ההחלטה
- טיפול אישי על ידי צוות מקצועי
- הטיפול יושלם תוך 5 ימי עסקים. אם הבקשה לא תאושר, התשלום יוחזר במלואו.
פסקי דין רכישה ו או הסרה יכולים להתעכב או לא להיות מאושרים כלל על ידי מערכת האתר - והתשלום יוחזר במלואו כמובן תוך 7 ימי עסקים מרגע החלטת ההנהלה וייתכן כי יותר. הסרת פסק דין הינו פסק הדין בלבד ולא כולל שום דבר נוסף כמו כתבה, סקירת משרד וכד'.
ע"י ב"כ עו"ד ר. וזינה
ע"י ב"כ עו"ד ל. פוליאקוב
כללי וטענות הצדדים
זו תביעה , ותביעה כספית ע"ס 82,000 ש"ח, בקשר לשימוש , וסכסוכים נגזרים.
התובע והנתבעת הינם דיירים, , או חלקן, בבניין ברח' מולכו 8, שכונת נווה צדק, תל-אביב, הידוע כגוש 7422 חלקה 8 (להלן "הבניין"), שהינו ובו 6 דירות.
התובע הינו דייר, בעל 1/32 מזכות הבעלות בדירה, הידועה כגוש 7422 חלקה 8 תת חלקה 3 .
הנתבעת בעלת מלוא זכות קרקע בבניין, הידועה כגוש 7422 חלקה 8 תת חלקה 1.
מדובר בדירות הקרקע בבניין.
לטענת התובע, הנתבעת ביצעה שינויים ובניה ללא הסכמת כלל הדיירים בחצר המשותפת, הנתבעת קבעה שער ברזל לחצר המשותפת ולדירתה , חסמה את המעבר לחצר האחורית מכל כיוון, והפכה חלון בדירה לדלת ויצרה מעבר ישיר ובלעדי מהרחוב לדירה ולשטח שסיפחה אליה. סגרה את המעבר בקיר במבוק בקדמת הבנין ואת דרכי הגישה לחצר האחורית בקיר בלוקים, הגביהה את החומה המקיפה את , התקינה שער ברזל, ובנתה דק בחלק האחורי, והכל כדי לאפשר לה כניסה נפרדת לחצר האחורית, אשר הפכה לשימושה הפרטי. בכך מנעה גישה של יתר לחצר האחורית, בפועל רק לה יש כניסה בלעדית ישירות מהרחוב ולשטח החצר האחורית, אשר היא ניכסה לעצמה .
נטען כי הדבר בוצע בניגוד לעמדת יתר בעלי הדירות בבנין וחרף התנגדותם.
נטען כי ניתן פס"ד בהליך קודם ואחר,להשיב את המצב , אך הנתבעת נמנעת מלבצע אותו, בטענות בשל אישור בתהליכים.
נטען כי הנתבעת מונעת מן התובע, אפשרות לעשות שימוש בחצר המשותפת, ולמרות בקשותיו.
התובע עותר , לפיו יש להרוס את מה שהנתבעת בנתה בחצר ת, והשבת מצב החצר , ותוך הסרת מכשולים או חסימות.
בנוסף נדרש פיצוי נטען ע"ס 82,000 ש"ח בגין תלונות שווא והטרדות אשר עולות לו ממון רב, פיצוי בגין מניעת השימוש בחצר, ובגין הוצאות הליך תביעה קטנה שהיתה בין הצדדים, הוצאות בשיעור גבוה לנתבעת לצורך הרתעה והוצאות בגין היעדרות הנתבעת מדיון הוכחות.
לטענת הנתבעת, ביצעה שיפורים בחצר המשותפת, על חשבונה בלבד, והכל על מנת לטפח את החצר . טוענת כי כלל דיירי הבניין נתנו אישורם לביצוע השינויים לרבות אחיו של התובע שיש לו גם זכויות בנכס. טוענת כי כל הדיירים יכולים לעשות שימוש סביר בחצר, ללא שער או גדר קבועה המונעים זאת מהם. לטענתה קיימה פס"ד קודם של , כך שטענות התובע בעניין השער האחורי הן ומע ככלל על רצון להתעשר על חשבונה, ולאיים עליה.
טוענת כי הדרישה לפיצוי בגין , הוצאות, והטרדות, נדחו ע"י הערכאות השונות שדנו בעניין (ה"ט 45148-06-12, ת"ק 53350-06-12), ומשכך חל לגביהן.
נטען כי כנגד התובע ניתן צו ארעי , ובהמשך צו לתקופה, למניעת הטרדתה, ונאלצה להתלונן במשטרה כנגדו עקב אותן הטרדות.
דיון והכרעה
הצדדים הגישו עדות ראשית.
התובע העיד בעצמו.
מטעם הנתבעת העידה הגב' נאוה אליה רז – אחות הנתבעת, והנתבעת בעצמה.
מטעם הנתבעת הגיעה לעדות ועפ"י זימון, גם הגב' עדי כהן, שבסופו של יום לא העידה.
הוגשו .
ב"כ התובע חוזר על הטענות, ומדגיש כי התובע הינו תושב לונדון, תייר שמבקר הרבה בישראל , יהודי אך לא אזרח ישראלי. הגיע לארץ בשנת 1974, ומשפחתו גרה במקום משנות ה- 60.
טוען כי החצר המקיפה את תחומה מכל עבר בגדר המהווה חלק , והנתבעת עושה כל שלאל ידה כדי להשתלט על החצר האחורית של .
משנת 2005, אחר שהנתבעת עברה להתגורר בדירה, החלה בביצוע עבודות בניה ושינויים , שלא בהסכמה, ובאופן חד צדדי בחצר האחורית של הבית, כשכל מטרתה להשתלט על החצר האחורית, ובמשך שנים הנתבעת השכירה את דירתה עם החצר האחורית המשותפת כאילו היתה שלה.
מציין את התביעה שהוגשה ב 2008 כנגד הנתבעת תביעה בת.א 27180/08 , ולאור העובדה שפתחה פתח בגדר החצר המשותפת בניגוד לחוק וללא היתרים. ניתן כנגדה פס"ד , לפיו נקבע כי הנתבעת ביצעה , וכן נפסקו כנגדה משמעותיות.
נטען כי ניתן צו לסגור את אותו פתח , אולם הנתבעת ממשיכה לעשות בו שימוש ולעבור דרכו.
נטען כי הנתבעת מסרבת ליתן לתובע מפתח לשער נוסף שהקימה בחזית הבניין, ואינו יכול להגיע לחצר האחורית, בין היתר, כדי לאסוף ה שנפלה, ולמעשה מונעת מנו שימוש בנכס שלו. טוען כי בכל פעם שהיה עובר מעל הגדר היתה הנתבעת מגישה כנגדו תלונות במשטרה , במשך כ-6 שנים , תלונות סתמיות ומטר את התובע.
טוען כי הגישה כנגדו תביעה בביהמ"ש תוך הטחת האשמות חסרות בסיס, התביעה נמחקה , והוטלו עליה הוצאות.
התובע שב ומדגיש כי כל רצונו להחזיר את מצב החצר , כך שכל הפתחים והמעברים מסביב לבניין יהיו פתוחים כמו בכל .
ב"כ הנתבעת טוען כי מדובר בתביעה שהוגשה ללא כל בסיס עובדתי מעודכן, בחוסר תו"ל משווע, ומתוך מניעים אישיים פסולים , מתוך מטרת נקם, ורצון ולהטריד את הנתבעת.
מדגיש כי התובע כלל אינו מתגורר דרך קבע בבניין, ועפ"י הודאתו הינו תייר ותושב לונדון, מבקר בישראל כ 100 ימים בשנה. הנתבעת החליטה לטפח את החצר על חשבונה בלבד, לא סיפחה לעצמה דבר, ודיירי הבניין האחרים לרבות אחיו של התובע שהינו בעל זכויות בדירת התובע , אישרו והסכימו לפעולות שביצעה בחצר, שונגזרות מן הצורך לשמור על הדירה והבניין מפורצים או מזיקים.
טוענת כי במרוצת השנים התגלה סכסוך בין הצדדים, אז נהג התובע כלפיה באלימות מילולית ופיזית, אשר בעטיין הגישה תלונות נגדו במשטרה, שיאן היה, כאשר התובע התנפל על אחות הנתבעת, זרק מגש עם אוכל חם , ניסה לפגוע בהן פיזית, ואף ביצע הטרדה מינית כלפי אחותה, הוגשה תלונה במשטרה, ואף פנתה לביהמ"ש לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת במסגרת ה"ט 45148-06-12, שהתקבל, וכן פניה לפרקליטות מחוז תל אביב וליחידה לתלונות הציבור במטה הארצי של משטרת ישראל.
נטען כי הנתבעת הגישה בגין האמור הליך בתביעה קטנה בתיק 53350-6-12, במהלך התביעה נמלכה בדעתה וביקשה למחוק את התביעה, אולם התובע עתר לחיוב הנתבעת ושכ"ט בסך של 30,000 ₪ הכולל, עלות כרטיס טיסה , ייעוץ, הפסד ימי עבודה , אולם ביהמ"ש דחה את הבקשה, וחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות בסך 600 ₪ בלבד, ששולמו ישירות לקופת ביהמ"ש. התובע לא ערער על החלטת ביהמ"ש , ובחר לעתור לסעד דומה שוב, במסגרת ההליך כאן , ובחלוף זמן ממועד אותה ההחלטה .
הנתבעת טוענת כי עושה שימוש סביר ברכוש המשותף , כהגדרתו בסעיף 31 לחוק המקרקעין ואינה מונעת מיתר דיירי הבניין שימוש ברכוש זה. לא ביצעה פעולה של חסימת המעבר או התקנת גדרות ע"מ למנוע שימוש חופשי בחצר, למעט הצבת מחצלת במבוק הניתנת להזזה בקלות.
טוענת כי הגם שקיבלה את הסכמת כל דיירי הבניין, למעט התובע, מדובר בשימוש רגיל ואין צורך בהחלטת רוב של
נטען כי בסיור שנערך במקום ניתן היה להיווכח כי החצר הסובבת את דירת הנתבעת פתוחה וחופשית למעבר לכלל דיירי הבניין. והתובע הודה בחקירתו שאין שער ברזל בחזית הבנין ואין מנעול .
הנתבעת לטענתה טיפחה את החצר, אגב בניית דק למניעת הפרשות חתולים ומזיקים אחרים, והכל על חשבונה כאמור, מנגד החצר בסמוך לדירת התובע מוזנחת, בחר להניח שם דלתות עץ מעופשות, וכן קיימות מחיצות, המונעות מעבר ושימוש סביר בחלק חצר זה.
נטען כי התביעה נובעת מתוך מניע נקמני ורצון להתעמר בנתבעת, וכי התובע לא הוכיח את תביעתו.
הנתבעת טוענת כי יש לדחות את הטענה כי לא קיימה את פסה"ד שניתן כנגדה בעניין השער העורפי, באשר הגישה ערעור ופעלה כפי שנדרש ממנה שם, לסגירת השער המדובר, ומה עוד שאותו תובע , שאינו בבניין , אלא שכן, עזב ודרישתו בלתי רלוונטית.
לאחר עיון בחומר שבתיק , הדיון , ביקור במקום וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט כדלקמן:
ביהמ"ש ביקר במקום, וכך תואר בפרוטוקול הביקור מיום 24.11.15 :
" בליווי הנוכחים שצוינו, ביקר במקום, צפה בכניסה הראשית מכיוון מערב, המשיך לעורף הבניין ולסמטת מולכו, ימינה עד לקצה הבניין שם מצוי הפתח שבמחלוקת (השער) וכן בהמשך לו הדק. בהמשך ולאחר כניסה דרך אותו שער ומעבר דרך הדק, בית המשפט צפה בחזית דירת הנתבעת ולכיוון מערב בבמבוק ובאדנית נשוא הטענות, שחוצצים החצר המשותפת לפי הנטען. משם בית המשפט חזר לכניסה הראשית וצפה באותה חציצה מהכניסה הראשית, בדרכו הופנה לפלטות עץ, ושרידי דלת בצד המערבי והצפון מערבי שבצמוד לדירת התובע. הנקודות העיקריות שבמחלוקת ובהם צפה בית המשפט, צולמו במכשיר הסלולר של עו"ד ואזינה עבור תיק בית המשפט וסומנו במספרים כלעיל."
השימוש בחצר משותפת
ככלל, ברי לענייננו, שהתובע שהינו בעל זכויות בדירה שבבניין ודייר, אינו מסכים לשימוש ייחודי של הנתבעת בחלק החצר המשותפת, ואף לא נתן הסכמה כזו, אלא נהפוך הוא התנגד לה. לא נסתר ששאר בעלי הזכויות בבנין לא התנגדו בזמנו, לפעולות התובעת בחצר המשותפת, ומבלי שהדבר יהווה הסכמה לשינוי קנייני.
משכך, ומשאין בעניין הסכם בין כלל הדיירים, לרבות בעל פה, או מכללא, ו/או מכח שימושים בשנים עברו, יחול בעניין סעיף 31 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, ולפיו נדרש כי השימוש יהא סביר וכי לא ימנע שימוש כזה משותף אחר.
שימוש סביר הינו תלוי נסיבות ועניין, וכלל אכן יש לאזן לעניינו, בין של כל אחד מהבעלים, לשימוש הנדרש. ככלל, אין מקום להתיר חזקה יחודית לדייר , מכוח סעיף זה, דרך המלך, ר זה, הינו, הליך של פירוק שיתוף.
בכל מקרה, תנאי מצטבר הינו שאותו שימוש סביר הנטען, לא ימנע משותף אחר בקרקע, כאשר אין אפשרות לשימוש כזה לכל השותפים, יש לאסור אותו על כולם.
ומן הכלל אל הפרט
מכלל החומר והדיון שבפני, עולה שלא קיים שער ברזל עם מנעול, בהמשך לשביל הכניסה הראשית לבית, ושמונע מעבר לחלקו האחורי של הבניין. עולה, כי קיימת צמחייה וגדר במבוק/ פלטה. בהמשך לשביל הכניסה ובצמוד לדירת הנתבעת. בצד המזרחי ולאורך גבול המגרש, קיים דק עץ, המסתיים בגדר בלוקים שבנוייה בעורף הבניין, בצידה המזרחי של אותה הגדר קיים שער, נשוא הדיון בהליך שבין ה&
- מדור פסקי דין והחלטות באדיבות מיקיפדיה - האנציקלופדיה הפתוחה.
