיבים: הראשון, מרכיב ה"תאונה"; השני, מרכיב ר לעבודה.
המונח "תאונה" לא הוגדר בחוק ופורש בפסיקה כאירוע פתאומי, במובן זה שניתן לאתרו בזמן ובמקום, ואשר הביא לחבלה, שהצריכה את לאי כושר או . לפיכך, על הטוען לפגיעה בעבודה כתוצאה של "תאונה" להוכיח את המרכיב הראשון, מרכיב התאונה. קרי, עליו להוכיח כי ארע לו אירוע שניתן לאתרו בזמן ובמקום אשר גרם לו לחבלה (להלן – הסיבתיות הראשונה). בנוסף על המבוטח להוכיח את המרכיב השני – מרכיב ר לעבודה, המכיל בעצמו שני יסודות : האחד, כי אותה "תאונה" ארעה לו "תוך כדי" העבודה/העיסוק; האחר, כי התאונה נגרמה "עקב" עבודתו/עיסוקו (להלן – הסיבתיות השניה).
27. ברישא של סעיף 83 לחוק נקבעה חזקת הסיבתיות הנוגעת שהוא עובד שארעה לו תאונה "תוך כדי" העבודה. וכך נקבע בסעיף:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין , אין רואים אותה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים."
משמעות החזקה היא שאם תאונה ארעה לעובד "תוך כדי" העבודה, הרי שהיא ארעה "עקב" העבודה "אם לא הוכח ההיפך". חזקה זו, שעניינה הסיבתיות השניה, מיטיבה עם העובד, שכן על פי רוב הוכחת היסוד של "תוך כדי" קלה יותר ואילו הוכחת היסוד של "עקב" קשה יותר.
28. בענין יצחקי נדרש בית הדין לחזקת הסיבתיות וקבע את הדברים הבאים:
"על מנת שמה שמתקיים בו כדי להוות תאונה יהיה גם – צריך שאותה תאונה תהיה קשורה סיבתית לאירוע שבעבודה – עת האירוע, מעצם מהותו, ניתן לאתרו בזמן ובמקום.
בתאונה תוך כדי עבודה, שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, קיימת חזקת סיבתיות; בתאונה תוך כדי העבודה 'שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין' (ואוטם שריר הלב הוא אחד מאלה) אין חזקת סיבתיות, ר הסיבתי צריך הוכחה; "
דהיינו, על מנת להיכנס לרישא שבחזקה, על להראות כי החבלה היא תוצאה (סיבתיות ראשונה) של גורמים חיצוניים שנראים לעין שפעלו בזמן ובמקום מוגדרים.
…" (סעיפים 26 עד 28 . ההדגשה אינה במקור).
10. בסיכומם של דברים ציין בעניין קוצ'רו לעיל, כי עת מוגשת תביעה להכרה בפגיעה כתוצאה של "תאונה בעבודה" על להוכיח ככלל שני מרכיבים: האחד, כי ארעה לו "תאונה", קרי ארע לו אירוע פתאומי, חד פעמי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום, ואשר הביא (סיבתיות ראשונה) לחבלה; השני, שאותה תאונה היא "תוך כדי" ו"עקב" (סיבתיות שניה) העבודה או העיסוק, כאשר בעיקרו של דבר היסוד השני הוא העיקר.
עוד צוין שם, כי כאשר עסקינן בפגיעה שארעה לעובד כתוצאה מגורם חיצוני נראה לעין (סיבתיות ראשונה) והפגיעה ארעה "תוך כדי" העבודה, הרי שקמה החזקה להיות הפגיעה "עקב" העבודה (סיבתיות שניה) והנטל לסתור חזקה זו מוטל על המל"ל. הנטל לסתור יכול ויורם בשים לב אם יותר סביר שהתאונה אינה עקב התממשות גורם סיכון בעבודה, אלא של גורם אחר למשל אדיופטי (ראו סעיף 36 ).
11. בצד זאת, בעב"ל (ארצי) 38377-09-15 המוסד לאומי – רחמים דנון (8.5.17), הבהיר כי לא בכל מקרה שבו מדובר באירוע תאונתי שהוא תוצאה של גורמים חיצוניים נראים לעין תחול חזקת הסיבתיות וכי יש להכיר באירוע התאונתי כפגיעה בעבודה, שכן עדיין המל"ל רשאי לטעון להעדר בין האירוע התאונתי לבין הפגיעה הפיזיולוגית שלטענת נגרמה כתוצאה מהאירוע. בנסיבות המקרה שם, השאלה שעמדה להכרעה הייתה שאלת ר הסיבתי בין האירועים התאונתיים לפגיעה בגבו של המשיב () שבגינה עבר ניתוח, עת לאחר האירועים התאונתיים הוא לא נעדר מעבודתו, דהיינו לא נגרם לו אי כושר. לכן, ונוכח טענת המל"ל לפיה אין קשר סיבתי בין האירועים התאונתיים לבין הפגיעה בגבו של המשיב, נקבע שם כי היה על בית הדין למנות לבחינת שאלת ר הסיבתי.
מן הכלל אל הפרט:
12. על יסוד המפורט לעיל, השאלה המרכזית שעומדת לפתחנו בשלב זה של ההליך היא האם עלה בידי התובעת להוכיח קרות האירוע התאונתי לו היא טוענת מיום 2.4.19, בו לדבריה הרימה שק עם משקל כבד במהלך העבודה.
ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, דרוש יהיה לבחון את שאלת ר הסיבתי בין אותו האירוע לבין הפגיעה לה טוענת התובעת בגבה.
13. נקדים ונציין, כי לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד, לעדויות שנשמעו ולכלל המסמכים שהוגשו לתיק הגענו מסקנה כי עלה בידי התובעת, ולו מחמת הספק, להוכיח קרות האירוע הנטען.
14. עם זאת, משאין מחלוקת כי אי הכושר נגרם לתובעת שלא בסמיכות ליום האירוע התאונתי אלא בחלוף זמן לאחריו כשעד אז היא המשיכה לעבוד ומשהנתבע שולל את ר בין האירוע לפגיעה, ימונה לבחינת שאלת ר הסיבתי בין האירוע מיום 2.4.19 לבין הפגיעה בגבה של התובעת. ונפרט.
האירוע התאונתי לו טוענת התובעת:
15. כמפורט ברקע העובדתי, בתקופה הרלבנטית לתביעה, עבדה התובעת כרכזת הדרכה בחברת XXX'בע"מ'. חברה זו עוסקת בתכנון וביצוע של טיולים של (עדות מר רכט בעמ' 10 לפרו' שורות 22 עד 25).
16. לטענת התובעת, ביום 2.4.19, היום בו אירע לה לדידה האירוע התאונתי, צפויה הייתה לצאת מטעם החברה שליחות ובה ציוד לפעילות , כשהתובעת במסגרת עבודתה נטלה יחד עם המחסנאי מר כחלון, חלק בארגון אותה השליחות – סידור הציוד והעברתו. לטענתה, במהלך ארגון הציוד אירע לה אירוע תאונתי, אותו תיארה כדלקמן:
"9. ביום 2/4/19 מסרתי לאפרים את רשימת הציוד לשליחויות באותו יום. נשארתי על מנת לסייע לו, מאחר ובאותו יום הוא אחר לעבודה (אם אני זוכרת נכון, עקב בדיקה רפואית), והייתה עבודה רבה. בין השאר, היינו צריכים להוציא שליחות דחופה וגדולה לבישולי שדה ברעננה. השליחות הזו כללה את שק הקרשים עליו אפרט בהמשך.
10. כפי שהוסבר לעיל, השליחות לרעננה כללה שק של קרשים, לכן, הרמתי את השק על מנת להעמיסו על העגלה, ואז חשתי בכאב חד בגב ובמותן ימין. משקלו של השק למיטב ידיעתי, היה כ- 25 ק"ג.
הכאב היה חזק מאוד אך לאחר זמן מה הכאב הפך לעמום ואני סברתי שמדובר בכאב חולף והמשכתי את עבודתי.
כאשר ניסתי להרים את השק מהעגלה ולהעמיסו לרכב, חשתי פעם נוספת בכאב הנ"ל (להלן: "התאונה")" (סעיפים 9 ו-10 ).
17. מפאת חשיבות הדברים, נביא גם מדבריה כפי שהוצגו בפני חוקר הנתבע בקשר לאותו אירוע תאונתי לו טענה:
"כשמוציאים בישולי שדה צריך להוציא שקי עצים, כל שק שוקל 25 קילו לערך, זה היה שק עצים גדול במיוחד כי זה הרבה כיתות הרמתי את השק והרגשתי כאב מטורף בטוסיק מעל המותן בצד ימין הפלתי את השק על הרצפה ונעמדתי, לקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי והכאב החזק נשאר המום, בינתיים אפרים לקח את השק לאוטו, שוב עזרתי לו להכניס את השק לאוטו ושוב אותו כאב חזק" (הודעת התובעת בפני חוקר הנתבע, עמ' 3 שורות 66 עד 70).
18. גם בעדותה בפנינו שבה וחזרה התובעת על גרסתה כאמור תוך שהדגישה כי הפגיעה נגרמה לה מאחר ו"הרמתי את השק שהיו בו עצים, הרמתי אותו לעגלה. בעת שהרמתי אותו חשתי כאב" (עדותה בעמ' 2 לפרו' שורות 30 עד 31). וכן ציינה, כי השליחות הספציפית שצפויה הייתה לצאת באותו היום הייתה גדולה ובהתאם גם השק אותו הרימה היה עם משקל כבד וחריג, כשלדבריה "אף פעם בכל התקופה שעבדתי שם לא העברתי שק שלם בגודל כזה" (עדותה בעמ' 4 לפרו' שורה 13).
19. כפי שנפרט להלן, הצהרותיה כמפורט של התובעת, נתמכו בראיות אובייקטיביות.
מתוקף תפקידה הייתה התובעת אחראית על ניהול המחסן במקום העבודה ועל ביצוע השליחויות ממנו לימי הפעילות:
20. מעיון בסעיף 3 של התובעת (צורף כנספח א' ) עולה שבתפקידה כרכזת הדרכה נדרשה היא לגייס מדריכים למקום העסק, לפקח על איכות הדרכתם, לשבצם וכן לשמש כמבקרת על טיולים ומסלולים. בנוסף לכך, כפי שמצוין בסעיף 3.9 להסכם, מוטל היה עליה גם – "ניהול מחסן – ביצוע הזמנות ציוד, שינוע הציוד למדריכים והחזרתם. בדיקת ציוד וחידוש מלאי".
21. גם מר רכט אישר בעדותו כי התובעת, כחלק מתחומי האחריות שהוטלו עליה, הייתה אחראית על ניהול מחסן השליחויות (עדותו בעמ' 11 לפרו' שורה 8).
22. בחלוף תקופה, שכרה המעסיקה שירותיו של עובד נוסף הוא מר כחלון, לשמש כמחסנאי (סעיף 7 התובעת). עם זאת, גם אז, המשיך ניהול המחסן להיות באחריותה של התובעת, כשהמחסנאי החדש כפוף אליה ופעמים רבות היא עובדת עמו יחדיו במחסן. ראו לעניין זה הודעת מר רכט בפני חוקר הנתבע – "מתוקף תפקידה ניהלה את המחסנאי" (עמ' 2 להודעה שורה 12) וכן עדותו בפנינו –
"היא הוציאה רשימות מתוך המערכת של הציוד שצריך להיות משונע, דאגה לכמות ודאגה יחד עם המחסנאי או לפעמים עם מדריכים או לפעמים לבד, להוציא אותם. תלוי בכמות הציוד" (עדותו בעמ' 11 לפרו' שורות 24 עד 27)
גם התובעת טענה בהתייחס למחסנאי, מר כחלון, כי "פעמים רבות נהגנו לעבוד יחדיו במחסן, כתף אל כתף, תוך מתן עזרה הדדית זה לזו וזו לזה" (סעיף 8 ).
23. ובצד זאת, הבהיר מר רכט כי כל מה שקרה במחסן היה תחת אחריותה של התובעת (עדותו בעמ' 11 לפרו' שורות 30 עד 31).
הוכח בראיות אובייקטיביות כי התובעת נפגעה בעבודה ביום 2.4.19 עקב הרמת שק ובו משקל כבד:
24. בתיאור העובדתי של התובעת לאירוע התאונתי מיום 2.4.19 מציינת היא כי "אפרים היה עד לאירועים" (סעיף 11 ).
25. ואכן, מר כחלון, שהוא עד אובייקטיבי משאין לו עניין בתוצאות ההליך, תמך בגרסתה של התובעת בדבר קרות האירוע מיום 2.4.19 ותחושת הכאב שנגרמה לה עקב הרמת שק עם משקל כבד (שק קרשים/עצים) לה היה עד. ראו לעניין זה גרסתו כפי שפורטה :
"4. למיטב זכרוני, ביום 2/4/19, קיבלתי מהתובעת את סידור השליחויות לאותו יום. סידרתי את השליחויות שאני מכיר ובקשתי ממנה לבוא ולעזור לי בהכנת שאר השליחויות.
5. לצורך כך, נאלצנו להרים ארגז ושק עצים כבדים לעגלת השליחות.
6. תוך כדי שהתובעת הרימה את שק העצים, ששוקל להערכתי לפחות 25 ק"ג, ראיתי שפיה התעוות מכאבים וכששאלתי מה קרה, היא ענתה לי שהיא חשה לפתע בכאב חד בגב.
לאחר מכן התובעת הרימה דבר נוסף, מהעגלה לרכב ושוב התעוותו פניה בתחושת כאב. והיא שבה והתלוננה על כאב חד בגב.
7. ברצוני לציין, שאני זוכר היטב את המקרה, מכיוון שראיתי שהיא סובלת והערתי לה שהיא צריכה להימנע מהרמת משקל כבד ולשמור על בריאותה" (סעיפים 4 עד 7 )
26. על עיקרי הדברים כמפורט שב מר כחלון גם בעדותו בפנינו תוך שהוא מדגיש כי בשקי השליחויות של אותו היום היו עצים (עדותו בעמ' 9 לפרו' שורות 5 עד 11 ושורה 25).
27. גם מר רכט, למרות שלא היה עד לאותו האירוע (עמ' 5 להודעתו בפני חוקר הנתבע, שורות 5 עד 6), תמך בעדותו בפנינו בעקיפין בגרסת התובעת ומר כחלון. מר רכט אישר בעדותו כי:
א. גם לאחר שנקלט מחסנאי לטיפול במחסן, המשיכה התובעת לעבוד במחסן עם אותו מחסנאי, להכנת השליחויות (עדותו בעמ' 12 לפרו' שורות 30 עד 31).
ב. בתקופה הרלבנטית לתביעה בה אירע לתובעת האירוע התאונתי לו היא טוענת, תקופה שקדמה לחג הפסח, היה עומס עבודה רב אצלם וכלשונו "הייתה תקופה מאוד עמוסה" (עדותו בעמ' 11 לפרו' שורה 36 עד עמ' 12 שורה 1).
ג. למרות שככלל לא נדרשה התובעת להרים ציוד, משלצורך תפקיד זה נשכר מחסנאי (הודעתו לחוקר הנתבע בעמ' 3 שורה 17 ובעמ' 4 שורות 9 עד 13 ועדותו בפנינו בעמ' 13 לפרו' שורות 4 עד 8) בפועל – "הרבה פעמים היא החליטה בעצמה שהיא עכשיו מסדרת כי אפרים לא מספיק, כי גם היו בלתמים" (עדותו בעמ' 13 לפרו' שורות 22 עד 23).
לכן, וכפי שעולה מדבריו, הוא לא שולל את האפשרות שביום האירוע התאונתי הנטען, הרימה התובעת ציוד גם בעצמה, וכדבריו בעמ' 13 לפרו' שורות 26 עד 27:
"ש. יכול להיות אבל שזה קרה?
ת. נכון מאוד".
ד. בקשר לכך, יצוין כי התובעת הבהירה כי ביום האירוע "היה צריך לתקתק את היציאה ולא רציתי לתת לו לעשות לבד" (הודעתה בפני חוקר הנתבע, עמ' 4 לפרו' שורות 101 עד 102) זאת הגם שלדבריה "רוב הפעמים אפרים הרים את השקים" (עמ' 7 להודעתה שורות 200 עד 201 שם). אולם, באותו היום הייתה כמות רבה של ציוד ולכן וכפי שמר כחלון העיד בפנינו "היא עזרה לי בגלל הכמות הגדולה שהייתה שם" (עדות מר כחלון בעמ' 9 לפרו' בשורה 10).
ה. לכן, הבהיר מר רכט בקשר לאותו האירוע, כי "אני מאמין למה שאפרים אומר. אני גם מאמין שהוא אמר לה לא להרים והיא הרימה" (עדותו בעמ' 13 לפרו' שורות 1 עד 2). לדידו, סביר שמר כחלון ידע מה היה בעת האירוע מאחר וכפי שציין רכט "אם הוא היה שם הוא ראה" (עדותו בעמ' 12 לפרו' שורות 27 עד 28).
ו. ובמסגרת האמור מדגיש מר רכט כי התובעת "היתה עובדת מאוד מסורה ולפעמים אף יותר מידיי וזה יאמר לזכותה. היא נתנה את כל הנשמה" (עדותו בעמ' 13 לפרו' שורות 12 עד 13) כשלדבריו, היא דאגה שהמטלות יבוצעו כהלכה, כמיטב יכולתה, "מעל ומעבר" (עדותו בעמ' 13 לפרו' שורות 14 עד 15).
28. הנה כי כן, גם עדותו של המנכ"ל תומכת באפשרות של קרות האירוע התאונתי הנטען, למרות שלא במישרין, משהוא לא נכח בו. כך, המנכ"ל מציין במפורש כי התובעת נטלה חלק פעיל בארגון השליחויות ולעיתים, למרות שלא היה מצופה ממנה לעשות כן, אף הרימה ציוד, וכל זאת כשבתקופה ההיא היה עומס עבודה רב במקום העבודה, כשהיא (התובעת) עובדת מסורה שעשתה מעל ומעבר לביצוע מטלותיה. לכן וכדבריו, אם היא נצפתה ביום האירוע לו היא טוענת, כשהיא מרימה ציוד כבד, הוא מאמין לכך.
29. די באמור, על מנת לקבוע כי הונחה על ידי התובעת תשתית עובדתית לקרות האירוע התאונתי מיום 2.4.19, תשתית שקיבלה כמפורט תמיכה מהעד שנכח באותו האירוע, כמו גם מהמנכ"ל, מעסיקה של התובעת, שבהתחשב במהות תפקידה של התובעת ועשייתה בשגרה, הוא מאמין כפי שציין, להתרחשות המתוארת.
נציין גם כי התרשמנו מעדותה של התובעת בפנינו בדבר קרות האירוע, עדות שהייתה קוהרנטית ומצאנו אותה כאמינה.
לכן, בקשיים עליהם עמד הנתבע, אליהם נתייחס להלן, אין כדי לגרוע ממסקנתנו כמפורט.
בהיעדר תיעוד במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע אודות האירוע, או בהיעדר סמיכות זמנים בין אי הכושר לפגיעה, אין בענייננו כדי לגרוע מגרסת התובעת:
30. הנתבע עמד על שורה של טעמים שתומכים לדידו בכך שלתובעת לא אירע כל אירוע תאונתי ב – 2.4.19 וגרסתה אודותיו היא מאוחרת, הועלתה בדיעבד, במטרה להקנות לה זכות תביעה יש מאין. אלה הם בין היתר הטעמים עליהם עמד:
א. גם לאחר האירוע התאונתי התובעת המשיכה בעבודתה ופנתה לראשונה רק בחודש מאי.
יצוין כי התובעת אכן אישרה בעדותה כי למרות שהאירוע הנטען היה לדבריה בתחילת אפריל, הפניה שלה למתן הייתה לראשונה ב – 3.5.19 (עדותה בעמ' 2 לפרו' שורות 26 עד 27)
ב. המועד בו דיווחה התובעת למעסיקה על הפגיעה – בחלוף חודשיים מהמועד בו אירע האירוע.
התובעת אישרה כי אכן הודיעה למעסיקה על קרות האירוע רק ב – 5.6.21 ואילו האירוע לו היא טוענת אירע כאמור בתחילת אפריל (הודעתה לחוקר הנתבע, עמ' 6 לפרו' שורות 148 עד 149).
ג. המעסיק סירב לחתום על טופס ההודעה על פגיעה בעבודה.
התובעת לא הכחישה כי המעסיק סירב בתחילה לחתום על טופס תביעתה והתייחסה לעניין זה במפורש (סעיף 18 שם).
ד. היעדר תיעוד במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע אודות האירוע.
יצוין, כי התובעת אכן אישרה בעדותה כי בביקוריה במרפאות השונות למתן , היא לא דיווחה אודות האירוע התאונתי מ – 2.4.19, כשהסיבה לכך לדבריה עליה נעמוד בהרחבה בהמשך, היא כי לא עלה בדעתה כי המקור לתסמיניה הוא אותו האירוע מ – 2.4.19 (ראו למשל סעיף 12 ).
כך ובין היתר, התובעת אישרה בעדותה כי –
ביום 3.5.19 פנתה והתלוננה על כאב בגב התחתון עם הקרנה לרגל ימין אך לא דיווחה על מחלה, כשהיא מציינת שהסיבה לכך הייתה "לא קישרתי את זה למה שהיה" (עדותה בעמ' 6 לפרו' שורות 12 עד 16);
ביום 1.6.19 פנתה למיון "הלל יפה" כשגם אז במכתב השחרור אין
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
